התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
אמר ועיקם פרצופו בלעג. "אותה אקדמיה שהחליטה כי המילה 'כל' הנה בת שלוש אותיות, לטובת העולים מאוזבקיסטן. אותה אקדמיה שאישרה את הכתיב 'הייתה'. אותה אקדמיה אשר אפילו שמה עצמו אינו עברי במקורו. רב לי בך, אקדמיה מתועבה!"
התאמה בסיסית בין מין ותואר, בשם אללה!
ולא, למיטב ידיעתי הסיפור לא נמצא ברשת (אם מישהו יודע היכן נתן למצוא סיפורי בסטר, Alfred Bester, ברשת, יתכבד ויספר לנו). מומלץ מאד לקנות את אוספי הסיפורים שלו "Star Light, Star Bright" ו-"The Light Fantastic" (לא להתבלבל בינו לבין ספרו של פראצ'ט באותו שם). האוספים מכילים, פרט לסיפורים הקאנוניים עצמם, גם הקדמות מאירות עיניים מאת הסופר.
נתן להפוך רעיון משומש יחסית ל-"משהו מדליק", כדברייך. אבל בדרך כלל יערב הדבר לפחות אחד מן המרכיבים הבאים:
1. נקודת מבט חדשה ושונה על הרעיון, כולל מיצוי שלה והסקת המסקנות המתבקשות. למשל – אלפרד בסטר כתב את "האנשים שרצחו את מוחמד", ובו מדען מטורף הממציא מכונת זמן ומגלה כי… לא אהרוס לכם את הסיפור, אבל מסע בזמן כבסיפור ההוא לא תמצאו בשום מקום אחר.
2. שילוב ברעיון אחר, חדש או משומש, באופן שיתן טעם חדש לכל התערובת. דוגמה מוכרת מאד היא סיפורי הסייברפאנק, שלקחו מוטיבים מוכרים רבים (ניכור עירוני, ביוטכנולוגיה, סמים, מציאות מדומה) וערבבו אותם באופן יחודי לקבלת תוצאה חדשנית. זאת, כמובן, בימי ראשית הענף – כיום הוא כבר מוצה עד זרא.
3. כתיבה *מ ד ה י מ ה*. לא טובה, לא טובה מאד, לא מצוינת – *מ ד ה י מ ה*. אך אם מישהו כותב כך, הרי שכבר אין חשיבות רבה לנושא בו בחר לעסוק…
רשימה מאד ממצה של קלישאות מד"ב ורעיונות שזכו לשימוש רב או מוגזם נתן למצוא ברשימת קלישאות המד"ב. כרגע נתן לקראה רק באנגלית, אך גרומיט שוקד בימים אלה על תרגומה, ולאחר שאני אערוך אותה היא תפורסם במקביל בשני אתרינו. לנוחות המשתמשים, הוספתי קישור לרשימה גם מדף כללי הפורום שלנו. אם יעל קוראת הודעה זו, אבקשה להוסיף את הקישור הנ"ל לדף הקישורים שלנו. תודה.
אגב – אורכה הרב של הרשימה וכמות הרעיונות שבה יכולים לגרום ליאוש קל. לא זו הכוונה. אין זאת כי אסור להשתמש ברעיונות המובאים שם – פשוט צריך להבין כי אי אפשר *לבסס* סיפור עליהם. לדוגמה – אפשר להשתמש ברעיון המסע הזמן, אך סיפור העוסק *אך ורק ברעיון* המסע בזמן יהיה קלישאתי מאד. זוכרים את מכונת הזמן של פרופסור שווינצל?…אהבתי את הסגנון ודרך הצגת הדברים. לי, אגב, לא היתה כל בעיה להבין את משפט הסיום בפעם הראשונה – לא נראה לי כי צריך עוד רמזים.
הדבר שהציק לי בסיפור (שהרי פטור בלא כלום אי אפשר) הוא העלילה עצמה. אכן, היא מוצגת טוב מאד, אך היא עצמה אינה, לטעמי, מעניינת במיוחד. כבר בתחילת הסיפור הבנתי מה יהיה סופו (וקיויתי שלא כך יהיה).
