התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
1. כתוב בכללי הפורום בפירוש: "על הסיפור להיות כתוב *בשפה העברית*". זאת בניגוד, נניח, לשפה האמהרית, או לבליל העגום של רסיסי המילים בו דאגת לכבדנו במכתם שלמעלה.
2. לפני שנדבר על מבנה ("לא טוב"), ניסוח ("גרוע") או סיפור ("עם פילוסופיות ומתמטיקה כושלת"), יש לוודא כי המחבר הנכבד יודע מה פירוש כל אחת ממילים אלה. זאת היות ובמקרה שלפנינו רסק המילים המדובר הנו נטול כל סגנון, מבנה או סיפור. על "פילוסופיות ומתמטיקה" אין כלל מקום לדבר, שכן אנו דוגלים בגישת "דע לזחול בטרם תנסה לקפוץ במוט".
3. למעשה, בקריאה חוזרת של דבריך עד כה, מסתמן דמיון מחשיד בין ה-"סיפור" עצמו לבין תגובתך שלאחר מכן. האם יתכן כי ה-"תגובה" היא ה-"סיפור" ואילו ה"סיפור" אינו אלא הקדמה שנועדה ליצור מצב בו תוכל ה-"תגובה" להתקיים?
לא. לא יכול להיות. אני יכול לחשוד בך בדברים רבים, אך תחכום אינו אחד מהם.1. הואל בטובך ואל תפרסם יותר מסיפור אחד בשבוע, נניח, על מנת שיהיה בידך סיפק לתקן טעויותיך הרבות אשר יפורטו להלן.
2. דרושה הגהה רצינית – הסיפור סובל מטעויות כתיב ותחביר מבעיתות. "מצעו", "הם *זה* אנחנו", "ייקום" ועוד ועוד.
3. סגנון – חזרה מיותרת על מילים ("זה" בפסקה הראשונה, למשל), שימוש עודף בפסיקים, משפטים מסורבלים או סתם מכוערים.
4. מה, בשם אלוהים וגרורותיו, אמור להיות מעניין בסיפור זה, שאת גרסאותיו השונות אנו אוכלים בערך מאז הומצא הז'אנר?לסיכום: על הסיפור להיות *מקורי*, נקי משגיאות ו*קריא*.
חזור לשולחן השרטוט.את הסיפור טרם קראתי, אך נאלצתי לתקן את בעיות העריכה שלך כאן. הקו התחתי, ההטיה וההדגשה לא הופיעו סתם כך, כפי שהיית יודע לאחר עיון קל בכללי הפורום שלנו.
הייתי יכול לפרט, אך איני מתכוון לחסוך לך את הקריאה. גם לכללי הפורום ותדע.
נזכרתי בשאלה אותה רציתי להפנות אל קהל הקוראים:
האם הייתם מתייחסים אחרת לשיר לו שם הגיבור היה, למשל, "יוסוף"?כלומר, בהודעתי לעיל, הגרסה ה-"ראשונה" היא האקוסטית, זו שפרסמתי כאן פעם, רק עם סינטי (ע"ע "פסנתר"), והשניה היא זו המופיעה באלבום ובקליפ, עם בס, גיטרה ותופים.
וזה ממוסטר אחו-שלוקי…
א. הקולות *זהים לחלוטין* בשתי הגרסאות, כמו גם ההרמוניה.
ב. הלווי ההרמוני – פסנתר בגרסה הראשונה, גיטרה+בס בגרסה השניה – ללא ספק מורכב ומעניין יותר באחרונה מאשר בראשונה. זאת בעיקר היות ודוד ניר מעולם לא ידע באמת לנגן בפסנתר, ואין בכוונתו לשבור מסורת זו, אם בכוונה ואם בטעות.
ג. איכות הסאונד בקליפ נמוכה בהרבה מזו של ההקלטה הראשונה ששמעת, וזאת בגלל הדחיסה האיומה שנאלצתי להפעיל כדי שיהיה נתן להוריד אותו מהרשת בפחות משעתיים. הסאונד המקורי, הרשה לי להבטיחך, טוב בהרבה – כפי שיוכל לספר לך כל מי שברשותו האלבום.
ד. באשר לתכנית: הדבר היה בתווכו של דדו מילמן (איש גל"צ לשעבר), שקיבל את הדיסק של הפיתה והתלהב ממנו. הוא היה בין מפיקי התכנית והוא הביא אותנו לשם. התכנית היתה מין "כאילו Raelity-Show" על חבורת שותפים לדירה המביאים אליה כל מני אורחים. ה-"סלון" של אותה דירה הוא זה הנראה בקליפ.
ה. טכנית: בצילום השתמשנו, כמובן, בפלייבק – ממילא המתופף והגיטריסט שניגנו באלבום כבר אינם בארץ. לכן גם נאלצתי להביא חברים שיתפסו את מקומם. עידן, הנראה כאן על התופים, הוא כעת המתופף החדש של הפיתה. אודי הוא חבר גיטריסט שהבאתי במהומה רבה וברגע האחרון, ואשר למד את מבנה השיר כחמש דקות לפני הצילומים תוך האזנה במכונית של דדו. הקליפ עצמו צולם במהלך פחות מעשרים דקות (שני טייקים). הבאנו עמנו לצילומים כמות נכבדה של אביזרים: הרבי הדג הפרוותי, ברווזי אמבטיה, כוסות חד-פעמיות, כדורים קופצים, מכונת זמן ועוד. למרבה הצער החליטו העורכים לחתוך כמעט את כל הקטעים בהשתתפותם (אפשר לראות את הרבי לחלקיק שניה בסוף הבית השלישי), כמו גם להתעלם באלגנטיות מהוראות הבימוי המפורשות שלי. כך צצו הזומים הברבריים, הושחת המסע לאחור ונעלמה מכונת הזמן.
