NY

התגובות שלי בפורום

מוצגות 15 תגובות – 91 עד 105 (מתוך 1,775 סה״כ)
  • מאת
    תגובות
  • בתגובה ל: קורבן #182904
    NY
    משתתף

    …אבל הסיפור לא ממריא מעבר לרמת הדיון. הקונפליקט נשאר תיאורטי, וכל הרגש שמפגינה הדמות הראשית מתבזבז על הקורא, ביחוד כיוון שבחלקו הראשון של הסיפור אין לו מושג מדוע מתקיים הנ"ל. בסופו של דבר, פשוט חסרה כאן עלילה של ממש.
    וחבל, כי את בהחלט מסוגלת לכתוב.

    מעבר לכך – ראוי לך להזהר בשימוש בשפה גבוהה, גם כאשר הסיטואציה דורשת זאת, כביכול.

    בתגובה ל: הקוטב השלישי #182903
    NY
    משתתף

    זו הצגה בסיסית מאד של רעיון, ותו לא. אין עלילה, אין דמויות, אין קונפליקט. שום דבר.
    מעבר לכך, הדיאלוגים ואופן הצגת הדברים סובלים מקלישאיות קשה.
    הצעות היום:
    1. לקרוא הרבה הרבה הרבה ספרות – מד"ב ובכלל, עברית ומתורגמת.
    2. לפתח את הרעיון, ולבנות סביבו עלילה.

    בתגובה ל: זועמת מאוד! #173646
    NY
    משתתף
    בתגובה ל: זועמת מאוד! #173644
    NY
    משתתף

    דיונים הנוגעים לטיבו של ספר זה או אחר – לא כאן בבקשה. יש מספיק פורומים אחרים. כל המעורבים שעדיין לא עשו זאת, מתבקשים לקרוא בדחיפות את כללי הפורום. תודה.

    בתגובה ל: זועמת מאוד! #173638
    NY
    משתתף

    מצד שני – לא חיפשת טוב מספיק. לו היית מכניסה את המילה "רומח" למנוע החיפוש, למשל, היית מוצאת מיד את הסקירה הזו.
    מעבר לכך, הריני להפנות אותך לעמוד השאלות הנפוצות, חלק ב', סעיפים 4 ו-5.
    עוד שאלות?

    בתגובה ל: מחווה לאיון טיכי (לם) #182896
    NY
    משתתף

    א. סיפור ערוך-מחדש יפורסם באותו עץ בו פורסם הסיפור המקורי.
    ב. אין כל רע בכך שמתעורר בך צורך לכתוב מחווה. מצד שני, קרא את כללי הפורום וראה שכאן לא המקום לפרסם מחוות שכאלה.
    ג. אם הפסקה הראשונה תתרום לסיפור לאחר העריכה – מה טוב. אם לא – היאורה. אחד הדברים הקשים ביותר שכותב חייב ללמוד הוא *למחוק*. מי שלא לומד למחוק – לא ידע לכתוב.

    בתגובה ל: מחווה לאיון טיכי (לם) #182894
    NY
    משתתף

    אם אתה רוצה לכתוב טוב, אתה *חייב* "לחשוב על מטרה". *כל* הזמן. אין דבר כזה "לכתוב סתם". כשאתה כותב סתם, הקורא מרגיש מיד. הקורא לא טיפש. הקורא ביקורתי, חד עין, לא סומך על כל אחד, ושמח לכל הזדמנות להוכיח שהוא חכם יותר מהמחבר. אתה חייב לשקול כל מילה. כל משפט. כל פיסקה. אתה חייב לחשוב על סדר המילים המדויק שיתן אפקט *כזה* ולא אפקט אחר. על הפיסוק המדויק שיבהיר כוונה כזו או אחרת. על סדר המאורעות המדויק שיוביל לאירוע כזה או אחר – גם אם המאורעות הללו לא ממש מפורטים בסיפור. אתה חייב לחשוב על *הכל*.

    מעבר לכך – ביקורתו (ביקורתה?) של שחר אכן לא מנומקת, וחבל. מצד שני, אשמח אם תאמץ אל לבך את הביקורות המנומקות.

    בתגובה ל: מחווה לאיון טיכי (לם) #182890
    NY
    משתתף

    העלילה נראית כאילו היא תוכננה להצחיק בכוח. אין בה משהו מצחיק באמת (להבדיל מ"מעורר חיוך פה ושם"), כיוון שהומור בספרות לא בנוי כמו מופע סטנד-אפ. במופע יש פשוט רצף של בדיחות, לפעמים על אותו נושא, לפעמים על כמה. כשאתה כותב סיפור הומוריסטי, אתה צריך לבנות סיטואציה הומוריסטית ולפתח אותה.

    מעבר לכך, הנה כמה התחכמויות מיותרות:
    א. כל הפסקה הראשונה.
    ב. כל מה שמופיע בסוגריים.
    ג. השימוש בשמות מתוך דון קישוט.