לדעתי כדאי לך להתחיל לנסות לכתוב סיפורים מעט יותר ארוכים ומורכבים, תוך הגדלת מספר הרעיונות בכל אחד מהם. סיפור של רעיון בודד את כבר מעבירה מצוין – כעת הזמן לגדול!עוד הערה בעניין פסיקים וסרבול (קל): ראי את המשפט הראשון שלך –
"הוא יותר מדי ביישן בשבילך," אנה אומרת, בזמן שהיא מוציאה את הסיכות משיערה, פורמת את התסרוקת של ההופעה.
נראה לי כי ניסוח זורם יותר יהיה: "הוא יותר מדי ביישן בשבילך," אנה אומרת ומוציאה את הסיכות משיערה, פורמת את התסרוקת של ההופעה (או את תסרוקת ההופעה שלה, או את תסרוקת ההופעה, לשיקולך).
מדוע? כי ויתרנו על פסיק-בולם-זרימה אחד ועל "בזמן ש", שהנו פתרון מסורבל למדי.בקיצור – קבלי ח"ח עצבני ויאללה, לעבודה!
1. בנוסף להערותיהם של עמיתי הנכבדים, אני ממליץ לך לקרוא את *כל* המאמרים המסופקים בכללי הפורום, עדיף יותר מפעם אחת.
2. כתיבת מדע בדיוני אינה עתידנית, וודאי שאינה דורשת הוספת מיני טריקים והמצאות. ההגדרה החביבה עלי למדע בדיוני היא "מה אם?" (What If?). מה אם נתן יהיה לנוע במהירות העולה על מהירות האור? מה אם נתן יהיה לנוע בזמן? מה אם ימציאו שיטת שלטון טובה יותר מדמוקרטיה? מה אם בית המקדש לא היה נחרב? (דוגמה לז'אנר הקרוי "היסטוריה חלופית")
מה אם יוכלו כל בני האדם להעביר את עצמם ללא כל מיכשור חיצוני באופן מיידי ממקום למקום (טלפורטציה)? מה אם סוף העולם הגיע?
וכו' וכו'. כל הרעיונות שלמעלה נכתבו כבר פעמים רבות, כמובן. החכמה היא למצוא רעיון חדש, לשלב באופן *חדשני* (להבדיל מ*לא*-חדשני) בין כמה רעיונות מוכרים או לתת זוית/וריאציה לא שגרתית ושונה על רעיון מוכר. כדי לכתוב מד"ב כהלכתו, אם כן, עליך להכיר את התחום.
3. קיים חוסר משווע בסימני פיסוק. ביחוד קופחה הנקודה – אתה חייב ללמוד לחלק משפטים כהלכה ולהחליט היכן מסתיים משפט אחד ומתחיל אחר. בדרך כלל, ברמה הבסיסית, ידבר משפט בודד על נושא בודד. גם פסיקים יכולים להועיל. ניקח כדוגמה את משפט הפתיחה שלך:
"איזה יום יפה חשבתי ופקחתי את עיני והדלקתי סיגריה חדרי היה קטן ואפור יותר מתמיד אבל קריין הטלוויזיה שהיתה דלוקה עוד מהלילה ניראה מאושר מתמיד."
ראשית – חשבת כי זהו יום יפה. יש להבדיל בין המחשבה עצמה לבין המעשה, על כן: "איזה יום יפה*,* חשבתי" (שים לב לפסיק). לאחר מכן אתה מדבר על עצמך ("ופקחתי…והדלקתי…"), אך אז אתה עובר לדבר על *החדר*. בנקודה זו *יסתיים* המשפט הראשון: "ופקחתי את עיני והדל'קתי סיגריה." (שים לב לנקודה). אגב – עדיף להמנע מעודף ו' החיבור: "פקחתי את עיני" ולא "ופקחתי". הלאה: "חדרי היה… אבל קריין הטלויזיה". שוב – אתה מדבר על החדר ואז על הקריין. תוכל לחלק את המשפט לשניים – נקודה לאחר "מתמיד" והשמטת ה-"אבל" – או לשים פסיק באותו מקום. השימוש החוזר ב-"מאושר מתמיד", אגב, אינו נאה כלל וכלל.
