התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
סעיף 1 אינו שיקול כלל. ע"פ סעיף 1, מערכת אספמיה צריכה לבצע סינון של סיפורים בעוד כתבי עת אחרים לא צריכים. אין שום סיבה בעולם לנוהל מפלה שכזה, ללא קשר למצב הנוכחי או לשום דבר אחר. לו אני עורך/מו"ל אספמיה, ואילוץ שכזה מופעל עלי ועלי בלבד (או, ליתר דיוק – מופעל עלי ולא מופעל על כתב עת אחר כלשהו), הייתי מחרים את פרס גפן מיידית.
סעיף 2, לעומת זאת, פשוט שגוי. סיפורי אספמיה, לפי הצעתך, יעברו *יותר* סינון מאשר סיפורים אחרים: *גם* אנשי/קוראי אפסמיה ו*גם* ועדה/הציבור לאחר מכן, להבדיל מגורמים אחרים, שיעברו *רק* את השלב האחרון שהוזכר להלן. החלת סינון כדוגמת זה שהצעת על *כל* כתבי העת אינה מעשית, כיוון שסיפור מד"ב שהתפרסם בידיעות או מעריב שלא בטובתו(!) יאבד את סיכוייו לזכות או להשתתף – אף עיתון רציני לא יטרח להתעסק בזוטות שכאלה.בחירת הציבור: כפי שציינתי למעלה, לדעתי לא רחוק היום בו נאלץ להתחיל לחשוב גם על סינון הספרים. זו דעתי (מה לעשות, רני – Shoot me).
הואל בטובך לחלוק אותו עמנו. אם לא – מה לך מלין?
ועל מנת למנוע אי הבנות – הנה כמה שיקולים נגד מתן הבחירה בשלב המוקדם לכלל הציבור:
1. חברי הועדה, שזה תפקידם, לא יוכלו לקרוא 200 סיפורים ולעמוד בלו"ז, אך כלל הציבור כן? מעניין! או שמא אתה טוען כי הבוחרים לא חייבים לקרוא את כולם? אם כך:
2. מתן אפשרות הבחירה לכלל הציבור בשלב הראשון תגרום לבחירת הסיפור *המפורסם* ביותר, לאו דוקא הטוב ביותר, בדיוק כפי שלהיטי המצעד בגלגל"צ נבחרים, כיום, על ידי המאזינים וללא כל אילוץ, על פי מספר ההשמעות שלהם בגלגל"צ…
3. היכן, בשם אללה, תפרסם את 200 הסיפורים לבחירה? ברשת? מי יתן לך, בדיוק? או שמא יש בכוונתך להוציא ספר ובו כל המועמדים? או לשלוח את הבוחרים המסכנים לחטט בבוידעם? מה יהיו סיכוייו של סיפור שפורסם בגליון יום שישי של מעריב, נניח, ששימש לאחר מכן לעיטוף דג לשבת?
בקיצור – זה לא מעשי.היא רעיון לא מעשי במובן זה שאם היא תקוים, לא יהיה תוקף ממשי לפרס. כמות הסיפורים רבה מדי, נקודה.
ועדה היא, כך אני הולך ומשתכנע, רע הכרחי. חברי הועדה יקראו את *כל* הסיפורים שהופיעו בשנה החולפת ב*כל* כתבי העת המעורבים (כמו גם כאלה שהתפרסמו בכתבי עת אחרים ואשר הובאו לידיעתה) ותדרג כמות הגיונית של מועמדים לשלב הסופי על פי שיקוליה הפנימיים.
אגב – אני אף חושב כי, לאט לאט, מגיע הזמן בו כדאי לחשוב ברצינות גם על מיון ספרים. עם זאת, יש לציין כי *אין* קשר בין קטגוריית הספרים לזו של הסיפורים, ואסור לשיקולים הכרוכים באחת להשפיע על האחרת. ההבדלים בין שני המדיומים רבים מדי.ז'תומרת, אשמח לשמוע ביקורת על ההצעה (גם אני, כאמור, לא ממש בטוח בה), אבל הטיעון הספציפי הזה לא נראה לי הגיוני. גם אני, אולי יש להזכיר, כתבתי סיפור או שניים, ובעת הבאת ההצעה הבאתי זאת בחשבון.
אפילו יותר: לא להגביל את מספר הסיפורים, אך להציב תנאי קבלה פשוט: כל סופר.מחבר המעוניין שסיפוריו ישתתפו יחויב להשתתף בועדה הקובעת, תוך שהוא נמנע מלתת ציון לסיפוריו שלו. במילים אחרות: הועדה תהיה מורכבת אך ורק ממחברים, וכך הם יאזנו האחד את השני ואף אחד לא יוכל לבכות על אינטריגות.
מצד שני, שיטה זו סובלת מסיבוכיות יתר. או שמא אני טועה?לא באה בחשבון, נקודה. כפי שהיא כעת, היא לא מוגבלת לחברי אגודה, והיא לא יכולה בשום פנים ואופן לשמש כלי להצבעה בעלת תוקף כלשהו מטעמים טכניים פשוטים. בקיצור – תשכחו מזה.
הלאה: אין שום טעם לחלק את ההצבעה לשלבים נוספים. כל העניין יהפוף לבדיחה. הפתרון היחיד, ואני הולך ומשתכנע בכך ככל שהדיון מתקדם, הוא ועדה שחבריה יקראו את כל הסיפורים וינפקו רשימה סופית להצבעת הציבור. בדומה לדמוקרטיה, זו לא דרך מרנינה במיוחד, אבל היא הטובה ביותר. אין מה לעשות.כפי שציינת, אין כמוה ליצירת פוליטיקה של בחירות. גועל נפש.
