התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
אני מתנצל באמת ובתמים, אבל רק שאלה אחת הדהדה בי בסוף הסיפור: "אז מה?"
אינני מנסה להעליב. פשוט נראה לי כי מטרתו היחידה של הסיפור היא הלולאה עצמה, תוך דריסת העומד בדרכה. לכל השאלות המעניינות באמת אין תשובה, לסיפור אין כל הגיון פנימי (כלומר – לא מדובר כאן במציאותיות אלא בעקביות הפנימית של הסיפור, תאימותו לעצמו). זהו פשוט מהלך מאורעות המכוון ליצור לולאה. אולי, כטענתך למעלה, כיוונת לכל מני משמעויות נוספות – אך נראה כי נכשלת בהבהרתן. התיאורים הארוכים והמסורבלים לא עוזרים, כמובן.הלאה.
יש לי הצעה שתעזור לך מאד. שוב – איני מנסה להעליב, אני מתכוון להצעה באמת ובתמים, וכולי תקווה כי היא תעזור לך.
*קנה מילון*.
לא תוכנת מחשב, לא מכשיר – מילון ממש, עם דפים וכריכה והכל. אולי אפילו כזה בכמה כרכים. כל העסק.
או אז תוכל לפעול לפי הכללים הבאים:
1. אם הביטוי בו אתה רוצה להשתמש מופיע במילון, שחור על גבי לבן, באותו אופן *בדיוק* – מצוין. אם לא – *וותר על הביטוי* (דוגמאות: "השקט מט", "הבל נשמות הסוסים בלח" ועוד).
2. בדוק *כל* ביטוי בו אתה רוצה להשתמש, וודא את משמעותו *המדויקת* (דוגמאות: "כיווץ את שריריו ו*השיל* את רצונו לדבר", "אור *זחוח* פרץ", "מגהק" ועוד ועוד).
הדבר יחסוך לך עגמת נפש רבה, ויקל עלינו מאד את הקריאה.
דבר אחרון: הקפד על עקביות בצורת יחיד/רבים ובזמנים.
1. "עיני הרופא *הציצו*… רואות את אפו הלבן… *מבחין* בהבל דקיק…"
2. "סוליות…" (העירו לך על זה לפני)זהו להיום.
בהצלחה!יש הבדל בין "הסבר לכולם, כולל כאלה היודעים פחות ממך" לבין "הסבר לילד מפגר". כל החושב כי הסבר מפורט ומנומק הכולל דוגמאות הנו "לילד מפגר", הרי זו בעייתו הפרטית שלו. מצטער.
תתפלא, אפילו *אני* חושב באופן זה לפעמים, בהיסח הדעת. חושב? מדבר, אפילו! הקלט את עצמך מדבר פעם, סתם, בסיטואציה בה אינך מודע להקלטה כל העת (למשל – כאשר באים חברים). תשמע שם דברים שיפתיעו אותך…
תמיד טוב להסכים עם מישהו.
באשר ל-"הסבר לילד מפגר" – תני דעתך כי למרות היות תגובתי משורשרת לזו שלך, הרי שהיא מיועדת לכל המשתתפים בדיון (כאמור בכותרתה), ועל כן צריכה להתאפיין בבהירות מירבית ולצאת מנקודת הנחה של המכנה המשותף הגדול ביותר. יש כאן קוראים/כותבים המנוסים פחות מהאחרים בענייני מד"ב, וההסבר אמור להיות מובן גם להם, אולי אפילו, חס וחלילה, להשכילם מעט. אם נראה הדבר בעיניך כ-"הסבר לילד מפגר" – חבל, אבל זה מה יש.אם משה אומר שמזג האויר יפה וחיים אומר שלא, הרי שתשובתו של חיים מנוגדת לזו של משה, אך גם, *בו זמנית*, תשובתו של משה מנוגדת לזו של חיים! מדהים, אה?
כך, תשובותיה של האשה הפוכות לאלה של המכונה (שוב – אם נקבל את תיאוריית המכונה, עליה איני מוכן להתחייב), ותשובותיה של המכונה הפוכות לאלה של האשה.