קריין הטלויזיה נראה מאושר מתמיד, והמכשיר עצמו דלק עוד מהלילה (או, למעשה, *כל* הלילה). שני חלקים אלה יופרדו בפסיקים, כך: "קריין הטלוויזיה, שדלקה כל הלילה, נראה מאושר מתמיד." (שים לב לפסיקים ולניסוח המדויק, השונה מזה שלך).נראה לי כי נתתי לך מספיק חומר למחשבה להיום. צא ולמד.
הרי לך כמה אופציות שעלו בראשי בהיסח הדעת:
1. ביטוח חיים
2. גלעד
3. הנוסע המתמיד
4. חמשת אלפים שנות בדידותזהו להיום.
שוב – הסיפור חמוד לדעתי. הביקורת נוגעת אך ורק לדרך ההגשה:
א. כל משפט יסתיים בנקודה או בסימן פיסוק אחר.
"אני זוכר, מלכי."
"אז מצאתי דרך."
וכו'. סיפור אחד או שניים למטה תמצא דיון מפורט ומאלף בעניין השימוש בסימני פיסוק במהלך דיאלוג.ב. לעיתים פסיקים לא מועילים אלא גורעים. למשל: "אני משוכנע כי בתוך חמשת אלפים שנה מהיום יומצא החצי השני של מכונת הזמן." (פסיק במקור לא נחוץ)
ג. חלק מהניסוחים מסורבלים מעט. דוגמה: "מלכודות מתוחכמות שרק מבפנים ניתן יהיה לפותחן." (במקום, נניח, "מלכודות מתוחכמות הניתנות לפתיחה רק מבפנים.")
ד. בניגוד לאפנה הרווחת כיום בתחום התרגום, אני דוגל בשימוש מבוקר מאד בכפל י'. מהיום איית "יחודי" ו-"יסדתי", ואת כפל ה-י' שמור למקומות בהם התנועה כפולה – יין, ייבא (בלשון עתיד) וכדומה. חלק זה של ביקורתי יגרום, מן הסתם, לכמה קפצנים כאן (ובכלל) לזעוק מרה. אל תשית לבך אליהם.
זהו. עלה והצלח!
שלא לדבר על הפירוט שנתתי לאותו עניין עצמו מעט למעלה מכאן.
על כל פנים, צ"ל:"א," אמר ב, "ג." = "א, ג."
"א," אמר ב. "ג." = "א. ג."
"א!" אמר ב. "ג?" = "א! ג?"
וכו'.אשמח אם תואיל להשתמש בשם *אחד* בפעילותך בפורום, למען נוחותם של כל המעורבים.
הדבר אמור גם בכפולי שם אחרים, והמבין יבין.אך הם אינם בבחינת "יהרג ובל יעבור". הרעיון כאן הוא – דע(י) מה את(ה) עושה. נתן "לעבור על החוקים" (אלה שגל הביא), אך כדאי לעשות זאת בתשומת לב מרובה ולא בהפרזה, ולהשתמש בכך רק במקרים של נחיצות מוחלטת (כלומר – לא כזו של "אין לי מושג איך לכתוב את זה אחרת", אלא כזו של "בחנתי חמש אפשריות חוקיות לכתיבת הדברים ועוד אחת שאינה חוקית – האחרונה חביבה עלי מכולן").
באשר להגיגיו של הפלסטלינאי: הוא טרח ובדק *תרגומים*, כמובן. אני טרחתי לבדוק ספרי מקור, כאלה שנכתבו בשפה העברית. זה, חברים, כל ההבדל.
