התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
הסיפור בעייתי מאד, עלילתית וטכנית. הנה מספר הערות:
1. לכל דבר צריכה להיות סיבה. לגמגום/משיכת-המילים אין כזו – הוא סתם מעצבן.
2. הסיפור לא חייב להתרחש בעתיד – הוא יכול להתקיים באותה מדה החל מהמצאת רימון היד (או חומר הנפץ). אין כאן כל אלמנט מד"בי הקשור באמת לעלילה. נושא ירושלים וכו' לא מוסבר, לא מפותח, ועל כן – לא ממש מעניין.
3. *הגהה* – נקודה באה רק *בסוף* משפט, לא באמצעו (ראי הפסקה הראשונה, "שני האנשים" והלאה).
4. *הגהה* – כפי שניסו לרמוז לך בתגובות לסיפורך הקודם, המלה "כל" נכתבת *ללא האות וו*.
5. *הגהה* – עוד דוגמאות: "חמש *מאוד* שנה" (מאות), "השמנמן *שסחר* את שני אלה" (שכר), "בשביל זה *את* שולח" (אתה), "משימה לא *כו* קלה" (כה), "ערך *כו* רב" (כנ"ל), "אז *בו* רק תן כמה פרטים" (בוא), "הרציחות היחידים" (אלוהים אדירים) וכו' וכו'.
6. סימני פיסוק בדיאלוג – שימי לב לדוגמאות הבאות, ובייחוד לפסיקים ולנקודות בהן:
"אז ככה*,*" אמר.
"אל תדאגו*,*" מיהר לומר. "עשר שנים לאחר מכן תהיו מפורסמים."
"משה*,*" אמרתי*,* "אכפת לך להעביר לי את החומוס?"סיכומו של דבר – הסיפור *חייב* לעבור הגהה קפדנית *טרם* פרסומו כאן. בעיות כגון אלה שהוזכרו למעלה יגרמו לחוסר חשק עז אצל הקורא הפוטנציאלי, שכן הן מקשות מאד על קריאת הסיפור. לצורך ההגהה עצמה אני ממליץ לנקוט בצעדים הבאים (כולם):
1. בדיקת איות פשוטה של Word.
2. בדיקת איות מעמיקה, בעזרת מילון וספרים. כל ביטוי אשר באיותו אינך בטוחה במלוא מאת האחוזים יש לחפש במילון. דוגמאות לשימוש רצוי וכדאי לקחת מספרים איכותיים שנכתבו במקור בשפה העברית.
3. בדיקת פיסוק דיאלוגים, ע"פ האמור בסעיף 6 למעלה (באם דרושות עוד דוגמאות אשמח לספקן, וכן רצוי לחפש דוגמאות בספרים – ראי הסעיף הקודם).
4. בדיקת פיסוק כללית, וזאת באמצעות קריאה בקול רם של הטקסט בהתייחס לסימני הפיסוק.באם לא עבר הסיפור את כל אלה, אבקשך שלא לפרסמו כאן.
א. קראי הודעתי שנית, וראי כי למעשה *איני* ממליץ על *התעלמות*, אלא על אי-תגובה. את ההבדל בין השתיים יתכן כי אפילו את מסוגלת לתפוס. הרמז לכך מצוי, בהודעה שלמעלה, במילים "*יקחו לתשומת לבם*".
ב. הועד לא קיים, עם כל הכבוד, כדי לדון אתך או עם כל אחד אחר על החלטותיו. הועד קיים כדי להחליט וכדי להודיע לך מה הוחלט. לא טוב לך? בחרי ועד אחר בפעם הבאה. *זו* מהותה של דמוקרטיה – ותו לא.אני מעוניין להתנצל.
אני מתנצל בפני קוראי פורום זה על אי הנעימות שנגרמה להם בימים האחרונים. האשמה כולה שלי. אני הוא האדם היחיד שהיה ביכלתו למנוע זאת (ללא קשר לתכונותי התרומיות, אלא פשוט כיוןן שהדבר כבר קרה לי בעבר), אך לא עשיתי זאת. לא קראתי את ההודעות בזמן, וכשהגיע אלי המידע כבר היה מאוחר מדי. נכשלתי.
