התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
ועדיין, הפסקאות הנ"ל תופסות, לטעמי, מקום רב מדי. אוירה המו"ד עוברת היטב כבר בפסקה הראשונה, וההדגשה המוקצנת רק מפחיתה מערך אפקט המעבר שלאחר מכן.
את טוענת כי אין דרך אחרת להעביר את המידע, וכי הוא חיוני לאוירת המו"ד של החלק הראשון. אני חולק עליך. כלומר – נראה לי כי האוירה המו"ד שרויה על כל החלק הראשון של הסיפור, וההדגשה שבפירוט תכונותיהם השונות של הגיבורים פשוט אינה נחוצה. לא נראה לי כי היא ממלאת תפקיד כלשהו בסיפור. לדעתי הפתרון הוא פשוט בצמצום המידע הניתן לקורא וחסל.
_לא קשורים:_
1. אני משתמש בבמה חדשה לעתים כמנגנון אחסון סיפורים. איני יודע כמה קראו את סיפורי שם, אך הדבר נוח מאד – במקום לבנות דפי HTML משלי, אני משתמש במנגנון העריכה הנחמד שלהם.
2. אין Deadline, אבל אשמח לפרסום בחירותיך (ואלה של שאר המשתתפים כאן) בהקדם.אין שם שום מדור "אחרים", לא פלישאה ולא ענבים. מה יהיה?
(כן, עשיתי REFRESH. כן, השתמשתי בשני דפדפנים שונים ע"ג שני מחשבים שונים. נאדה.)
עזוב, אל תענה לי כאן על זה. כשהוא באמת יהיה שם, פרסם את הקישור המדויק כתגובה.עמו בחבורה היו דלילה הקבצנית היפה, יריחו האילם המזמר ופינחסה אשת הבעסה. משה היה גם גרפומן מבטיח, דלילה ידעה להכין מרק שום שלא נודע כמוהו לשמצה מאבן גבירול ועד בן יהודה, יריחו אהב לספר לכולם בקולו הערב עד כמה קשים חיי האילמות, ופינחסה כל היום אכלה רק חסה. משה גם היה, בעברו, נשיא אוגנדה, דלילה היתה הצנחנית הראשונה במיתלה… וכו' וכו'.
במילים אחרות, מדובר בהעברת כמות גדולה של אינפורמציה לקורא במכה אחת, באופן המזכיר, לטעמי, רשימת מכולת (2 קוטג', 1 לחם שחור, 1 חסר-בית יפה תואר, 1 קבצנית נאה, וכו'). לטעמי מדובר במנהג לא טוב, שכן אנו עוסקים כאן בספרות. יש דרכים חכמות יותר להעביר מידע לקורא. לעתים ניתן להשתמש ברשימת מכולת *קטנה*, על מנת לחסוך זמן, אך יש להזהר ביצירתה על מנת שלא לגרום לעומס יתר אצל הקורא.לסיום אביא, לשם ההדגמה, רשימת מכולת קטנה בה השתמשתי באחד מסיפורי (ה. ה. סופרסטאר):
"היינו חמישה – מלווין, קלווין, המפקד, ישעיהו האידיוט ואנכי. המפקד פיקד, מלווין וקלווין היו רובאים, אני התעסקתי בנווט וישעיהו עלוב הנפש היה המאגיסט, זאת אומרת – הוא סחב את מכונת הזמן."
אם כל סיפור הנו *עצמאי לחלוטין*, עם התחלה, אמצע וסוף, אתה מוזמן לפרסם כמה מהם שתרצה. זאת להבדיל מפרקי ספר או מ-"המשך בשבוע הבא".
ראשית, אני חייב לציין כי אתה כותב טוב יותר משאתה מקריא. או לפחות כך נראה לי, לנוכח הפלישאה ההיא…
על כל פנים, למרות שניכר עולם מעניין ומושקע, יש לי מספר בעיות עם הסיפור. הנה הן:
א. עלילה: כפי שציינו רבים, עלילת הסיפור קלושה. אני מעוניין להוסיף על כך, ולציין את הקפיצות החלות בה. אתה משקיע זמן רב בתיאור הפגישה הראשונה, ואז – בום! – חלפה לה שנה ובום! – חלפו עוד שלוש. ואז הם נפגשים במסעדה – ובום! – חולף לו עוד פרק זמן בלתי מוגדר וארוך. למעשה, הסיפור נראה כמו תקציר של ספר, כאשר אתה מדלג על כמה פרקים בכל פעם. זו, לדעתי, הבעיה העיקרית של הסיפור.
