התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
עם זאת, אני בטוח שכל הכותבים כאן – אם בפציל זה ואם מחוצה לו – אינם חייבים לי טובות כלשהן, ולו היו שונאים את השיר הייתי מן הסתם (כולי תקווה) הראשון לדעת על כך.
בהערת אגב, ולא מתוך רצון לשנות את דעתך על השיר או לסחוט ממך מחמאה כלשהי, אני מציע לך להקשיב היטב לעיבוד. יש בו הרבה יותר ממה שנגלה בשמיעה ראשונה.(השם המקורי, אגב, הוא :"ים אי-אז" – "Sea of Then"), אבל המון שמות עברו על השיר המסכן מאז. בסופו של דבר נתן כהן (ההוא מ"הנשמות הטהורות"), שעשה לשיר מסטרינג, הסביר לי חד וחלק שהסיבוך מיותר וההתפלפלות חסרת ערך. איש צדיק.
בבתים, כל חזרה שניה של ה- E-D, ה-D הוא Dsus4 ל-D.
ואת הטקסט אני מעדיף בגוף השיר ולא מחוצה לו. טקסט של שיר הרשום על נייר כמוהו כתיאור של תמונה בפי עיוור.השקענו המון מחשבה בזמן המיקס כדי שהן יהיו מובנות. דרך מה אתה מאזין לשיר?
האקורדים (משמאל לימין, ללא סימני מינור/מז'ור, כדי שישאר לך מעט אתגר):
בית: E-D-E-D-E-D-C-A
פזמון: Bb-Bb-D-D-Bb-Bb-D-D-Bb-Bb-F-C-G
בסיום יש מודולציה של ה-F-C-G בטון: G-D-A
ואז שני אקורדים עד הסוף: A-Em.הבאתי סינגלים לגל"צ/גלגל"צ (ביקרתי בתחנה אתמול), שלחתי לקול ישראל (היום) ולרשת ג' בפרט (אתמול) בדואר. עכשיו אני ממתין ב(חוסר) סבלנות.
נראה לי ששוב ממש העלבתי מישהו, שטרח להביע את עלבונו בכמה מקומות נפרדים באתר. הוא לא העלה בדעתו, כמובן, שאני יכול, בקלות, בנוחות וללא כל מאמץ מיותר, לסתום לו את הפה.
אין מה לעשות – הרשת מלאה רפי שכל, ולעתים אנו מקבלים את חלקנו.כן.
הכותרת אינה כלולה במגבלת האורך.
ספירת המילים היא דבר די פשוט וקל בעזרת תוכנה. כמובן, תמיד יש חכמולוגים שחושבים שאם הם יצמידו את סימני הפיסוק למילים לא נשים לב. נו, באמת."אנציקלופדיה כלל גלקטית למד"ב ולפנטסיה" אולי אסכים לקבל שאלה שכזו. אתה יודע מה? גם אז לא. לא ישבתי וניסחתי עמוד שלם של שאלות נפוצות ותשובות להן (שכולל, כמובן, את התשובה לשאלה הנ"ל) מתוך הנחה שלא יקראו אותו. בכלל, המנטליות הישראלית המטומטמת הזו של "לא צריך לקרוא את ההוראות" לא מקובלת עלי, ומי שלא טרח לחפש את התשובה האלמנטרית מאד לשאלותיו לפני שהוא מטריד את שוכני הפורום אינו ראוי לתגובה רצינית.
1. קרא את כללי הפורום.
2. לך לפורום עליו המליצו לך כבר פעמיים שלוש כאן.
3. וחפש שם את המידע אותו אתה מחפש.
4. ושוב, למקרה שלא הובנתי קודם מסיבה כלשהי – בטרם תכתוב בפורום מסוים, כלשהו, לא-רק-כאן, אי שם, כל פורום שהוא, *קרא את הכללים*. *בטרם*. זאת אומרת – *לפני*.הנחה נדיבה למדי, אבל נניח.
נניח אפילו, בנדיבות רבה מאד, לדעתי, שהם ממש הורסים מצחוק. שהדימוי הדודו-זרי פשוט מפיל את הקורא על הרצפה, אחוז עוית.
"נדיבות" היא מלה קטנה מכדי לתאר את מה שעשיתי עכשיו, אבל, שוב, נניח.
אפילו בתנאי פתיחה מצוינים שכאלה מצליח הסיפור להמאיס עלינו את הרעיון עוד בטרם הגיענו לחלקו השני.
במילים אחרות: דימוי משעשע אחד אינו מספיק.
פרט לכך:
א. שאר הבדיחות פשוט איומות. נראה כאילו אתה מנסה להצחיק בכל הכוח, ללא רחמים. דוגמה אופיינית: "אפילו יותר רחוק מדימונה". היית יכול לכתוב שם, במקום, "מחבר הסיפור החליט, בנקודה זו, לשפוך עליכם הקוראים את הזבל. היו שלום!" – בתוצאה זהה למדי.
ב. סיפור משעשע אינו סתם רצף בדיחות וגאגים – צריך להיות לו עומק מסוים. כתיבה פשטנית, גם אם היא מצחיקה (וזו שלמעלה לא כזו), משעממת מהר מאד, בסופו של דבר.
ג. לא כל דבר מפתיע הוא גם מצחיק (ע"ע "דימונה" למעלה).
ד. דגלס אדמס אמר פעם משהו כמו, "ביקום אינסופי, כל דבר אפשרי". אך יש גם משפט ותיק יותר האומר "ביקום בו כל דבר אפשרי – הכל משעמם". זהו בדיוק המקרה של הסיפור שלך. לאחר זמן מועט מאד הקורא מבין שהכל אפשרי, ולכן הוא ממשיך לקרוא רק מכוח האינרציה (רבים פשוט יפסיקו) ועוקב באדישות אחרי מעלליו של הגיבור. שום דבר כבר לא יפתיע אותו יותר, כי הכל אפשרי.וכמובן, גם דבריהם של קודמי ראויים להלקח בחשבון (אם כי, יעל, עניין החיידקים לקוח מ"מלחמת העולמות", כמובן, לו רומז הסיפור באופן בולט ביותר).
