התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
א. כפי שהערתי בפתח הודעתי שלמעלה, במיוחד על מנת למנוע את סוג ההודעות שקיבלתי ממך כרגע – "לא בכולם חטאת". אף לא כיוונתי לכך שתשפר את הסיפור הקיים, מלאכה אשר, מנסיון העבר כאן ובכלל, הנה כמעט בלתי אפשרית לחלוטין לכותבים חדשים וקשה מאד מאד גם למנוסים יותר. ניסיתי לעזור לך בבואך לכתוב סיפור בעתיד.
ב. שוב, מנסיון העבר עם כותבים חדשים בפורום זה – הרבה מהם מתבטאים בדומה לך בסוף דבריך (קרי – הסיפור בסדר, אתם אשמים). האמן לי – לאף אחד אין אינטרס להשפילך, לשנוא אותך, ללעוג לך וכולי. מטרתנו היחידה היא לעזור לך, אבל – בדרך *שלנו*, ע"י ביקורת אמיתית, קשה ונוקבת. אני מציע לך לשקול דבריך שנית, ולנסות ליישם את הביקורות שקיבלת לקראת כתיבת סיפורך הבא.
ג. בזריזות, לטענותיך הספציפיות: 1. הרעיון לא משפיע על אף אחד? ומה עם *הגיבור*?!; 2. לא נכון, להיפך – היית יכול להדגים כיצד הוא מאבד את מאפייניו הספציפיים לטובת הקלישאתיות. שימוש בזמן הווה יכול לעזור כאן; 3. הדברים הלא קשורים הקורים ברצף, במקרה הזה, הם תחילת הסיפור, אמצעו וסופו. כוונתי היתה כללית, לאו דוקא לשימוש הספציפי במלה "ואז"; 4. רקע – אכן, נתן להסתדר בלעדיו כאן, אם כי הוא יכול היה להוסיף. הערה זו באה בעיקר לטובת סיפורים עתידיים; 5. יש הבדל גדול מאד בין קלישאה ספרותית לקלישאה קולנועית. לו היו אלה קלישאות קולנועיות בבירור – ניחא. אך, למרבה הצער, לא זה המצב; 6. מחווה צריך לתכנן היטב ובזהירות. היא יכולה להרוס סיפור. זו שלך, למשל, הפכה אותו לדמוי תרגום קלוקל.
ד. אני חושב שאדבר בשם כולם כאן אם אומר שאיננו נהנים לבקר סיפורים רעים, ודאי שלא במדה בה אנו נהנים לקרוא סיפורים *טובים*.אולי "גרוע" נראית לך חריפה מעט (ושלום יפה לכל חובבי התקינות הפוליטית), אך הסיפור באמת בעייתי מאד.
עוד דבר אותו שכחתי להזכיר: חטא נפוץ ומקובל אצל כותבים מתחילים הוא כתיבה על סביבה וגיבורים עליהם אין להם מושג. מדוע הגיבור שלך אמריקאי? מה אתה יודע על "איך זה להיות אמריקאי"? מדוע הגיבור שלך הוא כריס ביילי ולא משה כהן? כי ביילי יותר "מאגניב"? ואם ביילי כזה אמריקאי מאגניב, מדוע הוא משתמש בביטוי "אשכרה", היאה יותר למשה כהן?
בדרך כלל, אצל כותבים מתחילים (ובכלל), אמריקניזציה של הסיפור תגרום לו להראות כתרגום קלוקל לספר אמריקאי זול. לא זה הרושם אותו אתה מעוניין להשאיר. אם אין סיבה מיוחדת, כדאי לך מאד לשים את העלילה והדמויות במקומות מוכרים לך.
עוד בעניין זה – אני מפנה אותך ללקסיקון טרקי סיטי, לערך *אנגרית*.לסיום, שתי הערות טכניות קלות:
1. שם הסיפור יבוא ללא מרכאות, למעט מקרים בהם הכוונה להראות כי מדובר בציטוט.
