התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
אמנם היה זה *תורו* של גל, אבל אני התפרצתי בחוצפה והצעתי את מאדים. הייתי חייב, לא יכולתי לשלוט בזה. זה היה כל כך…
טוב, נו.
על כל פנים, גם אני בטוח בשובו של השלמקו, אשר, כך ארמוז בעדינות, טוב יעשה אם יחדל לקטר על לימודיו ועיסוקיו השונים, ויתרום לנו מפרי עטו בהקדם, למען יאריכון ימיו על פני האדמה הזו ולא יתקל בחבורת חברי פורום רעבים לסיפור בסימטה חשוכה…
היו בסיפור שתי בעיות – ושתיהן נשארו.
האחת – ההגהה. למרבה הצער, לא מספיק לעבור על הסיפור ועל רשימת השגיאות שנתתי אני. ההגהה חייבת להיות רצינית *הרבה* יותר. נסה, למשל, לעבוד על הסיפור שבוע – קרא אותו בכל יום ובצע תיקונים. אילו תיקונים? משפטים ארוכים מדי – לחלק; אי התאמה במינים ("חמש אבות", למשל) – לתקן; שגיאות איות – לנכש. הגהה היא עבודה רצינית, לא סתם מעבר חפוז על הסיפור כפי שעשית כאן.
הבעיה השניה היא העלילה עצמה, בה לא שינית מאומה. גם אם יהיה הסיפור מתוקן ומוגה להפליא, לתפארת מדינת ישראל, הרי שהרגשת ה-"אז מה?" החזקה לא השתנתה במאום – וחבל.אלמלא בעיות ההגהה הקשות והרבות מספור: "היתה לו ספינה נפלא", "ארוחת מצהרים", "לא יכל" (המילה הנכונה היא *יכול* – המילה "יכל" לא קיימת בשפה העברית), "כל אחד בסיבותיו שלו" (*מ*סיבותיו), "הסתבך הרשת היתושים", "פניי המים", "דגיי הסקומה", "שניי דברים" (צ"ל "פני", "דגי", "שני"), "קיוותי" (קיויתי), "לפרוק את התיבות… לפרוק *אותם*" (צ"ל "אותן"), וכו' וכו' וכו' וכו' וכו'.
כל זה לא בדיוק, אם להתבטא בלשון המעטה, גורם לחשק לקרוא את הסיפור – אבל עמדתי בפרץ בכל זאת. ומה קיבלתי?
לצערי – לא הרבה. דמות מעניינת, אמנם, וגם הרקע לא רע, אך אין עלילה ממשית וגם הרעיון, ככה, לא משהו. חבל. היית יכול, לדעתי, לפתח את כל העניין בהרבה. בסופו של דבר, לאחר סיום הסיפור, ההרגשה שלי היא – אז אין ישראל, אז מה?במאדים – מה שהצעתי כבר לגבי הפלישאה המקורית…
אבל בואו נרפה כולנו משלמקו ונסכים (פה אחד?) כי עכשיו הוא חייב לנו לפחות סיפור משעשע אחד, על החשבון…אם כי לדעתי מדובר במקרה של "צנצנת הסחוג" (בלקסיקון טרקי סיטי, שקישור אליו ולעוד מאמרים מועילים ניתן למצוא בכללי הפורום).
אין ספק. אבל, ת'יודע, אתה הרי אחד מהותיקים כאן. *הם* אולי לא בררניים (ואולי כן) – *אנחנו*, לעומת זאת… (מה "אנחנו" – *אתה!* דמיין לרגע כיצד היית מגיב כאן לו מישהו אחר היה כותב את הסיפור הזה…)
מה עשית בזה? מה יצא לך מזה? חשוב יותר – מה יצא *לנו* מזה? פלישאות אפשר לכתוב שתיים בשקל (ישן). אמת – יחסית לרובן הטקסט שלך סביר, אבל עדיין… למה?
עכשיו, עם כל החיבה והרצון הטוב – זוכר מה אמרנו על תירוצים?…בנוסף לאלה שאוזכרו (מיעוט מועמדים, נוחות וגמישות ארגון ישיבות הועד):
1. אלא אם כן חל שינוי דרסטי בשנים האחרונות, הרי שישיבות הועד עצמן יהיו קלות בהרבה לניהול ולשרידה. ויכוח של שבעה אנשים (תשעה אם נכלול את ועדת ביקורת) הוא דבר די נורא לחוות על בסיס חודשי, ובדרך כלל אין בו שום דבר אותו לא יוכלו גם חמישה אנשים להשיג (להבדיל משלושה, שכן במספר כה נמוך אנו מסתכנים בזוית ראיה צרה מדי).
