התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
א. מצד אחד, התקפתו של טרי אכן מרושעת במקצת. מה נקרא – הסחפות קלה.
ב. מצד שני, מה לעשות, יש מן הצדק בדבריו.
מדוע? (וזאת ניסיתי לכתוב כאן אתמול, אך הפורום התעקש לשלוח את הודעותי לעזאזל)
אם כן:
1. גם סיפור מחווה, כזה המבוסס על עולם שמישהו אחר יצר, צריך שיהיה לו רעיון מקורי משלו. בסיפור הזה, מה לעשות, *אין*.
2. אנכי, בעוונותי, קראתי הרבה היינליין בחיי. ועם זאת אני מודה (סקלו אותי אם אתם רוצים) שהיה קשה לי למצוא את ידי ואת רגלי בסבך השמות והאזכורים, אשר פרט לכך גם חנק כל חלקה טובה בסיפור.סיפור, חברים, *חייב* לתפקד כיחידה עצמאית, אלא אם כן הוא חלק מספר (ואז מקומו לא כאן). קחו את סיפורי המרחב המוכר של ניבן, למשל: ניתן לקלף מכל סיפור כזה את כל האלמנטים של המרחב המוכר ועדיין הוא ישאר מעניין, עלילתי, בעל פואנטה. כל חובב מד"ב יוכל לקרוא את הסיפור, עם או בלי האלמנטים של המרחב המוכר, ולהנות ממנו. או קחו, לדוגמה, את הסיפור הקצר של ג'ורג' ר. ר. מרטין, ההוא שמקדים את אירועי "שיר של אש וקרח" בכמה עשרות (או מאות?) שנים. מי שמכיר את הסדרה יהנה מאד מאד, כמובן, אבל גם מי שלא קרא אותה מעודו יזכה בסיפור מצוין. ההבדל בין שתי הדוגמאות הנ"ל לבין הסיפור שהובא כאן בולט מאד – לזה האחרון אין כל קיום ללא היקום של היינליין.
באשר לנושא התגובות והביקורות – אבקש מכל המעורבים לקרוא *שוב* את כללי הפורום. שמתי שם, בראשית הדברים, פסקה המסבירה את היחס לו אתה רשאי לצפות מבאי הפורום ולהיפך. מי שמפחד מביקורת שלילית – מקומו לא כאן. מי שמוכן, לעומת זאת, "להסתכן" ולהשתפר – מוזמן.
סקר אינטרנטי (במנגנונים הקיימים כיום ובכלל) סובל מהמגרעות הבאות:
א. אין כל דרך לוודא כי המשיבים הם אכן חברי האגודה
ב. אין כל דרך לוודא באופן *מוחלט* כי אותו אדם לא ענה מספר פעמים
ג. הסקר, כפי שהוצע, אינו ממוקד מספיק (נניח ש-60% מרוצים מתפקוד הועד, או שרק 40% מרוצים ממנו – *אז מה*? מה נעשה עם המידע המופלא הזה?)
הדרך הנכונה, לדעתי, היא שאלון משוב ובו מספר גדול של שאלות ספציפיות כמו גם מקום להערות. טופס כזה נתן להדפיס ולשים בדוכן האגודה באיקון, כמו גם להעלות לאתר ולצרף למכתב החדשי. בדרך זו נקבל מקסימום מידע ממקסימום חברים.
אני מתנדב בזאת לעזור בהכנתו של טופס משוב שכזה (לעזור, קרי – לשתף פעולה עם עוד מישהו, עדיף מהועד, כיוון שאיני מכיר את כל היקף הפעילות).חברי האגודה, חברי הועד והנושאים בתפקיד בכנס איקון – מתי תבינו? מתי תקלטו שאלי נהנה לחולל כאן מהומות, וכי הוא עושה זאת בעקביות מפחידה? מתי תצליחו להתגבר על תאוות התגובה הפועמת בכם ולתת לו ללהג ככל העולה על רוחו? מתי תפנימו, בשם אללה, את הביטוי "הכלבים נובחים והשיירה עוברת"?