אם הן לא נראו לך מנוגדות – אולי לא קראת טוב מספיק. אם השאלות נראו לך שרירותיות, שים לב לסדר בו הן באות. תשומת לב זו תתן לך פרספקטיבה חדשה על *אופי* השאלון, וכן על כמות השאלות *האמיתית*.יש כמה גישות להגדרת המד"ב. אחת המקובלות ביותר, וזו האהובה עלי אישית, היא גישת ה-"מה אם?"
שאלה זו מופיעה במספר צורות. הנפוצה שבהן היא ההשלכה העתידית – אם טכנולוגית ואם חברתית: מה אם נוכל לנוע במהירות הגדולה ממהירות האור? מה אם נוכל לנוע בזמן? מה אם ריבוי האוכלוסיה יגבר עלינו? מה אם יופיעו חייזרים?
צורה אחרת היא השלכת ההיסטוריה החלופית: מה אם האימפריה הרומאית לא היתה נופלת? מה אם בית המקדש לא היה נחרב? מה אם ישו מנצרת לא היה נצלב? מה אם הגרמנים היו מנצחים במלחמת העולם השניה?
נתן, כמובן, לשלב בין השתיים – מה אם חייזרים היו מסייעים לגרמנים לנצח במלחמת העולם השניה?
על כל פנים, שאלת ה-"מה אם" אינה דורשת בהכרח זמן עתידי או טכנולוגיה עתידית כלשהי. זכרו כי הז'אנר הקרוי בפינו "מדע בדיוני", החל את דרכו תחת ראשי התיבות הידועים "SF", אך אלה באו לציין *Speculative Fiction*: בדיון *ספקולטיבי*. להבדיל מ-"בדיון *מדעי*", שהוא התרגום המילולי הנכון ל-Science Fiction. ברור, אם כך, כי שאלת ה-"מה אם" מתייחסת לספקולציה, לשאלות אותן מעורר הסיפור אצל הקורא, להשלכות האפשריות. לא מדובר כאן, כמובן, בשאלות כ-"מה אם נגמר הלחם במכולת?"
וכעת – הסיפור עצמו:
באופן מכוון למדי איני נותן מידע מפורט אודות המכונה, אם כי מספיק על מנת לשלול כל אפשרות של "סטטיסטיקה" או כל מני רעיונות עוועים אחרים. אם אמנם קיימת המכונה, הרי שהיא – שימו לב – מוציאה תשובות *הפוכות*, מנוגדות *לחלוטין* לאלה שנתנה הגיבורה. שום תכנת סטטיסטיקה לא תעשה זאת. לכן אותה מכונה, אם היא אמנם קיימת (דבר שאינו ברור באופן מוחלט בסופו של דבר), הנה משהו מתחום המדע הבדיוני בצורתו הקלאסית – "מה אם מכונה תוכל למצוא את העדפותיך *האמיתיות*, ללא קשר למידע אותו אתה מוסר?" אין כיום מכונה כזו, ולא נראה לי כי היא אפשרית, על פי הידוע לי.
ואם היא לא קיימת? או אז אנו נמצאים בתחום ה-Speculative Fiction, שכן השאלה כאן היא "מה אם סוכנות השידוכים תוכל לגרום לך להאמין בעליונותה הטכנולוגית המוחלטת, בקיום ההמצאה (המתוארת למעלה)?" עדיין, אנו נמצאים בהחלט בתחום הספקולציה, עם שולי בטחון רחבים.באשר לדוגמת קיי-פאקס: את הסרט עצמו לא ראיתי, אך חוששני כי זוית הראיה של כל המעורבים – משני הקצוות – שגויה. למה הכוונה?
