התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
חושך שבטו…
אני בהחלט חסר רחמים. המטרה אחת – לגרום לרמת הכתיבה להשתפר. הניסוח מדויק, על מנת להבהיר מעבר לכל ספק את הנאמר. איני כועס עליך, אך מצד שני אין בכוונתי להפגין כל "התחשבות". סיפור יכול להיות טוב או לא טוב, ותו לא.הערות ותשובות:
1. איני יודע מה רמתה של העברית השגורה *בפיך*, אך זו אותה אתה מעלה על הנייר *לוקה* ביותר מאופן אחד. אני חוזר, על מנת לא להשאיר מקום לספק, ולו הקל שבקלים: העברית הכתובה שלך בעייתית ולוקה בפגמים רבים. בין השאר, אתה זקוק לעזרה בנושאי איות, פיסוק ותחביר. הדבר (שוב, למען הסר כל ספק) לא נאמר כאן כדי ללעוג לך, חס וחלילה, אלא כדי לגרום לך לראות את המצב לאשורו ואולי אף לפעול לשיפורו.
2. פרסום גרסאות: אני מוכן, באופן חד פעמי לחלוטין, לאשר לך פרסום חוזר של הסיפור בעץ נפרד בעוד *שבועיים* מרגע זה. שוב – אין כאן כל כעס עליך בנושא, אך את תוצאותיה של עריכה חפוזה כבר ראית. נצל זמן זה להראות את הסיפור לאנשים ביקורתיים באמת. אחת העצות אותן אני אוהב לתת היא – תן את הסיפור למישהו שמתעב אותך ובקש ממנו ביקורת. אין לך מה להפסיד – תוכל רק להרויח.
3. אנכי, בעוונותי, פרט להיותי מנהל פורום זה, מוסיקאי ועוד עיסוק מוזר או שניים, מוצא את פרנסתי בתכנות מחשבים. על כן, היה סמוך ובטוח, אני מכיר את המילים השגורות בפי בעלי המקצוע הנ"ל. ועדיין, אינגלוזים נלוזים אינם מומלצים, אפילו במחיר ויתור כולל על המלה המבוקשת.
4. קריאה מהירה כמכשול לעריכה: הפתרון פשוט ואלגנטי. קרא את הסיפור *בקול רם* ובהטעמה, כאילו היית מספר אותו בטלויזיה הממלכתית המפוארת שלנו לפחות. הקפד לבטא *כל* מלה ולהתייחס לכל פסיק ונקודה. אל תקרא בלב – *רק* בקול רם! הדבר נראה מטופש, על פניו, אך הוא פועל.
5. מקצוע הלשון אינו נלמד רק בבית הספר, ולא זו היתה כוונתי.
6. עקרון חשוב: סיפור נמדד *אך ורק* בגופו הוא עצמו. לקורא לא אכפת אם יש לך בעיות, אם קשה לך, אם קראת מהר, אם על העטיפה כתוב "בטובן". זה פשוט, במובן הכוללני יותר של הדברים, לא מעניין אף אחד. פורום זה קיים כדי לעזור לכותבים, אך לא כדי לשמוע תירוצים שונים (קשה לי, רע לי, עצוב לי, אני קורא מהר). באם נראה לך כי הערה מסוימת (של כל מגיב באשר הוא) צודקת, אמור "קיבלתי, תודה". למגיבים ממש לא אכפת מקור הטעות. אם, לדעתך, הוא טועה, אתה מוזמן להגיד זאת ולנמק. העיקר – בלי תירוצים.שוב – בהצלחה!
הסיפור "צמחוקר" התפרסם לפני ימים מספר במגזין המקוון "בלי פאניקה", בלווית איור מופלא פרי עיטי (הנשר בתיקון).
אני חוזר ומזכיר לכותבים כי הסיפורים הטובים המופיעים כאן יזכו לפרסום באתר האגודה ובמימד העשירי (ברשות, כמובן). עורכי שני המוסדות הנ"ל עוקבים אחר הנעשה בפורום וישמחו לפרסם כל סיפור שימצא ראוי. באם נראה לאחד הקוראים המבקרים כאן כי סיפור זה או אחר (לא שלו, כמובן) אכן ראוי לפרסום באתר או במימד, יואיל ויידע אותי בדואר אלקטרוני – את הכתובת רשמתי בכותרת הודעה זו במו עיטי (הנשר בטסט).
