התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
בזמנו המציא אגריפס כהן גז המבטל את האמונה והפיץ אותו ברחבי העולם. בימינו אף אחד לא מאמין בכך, כמובן.
עוד קצרצרצרים, מישהו?אין כאן מאומה פרט לפואנטה. לו היתה לך תמונת עולם מגובשת הקשורה במשהו לפואנטה – לא הייתי מתלונן גם על הגרסה הראשונה. למרבה הצער, הדבר המשמעותי היחיד בסיפור, לטעמי, הנו אותה פואנטה, וכך צמצמתי אותו עד למינימום, כדי לראות האם הדבר פוגע.
הוא לא. למעשה, הגרסה הקצרצרה משעשעת הרבה יותר, לטעמי. אם יש עוד כמה פואנטות כאלה, אפשר לקבצן באנתולוגיה של כיס…אני לא משתגע במיוחד גם על הגרסה שלי, אבל אם כבר פואנטה – אז קצר. אין הבדל ממשי בין כמויות המידע הרלוונטי (כלומר – אתה לא באמת מצפה שהקורא יסיים את הסיפור, גם בגרסתו הארוכה ביותר, ויחשוב – אוי, דוקא על העברות *האלה*?)
"ההבדלים הסגנוניים", כלשונך, הם יותר מכך – הם מראים לך דרך לתמצת את כתיבתך, בעיקר דרך מבנה המשפטים, על מנת להפוך אותה לקולחת יותר.
לסיפור ארוך יותר יש הצדקה רק אם קיים מסר נוסף אותו אתה מנסה להעביר. ת'כלס, נתן לכתוב את סיפורך כך:פיליפ נשלח בזמן להוציא לפועל את עונש "המוות הארוך הקטן". הנענש, פושע זקן מוכתם ידיים, נראה טוב בהרבה כאשר הגיח פיליפ מהמכונה 50 שנה לפני כן, קופסת "המוות הארוך הקטן" בידו. הוא הושיט את הקופסה לנענש. "רוצה סיגריה?" אמר…
(או המוות הקטן – The Short-Short Version)
פיליפ, המוציא לפועל, נכנס לאולם בית המשפט וחלף על פני הנאשם, גבר זקן, חולני ושדוף. עיניו של זה האחרון התרוצצו ללא הרף בארובותיהן השקועות, וידיו חיטטו בכיסיו, מנסות לשוא למצוא שם את מה שנלקח ממנו בתחילת המשפט. פיליפ לא ידע מי האיש ומה ההאשמות – הוא היה המוציא לפועל ועל כן התעניין רק בגזר הדין או, ליתר דיוק, בעונש. הפעם יהיה זה "המוות הארוך הקטן".
מיד לאחר שלקח מהקטיגור את תיקו של הנאשם, הלך פיליפ אל משרדי ההוצאה לפועל על מנת לבנות את העונש. הוא חישב ומצא את כל הפרטים הנחוצים: הנקודה המדוייקת בזמן, המיקום המיטבי, כל המידע החיוני להצלחת "המוות הארוך הקטן". הוא אף לא שכח לאסוף עמו את מכשיר ההוצאה לפועל.
במרכז המבצעים העמוס מצא פיליפ מכונה פנויה, לחץ על הכפתור ומצא עצמו מתוזמן היטב – בדיוק חמישים שנה בעבר, במקום בו תכנן להיות. הנאשם עמד, כמובן, בפינת הרחוב – צעיר ונמרץ, אך עדיין בר זיהוי.
"שלום," אמר פיליפ בעודו שולף את כלי ההוצאה לפועל מכיסו ומגיש אותו לנאשם. "אפשר להציע לך סיגריה?"
(או, בקיצור – אם כבר סיפורי פואנטה אז בקיצור. או שיהיה מצחיק רצח, כמובן – אבל אני בעבודה ואין לי כח לזה…)אם אתה מזכיר משהו מעניין העומד לקרות – כדאי מאד שהוא אכן יהיה מעניין – לגיבור כמו לכותב. בתנאים הנתונים, כמובן.
ב. יופי, אבל הטיול *הזה* משעמם, מבחינתו…
ג. כן. נו?
