התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
קבלתו. *יוצא*. לא *מגיע*. *יוצא*.
עכשיו, *קבלתו* משמע – מהרגע בו הגיע לידי האנשים המטפלים בו, *לא* מרגע שליחתו, ואפילו לא מרגע הגעתו לסניף הדואר.
ולבסוף: הסקת מסקנות מהפרט אל הכלל אינה רצויה, והשקפת עולם המבוססת על שמועות יכולה להיות מסוכנת ממש.(למעוניינים בשמועות, למרות הכל: יש לי חלקה מצוינת למכור לכם, כמה קילומטרים מערבית לחוף הרצליה. בהזדמנות!)
בגרסת ה-Unplugged יש כרטיס ברכה נחמד. בגרסת ההופעה יש כרטיס ברכה עם דג. צוות האנימציה שלנו משרטט את צורתו של זה האחרון ברגעים אלה ממש, וזאת לאחר שורת ויכוחים קשים ונוקבים בעניין הצבע, האופי וצורתם המדויקת של הזימים.
במתנה מדוד לחג!
קיבלתי מכונת זמן, וגם כרטיס ברכה עם דג!
ויש למכונה כפתור,
הוא את הזמן יחזיר אחור,
כמו וידאו, הלוך חזור,
זה הכפתור!זהו אמצעי המשמש למשלוח הודעות *פרטיות* לאנשים שונים – הודעות כגון זו בה כיבדת אותנו כרגע.
פורום זה הנו *בהחלט* מקום להודעות כגון "ביום X בשעה Y במקום Z תהיה הרצאה a", ובה במדה הנו ללא שום ספק *לא* המקום לתאם בו תיאומים פרטיים, גם אם הם נוגעים לענייני מד"ב. לצרכים אלה יש, כפי שהסברתי כבר פעמים לא מעטות, דואר אלקטרוני. איני בררן כלל וכלל לגבי אופן משלוח ההודעות הפרטיות הנ"ל, כמובן – נתן להשתמש גם בדואר רגיל, ביונים או ברצים מהירים שאומנו למטרה זו – העיקר: *לא בפורום*.גם אם אני מאושר, אין הדבר מונע ממני את התענוג החביב עלי, הלא הוא אמלולם של אנשים אחרים…
שוב – נא לקרוא את כללי הפורום ולהפנימם. אלה מכם שאינם מבינים מדוע הכללים קיימים – אל תנסו להבין. ציות עוור עובד יופי.ולא פורום זה, המוקדש בעיקר להודעות בענייני האגודה.
רצוי מאד, אגב, לקרוא את כללי הפורום ולהפנימם.
תודה.הרבה כותבים חוטאים בכתיבה ארכנית מדי. איני יודע מה המקרה בסיפור הנדון, אך 9500 מילים הן הרבה מאד. כדאי, אולי, לעבור שוב על הסיפור ולבדוק האם באמת נחוץ *כל* האורך הזה. למשל:
– האם *כל* הסצנות המתוארות מוסיפות לעלילה? (מחלה נפוצה: הכותב מתאהב בסצנה מסוימת ומשאיר אותה על כנה למרות שהעלילה כבר אינה זקוקה לה)
– האם תיאורי הנוף ארוכים מדי, במקרה?
– האם *כל* הדיאלוגים נחוצים?
– האם הרעיון שמאחורי הסיפור דורש אורך גדול כל כך? האם לא נתן לבטא אותו, במקרה, ב-200 מלה?
– האם הסיפור הוא, במקרה, חיקוי של רומח הדרקון למיניו? או פנטסיה ג'נרית למיניה (הרפתקאותיה של חבורה אמיצה ומגוונת בנבכי טירה/דרקון/הארץ התיכונה/לשכת התעסוקה בראשון לציון)? אם כן, כדאי להזהיר מראש: התגובות כאן יהיו חריפות.את כל זאת אני אומר, כמובן, בבחינת הקדם תרופה למכה. יתכן מאד כי הסיפור המדובר הוא יצירת מופת של מד"ב קשה ואנין טעם אשר תשאיר את כולנו בפיות פעורים מתדהמה. איני יודע – אך אני ממליץ לבדוק היטב לפני הפרסום.
א. לא כולנו מצוידים במחשבי PC
ב. הפורום לא תומך כרגע בקבציםפרט לכך: אני מציע לחלק את הסיפור לאחר סיומו (כולל הגהה, קריאה חוזרת, תיקונים, טרה לה לה) לחלקים בני 1000 או 1500 מילה, ולפרסם אותם כמתואר בכללים.
כביכול, אין לקורא עניין במתרחש במוחו של המחבר. הוא קורא סיפור ותו לא. *אבל* – העולם שיוצר המחבר צריך להיות עקבי, לפעול על פי חוקים מסוימים (גם אם לא "הגיוניים"), לדמויות צריכים להיות מניעים כלשהם, סיבות לעשות את אשר הן עושות. המניעים לא חייבים להיות גלויים לקורא, אך הם חשובים מאין כמוהם ליצירת האוירה והאמינות של הסיפור.
דוגמאות לסיפורים בעלי רקע התורם רבות לאוירה למרות היותו לא ידוע או לא ברור במלואו לקורא: ההוביט, שר הטבעות, ספרי ארץ-ים של לה גווין, חולית.
דוגמאות לסיפורים בעלי רקע קלוש המשמש תירוץ בלבד לעלילה: ווייס והיקמן למיניהם.לא יודע מה אתך, אבל אני מסוגל להריח מקילומטר סיפור בו לא ידע הסופר מראש מה הוא עושה, ואשר ההתקדמות בו היתה לפי מצב הרוח הנתון בעת הכתיבה. גם בסיפורים חפוזים ומתורצים קל מאד להבחין. סימן אחד הוא, למשל, *מקריות*. אתה מחפש את אחיך האובד עשרים שנה ומוצא אותו בתא מספר 202 בטירת האופל, קומה ב', *במקרה*. אתה הולך לבאר ומוצא שם חבורת הרפתקנים המחפשת מישהו כמוך בדיוק, *במקרה*. אתה גר בירח ומישהו זורק את הכלב שלך ממנעל האויר *במקרה* – אך זה אינו מקרה, כמובן. זה ההבדל.
א. אין "איסור" – אני מספר לך על דברים שהנם, לדעתי, בעיות סגנון. אתה יכול להשתמש במונחים באנגלית, אך כדאי להתאמץ ולמצוא כאלה בעברית (למעט יוצאים מן הכלל, כמובן. יש כאלה).
ב. שגיאות הקלדה (או איות): "בחורה גבוה", "לבשה מעיין מכנס", "משהו שקראתי באזיה פורום" ועוד כמה. לא מדובר בבעיה עקרונית כאן – סתם משהו שעוד מעבר קטן על הסיפור לפני הפרסום היה מסדר.
ג. זו לא ביקורת קשה. באמת. אנו מנסים לתת ביקורת בונה. אל תצפה למטר מחמאות – לא בפורום הזה.