חלקכם ודאי ישאלו – מדוע פרסמת את סיפורך שלך ב-"בלי פאניקה", דוקא? התשובה – כי אני עורך אתר האגודה, ואני מעדיף לשמור על אתיקה מינימאלית ולא לפרסם שם סיפורים פרי עיטי (הנשר נחת).
שלום אבנר. שמי ניר, ואני מנהל את הפורום הסיפורים.
בנוסף לכל ההערות הנכונות של עמיתי, כאן למעלה, יש לי בקשה אליך: *אל תפרסם תיקוני סיפורים בהפרש של פחות משבוע ימים*.
מדוע? היות וההבדלים בין הגרסאות שלך מעידים על עריכה חפוזה, מעין "כיבוי שריפות" זריז, ולא זו הכוונה כאן. כאשר אתה עורך סיפור מחדש, עליך להקדיש לכך זמן ומחשבה. קרא את הסיפור בקול רם, תוך התחשבות בסימני הפיסוק, וראה האם הוא זורם. ברר, לגבי כל משפט, מהו נושאו ונשואו. באם יש יותר מאחד מאלה – אולי המשפט זקוק לחלוקה? והיכן? כדאי, אולי, לבקש את עצתם של מבוגרים ממך, אפילו מורה ללשון, אם יש בהישג ידך. גם חלוקה נכונה לפיסקאות תעזור מאד.עוד כמה עצות כלליות (חלק מהדברים כבר נאמרו למעלה, אך כאן מדובר ברעיונות כללים ל-"התנהגות טובה"):
1. באם אינך בטוח בדרך איותו של מונח או שם מסוים, ברר זאת באופן שאינו משתמע לשתי פנים תוך שימוש בכמה מקורות צולבים. ה-"בטובן" שלך, בזמנו, הוא פשוט בלתי נסלח. אין מילים בפי כדי להסביר לך עד כמה הנושא חשוב.
2. חשוד בכל מלה לועזית ("לקמפל") הנקרית בדרכך. הרבה מהן נתנות לתרגום, ומחלקן נתן להמנע.
3. נסה לנהוג על פי העקרון הבא: *לכל דבר יש סיבה מיוחדת*. מדוע הגיבור שלך בן 16? מדוע הוא גאון? מדוע היתה זו השעה החמה ביותר של היום? כל דבר שאינו נחוץ לחלוטין לעלילה ו/או לאוירה – החוצה.
4. כעקרון – לפני שאתה משתמש באמצעים מתוחכמים כ-"Flashback" ומעבר בין דמויות, נסה לכתוב סיפור באופן הפשוט ביותר – מתחילתו ועד סופו (בלי "הכל החל לפני שנתיים"), ללא התחכמויות, תוך שימוש במספר מינימאלי של דמויות ומילים.כשתדע לעשות זאת היטב, תוכל להתקדם הלאה.
5. שוב – השקע ככל יכלתך בלימוד השפה העברית.בהצלחה!
כדאי לך מאד להבדיל בין "לא נהניתי מהספר", "לא הבנתי את הספר" ו-"הספר טפשי". בכל הנוגע לספרים כדוגמת אלה של ג'רום ק. ג'רום, לואיס קרול, צ'רלס דיקנס, סרוונטס, הרמן מלוויל, נאבוקוב ושאר גדולי הספרות, לא אתה ולא אני נקבע האם הספר "טפשי" או "מיותר". אנו יכולים לא להנות מהספר, אולי, או לזעוק מרה על ארכו או על תכונות אחרות שלו שהקשו עלינו, אך הבחירה באשר לחשיבותו וערכו כבר לא נתונה בידינו. אתה יכול לצעוק עד מחר ש-"שלושה בסירה אחת" הוא "ספר טפשי ומיושן" – העובדה הפשוטה היא כי ספר זה הנו נכס צאן ברזל של התרבות המערבית, וכי כמות אדירה של יצירות המוכרות לך (לא רק בספרות אלא גם בקולנוע ובשאר צורות האמנות) השאילו ממנו מוטיבים או אף התבססו עליו.
