התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
אך גם כפתיחה הוא סביר. תיקון קל: "הוא לחש בתדהמה כאשר שרפים בוכים…" – עדיף "הוא לחש בתדהמה, השרפים בוכים…" או "בעוד השרפים בוכים…"
"חייכה" אמנם כותבים עם שני יודים, אך זה הפגם היחיד שאני מוצא כאן. יצרת עניין אצל הקורא, והוא בהחלט ימשיך לעבר הפסקה הבאה כדי לברר מה בדיוק קורה כאן. עם זאת, שימי לב שצריכה להיות סיבה טובה מאד לבהלה המופגנת של הגיבורה (גם אם זו הצגה, כמובן).
אלה, למרבה הצער, שלוש קלישאות ידועות מאד מתחום המד"ב והמיתולוגיה. אף אחת מהן לא תגרום לעניין אצל חובב המד"ב והפנטסיה הממוצע. נסי שנית, ומקדי את כל כוחותייך בפתיחה *אחת* – אבל *טובה*.
או שמא מדובר בשני דברים נפרדים? אמנם קל להסיק כי הם אותו חפץ, אך הדבר לא ברור *לחלוטין*, ואנחנו הרי רוצים בהירות מירבית.
פרט לכך, הגיגים אודות שרדינגר ושות' נפוצים מאד בספרות המד"ב, ולא די באזכור הניסוי המחשבתי הנ"ל כדי לסקרן את הקורא באמת. מדוע הניסוי *הזה* שונה מכל אזכורי שרדינגר האחרים? מה מיוחד בו? אנחנו לא יודעים, ולכן אנחנו לא בטוחים שאנו מתעניינים.
ואגב, שוב: הניסוי הנ"ל היה הדגמה תיאורטית בלבד, ושרדינגר לא עשה שום דבר לאף חתול. לכן אזכור שמו באופן זה (גם אם לגיבור קוראים, לגמרי במקרה, שרדינגר) לא מוסיף. עדיף להגיד משהו על "ניסוי שרדינגר" ולתת לגיבור שם אחר.
אני מציע שתנסי לכתוב את הפתיחה הזו מחדש תוך התחשבות בבעיות שצוינו כאן, ובייחוד במה שאמור להפוך את הניסוי הזה למעניין לקורא (ותוך שמירה על מגבלת האורך, כמובן).אתה מנסה ללכת על פואנטה מסוימת, כפי שעשה הכותב שמעליך (עומר), אבל במקרה שלך זה לא עובד. מדוע? כי עומר תיאר מצב מסוים, אותו קל מאד לדמיין, ולאחר שהקים במחשבת הקורא מבנה מסוים הוא מוסיף פריט מידע אחד הגורם לתמונה להשתנות באופן קיצוני. אצלך, לעומת זאת, יש תיאור סתמי של גרגירי חול באורך ארבע עשרה מילים מתוך העשרים, תיאור שאינו מעניין במיוחד, אפילו באורך קצר זה.
לו היתה הפואנטה עצמה מעניינת באופן כלשהו, אולי כל זה היה נסלח, אך אללי – היא קלישאית מאד.
נסה שנית.הערות:
א. "למרות ההפרעות בהולוגרמה מהגשם" מסורבל במקצת. עדיף "למרות שהגשם הפריע להולוגרמה" או "טשטש את ההולוגרמה" או משהו.
ב. או "חזייתה ותחתוני התחרה שלה צמודים" או "חזיה ותחתוני תחרה צמודים".
אבל בהחלט הצלחת לעורר את עניינו של הקורא.מצד שני – מה כאן מיוחד? מדוע יהיה מישהו *חייב* להמשיך לקרוא, בהנחה ש-Lithium הוא שם של להקה או של סגנון מוסיקלי כלשהו? ואם יש משהו מיוחד ב-Lithium הרי שהוא לא הועבר טוב מספיק כדי לגרום לי לדעת שזה המצב.
טכני:
א. "בעודי מקשיב" מרמז על פעולה ממשית שהתבצעה, לעומת "בזמן Lithium מתחשק" שמרמז על תכונת התנהגות כללית. האם לזאת התכוונת? אם לא, כדאי: "הקשבה לטנגו גורמת לי לרצות להדליק סיגריה. בזמן Lithium מתחשק…".
ב. "מתחשק להצית" – צ"ל "מתחשק לי".
ג. עברית שפה יפה – למה Lithium כשאפשר ליתיום?להרשות לעצמם? אם כן, החמצת מילה משמעותית מאד. אם לא – מה?
