התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
הפואנטה חלשה מאד. הסגנון לקוי, הדמויות נוטות לספר אחת לשניה פרטים שהן כבר יודעות ("תסתכל על החדר. גובה שלושים מטר…"), אך עיקר הבעיה היא ברעיון. או שמדובר במשהו נדוש מאד מאד (בעצם אלה ג'וקים בצנצנת) או שלא הצלחת להעביר מאומה ממה שרצית.
לטיפולך.אם הקריאה היתה, כדבריך, "שווה את המאמץ", הרי שבסופו של דבר נהנית (למעט, אולי, אם קראת מדריך טכני כלשהו, או אם אתה מצפה להפיק רווח כספי מהעניין).
הנאה – צורות רבות לה. אין ההנאה מקריאת נאבוקוב דומה להנאה מקריאת פראצ'ט, למשל. נתן להנות מסיפור *למרות* הרבה דברים: מורכבות רעיונית, ראיית עולם יחודית, אי-הסכמה עם דעותיו של המחבר כפי שהן משתקפות בסיפור וכדומה. לגיטימי. אבל אם אני אמור להנות מהסיפור *למרות* שהוא נדוש, לא מחדש כלום, מתחכם להכעיס ולא הגיוני – כלומר, למרות תכונותיו ה*שליליות* – הרי שלמעשה אין לי כל סיבה להשקיע את המאמץ הנדרש.*אתה כותב כדי שאנשים אחרים יקראו*.
אם לא – מדוע פרסמת כאן? מדוע לפרסם בכלל? שב ותהגה בחכמתך הנצחית יומם וליל, ותעזוב אותנו!
אבל לא – פרסמת כאן, משמע – אתה *מעוניין* לפרסם, להגיע לקוראים, לקבל חוות דעת. נכון – אתה, ספציפית, מעוניין בחוות דעת חיובית בלבד, משום מה, ועדיין – אתה מעוניין בדעות, שאם לא כן – מה לך ולפורום?ואתה צריך ללמוד, כן. אם ביקורת בונה היא התנשאות בעיניך – יהי כן, אבל כדאי לך להתעורר ולהריח את החומוס: עורכים ספרותיים יהיו מרושעים מאתנו פי כמה.
(אתה יכול גם להמשיך לכתוב למגרה, כמובן – אל תתן לנו לעצור בעדך).
ועל כן, עליך *ללמוד*, בפירוש, את הדברים הבאים:
א. *כן*, עליך להשתמש בבודק איות אם אינך מסוגל להקפיד על כך בעצמך
ב. *כן*, עליך לכתוב *רק* סיפורים שאנשים יהנו לקרוא, בפירוש. ואם נראה לך כי פירושו של זה הוא "להתחנף לקורא", הרי שאין אתה יודע הרבה על כתיבה, קריאה ובכלל.
ג. *כן*, ביקורת לא-חיובית יכולה לעזור לך. *מאד*. ביחוד אם תצליח להביא את עצמך לקרוא אותה עד תומה ולהסיק ממנה מסקנות *שאינן* נוגעות לאישיותו של כותב הביקורת, אלא דוקא, הפלא ופלא, לאופי כתיבתך שלך.
ד. *כן*, כדאי לך מאד לבדוק איך חלק מהכותבים כאן *כותבים* כאן. אולי תלמד משהו.
ה. *כן*, מחמאות חינם תוכל לקבל, ללא כל התחייבות – מהוריך. לא כאן.והתחכמויות.
חיקוי של *משהו* שנכתב לפני-כן, בין אם הוא "דמיוני" ובין אם "אמיתי", הריהו *חיקוי* וכזה ישאר. קילגור טראוט הנו אמנם דמות בדויה, אך לא כך סגנון כתיבתו, שכן זה *קיים גם קיים* – בספריו של פלוני ק. וונגוט.הלאה: אולי לא *נראה* לך כי הסיפור נדוש, אבל אתה הוא בדיוק האדם האחרון שיכול לשפוט זאת, בהיותך המחבר. על כן תוכל לנקוט בשתי דרכים:
1. להאמין לנו ולהחכים.