אם אתה כורך את סיפורי יחד עם "שלושה בסירה אחת" כ-"לא מצחיק" – לכבוד הוא לי, והלואי שאוכל להמשיך בסגנון מיושן ומשעמם זה עד יום מותי…קרמן תרגם הכל "כפשוטו" עם הערות וביאורים – אך בדיחות לא משעשעות כאשר דרוש להן הסבר. התרגום הקודם מעביר היטב את *רוח הדברים*, וכך, לטעמי, הוא משעשע הרבה יותר.
ממרח חצילים בטעם כבד הוא אכזבה ישנה שלי. עם זאת – אני לא צמחוני, ואני אוהב כבד מאד מאד…
ועל כן:
א. אני שמח על כי עלה בידי (אם הבנתי נכון) לגרום לך הנאה.
ב. למעשה, גרסתו הנוכחית של הסיפור (שעבר כחמש עריכות בטרם פורסם כאן ועוד שתיים בטרם הגיע למה שאולי יהיה, אי"ה, גרסתו הסופית) ארוכה מעט יותר מזו המופיעה כאן. לא משהו משמעותי מאד, ובכל זאת. הייתי יכול לכתוב את הסיפור באופן בסיסי בכ-300 מילים, אך נהניתי ללכת בדרך הארוכה, מתוך תקווה כי הקוראים יהנו איתי.
ג. פרץ סיפורים? הלוואי. "פצקרשת" נכתב עוד לתחרות הקצרצרים האחרונה, לפני "ספינת סבון" (שפורסם במקומו). אשמח מאד לגלות כי שני האחרים הם תחילתו של פרץ, אך נראה לי כי הסיבה העיקרית לכתיבתם היא פסקול סרט שאני מלחין בימים אלה. מוחי מאומן מאד בהתחמקות ממטלות ועל כן מיד כשהתפנה לי זמן לעסוק במוסיקה ההיא מצאתי עצמי כותב סיפור. הבעיה כאן היא, כמובן, מועד ההגשה של הפרויקט. אני מקווה לכתוב עוד בזמן הקרוב, אך חוששני כי אאלץ להלחין את הדבר ההוא לפני כן.
אללי!חשוב לי מאד להבהיר את הנקודה האמורה. צחוק בצד, אני משקיע הרבה בהסברים מדויקים ומפורטים ככל האפשר. אני לא מבקש בתמורה הערצה עוורת וטקסים פולחניים מתחת לבית (אם כי מנחות מזון יתקבלו בברכה), אך אשמח אם יוערכו כפי שהם.
והוא פשוט מאד, אפילו.
בזאת אני ממנה אותך ואת גל לתכנן ולממש את הצמחוקר המבצעי הראשון.
דרישות המערכת:
1. מראה וגודל כשל דוש מקלחת עם ידית ארוכה במיוחד (שינויים קלים יתכנו, מטעמים מעשיים)
2. ממשק: כמתואר בסיפור. ניתן להוסיף שקע חיבור למחשב, לטובת פירוט התוצאות (לאניני הטעם). הקולות יוקלטו ע"י שלמקו בעודו מתקלח.
3. זמן פעולה – פחות מ-3 שניות למזון מחומם, עד 30 שניות לשאר.זהו. ניפגש בשטוקהולם!
תודה על הניטפוקים. אחד מהם משך את תשומת לבי במיוחד. הסבר, נמק, פרט והדגם – *מדוע* ישרוף התנור את האוכל? רציתי, בשלב מסוים, לתאר תנור מיוחד של אפס כבידה (כולל קניתו והעברתו במכס), אך ויתרתי מטעמי שטף הסיפור. הסבר – ואולי עוד אשתמש בו בעתיד!
באשר לשאר – רגל המיטה עשויה פלסטיק, מן הסתם (רהיטי עץ במסלול? למה, מי מת?), הצמחוקר יזהה לפחות חלק מהרעלים הנפוצים כחלק מתפקודו הרגיל (הוא אמור להכיל המון חיישנים), ותכננתי לתת לאליהו קלקול קיבה נוראי במתנה, מה שאולי עוד אעשה.
מי אחראי על הציוד בפוטיומקין? אין לי מושג.
מי אחראי על הציוד בקופיקו? שוורץ אוהב הבשר…ושוב – תודה!
