התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
אבל אשמח, בעתיד, להתייחסות להודעתי עצמה ולא ל-"נטיות ידועות" שלי…
Having established that, נראה לי י מצאי דוגמה ל-י' משולשת, אם כי אין אני בטוח בפירושה:
"ייינן" (שווא-פתח-שווא-סגול או משהו…)
גם אחרי ההורדה נשארו יותר מדי פסיקים…
וזאת עוד בטרם נגענו בבעיית הניסוח הקשה בה לוקה הסיפור – משפטים ארוכים ארוכים, ועתירי פסיקים, הסבים סביב סביב לעצמם, ומתארים מה שנתן היה להביע, באופן מקוצר בהרבה.
הסגנון הנע בין גבוהה-גבוהה ("אין זה בעצם חשוב") לבין "סתם" ("אנחנו? מבחינתנו זאת הנורמה"), בשילוב מילים לועזיות מיותרות ("ארסנל", "נורמה").
כמו כן יש כאן ריח חזק של "תרגומית" – הסיפור נראה כתרגום מאנגלית במקום כיצירת מקור.
כל זאת בואך חציו של החלק הראשון, שכן לא עמד לי כוחי לקרוא את השאר. רחמנות!
אני ממליץ למחבר לקרוא הרבה ספרות ישראלית מקורית, על מנת לקבל תחושה טובה יותר של השפה.מספר פעמים. אם האקדמיה החליטה כי "יאוש" יכתב ב-י' כפולה, הרי שאת חבריה צריך להעמיד אל מול כיתת היורים.
כולי תקוה כי את מסכימה, לכל הפחות, כי על הכותבים להמנע מ-י' משולשת…שמע, האקדמיה מרשה. אני מתעב את הרעיון. לטעמי, השימוש ב-י' כפולה בתחילת מלה מותר רק כאשר יש תנועה כפולה (כגון: מקצועו הוא *יינן*, בעתיד הוא *יישר* את הדרך וכו'). כל השאר – פויה!
בנוסף להערותיהם הצודקות של עמיתי הנכבדים:
א. אל תספר לנו אם הסיפור חביב עליך או לא. תשקיע, במקום זאת, בסיפור עצמו.
ב. רמזים כיצד לעשות זאת תמצא בכללי הפורום. כדאי מאד לקרוא גם את המאמרים המצורפים לכללי הפורום, שכן באלה ימצאו כמה עצות שלא יסולאו בפז, ביחוד כשאמורים הדברים בכותב מתחיל.
ג. השתמש ב-י' כפולה רק אל מול כתת היורים, וגם אז – חשוב פעמיים. "יאוש", "היתה" וכו'. ב-י' משולשת, לעומת זאת, אל תשתמש *לעולם*.אם סיפור שלך נראה לך לא טוב מספיק – אל תפרסם. הרי אתה כבר מנוסה מספיק על מנת לדעת, בערך, מה יהיו התגובות. כדאי מאד להפעיל שיקול דעת.
גם אני הייתי שמח מאד לפרסם כאן סיפור פעם בשבוע (או חודש) – אבל את אלה שלא יוצאים טוב אני מעדיף לגנוז. חבל לפרסם סתם לשם הפרסום.אני חייב להכות כאן על חטא: אני *מתעב* Fan-Fiction, כלומר – סיפורים בהם מתקיים לפחות אחד מהתנאים הבאים:
1. גיבור הסיפור הוא חובב מד"ב מובהק הנקלע לסיטואציה עקב תכונתו זו ותו לא
2. הסיפור מבוסס על יצירת מד"ב פופולארית קיימת והנו נטול משמעות בלעדיה
3. הומור פנימי של "קהילת המד"ב" או "קהילת המדע" – זר לא יבין זאתככלל, הייתי ממליץ לך לסנן לאלתר כל שמץ של הומור פנימי (של הטכניון, של האגודה, של מה שלא יהיה) המוצא את דרכו אל תוך סיפוריך. הדבר פשוט *מוריד מערכם* וגורם לחוסר מיקוד.
בנושא הפואנטה אין מה להרחיב. אם כתבת סיפור פואנטה, *חייבת* להמצא כזו, סוואנוויק או לא סוואנוויק.