וכפי שאורביל רייט היה אומר: "*מיליון* פעם אמרתי לכם, אמרו לא ולא לשלילה הכפולה, שהנה כאופניים לדג וכדו-אופן לחיות הים (או כל משמעות אחרת ושונה), שכן *לעולם* אין לדעת מה, מדוע, ועל שום מה הם הרהורי, מחשבות והגיגי כלב הפלסטלינה."
טוב, די.
מקסימה ומאלפת גם יחד!
אל תאמיני לכלבלב הפלסטלינה. אמת – ספרים רבים בעברית לא מקפידים על מיקום הפסיק (*בפנים* המרכאות, תודה), אך פעמים רבות ימצאו בהם גם שגיאות כתיב והגהה אחרות. הפסיק בפנים – וחסל!הרי שדרך הצגת הסיפור מגושמת ולוקה בחסר. ההסברים קצרים, לא ממצים ונראים בעיקר כתירוצים המיועדים אך ורק לקידום העלילה בכח. קשה לדעת מתי מדובר בפלשבק ומתי בעלילה ב-"זמן אמיתי" – ביחוד בקטע המתחיל ב-"לחשה כשהמראנו" ועד "לפתע זה הלם בי".
נראה כי קיים בלבול זמנים מסוים אצל הכותב, או כי הוא התקשה להעביר את הזמנים הנכונים ממוחו אל מעבד התמלילים.
עניין השמות ממשיך להציק: הרי לנו אגדה, סיפור מעשה השואב ממקורות כאלה ואחרים. לגיבורה קוראים "סוניווה", לספינה "קסנדרה", לספינה הקטנה "אריאדנה" ולגיבור "עומר". עזרו לנו, ילדים, למצוא את יוצא הדופן…
גם סימני הפיסוק נשארו בעינם: הרווחים העצובים לפני סימני הקריאה והשאלה (למה, בשם אללה?) והנטיה לשים פסיקים בכל מני מקומות משונים ("מנועיה של 'קסנדרה' חייבים לפעול, כל הזמן ואם, מסיבה כלשהי זה לא קורה, אז…" – גם ללא הפסיקים יש לנו כאן מועמד לפרס הניסוח המסורבל 2002).בקיצור – הסיפור כתוב בחפזה, קלישאתי למדי, וכפי הנראה מסתמך יותר מדי על היכרות עם אגדות אלו ואחרות. בחזרה לשולחן השרטוט.
אני ממליץ לכותב להמנע מפרסום כמה סיפורים במקביל. עדיף (לטובתו ולטובתנו) לפרסם סיפור אחד, ללמוד לקחים ורק אז *לכתוב* את הסיפור הבא.
(נכון, אני רומז כי סיפורי מגרה *אינם* רצויים כאן. גם לי יש הרבה חומר שכתבתי בשנות התשעים העליזות, ואני לא מפרסם אותו כאן, או בכלל. סיפורים *חדשים*, בטובכם)אמר החד-קרן, "זה לא מה שזה נראה."
"ודאי שכן!" אמרה.
"באמת?" שאל ותחב פרסה מהוקצעת באזנו בהיסח הדעת.
"בחיי אלוהים."
"מה מוזר…"
"חבל לך על הזמן," אמרה. "הולכים להוריד לי הוצ' רכב. אתה מפוטר!"פרט לתשובה לשאלתך, שימי לב למיקום הנקודה במשפט הראשון, סימן הקריאה בשני, סימן השאלה בשלישי ושלוש הנקודות ברביעי. החמישי מדגים מה קורה כאשר החלק הראשון בדברי הדמות הוא משפט נפרד (הנאמר בפועל הוא: "חבל לך על הזמן. הולכים להוריד לי הוצ' רכב. אתה מפוטר.") – הפסיק מחליף את הנקודה, נקודה באה לאחר תיאור הפעולה ("אמרה") ומשפט חדש יחל לאחר מכן.
"נהנית? ספרי לחבריך!" אמר בקולו הסמכותי…