הרי אין זאת הפעם הראשונה שהדבר קורה כאן, והתדירות מתחילה לעלות באופן מדאיג.
ואני אומר – די! תנו לו להתבטא, שיהנה מזה! שישמח ויעלוז ויעלוץ ויחולל, אם הוא רוצה, אבל אל תתנו לו את התענוג שבידיעה כי הטרדותיו צלחו בידיו. אתם (נושאי התפקידים) בשלכם, ואם הוא מעוניין יש בידיו את הכוח (ככל חבר אגודה) לבחור ועד חדש.
הרי אפילו אתם טוענים כי דבריו אינם ראויים לתגובה, לא כל שכן תגובה שניה. אז באמת, ובבקשה – *די!*שלום לכל המעורבים.
כמנהל הפורום, הצטערתי מאד למצוא, כשקמתי הבוקר, *עוד* פתיל בנושא הסדרה ההיא. ללא קשר לדעותי בנושא, אני מתרה כאן כי בפעם הבאה כשיפתח פתיל חדש על אודות נושא הקיים באותו עמוד, הוא ימחק על קרבו וכרעיו. ראו (וברור למי אני מתכוון) הוזהרתם.
טוב, לא ממש, אבל זה החרוז שיצא לי.
וזו הדגמה טובה לתחושה שאחזה בי כשקראתי את הסיפור. הכוונה, כך נראה לי, נופלת קרבן ללהטוטים שאתה מנסה לבצע. בסופו של דבר, לאחר הקריאה, יכול הקורא המסכן רק לשאול את עצמו – "למה?"
מישהו שאת דעתו אני מעריך מאד אמר לי לא מזמן: "הקורא לא חייב לך מאומה. אתה הוא זה האמור לגרום לו להמשיך לקרוא, להמשיך להתעניין." את זה, למרבה הצער, הסיפור שלך לא עשה, שכן הוא עסוק מדי בהתחכמות.
באופן כללי, אציע לך לעיין בלקסיקון טרקי סיטי, ובייחוד בערכים הבאים:
1. הכלב השורק
2. נפנופי יד
3. עלילת ואז
אין זאת כי ערכים אלה מתארים במדויק את סיפורך, אך יש בהם בכדי להבהיר מעט מהרגשתם של הקוראים.א. כל סיפור באשר הוא, ויהא המטומטם, העלוב, המבחיל, המטופש ונטול המאמץ ביותר, ראוי לתגובה *מנומקת* או ל*חוסר תגובה*. כלומר – אם יש לך מה להגיד, עשה זאת בפירוט (כמעשה טרי רוז), ואם אינך יכול לחשוב על משהו פרט ל-"זוועה", "מטומטם" "מפגר" (או "מקסים", "מדהים" וכו') – אל תטרח, אל תגיב *כלל*.
ב. אבקש שלא להתווכח כאן האם סיפור מסוים ראוי לתגובה. יש לכם מה לומר על הסיפור? Go for it. אין לכם? תהיו בשקט. פשוט. ושוב – כל הערה או ביקורת חייבת להיות *מנומקת*.
ג. אם נתתם ביקורת ומישהו אחר מתחיל לקרקר ולשאול למה נתתם ביקורת (להבדיל מהשאלה למה נתתם את הביקורת *הזאת* – הבדל עקרוני) – התעלמו. באם הנ"ל ממשיך להציק והמנהל (אני) לא מתערב – פנו אלי.
תודה.1. האתר על שתי גרסאותיו מתאים, בעקרון, לרוב סוגי הדפדפנים הקיימים כיום על מערכות ההפעלה הנפוצות. אי התאמות ובעיות יתכנו עדיין, ואנו עמלים על תיקונן.