ודאי אתם שואלים – מה הייתי צריך לעשות? אין קל מזה. מיד לנוכח ההודעה הראשונה של מר אשד צריך הייתי להתקשר לכל חברי הועד ולכל העושים במלאכה ולהגיד להם – "*תשתקו!* תנו לו לכתוב מה שהוא רוצה!" (למעשה, יש בועד הנוכחי חבר שזה בדיוק תפקידו, הלא הוא דובר האגודה, אך למרבה הצער הוא בדיוק היה בחו"ל). או אז היו חברי הועד קוראים, לוקחים לתשומת לבם, דנים בנושא באופן מסודר בישיבה הקרובה, מחזירים תשובה מסודרת ומנומקת (או לא, אגב – לא כל הודעה ראויה לתגובה), ממשיכים בפעילות ויאללה ביי. ואם ירצה מישהו לעלוז עוד – יוכל תמיד להמשיך לנבוח בעוד השיירה עוברת, או, כפי שמזכירים לי האירועים בחדשות היום, לדבר ללמפה.
וזהו. כל כך קל, כל כך פשוט – אך החמצתי את ההזדמנות, ואני מצטער.
סליחה.לו היה לסיפור רעיון טוב, רעיון טוב של ממש, הוא היה יכול להיות אדיר. למרבה הצער, לא זה המקרה.
התיאורים יפים ונעימים, אם כי יש כמה סיבוכים מיותרים בסימני הפיסוק (בעיקר נקודות במקום פסיקים). אני סקרן מאד לקרוא את סיפוריך הבאים.כתוב סביר (אם כי מעט קלישאי פה ושם), הגיבור מרגיש אמיתי (גורם בעייתי בהרבה סיפורים אחרים), אבל העלילה עצמה, לדעתי, לא מכילה מספיק עניין בכדי להיות שלמה. הסיפור יכול לשמש כפתיחה – "כך גיליתי שאני סופר-גיבור" – אבל ההמשך צריך לכלול סיבות מעניינות, גילויים מפתיעים והחשוב מכל – מאפיין ספציפי כלשהו שיגרום לייחוד הסיפור משאר סיפורי הסופר-גיבורים. ב-"מאפיין" אין הכוונה לתכונה מיוחדת של הגיבור, אלא דוקא לעלילה עצמה. רצף "האיש הטוב הורג את האיש הרע" מוצה כבר מזמן.
לסיכום – פתיחה נחמדה, עכשיו חפש רעיון טוב להמשך.אכן, אין כאן כל עלילה של ממש. האוירה מועברת באופן לא רע, אבל בסופו של דבר לא די בכך. הנושא עצמו הרי כבר נלעס עד זרא בספרות – אם מד"ב ואם לאו – ואין כאן כל זוית או תובנה חדשה ושונה. הדמויות אינן עומדות בפני עצמן, אלא משמשות כלי להעברת הרעיון בלבד. זה היה נוהג נפוץ בתקופת תור הזהב של המד"ב, לפני הרבה עשרות שנים. כיום נהוג לדרוש מעט יותר.
פרט לכך – מספר הערות טכניות קלות:
1. מייפל קרוי בעברית אדר.
2. לא תבוא נקודה לאחר סימן קריאה/שאלה, בין אם בתוך מרכאות ובין אם לא. כלומר: *"מעולם לא התחלתם כל כך מוקדם!".* צריך להיות *"מעולם לא התחלתם כל כך מוקדם!"* וזהו. בלי נקודה.
3. *"ראי, אנה,", אמר ליס* – צריך להיות *"ראי, אנה," אמר ליס*. אין כפל פסיקים.1. אני מודה לגל על העבודה שהשקיע.
2. כרגע, עד שימצא מנהל חדש, אני מנהל את הפורום.
3. בניגוד לגל, שהנו איש נחמד וחביב, אני רשע מרושע ולבי אבן. ראו הוזהרתם.
