התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
נגרם כאשר ה*פלט* של צד A משפיע על ה*קלט* של צד B, כאשר זה האחרון שולט בראשון (כדוגמת המיקרופון והרמקול). מקרה העיניים שלך אינו כזה, שכן הקלט של A מתמזג עם הקלט של B, ופלט אין.
דוגמה קרובה למה שניסית לעשות היא מצלמת וידאו המחוברת לטלויזיה והמצלמת את אותה טלויזיה. אבל, בניגוד לדוגמה הנ"ל, אצלך אין שום דבר *שמציג* את התמונה שהתקבלה מעין A לעין B או להיפך.
בקיצור – Nice try, but no cigar.פרט לכך, הסיפור ארוך מאד יחסית לפואנטה שלו.
מצד אחד – כתיבה לא רעה. מצד שני – סיפור לא מובן ומעורפל (וגם אני, כמו גל, לא מוצא קשר ברור ונהיר להסבר שנתת).
עכשיו – אני לא טוען שדוקא העלילה הקלושה או הלא קיימת היא הבעיה במקרה הזה. סופרים ידועים רבים עשו מטעמים מעלילות אשר, על גבי הכריכה האחורית, נראו פשטניות ואויליות למדי. הבעיה היא שהחוסר בעלילה (מובנת) לא מאוזן על ידי שום דבר אחר מובן. סיימתי לקרוא את הקטע, אמרתי "מה?…", קראתי אותו שוב, ליתר בטחון, והבנתי שבזול לא אצא מכאן…
הייתי מציע לך לנסות את הסגנון בו השתמשת כאן במסגרת סיפור בעל עלילה ממשית. זה צריך לצאת ממש מעניין!*מהו* המסר שאתה מנסה להעביר? מה בסיפור שלך מצדיק את קיומו?
השאלות האלה יראו לך, אולי, תוקפניות משהו, אך לא זו הכוונה. אני פשוט מנסה לחדד את האבחנה של מה-שניסית-לעשות-כאן, לטובת כותבים עתידיים.למרבה הצער – סיפור אין כאן, ועל מד"ב או פנטסיה אין מה לדבר. הכותב(ת) מתבקש לקרוא בדחיפות את כללי הפורום שלנו.
שגיאות: "היני" (אולי "הנני" או "הריני"), "הצליני" ("הציליני" או "הצילי אותי", שכן בנקבה מדובר. במקרה של זכר: "הצילני"), "תשמעני" ("שמעיני"), "מחשבות לא היו לא" ("לא היו *לו*"), וכו'.
אבל אלה באמת דברים קטנים. הבעיה הגדולה היא החוסר בסיפור, או, לצורך העניין, ב*משהו* להתייחס אליו כאן.אם להתחכם מעט: ה"מציאותיות" של הדיאלוג אינה מציאה גדולה. הקורא המנוסה מבין לאחר משפט או שניים במה מדובר, מכאן והלאה דרכו אל השעמום סלולה ובטוחה. במקרה שלפנינו, רוב הדיאלוג הוא טכנובאבל נטול משמעות אמיתית (לעומת טכנובאבל הקשור ישירות לעלילה), ועל כן אני ממליץ להורידו.
ואני לא זוכר מה היתה האמרה המדויקת, אבל הדובר היה מנהל בכיר בחברה בינלאומית גדולה, והמסר היה: "אנחנו יודעים שבערך חמישים אחוז ממאמצי הפרסום שלנו עובדים. הבעיה היא שאין לנו מושג *איזה* חמישים אחוז…"
או כל דבר אחר. בכל מקרה, אני מסכים לחלוטין שלו היה רון מבקש להעזר בדוכן האגודה, לא היתה כל סיבה שלא לעזור לו. מבט אחד בכל גליון של "חלומות באספמיה" יבהיר מדוע.
יש שני תחומים עיקריים בהם הסיפור לוקה: הצגת הרעיון והשימוש בשפה מקצועית.
א. הצגת הרעיון: אם הרעיון היחיד בסיפור הוא זה הנוגע לתכנות-כישוף וכו', הרי שרובו של שאר הסיפור מיותר. סיפור פואנטה, ראוי לו שיגיע אליה בדרך הקצרה ביותר האפשרית. כמו כן, כפי שהעירו למעלה, בדרך כלל הצגת הרעיון ותו לא היא בעייתית. כדאי מאד לעסוק גם בהשלכות, אחרת אין הרבה טעם.
ב. השימוש בשפה מקצועית: נכון, רבים מהכותבים כאן עוסקים במדה זו או אחרת בתקצועות המחשב. עדיין, בבואך לכתוב סיפור, אינך יכול בשום פנים ואופן להסתמך על ידע קודם של הקוראים בתחום ספציפי. הגיבורים שלך יכולים לדבר טכנו-באבל, אבל כל מרכיב בעל חשיבות לסיפור עצמו *חייב* להיות מוסבר. אם צריך להיות תכנת כדי להנות מהסיפור – החמצת את המטרה. בסיפור שכאן, למשל, אפשר בקלות לוותר על כל המילים הבאות: QA, סקריפט, שרת SMS, ממשק SMS ו-SMS בכלל, XSLT, XML וכל ראשי התיבות למיניהם. החוכמה האמיתית היא לא להפגין ידע בתחום עליו אתה כותב, אלא להעביר את הידע הנ"ל באופן ברור גם למי שלא עוסק בו.
(גילוי נאות: גם אני מתפרנס מתכנות. פויה.)אני מקפיד, בדרך כלל, לצרף הערה על כל סיפור. תנו לי עוד עשרה גליונות של אספמיה וכבר יהיה לי מספיק חומר לספר!
מצד שני, ההערות ההן משמשות כמעין שסתום בטחון, להבטיח שלא אתפוצץ, ועל כן לא כדאי לתתן בידי הכותבים עצמם, שכן עלול להגרם להם נזק נפשי בלתי הפיך.
המממם. במחשבה שניה, אולי כדאי לתתן ל*חלק* מהם…כולי תקווה שבדיוק סיפורים כאלה יסוננו החוצה עוד בטרם התחלנו את תהליך הבחירה עצמו.
נכון, עבודה באספמיה היא עבודת קודש, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לאכול את *כל* מה שזורקים עלינו…נאלצתי לעשות היכרות מעמיקה מדי עם יצירתו של הנ"ל ואף קראתי את "ספרו" מההתחלה ועד הסוף, למרות רגשותיה העזים של קיבתי בנדון.
באשר ליחסם של אנשי הוצאות הספרים וכו' – הרי שאני יודע זאת גם מדברי המחבר עצמו, וגם מדבריהם של כמה אנשי הוצאות שיצא לי, בעוונותי, להכיר אישית. אלה האחרונים תיארו את ה"יצירה" הנ"ל במילים כה נמרצות ובוטות, עד כי, למרות היותן נכונות באופן ציורי למדי, הרי שאין את נפשי להביאן כאן, מחשש להשחתת הנוער.ולא – למרבה הצער השפה בה השתמשת אינה נכונה מספיק, ואפילו תקוותי הקלושה כי תשכילי להבדיל בין "שפה גבוהה" ל"שפה נכונה" נגוזה לה בעשן תגובתך. אללי, חוששני כי את ומחבר הסיפור (בהנחה המתירנית שהנכם ישויות נפרדות) תאלצו למצוא עיסוק אחר. שמעתי שדרושים פועלי בניין.