אני חושש שאין מנוס מועדה. נכון, גם בועדה תוטח ביקורת "פוליטית", אבל לא יותר מזו המוטחת בועד. על כן, כאמצעי הגנה מראש, אפשר פשוט לצאת בססמה "לפטר את הועדה", ואז לתת לחבריה לעבוד כמו כולם…אבל התחרטתי מאז.
ההצעה שלי היתה שכל גוף, לא רק אספמיה, יעביר סינון ראשוני על הסיפורים וישלח רק אחוז מסוים מהם. הבעיות: חלק מהגופים, בתנאי זה, ישלחו רק סיפור אחד (וגם זאת בעיגול קיצוני כלפי מעלה); לא לכל הגופים יש עניין לשתף אתנו פעולה; חשוב מכל: הדבר יכול לגרום למראית עין של אינטריגות פנימיות.
נראה לי ששיתוף כל הסיפורים בהצבעה ציבורית כלשהי פשוט לא בא בחשבון. אפילו 30 סיפורים, כבשנה שעברה, הם הרבה יותר מדי.
לדעתי הרעיון הטוב ביותר הוא, אכן, ועדה שתשב ותסנן את הסיפורים. אני לא רואה שום סיבה למניעת חברותם של אנשי ועדת הפרס בועדה/תת-הועדה הנ"ל – למעשה הם מועמדים אידאליים, אלא אם הם נפסלים ע"י קריטריונים אחרים (היותם מחברי סיפורים, למשל). הועדה צריכה לבחור מספר סביר של סיפורים (עשרה, למשל), ומכאן והלאה פתוחה הדרך להצבעה הגיונית והוגנת של הציבור.גם אני מעולם לא השתכנעתי לקנות מוצר או להצטרף לארגון על סמך סטיקר או מודעה. אבל בהחלט נודע לי על קיומם של כאלה מתוקף סטיקר או מודעה – ובזה העניין. הרי כל כך הרבה אנשים, לכששמעו על האגודה לראשונה, אמרו "איך אתם קיימים כל כך הרבה זמן ואף פעם לא שמענו עליכם?"
הפצת עצם קיום האגודה בקרב האוכלוסיה היא מטרה אפשרית וסבירה, ולדעתי סביר להניח שנזכה כך בחברים נוספים.הסיפור הנ"ל לוקה בכמה בעיות, אותן אפרט מיד:
א. הראה, אל תסביר I: כמעט לכל אורכו מלעיט הסיפור את הקורא בכמות עצומה של מידע ללא עלילה של ממש. במקום לחוות את אופיין של הדמויות אנו מקבלים תיאורים סגורים וקבועים שלהן, כנ"ל ההתרחשויות המעטות. ולראיה: כמעט אין דיאלוגים בסיפור, וכך נבצר מהקורא להכיר את הדמויות לעומקן.
ב. הראה, אל תסביר II: הסברים כגון "היה זה רגע קסום", למשל, לא גורמים לקורא לחוות קסם כלשהו. עדיף בהרבה לתת *תיאור קסום* של ממש. זה, כמובן, קשה הרבה יותר. מי אמר שקל לכתוב?
ג. ללא הסבר מדעי או פסאודו-מדעי מתאים, הרעיון של צאצאי זיווג אדם-דולפין מעורר גיחוך, וחבל.
ד. ההסבר המתימטי אודות תכונות גלי הקול מבולגן ולוקה בחוסר דיוק. האם ב-"חמישית" אתה מתכוון לדרגה חמישית? אם כן – מדוע לא לציין זאת? אפילו מוסיקאים (ואני אחד מהם, בעוונותי) לא יפיקו הרבה מההסבר המבולבל שניתן, ואילו לאזרחים מן השורה הדבר יראה כטכנו-באבל בלבד, ואפילו לא מעניין במיוחד. אך הדבר הבעייתי ביותר כאן הוא חוסר הקשר המהותי בין כל אלה לבין העלילה עצמה.
ה. היקף I: הסיפור קצר מדי וארוך מדי בעת ובעונה אחת. הוא קצר מדי יחסית לאורך הנדרש לתיאור הדמויות כהלכה, באמצעות התרחשויות והתנהגויות (להבדיל ממסירת מידע יבש – "הוא נראה כמו סם ניל", "הם היו מרשימים ומושכים מאד" וכו'). הוא ארוך מדי יחסית לפואנטה שלו.
ו. היקף II: הסיפור מסתיים, למעשה, במקום בו היה עליו להתחיל. התגלית עצמה היא "בסדר", נניח – אבל הדבר המעניין באמת הוא *ההשלכות* שלה, ולאלה אין כאן זכר.זה היה דבר הקטגוריה. הסנגוריה טוענת כי יש פוטנציאל וכדאי להתאמץ.
הרי זה בדיוק העניין – משהו מודפס *יפה*, גזור היטב ועם גרפיקה מגניבה, והכל מקצועי *לחלוטין*. אחרת פשוט חבל על המאמץ.
עיקר הכסף, למיטב זכרוני, הולך על הכנת הגלופות. מרגע שאלה קיימות, אין הבדל רב מאד בין הדפסת 1000 ל-10,000. לדעתי, גם השקעה של 500 או 1000 ש"ח בעניין תהיה כדאית. בכל מקרה, מה שלא יהיה, אסור *בשום פנים ואופן* לסמוך על האופציה הביתית. זו דרך בטוחה להציג את עצמנו כחאפרים.