    תן דעתך על כך שפחות, לפעמים, משיג יותר. הנה דוגמה אופיינית מתוך הסיפור שלך:
    "ג. כשאפתח את דלת המקפיא, לא יפול שום מצרך על זרת רגלי הימנית."
    רעיון החישוב המתמטי של דלת המקרר חביב. סעיפים א' וב' נאים ונעימים. בא סעיף ג' ואומר – "לא יפול שום מצרך"? לא. "לא יפול שום מצרך עלי"? לא. "לא יפול שום מצרך על רגלי"? לא. "לא יפול שום מצרך על רגלי הימנית"? לא. "לא יפול שום מצרך על זרת רגלי הימנית". זו דוגמה טובה למה שקורה כשמתאמצים להצחיק יותר מדי – מקבלים ניסוח מסורבל שמפגין לכל רואה את העובדה שהמחבר התאמץ להצחיק יותר מדי.

    ושוב אומר – אל תחקה את לם. כתוב סיפור משלך.

    בתגובה ל: מחווה לאיון טיכי (לם) #182888
    NY
    משתתף

    אני אוהב מאד את ספריו של לם, ובפרט את "יומני כוכבים" (אגב, נסה לחפש "לם" במנוע החיפוש של אתר האגודה – תמצא כמה מאמרים מעניינים מאד), ועל כן אני מסוגל להזדהות עם ההתלהבות מהם ועם הצורך לנסות לכתוב משהו דומה.
    אבל – לם הוא לם. קשה, אם לא בלתי אפשרי, לחקות אותו, וגם לא כדאי. עדיף לכתוב משהו מקורי משלך שיושפע ממנו (ומעוד ספרים שקראת, כמובן).
    הסיפור שלפנינו מחקה מעט את סגנונו של לם מבחינת הצורה, אך לא "מספק את הסחורה" מבחינת התוכן. הוא עמוס בהתחכמויות מיותרות (אצל לם תמיד יש להתחכמויות מטרה), ובייחוד בולטת בהקשר זה פסקת הפתיחה, שהשמטתה תעשה לסיפור רק טוב.
    מעבר לכך – אתה חייב ללמוד להשתמש בנקודה בסוף משפט. כל משפט. קשה מאד לקרוא את הסיפור בצורתו הנוכחית – הוא כולו פסיקים, עם נקודות בודדות המפוזרות כמעט באקראי. גם השימוש בסוגריים לא עוזר. כמו כן יש להבדיל בין מקף מפריד למקף מחבר. מקף מפריד – יש רווח משני צדיו (המקף במשפט זה – מפריד הוא). מצדיו של מקף מחבר אין רווח (למשל: רוח-פרצים, מזג-אויר וכו').
    הנה, כדוגמה, הפסקה השניה בסיפורך לאחר תיקון סימני פיסוק. צא והשווה:

    הדבר קרה בתחילת חודש אבגוסט בסביבות שנת 2600, קח או תן שנה. למרות החום הכבד ששרר ישבתי מעוטף בחלוק ובצעיף, וזאת משום מחלת הגריפה שקפצה עליי במסעי לאשרכיה-קולי. אתם יכולים לשוות בנפשכם שלא תכננתי לצאת שוב למסע. למען האמת, התכנון שלי לאותו שבוע היה רביצה בנעלי בית על הכסא הנדנדה שלי תוך נסיון לפתור בעיה שהעסיקה אותי מזה זמן רב, סידור המקפיא שלי בצורה שתענה על שלוש דרישות מרכזיות:

    וכו'.

    ברוך הבא, ובהצלחה בהמשך.

    בתגובה ל: מכונת הזמן #182887
    NY
    משתתף

    א. בכוונה אמרתי שאין איסור על השימוש בנושאים מוכרים – אבל אתה חייב להביא זוית חדשה ושונה, אחרת אין טעם.
    ג. למה וולטר וסאם נשמעו לך יותר הגיוניים מדוד ושמעון? כי לכולנו דוחפים כל היום אמריקה, אמריקה ועוד אמריקה: סרטים, טלויזיה, מוסיקה, פרסומות, מותגים ומה לא. ואכן, כותבים רבים נוטים לחשוב שבאמריקה הכל גדול וטוב יותר, ושלא הגיוני שגיבורי הסיפור יהיו ישראלים. ובכן – זו טעות. ההיפך הוא הנכון. לכותב ישראלי כמעט אין סיכוי להפיק דמות אמריקאית ראויה לשמה, ולעומת זאת סביר להניח שדמויותיו הישראליות יהיו אמינות בהרבה מאלה של סופרים מכל ארץ אחרת (תמיד מעניין לקרוא ספרים אמריקאים עם דמויות ישראליות – בדרך כלל הן מגוחכות לחלוטין). ואם אתה מנסה לכתוב סיפור גלובלי, כלומר שגיבוריו לא ישראלים בהכרח, מדוע דוקא אמריקאים? למה לא סינים, אנגלים, הודים, אוסטרלים, צרפתים, רוסים או ערבים?
    פתרון אפשרי לבעיית הזו הוא שימוש בשמות בהם נעשה שימוש בארץ וגם בחו"ל, או שצלילם מאפשר להם להתקיים בשני המקומות. למשל: רן, רון, דן, דניאל, אורי (Ori – כך קרוי אחד הגמדים שליוו את ההוביט), שרה, דנה, מיה, ריטה, דורה.
    על כל פנים, כשאתה עושה שימוש בשמות שהנם אמריקאים במופגן, צריכה להיות לכך סיבה, והדמויות צריכות להתנהג בהתאם. אצלך אין סיבה מספיקה ואין התנהגות הולמת.