נאמר כאן:
אדם המאמין שהוא חייזר וצודק – מד"ב
אדם המאמין שהוא חייזר וטועה – לא מד"ב
והתקיים ויכוח האם הטיעון הנ"ל נכון או לא. ואני אומר – *לא זו השאלה*. השאלה היא – "מה אם", או, ליתר דיוק – "האם השאלה 'מה אם' מופיעה או מוצגת בסיפור". לכן:
אדם המאמין שהוא חייזר וצודק – ומופיעה השאלה "מה אם" – מד"ב
אדם המאמין שהוא חייזר וצודק – ולא מופיעה השאלה "מה אם" – לא מד"ב
אדם המאמין שהוא חייזר וטועה – ומופיעה השאלה "מה אם" – מד"ב
אדם המאמין שהוא חייזר וטועה – ולא מופיעה השאלה "מה אם" – לא מד"באזכירכם – חלליות, לייזרים וחייזרים אינם ערובה למד"ב. כלל וכלל לא. הדוגמאות המפורסמות ביותר לכך מוכרות לכולם: מסע בין כוכבים ומלחמת הכוכבים הנן, שתיהן, סדרות פנטסיה.
ברור כי לשיטה המוצגת למעלה חריגים לא מעטים (אין ז'אנר ספרותי ללא חריגים, ויש הטוענים כי למד"ב יותר חריגים מאשר ספרים הכלולים בז'אנר). עם זאת, היא מאפשרת חלוקה כללית באופן קל ונוח יחסית.
א. *גיבורי* הסיפור *לא* חייבים לדעת עברית תקנית. מדהים, מוזר, עצוב(?) – אך נכון. מירה בהחלט עילגת במקצת. אתה מוזמן, אגב, להביט בכל ביקורותי בפורום ולראות כי כמעט לעולם איני מבקר את הכתוב *בין מרכאות*, למעט מקרים בהם הטקסט לוקה באי אחידות פנימית או בחריגות מזעזעת.
ב. עניין של טעם, כך נראה לי.
ג. ראה א.החיוך מוסר לך ד"ש בחזרה…
חשבתי בעיקר על אותה אמירה נדושה, מגוחכת, עלובה, טיפשית, רקובה משימוש יתר, נכונה כל כך – "האהבה עוורת". מישהו יכול לבלות את כל חייו בהזיות מין על בלונדיניות אנורקטיות, ולבסוף להתחתן עם תימניה שמנמונת. מישהי יכולה לנדור נדר קדוש ועצום כי תצא רק עם גברים צפונה ממטר תשעים, ולמצוא את עצמה לבסוף מאוהבת באיזה נמוכצ'יק. ומצד שני – האמנם? האם אנו באמת אוהבים, או שמא אנחנו "משכנעים את עצמנו"?
זאת ועוד – יש במערכות יחסים גם אלמנט של חישוב-חשבונות. האם חלק מהאהבה הוא השיקול "נוח לי עם בן/בת הזוג"? לעתים, כך נראה לי, הדבר אפשרי.
ככל, אני נוטה מאד להאמין במכאניות של כל העסק. פרומונים, חישוב-חשבונות, אינסטינקט הרביה, תכנות התנהגותי מילדות וכל העסק. מצד שני, כל זה ימשך בדיוק עד שחברתי תתעורר משנתה כאן…באשר לכתיבת הסיפור והתוצאה הסופית, שם היו לי כמה בעיות והתלבטויות:
1. רציתי לעשות את הראיון הראשון עם הדוקטור מצחיק יותר, אך לא הצלחתי. הגעתי למצב בו היתה הברירה בידי – או להצחיק, או להעביר את המשמעות והמידע הדרושים לבסיס יציב לשאר הסיפור. בלב כבד נאלצתי לבחור באפשרות השניה. כפי שסיפרתי לאנשינו בסדנה, כתיבת סיפור מצחיק קשה בהרבה מכתיבה "רצינית".
2. מירה היתה, בראשית, דגנית. אי שם במהלך הכתיבה, לאחר יותר ממחצית הסיפור, הבנתי כי השם לא מתאים. ללא קשר למשמעויות אלה ואחרות, *הצליל* לא היה נכון, השם לא *זרם*. הוא הוחלף.