גם לך מגיע סיפור! סליחה. אני מבטיח לנסות לכתוב עוד משהו, והפעם במיוחד בשבילך. דותן המסכן…
על כל פנים, לפחות חלק מניטפוקיך נשקלו ע"י המערכת עוד בשלב כתיבת הסיפור. הבה נראה:
1. אכילת הצמח: מעולם לא טענתי כי "חליפת מגן" פירושה "חליפת חלל". כוונתי היתה למין שריון גוף קל. יתכן כי אמנם כדאי לשנות את הביטוי. באשר לתגובות הרעות למזון: הנחת היסוד שלי היא כי המכשיר מבדיל בין "אכיל-צמחוני", "אכיל-בשרי" ו-"לא אכיל" ("איייפ!"). הוא אמור לתת הגנה מינימאלית מפני רעלים ושאר ירקות. ועם זאת עלתה המחשבה במוחי, בזמן הכתיבה, לגרום לאליהו קלקול קיבה נוראי. אני חייב להודות בבושה כי איני זוכר מדוע לא עשיתי זאת.
2. דמותו הקטנה של שוורץ – אללי. זו טעות אמיתית. תוקן (הפריוילגיה הקטנה של ניהול הפורום).
3. סיר שמן רותח – בגרסה קודמת היה תיאור נורא ואיום בנושא "כיצד לטגן צ'יפס בחלל". הוא כלל כל מני צנצנות מגן וגם, אם זכרוני אינו מטעני, שואב אבק. למרות (ואולי בגלל) זאת הוחלט לבסוף כי סיר השמן הרותח לבדו ישיג אפקט קומי טוב יותר. אני טורח לציין שהוא צרה צרורה…
4. הפירורים של הקרקרים – אכן. אני זוכר בוודאות שציינתי את הנושא במקום זה או אחר בגוף הסיפור, אך נראה לי כי הוא נשמט בגרסה זו (הסיפור עבר כחמש עריכות מלאות ועוד כמה עריכות ביניים). אולי אוסיף אותו.
5. המכשיר עצמו. למרות המחקר וההשקעה, לא העזתי לקוות כי הוא יתקבל על דעתם של כל הביולוגים שבינינו. עם זאת, הרשה לי להגן עליו במקצת: המכשיר הנו *אוסף* של חיישנים המשתמשים בשיטות שונות לזיהוי מרכיבים שונים באויר – בעיקר חומצות שומניות.
זמן הפעולה המשוער נע בין שניה אחת (במקרים ברורים מאד – בעיקר אוכל מטוגן או מבושל) לבין דקות במקרים קשים יותר (אותם השתדלתי שלא לציין, או, לחילופין, לא לתת מדת זמן מדויקת. האזכור שלי לסושי רומז על כך). השתדלתי מאד לעסוק בזמנים קצרים, בעיקר בגלל זרימת הסיפור. עם זאת, סיבה אחרת לפעולה המופרעת משהו של המכשיר היא תחיבתו במחבת הבישול, אי שם בתחילת הסיפור.
סילוק הדוגמה הקודמת: אם אין דוגמה, אין בעיה. אם בקולטנים/נוגדנים עסקינן, מה הבעיה להחזיק "מחסנית מילוי" של הקולטן האמור ולהחליף לאחר כך בדיקה? פשוט יותר מניקוי. ושוב – הגילוי מהאויר מפשט.
זיהומים ועניינים – בהחלט יכול להיות, אם כי אני בטוח שלמדע הביולוגיה פתרונים.
6. שמח שאהבת את הסיפור עצמו. זה, בסופו של דבר, העיקר…שיחקתי מעט עם תבוניותו של הצמח במהלך כתיבת הסיפור. הבעיה היא כי תבוניות יתר מצדו הופכת את הסיפור למגוחך מדי, מוקצן מדי, מעין רצועת קומיקס מנופחת – ולא זו היתה כוונתי.
קופסת התירס היא, אכן, מחוה ל-"שלושה בסירה אחת", אך לא רק. שימי לב כיצד המספר, בבורותו כי רבה, מספר לך כי לא עלה בדעת אף אחד לכתוב סיפור על שלושה גברים גרגרנים ונרגנים…
הצעתי לגבי מאגר ההמצאות לא נועדה לקבלת ניטפוקים דוקא, אלא כדי לאפשר למשתתפי פורום זה להתנסות בשימוש בטכנולוגיות שלא הם "המציאו". למעט סיפורי פואנטה טכנולוגית, רוב הסיפורים משתמשים בטכנולוגיה כרקע או כגורם להתרחשות. מאגר ההמצאות יכול, אולי, לעזור לכותבים בבניית הרקע, כמו גם לסייע להם בבואם לתאר את המצאותיהם שלהם.שנית – זו אינה טרגדיה – לא מנקודת ראותו של המספר. זהו מעין "באתי, ראיתי, אכלתי" גלקטי מחד וישראלי מאידך. חיפוש החיים אינו הנושא, הוא רק (מנקודת ראותו של המספר) עוד אחד מהדברים שקרו בדרך. דבר מעט גדול מהשאר במשמעותו, אולי, אך ודאי שלא נושא הסיפור. שוורץ, לו היה מקבל פתחון פה, היה טוען בדיוק את ההיפך – אך לא הוא המספר. שוורץ, אגב, אומר בפירוש כי מדובר ביצור תבוני.