2. "שחרור" חברי ועד מכהנים לעסוק בדברים אותם הם *באמת* רוצים לעשות במסגרת האגודה, בדיוק כפי שעשיתי אני לפני כך וכך שנים. דבר זה יתרום ליעילותם של אותם אנשים (אני לא מעוניין להזכיר שמות, אך לדעתי יש בועד המכהן לפחות שניים כאלה, והנאמר כאן, על מנת להסיר כל ספק, הוא *מחמאה* להם והכרה בפעלם).
3. רבאק, שבעה זה המון!זה לא מעניין, בתור קומדיה זה לא משעשע, בתור סיפור זה לא עובד.
בכלל.
למה? כי אתה מתחכם ומסתגנן. מרוב התחכמויות וסגנון לא רואים את הסיפור. מרוב התחכמות וסגנון לא מזדהים עם הגיבורים. מרוב התחכמות וסגנון אי אפשר להבין למה כיוון המשורר, ואם מבינים, מגלים שלא קרה כאן שום דבר מיוחד. מרוב התחכמויות וסגנון אנו, הקוראים, מוצאים עצמנו בסופו של דבר עם 2 דקות קריאה מבוזבזות באמתחתנו, ותו לא.
כבר הוכחת מה אתה מסוגל לעשות לפני סיפור או שניים. נראה לי, עם זאת, כי הביקורות החיוביות סחררו אותך במקצת (אולי לא – כך זה נראה לי) וגרמו לך לנסות לקפוץ מעל הפופיק או משהו. אני ממליץ לך לנסות לכתוב באופן *לא* מתחכם, לשים דגש על *רעיונות* ו*דמויות*.אה, כן: "הכנסי", לא "כנסי", בשם אללה.
הצעתי להקטנת הועד (ראו למעלה) בעינה עומדת. האם ניתן להגיע להחלטה בעניין *לפני* הבחירות, אם במהלך הישיבה ואם לפני כן?
ולא קיבל החלטות גורפות הנוגעות למימד, לאתר ולאיקון ללא התיעצות באנשים העוסקים במלאכה בפועל (על כל פנים – אני איני יודע על החלטות כאלה). עצם מתן תפקיד לאדם מסוים מראה כי לדעת חברי הועד אותו אדם כשיר לתפקיד. אין טעם בהאצלת סמכויות (דבר רצוי ומבורך, לדעתי) אם אין בתפקיד המוצע כל סמכות ממשית והוא מהווה רק בובה בידי מקבלי ההחלטות.
אני, למשל, החלטתי לא לרוץ לבחירות שכן אני ממלא את תפקידי היטב ללא כל צורך בחברות בועד. אני עומד בקשר שוטף עם כמה מחברי הועד, המעבירים לי הודעות לפרסום מטעם האגודה. הרבה פעמים, במקרה של ספקות, אני נשאל לדעתי – לעתים היא מתקבלת, לעתים לא, אבל בדרך כלל אנו מוצאים פתרונות המוסכמים על כולנו, לטובת האגודה ובכלל. האוירה, על כל פנים, היא כזו של שיתוף פעולה ולא של מפקד-פקוד – וכך צריך להיות. אני מאמין כי זה המצב גם אצל דותן. הדס, כמובן, חברה בועד.באשר לצמצום מספר חברי הועד – לדעתי, יתכן כי יש מקום לשקול להקטין את מספר הנבחרים לחמישה – אך בפירוש *לא פחות מכך*. הועד הוא מקום טוב לגדל בו פעילים ולמצוא לאנשים תחומי פעילות בהם ימשיכו לאחר כהונתם (דותן, למשל – אני התחלתי לנהל את האתר הרבה לפני כהונתי בועד – ונראה לי כי רני, אם יצליח לנוח על זרי הדפנה יום אחד, יהיה מקרה דומה). מספר קטן מדי של חברי ועד גם יגרום, לדעתי, להחלטות חפוזות יותר (קל מאד להגיע להחלטה בין שלושה אנשים), תוך בחינה מדוקדקת פחות של משמעותן (זו אינה ביקורת כלפי חברי הועד הנוכחי או כל ועד שהוא – פשוט נראה לי כי כדאי לבחון כל נושא מזוית הראיה של יותר משלושה אנשים). עם זאת – שבעה חברים הם בהחלט כמות רבה יחסית לגודל האגודה, ואני משער כי גם תיאומי הזמנים ביניהם אינם תענוג גדול. לדעתי כדאי, בישיבה הכללית, להעלות לסדר היום הצעה להקטין את מספר חברי הועד לחמישה. האם ניתן לעשות זאת לפני הבחירות עצמן?