ב. סגנון: שפת הדיבור של הגיבור שלך לא אחידה. הוא מחליף שפת רחוב בשפה גבוהה ללא הבחנה. "יצא לי לפגוש" לעומת "יש לי הצעה אחרת עבורך", למשל. גם הסגנון של טוליק עובר שינוי מוזר, שלא נראה כתואם את דמותו – "אידיוט יקר שלי" וכו'.
ג. פיסוק: כדאי לך להקפיד יותר. חלק ממשפטיך מרובי-הפסיקים יכולים להתחלק בנחת לשני משפטים. בדרך כלל, כאשר משתנה נושא המשפט יתכן כי הגיע הזמן למשפט חדש…
ד. הגיבור: סיימתי לקרוא סיפור ארוך מאד אודות מישהו, ועדיין איני יודע עליו כמעט דבר, פרט לכמה קלישאות ז'אנריות. צורה חיצונית, למשל, תוכל לעזור מאד. אולי נופך רב יותר של חשיבה חייזרית.
ה. AI הריהו בינה מלאכותית או בינם. SOF ? כוחות מיוחדים, אולי? על כל פנים – אין כאן כל סיבה ממשית לשימוש באנגלית. הדבר גורע מהסיפור, לא מוסיף לו.
ו. הסיפור אמנם מתקיים בתוך יקום של מדע בדיוני, אך מה שונה בו מהותית מסיפור המתקיים, למשל, במערב הפרוע? נניח, הגיבור, קצין משטרה שנפצע במהלך שירותו בניו-יורק ואיבד חלק מזכרונו, עובר לעיירה נידחת ופוגש שם את טוליק – נכה מבריק, שוטר לשעבר גם הוא. שניהם מתגייסים לכח השיטור המקומי, וטוליק מנהל את ספריית הפשע באופן יחודי. או אז מוצא טוליק דרך להחזיר את הגיבור לכוח השיטור המיוחד של ניו-יורק. נכון – אין את הרקע הטכנולוגי, אך מה שונה בסיפור *כסיפור*? הדבר מזכיר מעט את "אשליית בול-כמו" מתוך לקסיקון טרקי סיטי – אם כי לא מדובר בדיוק באותו מקרה.
ז. אגב לקסיקון טרקי סיטי, ע"ע "עמעם" ("למרות זאת הצעתי לו לפגוש אותי לכוסית, אני לא יודע למה…"), "עוגיות מקושטות", "באתוס". ךא מדובר במקרים חמורים, אך כדאי לך לקחת לתשומת לבך.לא קראתי את שאר סיפורי העולם הנ"ל, אך אשמח לסיפורים *חדשים* המתקיימים בו (It's gettin' better all the time). שוב, אני מציע לך לשים דגש על העלילה, שכן הרקע המעניין כבר שם.
לנוכח השעה המאוחרת ועייפות החומר. עוד לא החלטתי מה דעתי המדויקת על הסיפור – הוא בהחלט ראוי לקריאה שניה ושלישית. אפרט כאן כמה גורמים שהציקו לי, ללא קשר לרמתו הכללית של הסיפור:
א. לטעמי החלק הראשון, חבורת ההרפתקנים, ארוך מדי. המעבר ממנו אל אנשי המכונית יפה מאד, אבל *עד* שהוא מגיע… האם כל אותו תיאור ארוך ומפורט באמת נחוץ? האם הוא חייב להעשות כ-"רשימת מכולת"? אני מבין כי חזרה מסוימת הכרחית, אך הדבר יכול לעייף מעט.
ב. חסר לי גיבוש של הרעיון. אני מרגיש כאילו את, המחברת, לא יודעת יותר ממני, הקורא. כלומר – מי היא הדסה באמת? מיהו האיש המסתורי? אני לא רוצה לדעת, אך אני מרגיש כי הם שניהם "צפים בחלל", כאילו רצית לגרום לסיטואציה כזו אך לא נימקת אותה בפני עצמך. דוגמה: אני כותב סיפור ומחליט, מטעמי עלילה, כי הגיבור פוגש בגויה קפואה ברחוב ניו-יורקי בצהרי יום קיץ לוהט. אני יכול לכתוב את הסצנה, אך משהו יהיה תלוש בה, שכן לא טרחתי לחשוב על השאלה מהיכן הגיעה הגויה הקפואה. אם אשקיע מעט יותר, לעומת זאת, אוכל להחליט כי מקור הגויה בבית הלויות העירוני או כי היא זו של נוסע סמוי שנפל מתא הגלגלים של מטוס חולף. איני חייב לציין זאת בסיפור גופו, אך כדאי שאדע את הדבר, כדי לשמור על העקביות ועל תחושת העומק.