ד. שום דבר לא רע בריפוד אם יש לו *תכלית*. סתם כך, לעומת זאת…ב. לא, תקרא *אתה* שנית. משהו מעניין צריך להיות *מיוחד*. לא מיוחד יחסית אליך ואלי, אלא יחסית לגיבור. כמשתמע מתפקידו, הוא אמור לחזור בזמן כל שני וחמישי בין שתיים לארבע, שלא לדבר על שאר ימי השבוע. למעשה, אם להתחשב בעומסים על בתי המשפט, הוא בטח נוסע בזמן גם בשבת…
ג. חלף מעלי בשלווה, הרמז הזה. למישהו אחר כאן זה אמר משהו?
ד. לא נכון. זו לא עלילה, זה "ריפוד". אם להיות בוטה (חוסך שבטו שונא…) – זהו אוסף תירוצים לפואנטה.גם אני שמח על חיבתי לפואנטה, אך, למרבה הצער, אין הדבר מספיק על מנת ליצור סיפור טוב.
ראשית – את הפואנטה חיבבתי.
לשאר:
א. ניסוחים מעט ארוכים מדי ומסורבלים. דוגמאות: "הנאשם בתהליך זה היה הפעם גבר זקן, חולני ושדוף" (לעומת, למשל, "הנאשם, הפעם, היה גבר זקן, חולני ושדוף" או אפילו "הנאשם היה זקן חולני ושדוף"); "השופט מצא את הנאשם, כצפוי, אשם במעשים שבהם הואשם" (רחמנות, בנאדם! כמה חזרות מהשורש אשם! במקום, למשל, "השופט, כצפוי, מצא אותו אשם" או "דן אותו לכף חובה" או משהו). בקיצור – לא לחזור על אינפורמציה מיותרת. אנחנו *יודעים* כי השופט הוא שופט והנאשם – נאשם, ואין צורך לחזור על כך.
ב. אם הליך משפטי משעמם גורר גזר דין מעניין (כנאמר בפתיחה) – היכן הוא אותו גזר דין מעניין? אם "המוות הקטן" הוא התהליך המעניין – מדוע ולמה זכה בו דוקא הזקן המסכן (בניגוד, נניח, לכל שאר הפושעים הקטנים ודגי הרקק המבקרים תדיר בבית המשפט)? מה ההפתעה כאן?
ג. למה פיליפ?
ד. הסיפור ארוך מדי יחסית לתכנו (קרי – הפואנטה, החביבה, אמת).
ה. קפיצתו המוזרה של המחבר לגוף ראשון (טעות עריכה, כן כן…
)בקיצור – חזרה לשולחן השרטוט.
אני בהחלט בעד התייחסות לסיפורים הנשלחים לפורום כאילו נשלחו לפרסום בעיתון. אפילו יותר – הייתי מעדיף כי הכותבים יתייחסו אליהם כאילו הקוראים כאן הם מו"ל אימתני עם חוזים של מליונים בכיסו…
סיפורי "המשך יבוא" אפשר לפרסם בפורום וואלה או משהו – לא כאן. המעוניינים בפרסום של יצירה שלמה ארוכה לפי פרקים יכולים לעשות זאת במספר הודעות ב*עץ יחיד*.
כולנו כאן אוהבים סיפורים, וכולנו לא אוהבים (לעתים מתעבים) סיפורים רעים. אם נדמה לך כי הסיפור שאתה כותב משעמם, רע או לוקה בחסר – *אל תפרסם אותו כאן!*.
מתי לפרסם, אם כך? רק כאשר אתה *בטוח* כי הסיפור שכתבת הנו *פאר היצירה* – מרתק, חדשני, רהוט – פשוט *מושלם*. אנחנו, כמובן, נמצא בו מגרעות, סתירות ובעיות – כאלה שאתה לא ראית (לא בגלל איזה מום בך – פשוט מתוקף היותך כותב הסיפור, ועל כן – נטול אובייקטיביות).
בקיצור – כל עוד *אתה* מוצא מגרעות בסיפור, אל תפרסם אותו כאן.
