התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
האם הריבועים המופיעים מפעם לפעם בגוף הטקסט אמורים להיות 3 נקודות? ספר לי ואתקן (כפי שתיקנתי קודם).
פרט לכך: Word נוטה להחליף שלוש נקודות (נקודה-נקודה-נקודה) בתו בודד שצורתו שלוש נקודות. הפורום (ורוב המערכות באינטרנט) לא יודע לעכל תו כזה, לכן רצוי להחליפו בטרם הפרסום. בכלל – רצוי לתת ל-Word מינימום חופש פעולה בנושא החלפת תוים אוטומאטית.באשר לסיפור עצמו – חיבבתי אותו הרבה יותר מאשר את הקודם, אם כי הוא ארכני מדי לטעמי. אולי כדאי לעבוד עוד קצת על מאפייני הדיבור/חשיבה של הדמויות – חלקן יוצאות לא רע, אך אחרות דומות האחת לשניה באופן מחשיד, או סובלות מעודף אינטליגנציה. תורם לכך, כמובן, אופן כתיבת הסיפור כ-"זרמי מחשבות" – ועדיין.
(גם המחבר מודה בזאת, אגב, בדברי הפתיחה שלו)
באותה מדה הייתי יכול לכתוב סיפור כדלקמן:
יהושפט וקרמבו נפגשו ברחוב. אמר יהושפט "בוקר טוב!" – ענה לו קרמבו "הגשם קרוב!"
ולנתחו כך:
פתיחה: שני ידידים נפגשים
אמצע: ברכת בוקר טוב
סוף: גילוי דרמטי לגבי העומד לקרות, המעמיד בספק את עתידם של השניים, סיום דו משמעי ופילוסופי עמוק.לא. זוהי סצנה, לא יותר.
הרעיון חביב (נתן לפתח אותו הרבה יותר), ההגשה כמעט סבירה, אבל איפה הסיפור?
כן כן, אני יודע. זה קטע מסיפור. או סתם "קטע". אבל, אללי, מה על *כללי הפורום*?
*רק* סיפורים *שלמים ומלאים*, כאלה עם *התחלה*, *אמצע* ו*סוף*.ברוך הבא. עכשיו, כתוב סיפורים של ממש.
מנכ"ל מיקרוסופט, למשל, יודע בכל רגע נתון מה מצב התכנית שכותב חבר שלי, בחטיבה הישראלית בחיפה. הוא מתייעץ אישית עם ראש הצוות על כל בעיה, וכל לקוח עסקי של מיקרוסופט יוכל תמיד לשאול "ביל, מה המצב עם הפיתוח של הישראלי ההוא בחיפה, זה המתולתל?"
או הרמטכ"ל, למשל, שנהג לעקוב אחרי אישית בזמן שירותי הצבאי על מנת לברר כי איני מעביר סודות מדינה לאויב. ידוע לי כי הוא היה מעדכן את ראש הממשלה על כך בישיבתם השבועית, אך היות וזה האחרון אינו מנכ"ל של ממש, היו הפרטים נשמטים מזכרונו וכך נגרמו תקריות מצערות רבות. ביחוד זכורה פעם אחת בה נשאל, כשעמד מעל בימת הנאומים בכנסת, "מה עשית עם הזועם ההוא, אה?", ונשאר פעור פה ונטול תשובה.
אגב, אנחנו עוקבים גם אחריך.
הדיון בנושא "בניית אתרים ותחזוקתם" נפסק בזה הרגע. פורום זה, להזכירך, הוא פורום האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה, ותפקידו לעדכן בנושאים הקשורים לאגודה. להבא, אבקש לעדכן בנוגע לאתרך אך ורק אם קוימו התנאים הבאים:
א. האתר עבר *עדכון תוכני משמעותי* ("משמעותי" = נוספו חמישה סיפורים מקוריים חדשים, שני מאמרים ומדור חדש, למשל)
ב. עבר *לפחות חודש* מאז העדכון האחרוןבאשר לאתר עצמו – אם אתה מעוניין בביקורת, אתה מוזמן לשלוח לי (או לכל אדם אחר) דואר אלקטרוני. לא בפורום.
*לי* יש יותר בנות. הרבה יותר.
רוצה לקנות אחת?
(אזהרה מראש: בוג'י אינה למכירה. זהו דגם נדיר, חד פעמי ויקר המציאות. ראו הוזהרתם)How much for ladies? How much for the little girl?…
מאשר בכמה סיפורי "אוירה" אחרים, וביחד עם הרקע המעניין הספיקה להחזיק את הסיפור למרות היותו נטול "פואנטה" ו/או "עלילה". נכון, סיפורים כאלה הם לא בדיוק כוס המילק-שייק שלי, ועדיין הביצוע לא רע (בהשגות שהבאתי למעלה).
מצד שני, אולי כדאי שאשב ואכתוב עוד משהו עם פיצוצים ובלגנים כדי להרגע…
ואסכם את דעותי בנושא:
א. ספרות ואמנות בכלל הן, בין השאר, סוג של Entertainment. כשאני קורא סיפור אני רוצה להתעניין, להיות משועשע, לבכות, להדהם, להתרגש, לחשוב, לקבל רעיונות חדשים (או ישנים בתחפושת) – אחד מהם, כמה או כולם ביחד.
ב. עצוב לי לראות כמה מדרדרת אותך ביקורת שמקורה, הבה נזכור, בעלבון פשוט. רגע אחד הסיפור שלי "משעשע" ו-"גרם לי לגיחוך" (מחמאה אדירה, מבחינתי, אגב), אך תגובה לאחר מכן הוא כבר "לא מצחיק". אהא. אהא ואהא.
ג. לאחר כל ההתייחסויות שלך לתגובות שקיבל הסיפור, החלטתי גם אני לקרוא אותן שוב. מה אגיד לך – אתה צודק. אף אחד לא אמר שהסיפור גרם לו לחשוב. אף אחד גם לא אמר שהסיפור גרם לו לכל דבר אחר פרט להנאה. אז מה? נסיק שאף אחד לא חשב אבל כולם נהנו? ת'יודע מה – מקובל עלי…
ד. הריני מתייאש מהנסיון לגרום לך לחשוב. אתה הרי בוגר שיעור ראשון בפילוסופיה מודרנית, *וגם* קראת את פראצ'ט…אוירה מצוינת, לטעמי, והסיפור חביב. עם זאת:
א. הסיפור יכול להיות קצר או ארוך יותר – נראה לי כאילו היית יכול להשמיט פרטים מסוימים או להרחיב עליהם, אך לא להשאירם כפי שהם. כמה פרטים לא קשורים לסיפור ולא עוזרים לאוירה (יהודים-נוצרים, למשל).
ב. הציק לי מעט עניין התייחסות המספר לעצם היותו כזה, ביחוד עם בוא הגשם. לטעמי אין הדבר חיוני לאוירה.
ג. סגנונו של המספר נראה לי ילדותי מדי, יחסית לאדם מבוגר ומשכיל.