ג. אם כיוונת למסר כלשהו בעניין הדת, הרי שלא הבנתי אותו. בין אם זו השעה, מצב מערכת העיכול שלי או גורם אחר, אשמח להבהרה.
ד. בעיות הגהה קלות – פירוט מחר (בתקוה שמישהו מהאחרים יקדים אותי… )זהו להלילה.
אין בעיה עקרונית עם שירים ופילקים, אם כי אני ממליץ לנקוט זהירות רבה מאד בבחירה. הנבחרים צריכים להיות *הטובים ביותר*, כאלה שהייתם רוצים לראות מתפרסמים באתר, במימד, במגזין כלשהו, אפילו בספר.
גם פרסום במקום אחר אינו משנה.
השיטה בה נקטת חכמה מאד, ואני ממליץ גם לשאר אנשינו לנסותה. תנו את רשימת הזוכים שלכם, ואז, בנפרד, רשימת מומלצים שלא נכנסו. כשנסכם את התוצאות, נוכל ליצור רשימה גדולה של "מיטב הפורום", לטובת כל המעורבים.טוב, לא בדיוק.
הרי בקריאת סיפור, ניתן, רוב הזמן, לדעת האם הוא סביר ומעלה או לא לאחר כשתיים-שלוש פסקאות. באופן זה תוכלי לדלג בעליצות על מבחר הסיפורים כאן בזמן קצר יחסית. אני ממליץ – אני בטוח שתתקלי בכמה סיפורים חביבים מאד בדרך.(למעט תגובה זו, המיועדת לך כמו גם לשאר שוכני הפורום, אבקש להמנע מדיון זה כאן. שאלות נוספות – בדואר אלקטרוני. תודה!)
כפי שהבהרתי למעלה, הודעות העוסקות בי באופן אישי או בדרך ניהול הפורום ומידת הסיפוק הנגרם למשתתפיו עקב כך הנן OFF TOPIC וימחקו לאלתר. באם מעוניין מישהו לדון בנושא, כתובת הדואר האלקטרוני שלי נתונה מעלה. הודעות כאלה כאן, אני חוזר ואומר, ימחקו לאלתר.
לא אני הוא הנושא כי אם אתה – *הכותב* – הסיפור שהוצאת תחת ידיך. זה ההבדל המהותי כאן. פורום זה מיועד ללימוד כתיבת סיפורים *ולא* ללימוד כתיבת ביקורות. על כן נסיונך להעביר את המערך אלי ולבעיות, כביכול, הקשורות (שוב כביכול) בי אינו רלוונטי. הביקורות, *להבדיל* מהסיפור, הן עובדה מוצקה עמה אתה אמור להתמודד. כותבי הביקורות, לעומת זאת, יכולים לנהוג ככל העולה על רוחם במטרה לעזור לכותב, גם אם אין הדבר מוצא חן בעיניו כלל וכלל.
שוב, כדי להבהיר – אני מוכן לקבל ביקורות על *סיפורים* שאני מפרסם כאן (יש כמה דוגמאות למטה, אתה מוזמן לקרוא). ביקורות על *ביקורות* הנם OFF TOPIC, למעט כאשר אני נותן אותן, וזאת רק מעצם היותי מנהל הפורום. גם אז, הרשה לי להבטיחך כי אני עושה את הדבר במקרים חריגים בלבד.
תגובתו של שלמקו נמחקה, אגב, בדיוק עקב היותה OFF TOPIC.
באשר לציטוטים: הם מציקים למראה, ונראה כי אתה היחיד מבין שוכני הפורום הנזקק להם. האמן לי, אכשר אתה מגיב לסעיפים לפי סדר הופעתם, או כותב "באשר לציטוטים", למשל, העניין מובן. לא רצית שיזלזלו בך? אל תזלזל באחרים…ונחזור לנושא הטכני המעניין ביותר בדיון זה, והוא עניין האינגלוז. תשובתי: *לעולם אל תסתמך על ספר מתורגם*. יש בארצנו הרבה מתרגמים טובים, אך יש גם כאלה שהם… פחות. חלק מההוצאות לא טורחות (או טרחו) להעביר הגהה ראויה לשמה. נכון, הבעיה קיימת גם בספרות לא מתורגמת, אך תרגומים בדרך כלל מועדים לפורענות, וביחוד כאלה בתחום המד"ב והפנטסיה, הכוללים מינוחים מיוחדים רבים.