4. כל הודעה שעניינה אופן ניהול פורום זה, תפקוד מנהליו ודעת הכותב עליהם תוסר לאלתר. באם מעוניין מישהו מבאי האתר לדון עמי בנושאים אלה, כתובתי נתונה למעלה. באם אתם מרגישים מחויבים להפיץ דעותיכם אלה בציבור, פורום סקס והעיר הגדולה של תפוז ישמח בכם מאד מאד.
5. על מנת להבהיר מעבר לכל ספק – פורום זה *אינו* מתיימר לדמוקרטיה מכל סוג שהוא. זוהי דיקטטורה (אכזרית!), וכך היא תשאר.
6. הערה כללית: יש סיבה טובה מדוע איננו מעודדים טיעונים חוזרים ונשנים. הדבר גורם לדחיקת הודעות אחרות, חשובות לא פחות, אל מחוץ לדף הראשון של הפורום. לכן, אם אין לכם כל דבר *חדש* לומר, אתם מתבקשים שלא לחזור על הישן. תודה.
7. אין להגיב להודעה זו כאן – *רק* בדואר אלקטרוני.*אני* קיבלתי את שלו.
גם שלחתי לו Email בנדון, אבל כנראה הוא לא הגיע לתעודתו. חבל.
נראה שמישהו באגודה החליט שאנחנו בכל זאת קרובי משפחה…ותאריך הסיום הוא נתון התלוי, ככל הנראה, בזמן הדרוש לשופטים לעשות את מלאכתם. דבר עם נעמי ותראה – אולי נתן להשיג הארכה קלה.
אבל עזוב אותך משטויות – השקע את זמנך בתבונה ובמקום לקטר – כתוב שלושה פילקים!
(אתה יכול לכתוב יותר – פורום הסיפורים פתוח…)נראה לי ששמרת מעט יותר מדי מידע לעצמך במהלך הכתיבה. יש כאן איזון עדין – מצד אחד אסור להאכיל את הקורא בכפית, אך מצד שני…
באשר לזכרון הסובייקטיבי – נכון, נו, אז מה?מוזר מאד. אם כן, הפסקה החסרה, למעלה, לפני "הסיפור עצמו כתוב לא רע":
עוד בעיה היא הסיבה והמסובב. לטעמי, כל נושא המניעים והדחפים השולטים בגיבורים רעוע מאד, אפילו תירוצי במקצת. כלומר – ידעת מה אתה רוצה שיקרה, אבל על הסיבות המדויקות והאמיתיות לכך נראה כי לא היה לך כח לחשוב – או לכתוב.הבעיה הלוגית הגדולה ביותר היא הבנתך השגויה את לולאת הזמן המקובלת, או – לחילופין – הסבר מתקבל על הדעת מדוע הלולאה אינה מקובלת. למה הכוונה? בלולאת זמן הדברים מתרחשים, סובייקטיבית, *פעם אחת*. התינוק נולד פעם אחת, גדל פעם אחת, חוזר בזמן פעם אחת, שוכב עם אמא פעם אחת, מת פעם אחת *וזהו*. נכון – בזמן שהוא מת התינוק כבר חי, אבל הוא *חווה* את הדברים פעם אחת, ולא חוזר להיות תינוק או כל דבר אחר. אין חיה כזו "סיבוב חוזר של הגלגל" – אלא אם כן תסביר אותה הגיונית (או פסדו-הגיונית) – דבר שלא עשית.
הסיפור עצמו כתוב לא רע, אם כי כמה מהניסוחים מסורבלים קלות. "בפעם הראשונה והיחידה, הזכורה לי, שהסתובבתי" קצת מגושם, יש מעט יותר מדי פסיקים-לפני-ו-החיבור, אבל אין שום דבר נורא ואיום.
סיפור זה, אגב, הוא אחד הבודדים בפורום הראוי לפרס-הסיפור-הלא-ארוך-מדי-אפילו-קצת-של-NY. לתשומת לבכם, חבר'ה…
