התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
ועד אז, מספר הערות:
1. סגנון הדיבור של הדמויות לא עקבי, ונע בין שפת רחוב ("אני משוגעת על תה", "חשבתי רק על זה, עד שזה שיגע אותי") לבין שפה גבוהה (או נסיונות להגיע אליה – "ומה הייתי אמורה לעשות כששלח לקרוא לי?", "מאז אני הודפת את גופתו"). נתתי דוגמאות מדמות האשה, אך גם לגבר לא חסר.
2. מיקום הפסיקים במשפט. "מימיו של הנהר זרמו בשלווה, כתמיד ואור הפנסים זהר וזמזם" – קרא זאת בקול רם. לא תמיד חייבים להשתמש בפסיק (ואם כבר – אור *מזמזם*? Uh-uh! *הפנסים* זמזמו, מן הסתם. או היתושים. האור היה, הרשני להבטיחך, שקט לחלוטין).
3. המלה "יכל" אינה קיימת בשפה העברית. המלה הנכונה היא "יכול" (בזמן עבר, כן כן). נתן לכתוב גם "יכול היה".
4. לפני סימני פיסוק *לא יבוא רווח*. באמרנו "סימני פיסוק", כוונתנו בין השאר גם לסימן שאלה (?), סימן קריאה (!) ונקודה-פסיק (
. כלומר: "של מי התינוק?" ולא "של מי התינוק ?"
5. משפט דיאלוג המסתיים בסימן שאלה או קריאה – *לא* יבוא פסיק לאחר מכן. "של מי התינוק?" שאל ממקומו בכניסה, ולא "של מי התינוק?"*,* שאל ממקומו בכניסה.
6. הסיפור עצמו חפוז מאד, בניגוד לאופי העלילה המתבקש. גם ללא ידיעת כוונתך המדויקת, הרי שקשה להשאר מרותקים לאוירה (עליה נראה כי אתה מנסה להקפיד) לנוכח הקפיצות המהירות. מסיבה זו יש כאן גם סרבול מסוים – האוירה לא מתאימה לדחיסות ולמהירות. נראה כי הרעיון ישמח לקבל מעט אויר, נפח וצורה בטרם תסיימו בחפזה. כך, אולי, יצליחו גם הקוראים להבינך.מר זהב היקר,
אבקשך לעיין בכללי הפורום, וביחוד בסעיף מספר 7 ברשימה הראשונה, זה העוסק במתן ביקורת. לאחר מכן אבקשך להפנימו ולפעול על פיו ועל פיו *בלבד* בעת מתן ביקורת לכותבים כאן, גרועים ככל שיהיו לטעמך.
הודעות לאקוניות כדוגמת זו שלמעלה *יוסרו* להבא (לא רק שליליות ולא רק אלה שלך). פורום זה מיועד למתן ביקורות הגיוניות ומוסברות, לא להטחת בוץ או מחמאות חסרות פשר.
לתשומת לבך.אז למה לא כתבת זאת בתחילה?
אבל לא – אתה ביקשת מאתנו "לחוות דיעה על הפסקאות הבאות", בלי להגיד של מי הן, למה אנו אמורים להשוות אותן (אם בכלל) ומה אתה רוצה באופן כללי.
מה בדיוק היינו אמורים להסיק מכך? הרי Boojie ואני הגענו לאותה מסקנה *בנפרד* לאחר קריאת ההודעה, ואני משער כי אנו לא היחידים. האשמה היא, כתמיד, *בטקסט*.
ולכן אומר שוב: *אל תתחכם*. לא בסיפורים, לא בהודעות. למד קודם לכתוב *פשוט וברור*, ואחר כך נראה.והשימוש בו הוא רק עניין של סגנון.
הסיפור מעורר בי אי נוחות קלה. מצד אחד – הרעיון נחמד לטעמי, למרות שאינו מקורי במיוחד, והכתיבה סבירה (אם כי האיות הנכון הוא "ברואי" ו-"ברואיו" וניתן לשפר את סימני הפיסוק). מצד שני – חסר לי משהו. זהו רעיון גלמי ממש, ובמקום לעבותו מעט יותר, המחבר בוחר לשקוע בתיאורי נוף.
לא רעים, אגב.
ועדיין – חסר.ועודפי תקציב תמיד אפשר להפנות לשכירת קלדן שיעתיק את תוכן ההרצאות, ובא לציון גואל…
באשר לשאלות הקהל – בהרצאות בהן נכחתי אני הן היו, בדרך כלל, איומות ונוראות. ביחוד בלטו אלה שנועדו להדגים כי השואל יודע, כביכול, יותר מן המרצה. מסיבה זו אני ממעט להגיע להרצאות לאחרונה – פשוט אין לי כח לשמוע את שאלות הקהל.
עם זאת, לעתים קרובות המרצים אינם מחזיקים ברשותם גרסה כתובה של החומר.
על כל פנים – אשמח לקבל גרסאות טקסט של הרצאות לפרסום כאן באתר, ללא קשר לדרך יצורן.איומה ונוראה. אם יש כאן כאלה האוהבים לעשותה – יהיו ברוכים וכתובתי נתונה מעלה. אך עדיף, לדעתי, לנסות ולהשיג את סיכום ההרצאה או את הטיוטות של המרצה.
או, כמובן, לשכנע אותו להגיש לך את כל העסק בצורת מאמר מלכתחילה…
על כל פנים, אני טוען כנגד אחסון ואגירת ההקלטות עצמן. לא אכפת לי כלל באיזה אופן יוצר טקסט המאמר – כתיבה במקור, כתבנות ע"פ הקלטה, סיאנס – אלא רק כי התוצאה הסופית הנה טקסט קריא ואינפורמטיבי.שמירה של הקלטות והשימוש בהן, אם באינטרנט ואם בכלל, אם שמע ואם וידאו, יגרמו לסרבול איום ולאי נוחות. הדרך הטובה להעביר את החומר היא, כפי שציינתי כאן פעמים רבות מספור, אכסון החומר כ*טקסט*. זאת, שוב, מהטעמים הבאים:
1. טקסט מונע בעיות הבנה של הנאמר (תנאי שמע גרועים או דיקציה בעייתית, למשל)
2. טקסט מאפשר שימוש במנוע חיפוש (נניח שאני יודע שעמנואל לוטם דיבר בהרצאתו בת השעתיים על דרקוני פרן. בשמע/וידאו, אאלץ לבלות זמן רב בחיפוש. בטקסט, אקיש על חיפוש של "פרן", ואגיע מיד למיקום הרצוי)
3. מאמר שלם, בצורת טקסט, תופס כמה עשרות KB. דקת שמע תופסת כ-500KB והלאה. דקת וידאו… חבל"ז. אם נשתמש בטקסט המעוניינים לא יצטרכו לבלות שעות אינטרנט רבות בהורדת החומר
לכן, שוב – אל תבזבזו את זמנכם היקר על הקלטות למיניהן. רק טקסט.הו, לא. ידידנו הנכבד, הלא הוא חברי הטוב זה שנים רבות, על כל היתרונות הכרוכים בכך. הוא מקבל אותם בדפוס…
דע לזחול בטרם תנסה ללכת. לפני שאתה מתחיל לטבוע בים הדימויים, הרגשות וההזיות, נסה לכתוב *פשוט, נקי ולעניין*. רק כשתגיע לרמה טובה בכתיבה מסוג זה (קרי – בניה נכונה של נשפטים ופיסקאות במספר מינימאלי של שגיאות) תוכל להתחיל להרהר בנסיונות מורכבים יותר.
ועוד סוד קטן: *חיקוי לא עובד*.
