התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
אין לי מושג במה מדובר.
קראתי את ארבעת הפוטרים הראשונים מזמן, ואני לא זוכר שום דבר.
אומר רק זאת: סגנון הכתיבה לא רע. מדוע לא תנסי לנצל אותו לכתיבת סיפור אמיתי, לא פאנפיק?אגב – כללי הפורום אכן מבהירים שפאנפיקים לא רצויים כאן, אם כי הם לא קוראים להם בשמם. ראי סעיף 4 בחלקם השני של הכללים. ושוב אומר – כתבי סיפור אמיתי! קדימה!
יכול מילון להיות, כשקוראים בו כפשוטו.
מד"ב ופנטסיה הם חלק (עיקרי) ממה שקרוי "ספרות ספקולטיבית". ודאי לא תזדקקי, אם כן, להגדרה של מילון מרים וובסטר כדי לדעת במה מדובר.
באשר לסיפור שלך, הרי שמעבר לשאלת ההצלחה או אי ההצלחה שלך, אני בא ושואל – לו היית "מצליחה", האם זה היה "מוצלח"? או – האם ניתן להצליח לעשות את מה שרצית לעשות?
אני לא בטוח. אני חושב שהרף שהצבת לעצמת נמוך מדי, או שגוי.
אומר זאת כך: נניח שהצלחת להציג את העולם דרך עיניו של חתול, ושעשית זאת במיומנות מפליאה ובאופן חי מאד. אז מה? מה הלאה?הרי ש"מד"ב לחתולים" לא עובד עליו. מד"ב, ופנטסיה, וספרות בכלל, הם (לפחות כרגע) תחומים אנושיים. אפשר לדון במה יקרה כשחתולים יתוגברו שכלית במדה שתאפשר להם לכתוב מד"ב (או, לצורך העניין, להיות "אנושיים") – אבל לא זה העניין. העניין הוא שלי, כקורא אנושי, אין מה לחפש בסיפור שלך. בסדר, הבנתי שאנשים אכזריים לחתולים, אבל מעבר לזה אין כאן שום סיפור, שלא לדבר על ספקולציה (שהיא, כזכור, לב לבם של המד"ב והפנטסיה).
1. הנסיון מוכיח שחברים וקרובי משפחה נוטים להחמיא, בדרך כלל ללא קשר לאיכותו האמיתית של הסיפור. זה גם המצב בהרבה פורומי "כתיבה יוצרת", שם תוכל לקבל מלוא החופן מחמאות נוסח "אתה כל כך מוכשר" ו"ריגשת אותי" מפי אנשים שהם, ככל הנראה, לא כל כך מוכשרים ונוטים להתרגשות יתרה. כאן, לעומת זאת, תקבל ביקורת ללא משוא פנים מפי אנשים שרגילים להעביר ביקורת ולקבל אותה בעצמם, ואשר נוטים לא להיות מושפעים מגורמים זרים. לא אומר לך ש*רק* כאן תקבל זאת, אבל אם אתה מרגיש צורך עז לקבל ביקורת ממישהו מחוץ לפורום – עשה זאת מחוץ לפורום.
2. צעדים בדרך לפתרון חלק מהבעיות המצויות בסיפור שלך:
א. פיסוק: בכללי הפורום (הקישור הגדול המהבהב בראש עמוד זה) יש קישורים לדף בנושא פיסוק של האקדמיה ולדף הוראות עזר לכותב של כתב העת חלומות באספמיה. בשניהם תמצא הוראות בסיסיות הנוגעות לפיסוק. מעבר לכך, תמצא בכללים הללו עוד כמה מאמרים מועילים מאד. מומלץ.
ב. יש ספר לא רע של סטיבן קינג בשם "על הכתיבה". כדאי לך לקרוא אותו.
ג. קרא הרבה. אי אפשר לכתוב מד"ב ופנטסיה בלי לקרוא המון מד"ב ופנטסיה. אבל מעבר לכך, קרא הרבה ספרות באופן כללי. ולא סתם, אלא בתשומת לב. נסה לשים לב לגורמים שונים בכל ספר שאתה קורא, החל בפיסוק ובדיקדוק וכלה באופן בניית העלילה.