שלישית – באשר לאנטי-קליימקס – אחת מקוראות המבחן שלי התלוננה על עצם קיומה של הפסקה האחרונה. הסיפור, מבחינתה, הסתיים מיד עם אכילת הצמח. אני לא מסכים. לו היה זה סיפור פואנטה, אולי כך היה צריך להיות – אך אז הייתי כותב אותו ב-300 מילים ומטה. לא זו היתה מטרתי. אגב – יש בסיפור כמה מחוות מכוונות מאד ל-"שלושה בסירה אחת", הלוקה גם הוא (להבדיל אלף אלפי הבדלות והלואי עלי) בארכנות מסוימת, מכוונת.
רביעית – נושא הפרוטאינים המבדילים בין חי לצומח עלה, כמובן. השמות שהועלו הם אקטין ומיוזין, אם כי איני זוכר מי היה נגד מי, בדיוק. המכשיר, כאמור למעלה, לא משתמש בספקטרומטריית מסות בלבד, אלא בעוד כמה אמצעים, ביניהם קולטנים. אך אל תתני לכך להפריע לך. את מוזמנת להשתמש במכשיר שלי. קחי – במתנה!אגב – אפשר, אולי, להקים לנו מאגר המצאות. מה אתם אומרים? כל הממציא מכשיר זה או אחר (משהו שימושי, לא סתם עציץ מזמר או משהו) בעל מפרט הגיוני (או הגיוני-פנימית), כזה שבתיאורו הושקעו מחקר ומחשבה, יתכבד ויוסיפו למאגר. כתיבה תוך שימוש נכון בהמצאותיו של מישהו אחר יכולה להיות מאתגרת למדי.
יש מתנדבים?אני אדם אמיץ מאד, כידוע. באחד מסיפורי הקודמים ("מכונת אהבה" , יבדל"א) ניסיתי, כנראה גם הצלחתי, ליצור סביבה בלתי-נטפיקה לחלוטין, אפילו לא לשלמקו. אך אני, בהיותי איש מעשים (אם גם צנוע מאד), איני יכול לנוח על זרי הדפנה. על כן החלטתי לקפוץ אל תוך גוב האריות ולנסות את כוחי בסיפור העוסק בתחום ההתמחות של שלמקו עצמו!
לצורך העניין נעזרתי בביולוג בדימוס (דותן דימט) ובקונדיטורית (ק'). שניהם סיפקו לי מידע מעניין רב, אם כי אין לפנות אליהם בענייני טעויות המופיעות כאן. אם יש כאלה, ספרו לי ואדע את מי להכות…המכשיר המתואר בסיפור, הלא הוא הצמחוקר, מתבסס על עקרונות מוכרים ממדעי הביולוגיה והכימיה. בסופו של דבר נאלצתי, ביגון קודר, להשמיט פרטים טכניים רבים הנוגעים לאופן פעולתו על מנת לשמור על שטף הסיפור. עם זאת, אני יכול לספר למתעניינים כי למכשיר כמה חיישנים המסתייעים, בין השאר, בטכניקות של ספקטרומטריית מסות (זיהוי מולקולות ע"פ מסתן) ובקולטנים (Receptors) : מולקולות המגיבות למולקולות אחרות בשינוי טמפרטורה, צבע או מוליכות. לכן, אגב, המכשיר רגיש לטמפרטורות גבוהות (או נמוכות) מדי.
וכך, בכל הנודע לסיפור זה, רק שני דברים עוד נותרו לי לעסוק בהם:
1. ביקורותיכם
2. המודל הפעיל של המכשיר, שיזכה את שלמקו ואותי בפרס נובל