ו. ובכל זאת – הרי מדובר כאן ב-Pulp. כמו שצריך.אכן, הנתונים נכונים. בתחרות הקודמת הזוכה במקום הראשון (בוג'י) שלחה שבעה סיפורים, הזוכה במקום השני (גל) שלח שישה, והרבה חבר'ה שלחו חמישה, ארבע ושלושה.
אני אף מסכים כי התוצאה תהיה מעניינת, אך זאת מהטעם הפשוט שמעולם לא ראיתי תחרות סיפורים, כאן באתר, שתוצאתה *לא* מעניינת…כ ת ו ב י ו ת, חבורת בורים ועמי ארצות!…
על כל פנים – מי שרוצה לדעת מה מיקומה האמיתי של התחנה יכול תמיד לברר כאן.יש למפתחי ה-DivX דף מיוחד בשבילכם:
http://www.divx.com/divx/maclinux.phpהקליפ צולם אי שם באולפני רעננה, במסגרת תכנית טלויזיה זו או אחרת ("באזז"). יש לציין כי למרות ההוראות המפורשות מאד של כותב שורות אלה לבמאית לגבי עריכת הקטע, הרי שבסופו של דבר עשו אנשי הטלויזיה מה שבא להם. כך הושמט מהקליפ הרבי הדג המזמר (נתן לראות אותו לשבריר שניה, כאשר המתופף זורק אותו קדימה, אי שם לקראת סוף השיר), מכונת הזמן נראית בחטף בלבד, וכל צעצועי האמבט וכוסות הפלסטיק שהבאנו נעלמו אי שם בנבכי חדר העריכה. אלא מה? קה סרה סרה…
האם סיפור הממוקם בעתיד והעושה שימוש בטכנולוגיה מתקדמת חייב, בהכרח, להיות מד"ב?
תשובה: לא.
דוגמה: הסיפור שלמעלה.האם יש כאן משהו *מהותי* שלא יכול היה להתקיים גם היום, או אפילו בשנות החמישים?
לא.
האם הפרודיה מספיקה על מנת לתת תוכן אמיתי לסיפור?
לא.
כלומר – אין כאן מד"ב אמיתי, פרודיה אמיתית, או, למעשה, תוכן כלשהו. הכתיבה חביבה (מעט הגהה היתה יכולה לעזור), אבל פרט לכך חסר לי מאד *עניין* אמיתי. הפואנטה עם הארי פוטר נחמדה, אך ודאי לא יכולה להחזיק סיפור שלם, אפילו קצר.הייתי ממליץ לך לעיין ב-"לקסיקון טרקי סיטי" – כלי שימושי מאד לכותבי מד"ב, פנטסיה ובכלל.
ברוכה הבאה לפורום!
לעומת זאת, נקדם בברכה זריקת לבנים סקסיים (לאחר שכובסו יפה, כמובן), כמו גם הצטרפות אלינו בשירת הפזמון החוזר…
למרות נסיונותי הכנים, לא הצלחתי לצלוח את הסיפור עד סופו. מצבו, מבחינת עריכה וסגנון, פשוט קשה מדי. החל בכתיב ("ימינית", "ספרייה" "תלתל את כתפו" "אגף שדמה *בעתות* טובות יותר…" ועוד), המשך בניסוח מסורבל/לא נכון ("והוא שנא אותם על כך, בעצם, גם אותם", "פיצוץ מבנה שמטרתו לא ידועה" – מטרת מי – המבנה?, "אוריון נעמד" – במקום פשוט "קם", "למשפט המתוקשר, ובמדת מה, חגיגי" ועוד ועוד) ובעודף/חוסר/שגיאות בסמני פיסוק/חלוקת משפטים (המשפט הראשון – צ"ל נקודה במקום פסיק, "הותירה לו ברירה אחת. להתחיל לחלק פקודות." ועוד) וכלה בעודף עצום בפרטים טפלים, לא מעניינים ולא מצחיקים (ביחוד עצובים אלה המנסים להיות מצחיקים בכח, כגון השירותים של טניה, כסא הרחף של המנהל, המשפחה המוקצנת).
כמו כן – נטיה לחזרה מעצבנת על מילים ("משפט" בפתיחה, "תיאטרון" לאחר מכן, "גזר דינך", "אהובי" ועוד…) ולשימוש עודף במלה "הוא" במקומות בהם נתן לוותר עליה.מבחינה סיפורים – המעט שקראתי מלא בדבר הקרוי בפי "תירוצים". מי האשה? היא התאהבה בו כבר קודם. מי רוצה להרוג אותו? הבוס הקודם שלו. הדבר נראה כאילו ניסית לדחוס עלילת ספר לתוך סיפור קצר. למרבה הצער, לא זה הרעיון העומד בבסיסו של ז'אנר ספרותי זה. לו זה היה המצב, הרי שנתן היה לתאר במדויק את "החטא וענשו" תוך שימוש במילות הכותרת בלבד, ועצים רבים היו ניצלים מגורל מר ממוות.
בקיצור – היית יכול להמתין שבוע-שבועיים בטרם הפרסום.