2. סימני פיסוק: לפני פסיק לא יבוא רווח, ואחריו תמיד יבוא רווח.לאזארוס היקר,
הסיפור שפרסמת כאן לוקה במגרעות רבות, אותן ודאי ישמחו חברי הפורום לציין בפניך. על מנת לעזור לך, הנה מדריך קצר ותמציתי הנוגע לכתיבת סיפורים. כל החוקים המובאים כאן הנם "חוקי אצבע", קרי – כותבים מנוסים יכולים לעקוף אותם או להתעלם מהם, אך לכותבים חדשים כדאי מאד להשתמש בהם. על מנת למנוע ספקות – אני מגדיר אותך ככותב חדש, ועם זאת – לא בכל האמור כאן חטאת.
למלאכה, אם כן:
א. *רעיון*
מאחורי הסיפור חייב לעמוד רעיון כלשהו. אסור לו, לרעיון, להיות גולמי, אלא צריך להשקיע בו מחשבה – מדוע זה קרה? מה התוצאות האפשריות? מדוע יקרו תוצאות כאלה ולא אחרות? איך ישפיע הדבר על הגיבור(ים), על העולם, על החברה, על התרבות?
דוגמה לרעיון גולמי: "איש מוצא עצמו בתוך סרט". דוגמה לרעיון מפותח: "איש מוצא עצמו בתוך סרט בגלל סטיה מוחית כלשהי, וכתוצאה גולן-גלובוס פושטים את הרגל". שים לב – ההסבר לרעיון לא חייב להיות הגיוני בעולם "שלנו", אך חייב להיות *הגיון פנימי* לסיפור. סתם רעיון ללא סיבה אמנם אפשרי, אך *רק* לכותבים *מתקדמים מאד*.
ב. *דמויות*
לעתים רעיון הוא מדליק כל כך, עד כי גם דמויות שטוחות ופלקטיות לא ימנעו מהסיפור להיות מרתק. בדרך כלל, למרבה הצער, לא זה המקרה. אם סיום הסיפור מוצא את הדמות מטומטמת כבתחילתו, הרי שיש לנו כאן בעיה. על הדמות להתפתח, או לפחות להיות מעניינת באופן כלשהו. איך? ובכן, לא אוכל לספר לך זאת – קרא הרבה ספרים. לעומת זאת, אוכל להגיד לך איך לא: לבוש מעניין, חזרה על מילות מפתח, איזכור חוזר של תכונות פיסיקאליות או מנטאליות של הגיבור, כל אלה מתכונים בטוחים לדמות מעצבנת.
ג. *עלילה*
כדאי מאד שיקרה משהו מעניין בסיפור. זה עובד יופי, בדרך כלל. כדאי מאד גם שלרוב ההתרחשויות תהיה סיבה הגיונית – שוב, במסגרת *ההגיון הפנימי של הסיפור*. סיפור של "ואז עשיתי ככה, ואז קרה ככה, ואז ההוא עשה שמה" לא עובד טוב, בדרך כלל, אלא אם אתה רוג'ר זילאזני. אתה לא – ותגיד תודה…
ד. *רקע*
יכול לעזור מאד בהבנת מניעי הגיבורים ותנועת העלילה, שלא לדבר על עניין אצל הקורא. כמו בכל דבר, לא כדאי להגזים כאן. צריך להזהר מאד בדרך בה אתה מעביר את המידע. "שלום, קוראים לי משה, אני בן 22, יש לי צרבת, אמא שלי עובדת בקופ"ח כללית וחייזרים חטפו אותי לפני שנה" לא עובד, למשל. יש דרכים חכמות יותר לשים אינפורמציה בגוף הסיפור. יש לזכור, גם, כי לא כל רעיון רקע שעולה במוחך הקודח בזמן הכתיבה אכן ראוי לו להכנס לסיפור. אין דבר מעצבן יותר מערימת פרטים מיותרים על הדשא. אם הגיבור הוא טייס חלל אמיץ, אין טעם בשני עמודים המתארים את השומה על לחיו השמאלית – אלא אם כן יש לדבר חשיבות עלילתית כלשהי.