2. עקב מחלה שריתקה אותי למיטתי בימים האחרונים, ואשר ממנה אני עדיין מתאושש, חלו (ויחולו) עיכובים בעדכון האתר ובביצוע התיקונים הנדרשים.
3. פורמט RTF נבחר בגלל היותו זמין וקריא ברוב מערכות ההפעלה. המרת התכניה ל-HTML שיהיה קריא ע"י כולם (*כולם!* – לא רק אנשי IE על Windows) הנה עבודה רבה, ועל המרתו ל-PDF אין מה לדבר בגלל חוסר בתוכנה מתאימה (שלא לדבר על גודלו של ה-PDF הנ"ל ועל העובדה שאין שום סיבה להמיר קובץ טקסט סתם לפורמט גרפי). כמו כן, היות והתכניה מתעדכנת מעת לעת, אין כל סיבה לבנות מערכת בה צריך להכניס כל דבר פעמיים או שלוש פעמים. יש לנו מספיק עבודה גם כך, תודה.
יש לכם בעיות טכניות נוספות? אבקש לפנות אלי ישירות בדוא"לי הנתון מעלה – לא כאן.
תודה.שגל נתן.
*אבל* – אני מציע לך לנסות ולצמצם כמה שיותר. עשה לך אתגר – כתוב סיפור ב-300 מילה.
תאמין לי – לי זה עולה יותר!שתי תחרויות הסיפורים הראשונות שהיו כאן, באתר, היו יוזמה שלי. לאחר מכן התבקשתי לארגן תחרויות שכאלה לטובת כנסים (איקון2001 ופנטסיקון2002). לכנס הנוכחי לא התבקשתי לארגן תחרות, ונראה לי כי תחרות כזו יכולה לגרום לבלבול עם כל נושא הסיפורים הקצרים שבפרס גפן.
למרות זאת, ובאם יש דרישה, אני מוכן לנסות ולארגן תחרות שכזו, לאו דוקא בצמידות לאיקון או לכל כנס אחר, בתנאי שהדבר לא יפריע לכנס איקון ולפרס גפן. אמבר, רני – אשמח לדעת מה דעתכם בנדון.*ל ה א מ י ן*.
לא להאמין במובן של "ואללה, זה באמת קרה", אלא באופן בו הקורא זורם עם העלילה ללא הפרעות בסגנון "נו, באמת, מה השטויות האלה". אנחנו חובבי מד"ב, נכון, ואנחנו גמישים הרבה יותר בטווח ה"אמונה" הזו שלנו, אבל לא עשו אותנו אתמול.
ואם לא גרמת לנו להאמין – לא עשית כלום.אחת השגיאות הנפוצות ביותר של כותבי מד"ב/פנטסיה מתחילים היא ההנחה כי "הכל קביל, הכל אפשרי". *טעות!* לסיפור חייב להיות הגיון פנימי, והפרטים החשובים בו חייבים להיות מוסברים באופן מעורר אמון. הסיפור שלך, לעומת זאת, מכיל סתירות רבות (שכבר פורטו כאן). עצתי לך – הקשב למבקריך.
1. כלל אצבע: אם נראה לך כי הסיפור זקוק להקדמה או ביאור על מנת להיות מובן – סימן כי הסיפור אינו טוב מספיק וכי צריך לשפרו. *תמיד*.
2. מטאפורה זה טוב ויפה, אבל אם נוצר מצב בו הקורא לא מאמין למחבר – לא יעזרו כל המטאפורות והכוונות הטובות שבעולם. לסיפור חייב, *חייב* להיות הגיון פנימי. פנטסיה, מד"ב, מערבון, קומדיית סלפסטיק – הז'אנר לא משנה כלל וכלל. אם ההגיון הפנימי – שאינו חייב להיות דוקא זה הקיים על כדור הארץ שלנו – לוקה בחסר, הרי שנפגע אותו קשר עדין שבין הקורא לסיפור, אותו גורם חמקן המאפשר לקורא להזדהות עם הגיבורים ולחוות את האירועים. אם את גורמת לקורא להפסיק להאמין לך, הרי שהסיפור הופך להיות סתם גיבוב של מילים, ולא יעזרו כל הרעיונות הנחמדים והמטאפורות העדינות.