ד. תרגיל נחמד: קרא שנית ספר שכבר קראת, אולי יותר מפעם אחת, והפעם במבט ביקורתי-טכני ובתשומת לב כאמור בסעיף הקודם. נסה לנתח – ממה נהנית בספר? מה לא עבד? היכן התרגשת? היכן נשארת אדיש? היכן צחקת או בכית? ובכל פעם שאל את עצמך את השאלות: *איך* הסופר עשה זאת? *מדוע* הוא עשה זאת? *למה* הושפעתי כך או אחרת?זהו להיום. בהצלחה!
הדברים הכתובים בהמשך יראו לך קשים או לא הוגנים, אבל אני מבטיח לך שהם מיועדים לעזור לך. אני מקבל את הרושם שאינך מבין את מטרתו של פורום זה ואת דרך העבודה בו, ועל כן:
א. כשאתה מפרסם סיפור בפורום זה, אינך עושה זאת כדי "לזכות בפרסום" או כדי ש"אנשים יכירו את יצירתך". הסיבה היחידה שאתה עושה זאת היא כדי לקבל ביקורת *משוכני פורום זה*.
ב. וזאת להבדיל ממבקרים אלמוניים חד-פעמיים כדוגמת "מנחם". בכלל – לעולם אל תזמין את המרצה שלך (נניח), את קרובי משפחתך או את חבריך להגיב כאן בפורום. הדעות החיוביות שלהם (וזאת בהנחה האופטימית להכמיר שמישהו מאמין ש"מנחם" הוא אכן אדם נפרד) לא תורמות מאומה – לא לך ולא למבקרים כאן. למעשה, זו דרך בטוחה וזולה להציג אותך כרודף מחמאות וכאדם לא ישר במיוחד (אפילו אם סיפורך נכון, במקרה, "טוב מראה עיניים" וגו').
ג. לעולם, אבל *לעולם* אל תיתן ביקורת נגדית לסיפור של אדם שמבקר את סיפורך כאן בפורום (או בכלל, אגב – זו התנהגות מחרידה, ואני מעריך מאד את יעל על סבלנותה). גם אם אותו אדם כתב בזמנו סיפור רע או בעייתי, נניח, אין הדבר מעלה או מוריד במאומה בכל הנוגע לסיפור *שלך*. על כל פנים – בפתיל הקשור לסיפור שלך נדון אך ורק בסיפור שלך, וכך לגבי כל סיפור אחר המתפרסם כאן.
ד. כנ"ל ביקורת נגדית לגבי שגיאות כתיב בגוף הביקורת על סיפורך. ביקורת, לשמחתם של המבקרים ולצערם של הכותבים המתחילים, לא צריכה לעמוד ברף הקפדני של יצירה ספרותית. קרא את תוכן הביקורות ואל תנסה לנתח את סגנונן או את מחבריהן. זהו תרגיל עקר.
ה. הביטוי "חופש האמנות" הוא התירוץ השכיח ביותר אצל כותבים מתחילים. שכח אותו. אל תשתמש בו לעולם. בכל הנוגע לכתיב, לדקדוק ולשימוש בסימני הפיסוק, עד כמה שהדבר נוגע לך ולשאר הכותבים המתחילים, *אין כל חופש שהוא*. לא אטרח אפילו לנמק כאן מדוע – הדבר דורש הסבר ארוך אותו, כך אני חושד, תתעקש לא להבין – אבל אוסיף רק זאת: אם אינך מוכן לקבל עובדה זו, לעולם לא תוציא מתחת ידיך סיפור ראוי לפרסום. לעולם. עד כדי כך.
ו. ביקורות שליליות הן מתנה, לא עלבון. הן עוזרות לך להשתפר לקראת סיפורך הבא. וכך אתה צריך להתייחס אליהן – להודות למגיבים ולא להתווכח איתם על דברים שבהם, באופן ברור למדי, הם מבינים יותר ממך. ודאי שלא לנפק לנו כאן כל מיני תיאוריות קונספירציה ושבטיות. הסיפור שלך מקבל ביקורות שליליות *כי הוא לא טוב*, ולא משום סיבה אחרת.