ושוב אומר – לא נתן להמנע לחלוטין ממילים אנגליות במקורן, אך רצוי *למעט* בכך ככל האפשר, ולהמנע ממילים שלא אוזרחו כהלכה. "לקמפל" היא ללא ספק מילה *שלא* אוזרחה כהלכה, ועל כן השימוש בה לא רצוי.
דבר אחרון: חופש אמנותי. בשמו של זה כבר שזפו עיניהם של שוכני הפורום דברים איומים ונוראים באמת ובתמים, "יצירות" מחרידות אותן לא אוכל לתאר, שכן מוחי הענוג דחה את הטראומה. גם אז טענו ה-"יוצרים" (מחוסר מינוח הולם יותר ומתוך רצון להשאר בגבולות השפה התרבותית) כי מדובר בחופש האמנותי שלהם. תשובתי: לא ולא. ראשית למד להשתמש בשפה באופן מתקבל על הדעת. רק לאחר מכן תוכל להתימר לשימוש בחופש אמנותי כלשהו. אחרת, על פי אותו הגיון חופשי ומאושר, מדוע שלא נקבל בחום ובאהבה (להבדיל אלף אלפי הבדלות מיצירתך שלך) גם חיבורים פרי עטם של בוגרי כתה א' 2 ממעלות תרשיחא?אם אתה נעלב, הרי שבחרת לעשות כן, וזאת *למרות* ההבהרה המפורשת ביותר שלי כי הדברים נאמרו *שלא* על מנת להשפילך או כל דבר שבדומה. הבהרה זו נמצאת אפילו בגוף הטקסט אותו טרחת לצטט כמובאה המדגימה את מידת ה-"השפלה".
על כן, מספר הבהרות, הנאמרות, *שוב*, שלא על מנת לפגוע בך בכל צורה שהיא.
א. לו הייתי חושב כי אין לך מה לחפש בכתיבה, הייתי כותב זאת באותיות של קידוש לבנה עוד בהודעתי הראשונה. עם זאת, שפתך הכתובה, כאמור, בעייתי ביותר, וכאן אין הנחות – דרוש שיפוץ מקיף.
ב. אין בכוונתי לדון אתך באופי הביקורת אותה אני נותן. הביקורת מכוונת לעזור לך *ותו לא*. אם אתה מוצא בה מעבר לכך – אוכל רק לעוץ לך לחדול מלעשות זאת.
ג. סיפורך בפירוש *אינו* נראה כאילו קראו אותו בקול רם ותיקנוהו – וזאת גם בגרסה *השלישית*.
ד. מילים לועזיות: אפילו בין הדוגמאות שהבאת נתן למצוא מילים בעלות תחליף עברי הולם. רנדומלי = אקראי, למשל. אי אפשר להמנע לחלוטין מאינגלוז, אך יש להבדיל בין מונחים המקובלים בדיבור ואלה המקובלים בכתיבה. אם הדמות שלך אומרת "שמע, משה, נתתי למחשב לקמפל את התכנית ואני הולך לאיזה דרינק" – אין בעיה. אך על *הקול המספר* לנהוג ביתר אחריות בשפה: "משה," אמר איציק בעודו נותן למחשב הוראת הידור," אני הולך לאיזה דרינק." זאת למעט מקרים בהם הסיפור כתוב בגוף ראשון, אך גם אז יכול חוסר הקפדה לגרום לאי-קריאות ולאי-נעימות. פרט לכך – יש הבדל קטן ברמת ההבנה של מילים שהתאזרחו לחלוטין (כדוגמת "טלפון") לבין מילים שעדיין לא עשו כן ("קומפילציה").
ה. הואל בטובך והמנע מציטוטים ארכניים בגוף הודעותיך. אני נותן סעיפים בדברי במיוחד על מנת לאפשר לך להשתמש בהם.
ו. כולי תקווה כי תתגבר על רגשותיך העזים ותפיק את מירב התועלת מעצותי.