3. הסיום: התלבטתי קשות בין שני מיקומים אפשריים למשפט "בוהה במסך הריק שמולה". האחד הוא המיקום הנוכחי, והשני – מיד לפני "אתה אוהב גברים". האחרון הוא יותר "Punchy", סטירה קלאסית בפרצוף, אך הוא צמוד מדי, לטעמי, לבחירה האחרונה של הדוקטור, שגם היא מן סטירונת. השני נותן לקורא כמה שניות להתארגן, ואז לקבל את הסטירונת השניה. כמו כן, לטעמי, הוא מקליש מעט את ה-"פואנטיות" של הסיפור – לא את הפואנטה עצמה, כי אם את היות הסיפור "סיפור פואנטה". קל מאד לכתוב סיפור שיפתיע במדה זו או אחרת ויסתיים במשפט מחץ, כליצן הקופץ מקופסה, אך אני מנסה להמנע מכך.
3. שם הסיפור הוא מן בדיחה של הרגע האחרון. הוא סביר, אך לא יותר מכך. הצעות יתקבלו בברכה.ואכן פורום זה מיועד לביקורות מפורטות ומעמיקות. עם זאת, יש להבדיל בין ביקורת כזו לבין חקירה פרטים שהנם, מה לעשות, שוליים וזניחים בסיפור. אם אכתוב סיפור על חייזרים אדמדמים המשמידים את כדור הארץ, אשמח לביקורת על העלילה, הדמויות, אופן הצגת הרעיונות וכדומה, אך דיון בשאלה "האם יתכנו חייזרים אדמדמים" או "מדוע דוקא גוון מסוים זה של אדום", תוך ירידה לעמקו של מבנה האפידרמיס החייזרי וכולי, דיון שכזה יהיה מיותר לחלוטין.
והוא אחלה!!! ובכלל, סבתא שלי קראה אותו ואמרה שזה יופי!! ושזה מזכיר לה את פולניה! בזמן המלחמה!!!
לא יודע מה'ת'רוצה!עקב לחץ המעריצים, אנו מפרסמים כאן שנית ובאופן מסודר (יחסית) את סיפורו של ברדוגו, הערפדיח הנתנייתי הגולה. מה שהחל כביקורת תמימה לסיפור "נפלה לי שן חלב" הפך במהירות לתופעה ספרותית יוצאת דופן, ועדת המעריצים מסרבת לתת למחבר מנוח. גם ^גל^ החיקויים שהופיע בעקבות פרסום החלק הראשון לא שיכך את תאוותם העזה של מעריצי הסדרה לפרקים נוספים. קבלו, אם כן, בפעם הראשונה בכפיפה אחת, את כל חלקי הסאגה:
_~*בחירתו של ברדוגו*~_
|הגרסה המלאה והכמעט-לא-ערוכה!|*NY מאושר*
08/05/02 18:53
*נופל וקם, נופל וקם*…אני יכול לספר על הערפדיחים, חבורה של ערפדים צ'חצ'חים מנתניה, הרגישים רק לאור צ'קלקה והניחנים ביכולת לירוק מסמרים חלודים על אויביהם. ז'קו, מנהיג הערפדיחים, שולט בהם ביד רמה ולצדו יועצו המעוות ברדוגו. זה האחרון מגלה כי בליל ירח מלא הוא חסין מהשפעת הצ'קלקה, ומנצל זאת כדי לנסות ולהתנקש בז'קו ולהפוך למנהיג הערפדיחים החדש.
כעת נבחן כמה סיומים לסיפור:
א. ברדוגו מכסח לז'קו את הצורה בעזרת צ'קלקה בליל ירח מלא, אך מגלה כי לתגליתו מחיר יקר – מרגע זה אין הוא יכול להתקיים ללא אור צ'קלקה, וכך הוא נאלץ לבלות את שארית חייו בבדידות, הרחק משאר הערפדיחים.
ב .ז'קו מכסח לברדוגו את הצורה ובאותה הזדמנות מלמד את הקוראים לקח חשוב בגיאוגרפיה נתנייתית.