אבל רז – האם קיבלת, לפני זמן מה, את הדואר האלקטרוני ממני בעניין האתר שלך? היו לי כמה הצעות לשיפור וכן הצעתי לעזור לך בכך. למיטב זכרוני, מעולם לא קיבלתי תגובה…
הנוזל ההוא הנו, מסתבר, ריר ברונטוזאורים אותנטי, תוצא של עוד אחת מהרפתקאות הועד ומכונת הזמן. בנסיון לחסוך אנרגיה, עלויות וזמן, הוחלט לרתום את הבהמות הנ"ל למכונת הדפוס של המימד. היות וקשה לאפסן ברונטוזאורים בבניין הלא גדול העומד לרשות ההוצאה לאור, הועברה מכונת הדפוס על עובדיה לתקופת הדינוזאורים לפרק זמן בלתי מוגבל. כך הושגו גם כמה מטרות צדדיות:
א. היו"ר הצליח, סוף סוף, לעסוק בספורט עליו הוא חולם כבר שנים: סקי-טי-רקס
ב. חברי ועד עודפים "הוצאו לגמלאות" (בועד המקורי היו עשרים וחמישה חברים, ביניהם שופט בבג"צ, אורי גלר וח. נ. ביאליק)
ג. המימד הגיע לידי החברים בזמןלמרות אמצעי השמירה הקפדניים – קולר וזמם לכל ברונטוזאורוס – הצליחה אחת הבהמות להגשים חלום ישן וללעוס כמה מגליונות המימד בעודם רכים וטריים מן הדפוס. גליונות אלה הנם, כמובן, בעלי ערך רב לאספנים, אם כי ערכו של הברונטוזאורוס עצמו גדול עוד יותר. זה האחרון שמור לבטח, מפוחלץ, בסלון ביתו של היו"ר, ועל פניו חרוט הרגש האחרון שעבר בו, בעודו מקנח את ארוחתו בפועל דפוס, כאשר החל תוכן המימד לחלחל בדמו:
"האימה! האימה!"באשר לך, אלון – את דעתי בעניין פרסום ללא שהות מינימאלית (במקרה שלך – לפחות שלושה ימים) והגהה כבר הרציתי לך באריכות בטלפון. לו תהיה זו תזכורת מועילה…
ניגנתי לצדו של זמר אחד, שהיה, ככה, די Stiff. לאחר ההופעה ניגש אלי מישהו מהקהל ואמר לי, "שמע – אתם מנגנים מאד נחמד, אבל אולי תגיד לזמר להוציא את המקל מהתחת?"
הרגשה זו עולה בי כאשר ני קורא את התגובה הזו, המסבירה את "חטאי". לא אתעכב על כל פריט ופריט, אבל רמז אפייני אחד: כאשר מישהו משתמש ברצף התוים "", כוונתו להביע חיוך, ולסמן בכך כי הדברים נאמרים ברוח טובה. כאשר מישהו אומר "לשם השעשוע", יתכן כי זו כוונתו. לתשומת לבך.ב+ג. ידעתי ש-"ממנטו" יעלה כאן בזמן זה או אחר. על כל פנים – לדעתי דרוש שינוי או שיפוץ קל, גם אם החלטת להחזיק בקונספציה ויהי מה.
ד. בניגוד ל-"אמר", קל מאד להפריז במינון "הוא" ו-"היא". במשך רוב הפסקה הנ"ל השימוש היה סביר, אך בסופה ("הוא משך באפו") – שוב, לשים לב בעיקר כאשר המלה מופיעה לאחר משפט בדיאלוג. חשוב מאד גם, כפי שציינתי, לשים לב למיקום הפועל והשם לאחר כל שורת דיאלוג ("סומסום," אמר משה, ולא "סומסום," משה אמר). באשר לצעדים המהוססים: "לקח כמה צעדים" הוא ביטוי די רע – נסה לבטא את כוונתך באופן אחר. עוד דבר: "מדוושים" ולא "מדבשים" (מצפים בדבש?… )
ה. בבניין ציון *ננוחם*. ננוחם היא עיר קטנה, לא רחוק ממעלות תרשיחא, בה גר פועל בניין העברי האחרון, בחור בשם ציון. הביטוי מסמל את הכמיהה הלאומית הנסתרת לעבודה עברית גאה בראש חוצות…