    שמחתי לקרוא את תגובתך. בהצלחה!

    בתגובה ל: מכונת הזמן #182884
    NY
    משתתף

    א. הרעיון משומש נואשות. לולאות זמן – למיניהן – הן אחד הנושאים הלעוסים ביותר הקיימים בתחום המד"ב. זה לא אומר שאסור לכתוב עליהן או להשתמש בהן, אבל הן לא יכולות להיות העיקר. לא בלי זוית ראיה חדשה ושונה. וכאן אין.
    ב. הסיפור מנסה להצחיק את הקורא בכוח. מתאמץ, ממש. לא זו הדרך. כתיבת סיפור קומי אינה סתם שרשור רעיונות "משעשעים" בזה אחר זה ללא קשר ממשי ביניהם, כי אם בניה מראש של סיטואציות קומיות במהותן, ואז פיתוח שלהן.
    ג. למה וולטר וסאם? אתה אמריקאי? גרת באמריקה? אתה יודע איך אמריקאים חושבים, מתנהגים, מרגישים? יש לך מושג במה הם מאמינים? או מה קורה במערכת החינוך האמריקאית? ומה לגבי חוויית החיים האמריקאית? לא נראה לי.

    עצות:
    קרא את כללי הפורום (הקישור הגדול המהבהב למעלה), ואת כל המאמרים המצורפים אליהם – "לקסיקון טרקי סיטי", "איך לא לכתוב סיפור", "רמזים" (מאת אסימוב!) וכל השאר.
    לאחר שהפנמת את כל האמור שם, כתוב סיפור חדש.
    ברוך הבא לפורום.
    בהצלחה!

    בתגובה ל: הפילה והמעפילים #182880
    NY
    משתתף

    1. צריך לעבוד, לדעתי, על האפיון של הילד – הוא מתנהג ומדבר לעתים כמו מישהו מבוגר יותר. למשל – אני לא חושב שילד ינסה להעריך את גילו של בן שיחו באופן המתואר כאן.
    2. הסוף היה צפוי מאד.
    3. קצת יותר מדי הרצאות. נאום המדריכה בהתחלה, כשהיא מספרת לילד את מה שהוא כבר יודע, הוא דוגמה טובה.
    4. חסר לי עוד קצת פיתוח של הרעיון. הסיפור יכול לשמש כהתחלה של משהו גדול בהרבה.
    5. יש כמה ניסוחים מסורבלים שאפשר ללטש.
    פרט לזה – ובכן, יכול להיות שהסיפור הזה, אחרי פיתוח, יעבוד טוב בתור קומיקס.

    בתגובה ל: הספנתעיר #182877
    NY
    משתתף

    אבל לטעמי יש כאן קצת יותר מדי מסר-בכוח וקצת פחות מדי סיפור ממש.
    מעבר לכך, הציטוטים אמנם נחמדים, אבל יש לי הרגשה שהמחבר מסתמך עליהם מעט יותר מדי להבהרת כוונתו. אגב, "לתיבה יש מפתח" וכו' – כיוון שלא הבאת את ההמשך, רק יודעי ח"ן (קוראי "ההוביט") ידעו מדוע התייחסת לאחר מכן ל"זהב".
    הכתיבה טובה. עוד!

    בתגובה ל: דיסק הפילק הישראלי הראשון #173624
    NY
    משתתף

    להבדיל מזה.
    בכל אופן – שיהיה בהצלחה!

    בתגובה ל: הינשוף הלבן #182871
    NY
    משתתף

    א. פורום זה מוקדש לסיפורי מד"ב ופנטסיה. סיפורך שנמחק זה עתה (הצב), ללא קשר לטיבו, אינו שייך לז'אנרים אלה. אבקשך להמנע מפרסום סיפורים שכאלה כאן.
    ב. קרא בבקשה את כללי הפורום: גרסה מתוקנת של סיפור תפורסם מתחתיו, ולא כפתיל חדש.
    ג. הפורום מיועד לסיפורים חדשים, לא כאלה ששכבו במגרה יותר משנה. מדוע? כיוון שהוא מיועד לאנשים שכותבים *עכשיו*, ולמתן ביקורת על סיפור שנכתב *זה עתה* כדי לשפר את הסיפור *הבא*.
    ד. מסיבה זו בדיוק אבקש לא לפרסם יותר מסיפור אחד בו זמנית.

מוצגות 15 תגובות – 91 עד 105 (מתוך 1,775 סה״כ)