3. אין רעיונות שהנם מורכבים מכדי להעלותם על הכתב בסיפור רגיל, נקודה. זאת משני טעמים:
א. אין חיה כזו "סיפור רגיל" (להבדיל מ-"סתם סיפור" – כאלה יש הרבה).
ב. הגבול בין מד"ב לבין Mainstream הולך ומטשטש. המחשב בו את משתמשת לקרוא תגובה זו, למשל, נחשב לפריט מד"בי מובהק לפני פחות משלושה עשורים. שעון היד שלך, אם הוא דיגיטלי, היה מדהים את רוב כותבי המד"ב של תור הזהב. סיפורי המד"ב של ימינו הולכים ומתקרבים להווה, ואילו ה-Mainstream הולך ונוגע בעתיד.
את סיפורך שלך, אגב, נתן היה לכתוב ללא כל שימוש במד"ב. מן הסתם היה הדבר משפר אותו.
4. גרשיים – מילא החפץ, נו שוין. אבל שמה של האחות? ותחנת החלל?
5. מצד אחד "למדע הבדיוני אין גבולות ועמים", ומצד שני "שמות נפוצים המאפיינים אנשי משלחת חלל" הנם אמריקאים בפירוש. הכיצד? ומדוע תהיה ארה"ב המדינה היחידה בעלת יכולת חללית בעוד מאה שנים מעכשיו? או מאתיים? ואם כבר שמות נפוצים לאנשי המשלחת, מדוע לא "יורי" או "גרמן" או ולדימיר"? אם תביטי ברשימת נוסעי החלל עד כה, תמצאי כי שמות אלה נפוצים בדיוק כמו אחיהם המערביים. אני מצטער, אך לדעתי מדובר כאן פשוט בכשל דמיון. אפילו סופרי המד"ב בשנות השלושים(!) של המאה העשרים כבר העלו בדמיונם משלחות חלל רב לאומיות…
6. הרעיון המובע בפסקאות האחרונות של תגובתך מעניין ונחמד, אך אין לו כל זכר בסיפור. היות והדבר קרה גם בסיפוריך האחרים, נראה לי כי כדאי לך להשקיע מאמץ מיוחד בתחום העברת הרעיונות כהלכתם.עכשיו אני יודע.
בלי להעליב, אבל בעיני הסיפור נראה בדיוק, אבל *בדיוק* כמו אותם תרגומים מוזרים לעברית של ספרי וסיפורי מד"ב שיצאו כאן בשנות השבעים בהוצאת לדורי ובדומות לה. אותה עברית גבוהה-כביכול, מסורבלת, רבת תארים ותיאורים מיותרים ומסוכסכת עם עצמה.
למה, בעצם? מדוע לכתוב סיפור באופן מסורבל מלכתחילה? מה היה נגרע מהסיפור לו היה כתוב בשפה פשוטה ונקיה יותר?באשר לתוכן – אני מצטער, אבל שוב, כבסיפוריך הקודמים, אני מוצא כאן סיטואציות לא מוסברות ותו לא. אין לסיפור הגיון פנימי יציב, ההסברים לא מספקים (בלשון המעטה), העלילה קלישאית מאד, הדמויות לא גורמות לי לכל הזדהות שהיא ובכלל – אין כאן שום דבר שלא קראתי/ראיתי כבר פעמים רבות בעבר.
לדעתי כדאי לך מאד, לפני כתיבת הסיפור, לברר עם עצמך *מה* בדיוק את מעוניינת להביע ולנסות לגרום לקורא להבין זאת. כמו כן, אני ממליץ לעיין במאמרי העזר אותם אנו מספקים בדף כללי הפורום.