ז. שם הסיפור חשוב. הפיסוק חשוב. הדקדוק חשוב. הסגנון חשוב. העלילה חשובה. הדמויות חשובות. הרקע חשוב. *הכל חשוב*. *ה כ ל*. אל תפרסם סיפור אם לא חשבת עליו *מכל הבחינות*. זה זלזול בעצמך וזלזול בקוראים.איני יכול, כמובן, להכריח אותך לנהוג כך או אחרת בכל הנוגע לנושאים המוזכרים למעלה. אני יכול רק להמליץ, וכמובן – למנוע התנהגות בעייתית בפורום הנתון למרותי. על כן, כמנהל פורום זה, הריני להודיעך: אם אתה מקבל את כל האמור למעלה – מה טוב, וברוך הבא לפורום. אם לא, אבקשך להפסיק לכתוב בפורום מיד, ופתיל זה ימחק לאלתר.
שמי ניר ואני מנהל הפורום.
אנו, ותיקי הפורום הזה ופורומים באופן כללי, כבר חווינו הרבה כותבים אלמונים חדשים ומעריצים אלמונים, חדשים גם הם. כלומר – המקרה בו פלוני אלמוני שלא ביקר בפורום מפרסם בו סיפור, וזמן מה לאחר מכן מופיע אלמוני "אחר" שלא ביקר מעודו בפורום ומפרסם ביקורת אוהדת (ולעולם היא אוהדת, בדרך כלל ביחד הפוך לטיבו האמיתי של הסיפור), בסגנון כתיבה זהה לחלוטין לזה של כותב הסיפור – מקרה זה אינו נדיר במקומותינו. כלל וכלל לא. כאשר מוסיפים למקרה מעניין זה את העובדה ש"שניכם" כותבים מאיזור אינטרנט זהה… ובכן, לא נעים, דני, אבל נתפסת בקלקלתך.
אבל כולם עושים שגיאות. אם תבטיח לא לעשות זאת שוב, אני בטוח שנוכל לשכוח מכל העניין.באשר לסיפור עצמו, הריני להפנות אותך לכללי הפורום שלנו (הקישור הגדול המהבהב מלמעלה), הכוללים קישורים לכמה מאמרים שימושיים מאד, ביניהם שניים הדנים בנושא הפיסוק. צא ולמד.
אכן, אין זה סיפור כי אם סיכום או הרצאה קצרה, המעבירה רעיון משומש לחלוטין.
מעבר לכך:
1. השימוש העודף שלך במילים אנגליות לא מחמיא לך ולא מחמיא לסיפור. בייחוד כשמדובר בביטויים שיש להם מקבילות עבריות יאות והולמות. Lost and found, למשל. ו-Check-in. ו-Politically correct.
2. הסברים ופירוטי ראשי תיבות בסוגריים יאים, אולי, לסיכום הרצאה בטכניון. לא לסיפור.
3. גם דוגמאות והתחכמויות בסוגריים לא מועילות. אם משפט חשוב מספיק על מנת להכלל בסיפור, הוא מסוגל לעמוד בפני עצמו גם בלי סוגריים. אם לא – השמט אותו לחלוטין.
4. כדברי יעל – אין דמויות ואין עלילה. רק רצף רעיונות לא מקוריים במיוחד הנזרקים כלאחר יש בזה אחר זה. כך לא בונים סיפור.
בהצלחה בהמשך…מיכאל, בבקשה אל תפרסם כאן יותר מסיפור אחד בשבוע. כמו כן – פורום זה מיועד לכותבים המעוניינים להשתפר, ועל כן רצוי לא לפרסם כאן סיפורי מגרה, כי אם חדשים (איני יודע אם זה המצב במקרה שלך – אני רק מבקש על מנת להקדים תרופה למכה).
ביקורת – בקרוב.