ה. *קלישאות*
רבות כחול אשר על שפת הים, ורצוי להזהר בהן מאד מאד. לא אוכל לספק כאן רשימה אמיתי שלהן, אך אני ממליץ מאד לקרוא את המאמרים המצורפים לכללי הפורום.
כמה קלישאות מהסיפור הנ"ל: משפט הפתיחה, "אולי כדאי שנחזור קצת אחורה", "אני כריסטופר ביילי…" (או ישמעאל, או אחאב), "הכל התחיל…"זהו להיום. בהצלחה!
הפתיחה של A Scanner Darkly! ידעתי שמשהו מוכר לי כאן!
אני לא מאשים אותך בהעתקה, אבל לאורך כל קריאת הסיפור שיגעה אותי הרגשת דז'ה-וו מטורפת. ידעתי שנתקלתי בחרקים האלה בעבר…כסיפור – לא הבנתי מה רצתה המחברת להביע. כלומר – הבנתי מה מתרחש בסיפור, אבל אז, כשהוא נגמר, אמרתי לעצמי – נו, אז?
אופן העברת העלילה חביב, אך השפה הבעייתית מפריעה – ביחוד בחלק הראשון, בו יש בעיות רבות של חוסר ב-ה' הידיעה (האם הסיפור תורגם מרוסית, במקרה?) ושיוך מין ("הצמא… הפריעה"). חלק מהמשפטים מבולגנים למדי ומקשים על ההבנה. המשפט הראשון, למשל: "צעדתי לכיוון התחנה על יהודה מכבי מוצפת שמש." מי מוצפת? אני-המספרת מוצפת? יהודה מכבי מוצפת? התחנה מוצפת? ואם כבר – יהודה *ה*מכבי (אלא אם כן מדובר בסגנון דיבור מאד ספציפי, שאיני מאמין אי אליו היתה כוונתך).
ראוי גם להזהר בחזרה על מילים. "צמא בנוסח *מתחכם* הכריחה (אוי!) אותי לחפוץ בברד *המתחכם* במיוחד של המקום." כל המשפט הזה הוא התחכמות אחת גדולה – הוא מסורבל, מגושם ופוגע ברצף הקריאה. פרט לכך, השימוש ב-"הכריח" לגבי "צמא" אמנם אפשרי, אך לא מזהיר, שכן זהו סוג של האנשה. האם לכך התכוונת?
עוד הכפלה מיותרת: "*החיתוך* בין קבוצת… הוא *חיתוך* ריק להפליא."
למעשה, הייתי מוותר על כל החלק הראשון של הסיפור, עד התחנה המרכזית. כל אלמנט שנמצא שם אשר חיוני לעלילה (הונולולו) יכול להופיע באותה מדה כאשר הגיבור כבר בתחנה.הערה טכנית אחרונה: סוגריים. הדרך הנכונה להשתמש בהם היא (שימי לב כיצד הרווחים מסודרים כאן) או (שימי לב כיצד מגיעה הנקודה, או כל סימן פיסוק אחר, לאחריהם).
אך נקודה אחת מפריעה לי: אני איני בטוח במלוא מאת האחוזים כי הכותב היה מודע לאפשרות. השפה בה כתוב הסיפור נראית לי רשלנית מעט, ואיני חושב כי הדבר מכוון.
ולראיה באתי על החתום: NYהיכן קראתי את זה קודם? האם הסיפור פורסם בעבר במקום אחר? הוא נראה לי מוכר מאד, אך זכרוני בוגד בי. מישהו?
כך או כך: יופי של סיפור.