2. לא להאמין לנו, וללכת לחפש חבורת חנפנים ומלחכי פנכה, כפי שנתן למצוא ברוב הפורומים לכתיבה יוצרת באינטרנט ובכלל.
כולי תקווה כי תדע מהי הדרך הנכונה.הלאה: אפילו לא תגובה אחת כאן נכתבה *בתום לב*. כולן מהוות חלק מקונספירציה מרושעת להכפשת שמך ולהאדרת שם מנהל האתר. כה לחי!
*בעיון*, אולי יסיק איזו מסקנה או שתיים לגבי כתיבתו, שכן *זו* מטרת הפורום הזה – שיפור הכתיבה.
סיפור אמנם לא חייב להיות נדוש באם המסר הפנימי הוא נדוש, אך אם הסגנון נדוש, הדמויות נדושות, הקונפליקט נדוש ואפילו ה-"תחכום" נדוש, או אז חייבים לקחת בחשבון כי קיימת האפשרות שסיפור הוא אכן, מה לעשות, נדוש.
גם חיקוי אינו בדיוק מטרה נעלה (להבדיל מ-Tribute, אך סיפור זה הנו דוגמה לראשון ולא לשני).
על כך פנים – אם יצליח המחבר הנכבד להתעלם מסגנון הביקורות ולהתרכז בתכנן, יעשה לעצמו טובה כבירה.
באשר לשאר קולות הנהי והילל – הכותב מוזמן לקרוא את כללי הפורום. לא טוב? יאללה, ביי.אתה לא רואה. שים לב היכן נופל הדגש, המשקל:
and NOthing else matters
onLY the ring mattersאבל, אללי, הדרך הנכונה להגות את המלה Only היא ONly ולא onLY, בדיוק כפי שהדרך הנכונה להגות Mister היא MIster ולא misTER. קפיש?
Nothing Else Matters, הרי שיש כאן בעיה קלה – המשקל לא מתאים.הדגש ב-ONLY הוא על ההברה הראשונה ולא השניה…
נסיון מעניין, ואפילו קרוב, לעתים, למשקל השיר המקורי. עם זאת, אני נוטה להעדיף פילק שהנו מקורי לחלוטין (כלומר – אינו מבוסס על שיר קיים) או, לחילופין, מצחיק.
בהיותי נדבן ידוע, הרי כתובותיהם של שני פילקים (או שלושה) פרי עיטי (הנשר בתיקון):
קלינגונס (מילים: Preacher ואנכי; מנגינה: עממי)
היקום בפיתה|(הערה: אם למישהו שבכאן יש רעיון לפילק משעשע באמת, יתכבד ויודיעני דבר. ב-Email, כמובן. תודה ויום טוב)|
ה-"סיפור" כתוב, אמנם, כמעט ללא שגיאות כתיב בולטות לעין (למעט האמור למעלה), אך מכאן ועד "כתוב היטב" רחוקה הדרך. הסממן הבולט ביותר כאן הוא חזרה על מילים, מילים החוזרות על עצמן, מילים החוזרות וחוזרות, חוזרות הן על עצמן המילים… כמו גם הדגשה מיותרת, ללא צורך, שאינה נחוצה, חיונית כאופניים לדג, נטולת כל חשיבות שהיא, מרגיזה וכמובן, מודגשת.
שימו לב כמה פעמים חוזר שמו של הגיבור. האם לוקים אנו במחלת השיכחה? האם לא נצליח לזכור שם כ-"מיכאלוב" ללא חזרה אינסופית? ואשר להדגשה ולחזרה – דוגמה אפיינית הנה "לא יכלו לשחרר את מיכאלוב *מכבליו* – *כבלי* עכביש העוטפים את גופו, וה*כבלים* הנפשיים…"
כמו כן, כמה מהניסוחים לא מדהימים, בלשון המעטה, גם ללא ההדגשות המיותרות: "עטפה את כתפיו *עם* טלפיה המטונפים", "שניה אחת של פחד ואימה *זה* כל מה שדרוש" וכו'.
בקיצור,
פרט להיותו אי-סיפור
– גם הסגנון טעון שיפור.