ברוך הבא!אז יש כאן רעיון כלשהו (לא חדש, אבל לא זה העניין), ויש גיבורה שיש לה בעיות עם החבר שלה, והקשר בין שני הערוצים הללו רופף מאד. הרעיון עצמו – אין פיתוח ממשי שלו, אין השלכות של מימושו, אין שום דבר. חבל. היית יכול להפעיל את השלכות הפיתוחים השונים באופן ישיר על חייה של הגיבורה ועל הזוגיות שלה, או על העולם, או על הפיתוחים הבאים בתור, או על הכל ביחד. היית יכול לבנות עלילה יותר משמעותית, ולפתח את כל הנושא כראוי לו.
אתה עדיין יכול.
פרט לכך, המונולוגים של הגיבורה על אודות החבר שלה לא אמינים – הם זועקים לשמיים "זה מידע שאני רוצה שהקורא ידע!" – להבדיל מ"זה מה שסביר להניח שהדמות היתה אומרת".
זהו להיום. בהצלחה בהמשך!יש כאן הלעטה-בכוח של הקורא ברעיונותיו (הלא מקוריים, למרבה הצער) של המחבר(ת?). כל המידע עובר באמצעות פיסות דיאלוג מאולצות ביותר. הנה דוגמה פשוטה פרי עטי לבעיה זו:
נכון: "שלום, אני השכן מלמטה. אולי את יכולה להשאיל לי כוס סוכר?"
לא נכון: "שלום, אני השכן מלמטה, בן 22, בלונדיני עם עיניים כחולות ונקודת חן על סנטרי, ואוהב לקרוא בכתבי ניטשה. עברתי לגור כאן לפני חודש, ובינתיים זה לא רע, למרות שהרחוב קצת רועש. את נראית לי בסדר – בערך בגיל שלי, גבוהה ורזה עם שיער אדמוני ופרצוף נחמד. אולי את יכולה להשאיל לי כוס סוכר?"מעבר לעובדה שזו דרך רעה ואיומה להעביר מידע, הרי שכל בריה תבונית לא תאמר דברים שהיא ובני שיחה כבר יודעים, ודאי לא בכמות כזו.
פרט לכך – עלילה יכולה להיות רעיון טוב.
מסורבל כי, מה לעשות, בכל עיר *לא* גדולה יש ספריה שמכילה כמות גדולה בכמה סדרי גודל של ספרים מאשר בפרויקט המוצע, גם אם הוא יצליח מעל כל תקוותיך, וכיוון שקבלת ספרים מאותה ספריה לא כרוכה במשלוח עצמי בדואר – להבדיל מספריה רגילה, שחוסכת לך את השימוש הנ"ל – המתנה תתקיים בכל מקרה. שלא לדבר על מה שיקרה לספרים המסכנים אחרי שניים-שלושה-עשרים משלוחים בדואר. תאלץ להתחיל גם לתקן אותם…
אבל מעבר לזה:
א. הערך המוסף שיש לספריה שכזו כתמריץ לחברות באגודה הוא אפסי. הרי לא נוכל לתת את השירות בחינם בשום פנים ואופן – המשתמשים יהיו חייבים לשלם. אז איפה פה ההטבה הגדולה?
ב. כשאתה פותח ספריית מד"ב, אתה פונה אל המשוכנעים. אחת הסיבות לקיום האגודה היא הפצת בשורת המד"ב בארצנו. בדרך שאני מציע, נגרום לספרים הללו להיות זמינים בספריות רגילות – מקומות שבהם אנשים *שאינם משוכנעים* יכולים למצוא אותם ולהתוודע למד"ב. מעבר לכך, אנחנו יכולים לנצל את הספרים ככוח מניע ליצירת קשר עם הספריות הללו, באופן של מתן חסות/מקום/ארגון לפעילויות מד"ב, ובעלות אפסית.
ג. אני מעריך את העובדה שאתה מוכן להפעיל את הספריה הנ"ל. באמת. אבל אני חושד שאינך מודע לכמות העבודה העצומה, ויותר מכך – בהנחה שתצליח מעבר לכל חלומותיך, מה יקרה בעוד שנה או שנתיים, כשלא יהיה לך זמן או כשהעומס יגדל מדי? הרי קל מאד להתחיל שירות, אבל לסיים אותו… זה יראה מאד רע, ללא קשר לסיבה.