ביקורת מפורטת יותר: אחרי שאקרא עוד פעם או פעמיים.הריני להביא כמה דוגמאות לצורת המשפטים האפשריים. החלקים החשובים הודגשו. בבקשה:
1. מירי קפצה על רגליה ומיהרה *אל עבר* השירותים, שתים מנושאות כליה ממהרות אחריה. אחת מהן, שובל, דרכה בסנדל*ה* *ה*שחור על הדג…
2. מירי קפצה על רגליה ומיהרה אל עבר השירותים, *ובעקבותיה* שתים מנושאות כליה. אחת מהן, שובל, דרכה…
3. מירי קפצה על רגליה ומיהרה אל עבר השירותים. שתים מנושאות כליה *קמו* (רצו, דהרו, קפצו, זינקו, דילגו…) *בעקבותיה*, ואחת מהן, שובל…פרט לכך – חלק מההערות אותן רשמתי קודם עדיין תקפות. בכל זאת – שיפור ניכר.
יאללה – עוד סיפור!(התראת המערכת – נא לא לפרסם כאן סיפור בטרם עברו *לפחות* 24 שעות מרגע *סיום* כתיבתו. תודה!)
לדעתי הסיפור אינו מבושל מספיק. נראה לי, עוד לפני שקראתי את רצף התגובות כאן, כי מדובר ברעיון גלמי, אפילו *סצנה* גלמית, שהועלו אל הכתב בחפזה מסוימת.
הצעותי:
1. לפרסם כאן סיפורים רק לאחר שחלפה יממה מרגע סיום כתיבתם (עדיף יותר – "צמחוקר", למשל, פורסם כאן כמעט שבוע לאחר שנכתב ולאחר שעבר כחמש עריכות, ואפילו אלה הספיקו רק בדוחק).
2. לדעתי אין חיה כזו "לא הייתי צריכה לכתוב". לכתוב צריך כל הזמן. לפרסם? זה כבר עניין אחר. אני חושב שיש בסיפור גרעין של עניין, אך כדאי היה להשקיע בו יותר.לסיום – עניין סגנוני קטן: אני מעדיף "לבסוף חזר נועם" על "לבסוף נועם חזר", שכן הוא "חזר לבסוף" ולא "נועם לבסוף". יום טוב!
א. אני מסכים כי לא כדאי להאריך את הסיפור מאד, אם כי מעט פרטים חיוניים יעזרו לבניית המתח ולהוספת משמעות.
ב. הסגנון סביר, אך נתן לשפרו. יש להקפיד מאד על ענייני זמנים. למשל: "מירי *קפצה*… כששתיים מנושאות כליה *ממהרות*… שובל *דרכה* בסנדל שחור…" – כלומר, מירי קפצה, שתי נושאות כליה מיהרו אחריה, ו*באותו זמן בדיוק* דרכה שובל על הדג. לא נכון! שובל דרכה על הדג רק *לאחר* שמירי קמה! למעשה, גם נושאות הכלים קמו *אחרי* מירי. על כן עדיף: "מירי קפצה… ושתים מנושאות כליה מיהרו אחריה. (נקודה) אחת מהן, שובל, דרכה בסנדל שחור…"
ג. עוד סגנון ושאר ירקות: הזהר בשימוש במלה "ממש"; הזהר והקפד בשימוש בשלוש-נקודות; הזהר מחזרה מיותרת על מילים ("היה בעיניו נצנוץ של *חיוך*, אבל הוא נראה יותר כמין *חיוך* מרושע"); נתן להחליף את המלה "אבל" ב-"אך" לעתים – כדאי לנסות ולראות מה זורם יותר טוב; לעתים כדאי לשים את הפועל לפני נושא המשפט (במקום "כשדינה נזכרה" עדיף "כשנזכרה דינה"); "מנצנצות" – שמא כיוונת לומר "נוצצות"?; לאחר משפט דיאלוג המסתיים בסימן פיסוק *לא* דרושה נקודה (כלומר: "עצור!" ולא "עצור!". – הנקודה מיותרת); לאחר שורת דיאלוג כדאי, פעמים רבות, לפתוח פסקה חדשה; "נוכחה לראות" – מגושם: עדיף "נוכחה כי" או "נבהלה לראות"; "והיא רק צריכה" – עדיף "והיא צריכה רק" או "ואין היא צריכה אלא להושיט…"
ד. סה"כ: חביב אך זקוק לשיפור.
ה. עלה והצלח!