ג. מסתבר כי ז'קו וברדוגו הם למעשה שני חיידקים, וכי הצ'קלקה היא למעשה מנורת המעבדה שמעל צלחת הפטרי שלהם.
ד. עב"מ גדול נוחת לפתע מהשמים ומשמיד את כדור הארץ…
*Rene*
13/05/02 12:36
*העם דורש את המשך סיפור על ערפדיחים [ל"ת]*
*NY נכנע למעריצים*
13/05/02 18:16
*בחירתו של ברדוגו*יפה.
אם כך, חלק ב' של סיפורנו מוצא את ברדוגו מתגורר במאורה אפלולית המסתתרת מאחורי חנות חלפים משומשים לרכב ברחוב המסגר, בתל אביב הרחוקה, אליה נאלץ לגלות לאחר אירועי החלק הקודם.פנים המאורה, לילה. המקום מלא בצ'קלקות סובבות בצבעי אדום וכחול ובמסמרים לעוסים. על אחד הקירות תלוי פתק קטן ועליו המספר 13. ברדוגו, נושא צ'קלקת כיס, נכנס וזורק אותה על כסא-המנהלים-לשעבר שלו, העומד בגבו למצלמה.
כסא: "איי!"
ברדוגו: "מ'זה?"
כסא: "למה זרקת הצ'קלקה? אוך אוך אוך!"
ברגדוגו: "צ'ארלי?"
כסא (מסתובב, חושף את דמותו של צ'ארלי, ערפדיח שמן, פוזל ומזיל ריר): "ואללה, ברדוגו, איך לא השתנית בכלל! אוך!"
ברדוגו (נאנח): "מה ת'רוצה, צ'ארלי? מה יש'ך לחפש פה?"
צ'ארלי: "אוך ברדוגו, ברדוגו. איך הלכת, יא ברדוגו. למה לא תחזור אלינו לנתניה? כולם אוהבים אותך בשכונה שלנו. אפילו אמא של ז'קו אמרה בדיוק אתמול 'ברדוגו, זה, מזמן לא ראיתי שהוא משחק עם ז'קו שלי'. אה?"
ברדוגו: "'ני הרגתי ת'ז'קו, ת'יודע. מה 'תה רוצה שאני יעשה?"
צ'ארלי: "לאמא של ז'קו לא אכפת."
ברדוגו: "זה למה היא חושבת שעכשיו זה תקופת החלוצים. זה מה שקורה כששותים יותר מדי מהבנק-דם של נתניה."
צ'ארלי: "נו, בחייך, תעשה טובה!" (מתחיל לשיר מזרחית) "השכונה בדיכאון, צ'קלקות יש המון, ואני מתגעגע, ויי ויי ויי, לברדוגו הגאון!"
ברדוגו: "ואללה יפה. רגע אחד! צ'קלקות! מה ז'צריך להיות? יש פה מלא צ'קלקות ולא קרה לך כלום? מ'זה?!"
צ'ארלי: "שמתי שמן שיזוף."
ברדוגו: "מה? איך שמת שמן שיזוף? 'תה אלרגי לזה!"
צ'ארלי: "לא עלי שמתי – על הצ'קלקות!"
שתיקה.
ברדוגו: "ואללה, חכם." (ניגש להסתכל בצ'קלקה הקרובה. משהו שמנוני ומגעיל מטפטף ממנה. הוא מקרב אליו אצבע ארוכה) "זה החומר, ת'אומר?"
צ'ארלי: "רגע, חכה רגע!"
ברדוגו: "מעניין מאד."
צ'ארלי: "שניה, ברדוגו! שניה!"
ברדוגו (מסתובב ומורח בטעות על מעילו כמות נדיבה מהחומר המגעיל שעל הצ'קלקה. אורה של זו האחרונה, משסולק ממנו השמן, זורח בעוז): "מה ת'רוצה?"
צ'ארלי (נמס באור הצ'קלקה): "אאאאאההההררררגגג!"
ברדוגו: "אה."
