התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
שים לב לדיאלוגים שלך. הם נשמעים מאד *מאד* לא טבעיים ומאולצים. כאילו אתה מניח שמסיבה כלשהי אנשי העתיד לא יכולים לדבר כמו בני אדם רגילים. דוגמה אפיינית: "אבל… אני לא מבצע שום התנגדות." תנסה לדמיין את עצמך, או מישהו, בסיטואציה דומה. מי מבצע, מה מבצע?
נדמה לי כי שם היה מדובר בבני נוגה החוקרים שרידים שעל כדור הארץ ומנסים לתת משמעות לדמות המוזרה המופיעה בפיסת סרט תיעודי שמצאו, דמות המסיימת את דבריה במלים:
"What's up, doc?…1"אני, למרבה הצער, נעדרתי. לפחות בגופי.
בזמן בו אתם קראתם סיפורים והשתעשעתם להנאתכם, עבדכם הנאמן נאלץ להתמודד ללא עזרה בחברי משפחתה המורחבת של חברתו, באירוע הנקרא בפיהם "ארוחת חג", כמו גם "הדלקת נר".
אולי אכתוב על כך סיפור יום אחד. הרי אף אחד לא יאמין לי אם אנסה לתאר זאת כאמת לאמיתה. מצד שני – אולי עדיף להדחיק? לא יודע. חברתי ישנה בעודי כותב זאת, ועל כן אני יכול להרשות לעצמי ל%$#@ארררררררררגגגגגגגגג כחחחחחחחח!אבל אנשים נטולי התאמה אישית רואים סימון גדול מהבהב הצורח בכל ישותו "התאמה אישית", מימן לתפריט הרגיל. הכיצד לא מצאת?
"מכוער" הוא עניין של טעם, וכמוהו לעתים פירושה של "מהות". אנו יכולים לדון בכך עד להודעה חדשה, ועדיין המצב ישאר כפי שהוא.
היות ולא נתן לנהל אתר (או כל דבר אחר) ע"י משאל עם, *מישהו* צריך להחליט. במקרה של האתר אותו מישהו הנו *אני*. ההחלטה שלי במקרה זה היא כי נושאי האתר ידונו בדואר אלקטרוני, גם אם הם נראים לך או למישהו אחר "מהותיים".
פרט לכך, אמשיך ואזכיר לך את עקרותו של הדיון הנוכחי: כל עוד *אין* מעצב גרפי המקדיש מזמנו לטובת העניין (הרבה מזמנו, דרך אגב, ע"פ נסיון העבר) – *לא* יהיה עיצוב אחר, יפה יותר (או פחות). תקטר, תבכה, תצרח, תזעק לשמים האפלים – לא יעזור לך, כי *אין*.א. מאז שהתחלת לכתוב בפורום זה עוד לא זכינו לתגובה הגיונית אחת פרי מקלדתך
ב. במקום זאת, אנו מקבלים צרורות של בדיחות לא מעוכלות, שעולות להרבה אנשים כאן על העצבים, בכללם מנהלת הפורום, חברי ועד האגודה (לרבות היו"ר) ומנהל האתר, הלא הוא אנכי (כל הנתונים נמצאים בהודעות בפורום זה).
ג. כעת, כשהתחלת גם לספר לנו מה *רוב האנשים* חושבים (להבדיל מ-"רוב האנשים שדיברתי איתם" או "שני האנשים שמכירים אותי בכלל"), הגדשת וזכית לכינוי (המחמיא, אגב) "נודניק".
ד. כעת נותרו בידך שתי אופציות: האחת – להכנס לתלם ולהתחיל לשלוח הודעות רציניות (וכשאין לך מה לומר – *לא* לשלוח הודעות). השניה – לזעוק לשמים כי לא נוהגים בך בצדק, ולהמשיך להגיר ריר קיברנטי על כל סביבותיך. איני יודע במה תבחר, אך ארמוז כי הבחירה באופציה השניה *לא* תעלה את קרנך בעיני שוכני הפורום ובכלל.
וזהו. עכשיו שקט שיהיה פה.ממש לא. אם ארצה להשמיץ… נו טוב, אתה יודע.
ניסיתי, באמת ובתמים, לברר מדוע. אבל אתה צודק: שגיתי במיקום. אשמח אם תענה לשאלתי בדוא"ל.איני יודע כמה גולשים יש, ונראה לי כי גם אתה לא. הרבה אנשים גולשים ולא טורחים לכתוב. כנ"ל באתר זה (מספר הכניסות הרשומות שלנו גדול בסדר גודל ממספר האנשים הכותבים כאן).
באשר למניעים הפסיכולוגיים העומדים מאחורי תגובה/אי-תגובה (ע"ע "בושה") – גם כאן לא לי ולא לך פתרונים.
מה עושים?
אני אדם פרגמטי: קיימים X אנשים באגודה, Y מתוכם רוצים להתלונן. אדם הרוצה להתלונן, פתוחות בפניו האופציות הבאות: א. פורומים שונים, ב. דוא"ל, ג. אסיפה כללית, ד. פרישה בתום תקופת החברות.
ובכן: את א. אנו רואים כאן במלוא הדרו (ו/או כיעורו, מחק את המיותר). את ב. אני רואה (בכל הנוגע לאתר, כמובן), והמראה די נאה, תודה. את ג. נראה באספה (גם שם קיים הסיכון של מיעוט קולני ושולל המציג תמונה מעוותת של פני הדברים), ואת ד. נוכל להעריך כשתסוכם שנת הפעילות.
אך בינתיים *העובדה* היא זאת: *מניין המתלוננים בפועל אינו עובר בשום פנים ואופן את המספר 20, נקודה*. מתלוננים פוטנציאליים יש תמיד, כמו גם מעריצים, אוהדים ומאושרים. על כל "מתלונן פוטנציאלי" אלמוני שלך אשיב לך ב-"מאושר פוטנציאלי" פלמוני שלי.
וזהו. כרגע, עד שיוכח אחרת, יש לנו עסק עם מיעוט קולני.ובנימה אישית, אך ללא רצון לפגוע: אני חייב להודות שאיני מבין מדוע אתה עקבי בחיפושך אחר דברים להתלונן עליהם. זכורים לי דיאלוגים אתך בהם הצהרת שוב ושוב כי אתה רוצה "להראות לאגודה מה זה" (למשל – כשהקמת את ה-Fanzine שלך כתחליף למימד, או כשביקשת ממני לתת לך מרחב אינטרנט בשבילו). *למה*? הרי אין בכך משום ביקורת בונה או עזרה. נראה לי כי הקינטור החוזר ונשנה רק מזיק לך ולאגודה גם יחד, ויוצר אוירה רעה. למה שלא תנסה להשקיע את האנרגיה והזמן העודפים במשהו מועיל, במקום?
(אני, למשל, אשמח לעזרה – אך הצעתי הנה כללית: אתה יכול לעסוק במשהו מועיל *לך*…)