ד. חיצי ביקורת תמיד יהיו. מצד שני – לפתוח בפרויקט שיביא לך כמעט אך ורק חיצי ביקורת, וכאלה שצפויים להיות מוצדקים (ולא בגלל שאני מאשים מישהו במשהו, כן?) – זה פשוט לא הגיוני.
ה. לגבי מטרות האגודה, ראה סעיף ב' למעלה.
ו. להתבלט זה טוב – אבל לא בכל דרך ובכל מחיר, ולעניות דעתי הדרך לא נכונה והמחיר גבוה מדי. ערך מוסף לחברים? לדעתי – כמעט אפסי, וגם אם לא – לא מתקרב בשום פנים ואופן להשקעה ולבזבוז המשאבים והאנרגיה. לעומת זאת, כאמור למעלה, ניתן לנצל את הספרים לפריוקטים שיועילו יותר למטרות האגודה ואף עלולים, בתכנון נכון, לספק לה יחסי ציבור מצוינים.אבל יש די פרויקטים הדורשים כוח אדם, ובזבוזו על עניין הספריה נראה לי לא הגיוני (ראה נימוקי למעלה).
מעבר לכך, נכון, לא בכל מקום יש ספריה. עדיין יש *המון* ספריות בארץ, אפילו אם לא כוללים ספריות של בתי ספר (ואפשר לשתף פעולה גם עם בתי ספר – למה לא? אפילו עדיף!). על כל פנים, איננו יכולים להרשות לעצמנו לקיים פרויקט המיועד באופן כמעט בלבדי לאלה שאין בסביבתם ספריה. להיפך: עלינו לשאוף להגיע למצב בו במקסימום ספריות קיימות ניתן למצוא מכסימום ספרי מד"ב, כדי שגם אנשים שאינם "חובבים מובהקים" יוכלו להתקל בהם!לדעתי האגודה צריכה להמנע מהקמת ספריה שכזו. הנה הנימוקים:
א. השימוש, מבחינת הקוראים, בספריה כזו יהיה מסורבל באופן כמעט בלתי נסבל.
ב. המבחר המוצע בספריה שכזו יהיה, באופן טבעי, מוגבל הרבה יותר מזה המצוי בכל ספריה עירונית מצויה.
ג. הטרחה שבניהול ספריה היא עצומה – יותר מניהול כל ענייני האגודה עצמה. אם הספריה תצליח (ולדעתי היא לא), אדם אחד לא יוכל להתמודד בשום אופן עם כמות העבודה הזו. לניהול פרויקט מסוג זה ידרשו כמה אנשים *במשרה מלאה*. כוח אדם מסוג זה אינו זמין, ולו היה זמין – יש מטרות חשובות יותר.
ד. ספריה שכזו חייבת להתנהל באופן *מושלם*. כל בעיית תפקוד שלה תגרום לחיצי ביקורת פומביים נוסח אלה המופנים בימים אלה כלפי חלומות באספמיה (ללא קשר, כרגע, לשאלה האם הדבר מוצדק או לא), וכיוון שמדובר בתפקוד יום-יומי (להבדיל מכנסים, המימד וכו'), הרי שהדבר, למעשה, ודאי.
ה. קיום ספריה שכזו אינו תורם מאומה למטרות האגודה, ולו היה תורם, הרי שההפסד גדול מהרווח.לדעתי ניתן ליזום שיתופי פעולה עם ספריות קיימות, בייחוד כאלה שבאיזורי הפריפריה. אליהן ניתן להפנות ספרים שאנו מקבלים כתרומה (ואולי להתנות זאת בקיום סדרות הרצאות מטעמנו שם, כאשר הן מכסות את הוצאות ההסעה ואנו מספקים את המרצים), אצלן ניתן ליזום פתיחת "אגף מד"ב", ועוד כיד הדמיון הטובה עלינו. אין שום סיבה להשקיע את כוח האדם, את המאמץ ואת הכסף הדרושים לפתיחת ספריה משלנו, בכל צורה ואופן שהם.
