התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
פרט לאחרון, אותו אני קורא בימים אלה.
אני משער כי למבנה השפה במקור יש קשר לעניין, אם כי איני יכול לדעת. גם אם לא זו הסיבה, עדיין יש יותר טעם בפסיקיו מאשר באלה הנמצאים בסיפור הנדון.היכן, סליחה על השאלה, הסיפור? העניין? הרעיון? משהו?
כמו כן, הפיסקה השניה סובלת מעודף חמור בפסיקים. "היא ידעה, שבבוא העת, יפגשו" – מה רע ב-"היא ידעה שבבוא העת יפגשו"? "אבל היא היתה בטוחה, בבוא העת, המפגש" – מה זה? האם היא היתה בטוחה בבוא העת (כלומר – שהעת תבוא)? או שמא היתה בטוחה *ה*מפגש? או אולי המפגש היה בטוחה? מישהו כאן היה בטוחה, וגם מפגש יש, אבל קשר ביניהם – אין.
ועוד דבר – "*עידנים*", לא "עדנים".בקיצור – אבקש לנסות שנית, תוך דגש על *רעיון*, *עלילה*, *דמויות*, רקע ו*הגהה*.
סיפור נחמד המועבר באופן חביב, אבל בסופו נותרה בי הרגשה מסוימת של "פרווה" (האוכל, לא כסותו של הדוב). בסופו של דבר, אין כאן יותר ממעין "טריק" להעביר רעיון לא חדש לקורא ולעשות זאת בנעימים, ללא סיבוכים או התעמקות. אין כאן עלילה או דמויות.
היות וכתיבתך מוצאת חן בעיני, הייתי שמח לראות איך אתה מטפל בנושאים מקוריים (ומורכבים?) מעט יותר, שלא לדבר על עלילה, דמויות, רקע וכו'.כלומר – אם נסתכל על הסיפור כפשוטו, אין כאן כלום: לא עלילה, לא דמויות, לא רקע, ולמרבה הצער גם לא קצה קצהו של עניין.
ומה אם נבחר בגישת הדרש?
נקבל את אותה תוצאה בדיוק. הרי בכל טקסט שהוא נתן למצוא פירושים מורכבים כלשהם, בדרך כלל כאלה שלא עלו על דעתו של המחבר כלל וכלל. מקרה זה אינו יוצא מן הכלל. במקרה הקיצוני הטוב ביותר נתן, אולי, להסיק כי מדובר כאן בקלישאה כבדה.בקיצור – חזרה לשולחן השרטוט. בפעם הבאה יש לזכור: רעיון *מקורי*, *דמויות*, *עלילה*, *רקע*, *עניין*.
למרבה הצער, הפורום שלנו לא תומך בעניין. אך כדאי לציין שבבואכם להגיש סיפור לפרסום (באתר, במימד או במקומות אחרים), חשוב שכל מלה שאינה ברורה מיידית לקוראים תהיה מנוקדת. הדבר יכול לחסוך הרבה עגמת נפש.
באשר למשפטים וליכולות המחשב – איני בטוח כי צריך להרחיב את יכולת המחשב, אך בהחלט דרוש פירוט רב יותר בדיאלוגים של השכנוע. כל הפוטנציאל הקומי של הסיפור נמצא שם. אין זאת שאתה צריך למצוא דרך *אמיתית* לשכנע את הבחורה – היא צריכה רק להתאים להגיון הפנימי של הסיפור. עדיין, יש לך כאן מקום רב לשעשועים. אולי אנסה, מאוחר יותר, אם יהיה לי זמן, להביא דוגמה.אז ככה:
זה היה יכול להיות סיפור מצחיק בטירוף, אם כי לא ^מאד^ מקורי, לו היית משקיע בו מעט יותר. זו דעתי. הבעיה העיקרית כאן, לדעתי, היא שהקורא – הוא אני – לא מאמין לדיאלוגים, וזאת בשתי רמות:
א. סגנון דיבור ארכאי מדי, ממנו סובל גם מספר הסיפור.
ב. הטקסטים ה"משכנעים" הם… לא. דרושה עבודה עליהם. כאן גם טמון רוב הפוטנציאל הקומי של הסיפור, והוא מוחמץ, לדעתי, היות והדיאלוגים הנ"ל לא מפותחים מספיק.זהו. חזור עשרה צעדים אחורה ושלם 50 ל"י מס בולים.