שתיקה. שאריות צ'ארלי נוזלות ומצטרפות לשאר הזוהמה שעל הרצפה.
ברדוגו (ניגש לפתק הקטן שעל הקיר, מוחק ממנו את המספר 13 וכותב 14): "ידעתי שהוא באמת לא התכוון לזה."פנים, לילה.
טלפון מצלצל. ברדוגו דג אותו מבין ההריסות.
ברדוגו: "הלו?"
טלפון: "&%$&%"
ברדוגו: "אה, כן. הלו, אמא. כן. אני קצת, אה, עסוק…"
טלפון: "&-$$$$%&?!"
ברדוגו: "אה, לא, אני לא אוכל לקפוץ בשבת, אמא."
טלפון: "!!!!"
ברדוגו: "אני יודע שלא ראיתי אותך ארבעים וחמש שנה, אמא. אני פשוט קצת… עסוק."
טלפון: "! ! … ! ! ?"
ברדוגו: "לא, לא, אני אוהב 'תך, אמא, בעיניים שלי. אני פשוט, ככה, עובר תקופה כזאתי."
טלפון: "….. %&)(@!!"
ברדוגו: "טוב, די. אמא – די! לא יכול. די! תנסי שבוע הבא."
טלפון: "?! – %$##)(&@#@@…"
ברדוגו (טורק את הטלפון): "ידעתי שהיא באמת לא התכוונה לזה."(המשך יבוא? איכס!)
*גל (מייפל)*
17/05/02 22:38
*עוד!! [ל"ת]*
*NY מתפלץ*
19/05/02 16:21
*!My god! I've created a Monster.. אוי…*בחירתו של ברדוגו – חלק ג'
לאחר שהמס בטעות את ידידו הותיק צ'ארלי וניהל שיחה מרגשת עם אמו, יושב ברדוגו בכסאו הרם אשר בלב המאפליה העשויה חלקי חילוף תל אביביים. אור צ'קלקות רך נוגה בחלל החדר, כחול ואדום חליפות.
ברדוגו: "להיות, או לא להיות: זו השאלה:
הנאצל יותר לסבול בשכל,
מסמר חלוד או סתם מזל דפוק,
או שמא לפוצץ אותו כמו ג'וק,
וכך לגמור אותו? למות: לישון;
לא עוד; ובשינה לומר סיום
כאב הלב וגם מסמר עקום
שערפדיח חוטף, זו הגשמת
חלום. למות: לישון;
לישון: אולי לחלום: הנה המכשלה;
הן בשנת מוות זו איזה חלום יבוא
עת צ'קלקה וחיים הותרנו מאחור,
עצרונו: הנה הוא הגורם
לסבל יהפוך חיים כה ארוכים,
כי מי יוכל לשאת שוטי הזמן ולעגו,
רוע שוטר מקוף או ערפדיח שחצן,
דקירות התאווה לדם טרי, קרבן שמנמן,
וז'קו, המנהיג השרלטן,
סבלנותו של ערפדיח צנוע זה מזמן,
כבר קצה ולמות שאף,
בחוד מסמר חלוד? הן מי יגון ישא,
לדם בגלימתו לא תעזור כביסה,
אך פחד מאשר המוות לו יביא,
זו ארץ לא מוכרת כמעט כמו תל אביב
ממנה לא חזר עוד איש, מקהה רצון
גורם לנו לסבול את מנת חלקנו ולכרוע
במקום לארץ מוזרה ללא בנק דם לנסוע?
הכרתנו כך עושה אותנו פחדנים;
וכך צל ההחלטיות בפנים
נגוז אל מול צללי החישובים,
ומפעלות גדולים וחשובים
כמו דם ישן דהים ונקרשים,
וכל העסק הוא כבר לא כל כך טעים!
(דמות נכנסת)
הו, עופרה היפה! עגלת חלומותי, בתפילתי,
זכרי את חטאי וגם אולי אותי!"עופרה: "ואללה?"
|המשך(?) בשבוע(!) הבא(?!)|
