התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
לא אני ניהלתי את אתרי פ2003-04. אם מישהו ישלח לי את התוכניה המדויקת של 04, אפרסם אותה במקום זו שנמצאת באתר כרגע.
כתבתי שם משהו תוך שימוש בסימנים שהפורום התקשה לאכול. סליחה.
אם מישהו היה קורא לאספמיה "פאנזין", הייתי בהחלט מבין התפרצות תקיפה של רון בעניין, מסיבות מובנות. מה עוד ש"פאנזין" אכן משדר חובבנות. באשר למה שחגית אמרה – אני מציע לך לקרוא בעיון ובדיקדוק את הודעתה המקורית, וגם את ההסבר שלה בפתיל זה ממש. ואם אתה עדיין לא מסכים, אתה מוזמן למצוא אותי בכנס עולמות ונלך על זה מכות, המנצח על ארבע, המפסיד על הרצפה.מי שמחפש להיעלב – יעלב. תמיד.
שאשכנע אותך שחגית לא התכוונה להעליב אותך? מה פתאום. אני לא פסיכולוג, וגם לא הדובר של חגית. חורה לי מעט הסוג המסוים הזה של PC-עלק, אבל יאללה, אני חי איתו כבר מספיק זמן.
וכמובן – השאלה כיצד התחיל חוג הבאר ומה ההיסטוריה שלו לא רלוונטית כלל, בדיוק כפי שאיש כיום לא יעלה בדעתו לכנות את כתב העת 'חלומות באפסמיה' בשם "פאנזין" – מה שבהחלט אפשר היה לקרוא לו בגליון 1 (ואני אומר זאת, כדי למנוע עלבונות לא נחוצים נוספים, ומתוך צער רב על כך שאני צריך לעשות זאת, במלוא הכבוד וההערכה ליוצרי גליון 1 האמור ובייחוד לכותב ההקדמות החתיך).
על כל פנים, המטא-דיון הזה בנושא מה מותר להגיד וכיצד די מיצה את עצמו, לטעמי. אני סיימתי. ישחקו הנערים.ואספמיה הוא אכן "כתב עת" – ולא אחרת. ויתכן שלמילה "תא" יש משמעות כזו או אחרת בעגת החובבים, אבל באותה מדה יתכן שחוג הבאר חורג מהמשמעות הזו. אני בטוח שחגית תשמח להאיר את עינינו בנושא.
לבין איזו מסורת מפוקפקת משהו של קריאת ארגון זה או אחר בשם "תא". בדיוק כפי שהאגודה אינה "תא", גם הארגון של חגית יכול להבדיל בין עצמו לבין "תא", ואין בבקשה להבחין בהבדל הנ"ל משום כל שחצנות, בדיוק כבמקרה של הבקשה לקרוא לאספמיה "כתב עת" ולא "עלון".
אם לדעתה של חגית יש למלה "תא" קונוטציות שליליות בכל הנוגע לפעילות הבאר (ותו לא – ובזאת בדיוק עוסקת הודעתה), הרי זו זכותה לבקש שלא להשתמש בה בהקשר זה.
ומי שנפגע מזה… טוב, נו. כרגיל, יש לו בעיה.חגית פרסמה הודעה אחת בלבד בפתיל זה, והמלה "רחובות" והטיותיה נעדרות ממנה. ההודעה של חגית עוסקת אך ורק בחוג הבאר ולא בשום דבר אחר. כל השאר מצוי, חוששני, בדמיונם הקודח של המגיבים שבכאן. חד וחלק.
הבקשה או הדרישה לקרוא לדברים בשמם הנכון אינה שחצנית או שום דבר קרוב לכך. זכותו של ארגון להקרא בשם בו הוא מוצא לנכון להקרא, וזאת ללא קשר למקורותיו או תחילתו העלובה או המפוארת. חגית הסבירה באופן ברור מדוע היא לא מעוניינת בהגדרה "תא", וזאת ללא כל קשר לפעילותו של תא כלשהו. אם בקשה זו מוגדרת אצלך כשחצנות, הריני לברך את חגית על הצטרפותה למועדון מובחר הכולל (הפתעה!) את כותב שורות אלה ואף (הפתעה!) את כותבת ההודעה שלמעלה.
1. גרסה מתוקנת של הסיפור תפורסם אך ורק *מתחתיו* (כלומר – כתגובה לו), לא בעץ חדש.
2. אני מציע לך לבדוק את נושא שגיאות הכתיב ובעיות הפיסוק בשני אופנים: א. בודק האיות של תוכנת Word; ב. חבר, הורה או מורה שיודע עברית היטב.
3. מעבר לכך, שים לב לבעיות הבאות:
א. אתה אמריקאי? אם כן, אולי כדאי שתכתוב באנגלית (ולא כאן). אם לא – אל תנסה לכתוב על דמויות אמריקאיות. אין לך סיכוי (ולא רק לך – לכך כותב מתחיל ישראלי).
ב. אתה מנסה להשתמש בשפה גבוהה-גבוהה, אך אינך שולט בה, והתוצאה בהתאם. הורד את המשלב (רמת השפה) לכזה בו אתה מסוגל לשלוט. הדבר צורם בייחוד בדיאלוג ("נזכר אני שנעצרת", "זאת הסיבה שמאנת להפגש אתה" וכו. נסה לכתוב דיאלוג שנראה (ונשמע) כפי שאנשים מדברים באמת. *גם* אם מדובר בפנטסיה.
ג. סיפור אינו קומיקס. לא צריך להדגיש את שמות הגיבורים והמקומות.
ד. והחשוב ביותר – אין בסיפור שום דבר מעניין. בכלל. אפילו לא קצת. אין עלילה, אין דמויות אמיתיות, אין קונפליקט.עצתי לך – וזו עצה קשה ליישום, אני מודה: לך וקרא *המון* ספרים וסיפורים. *המון*. מתחום המד"ב והפנטסיה, ומיינסטרים, וקלאסיקות, עבריים-מקוריים ומתורגמים, מכל הסוגים והמינים. וכשאני אומר "המון" אני מתכוון לכך ברצינות. המון – ארבעה-חמישה ספרים בשבוע במשך שנתיים. לפחות. רצוי יותר.
קרא וקרא וקרא, עד שיצאו לך העיניים מהחורים.
ואז, אולי, תוכל להתחיל לחשוב על לכתוב.לכתיבת סיפור בשפה העברית, דרוש ידע בסיסי – לפחות! – בשפה העברית. למד לאיית ולפסק. כפי שהוא, הסיפור בלתי קריא לחלוטין.
אבל ברצינות – קרא את הסיפור. הוא עוסק באותו נושא, פחות או יותר, ואפשר ללמוד ממנו הרבה. הוא גם לא ארוך במיוחד. אפשר לקרוא אותו תמורת 1.29$ כאן (או, שוב, להשיג עותק של "הטוב שבטוב", אם כי הנני להזהיר מראש – התרגום לא מזהיר, בלשון המעטה).
לאחר שתקרא אותו פעם אחת, קרא אותו שנית תוך שאתה משווה אותו לסיפור שלך מהבחינות הבאות:
א. אופי ואפיון הדמויות
ב. ההתייחסות הדרמטית מצד הדמויות
ג. ההתייחסות הדרמטית מצד הדמות המספרת (Narrator)
ד. הרקע/ההסבר המדעי, ואופן שילובו בסיפור
ה. האירועים וההתרחשויותבהצלחה!