כמו כן:
א. חיבורים מלאכותיים כמו "מופשראש" לא עובדים טוב בעברית בדרך כלל (יש חריגים). כדאי למצוא שם אחר שאינו הרכבה שכזו. שמות פוטנציאליים: מקפא, מוקפא, ראש קפוא, מופשרי.
ב. "תפירת הגוף חדש" צ"ל "תפירת הגוף *ה*חדש".
ג. "את" היא מילה.אפשר ללטש את הסוף מעט. אולי אפשר לוותר על הפסקה האחרונה. הפסקה שלפניה טובה בהרבה, הן בפני עצמה והן כסיום.
עוד בעיה קטנטונת: כשאני קורא סיפור שסופו משנה את נקודה המבט שלי על תחילתו, אני אוהב לחזור אחורה ולבדוק אם היו בהתחלה רמזים או סתירות. כאן יש "כמעט" סתירה: אלמלא העיקול הוא היה רואה אותה קודם, אך גם כך הוא "הצליח" לעצור. אולי כדאי לשנות כאן משהו – אולי הוא *רואה* אותה מרחוק וחושב לעצמו משהו דו משמעי ("כבר מרחוק ראיתי שזו הבחורה שחיפשתי כבר הרבה זמן", למשל).
לשיקולך.הפורום מיועד לתגובות לסיפורים, ולא לתגובות-על-התגובות-לסיפורים. במילים אחרות: הביקורת שלך (ושל כל אחר אחר) על אופן ההתבטאות של המגיבים השונים לא רלוונטית. הדבר היחיד הרלוונטי הוא הביקורת על הסיפור. והיא תהיה *תמיד* הביקורת *הקטלנית* ביותר האפשרית, מתוך כוונה למצוא *כמה שיותר* פגמים בסיפור, וזאת במטרה לגרום לך, המחבר, *להשתפר* כמה שיותר. לכן שכח את המילים "קטנוניות", "זלזול", "עלבון" וכו' – הן לא יביאו אותך לשום מקום. גם המילה "כבוד" צריכה להסתלק בזריזות מהלקסיקון שלך – בשביל כבוד צריך לעבוד. הרבה. לאף אחד אין "כבוד" כלפי הסיפור שלך, וגם לא כלפי סיפורים אחרים המופיעים כאן. רק ביקורת – והרבה. הכבוד היחיד שאני רוצה לראות כאן הוא כבוד *למבקרים*.
אתה רוצה לענות למבקרים? הסבר להם *למה* לדעתך הם טעו, בצירוף *נימוקים*, *ללא* הערות אודות הסגנון או הרגשתך הרעה, והחשוב מכל – *ללא* תירוצים. לאף אחד כאן לא אכפת אם זה הסיפור הראשון, השני או העשרים ושביעי שלך, אם עברית היא לא שפת אמך, אם המחשב שלך התפוצץ באמצע או אם יש לך נזלת כרונית. אנחנו רוצים סיפורים טובים ומושקעים, נקודה, ושום דבר אחר לא מעניין אותנו.לגבי הסיפור עצמו: אתה טוען כלפי גל ש"עשיתי זאת מספר פעמים לפני פרסום הסיפור". אני לא יודע *מה* עשית מספר פעמים (גל הציע לך כמה דברים: א. לתת לאחרים לקרוא, ב. הגהה), אבל העובדה היא שזה לא עזר במיוחד. אני במקומך הייתי מאמץ את שתי ההצעות של גל, תוך דגש לתת לקוראים מנוסים יותר ממך לחוות דעה על הסיפור (כל דעה של בן משפחה, חבר, ידיד, חברה-של-חבר וכו' פסולה מראש אלא אם כן היא שלילית) והקדשת זמן מקסימלי ל*הגהה*, שניכר כי הסיפור הנ"ל לא זכה לה כלל.
הגהה בסיסית: א. לאחר כתיבת הסיפור המתן יומיים בלי לקרוא אותו או אפילו לחשוב עליו. ב. לאחר מכן עבור על הסיפור מילה-מילה וחפש טעויות ניסוח, כתיב, פיסוק. ג. אם לא ביצעת כל שינוי בסיפור – סימן שלא עברת עליו טוב מספיק, חזור ל-ב'. ד. חזור על א', ב', ג' לפחות עוד פעמיים.ועוד עצה: קרא *הרבה* ספרים בעברית, ולא רק מד"ב. הקפד לקרוא גם ספרי מקור שנכתבו בעברית. הדבר יעזור לפתור את בעיות הניסוח שלך.
גל נתן לך ביקורת קצרה והסכים לדבריהם של המגיבים האחרים. זו זכותו, ואתה יכול רק להכיר לו תודה על שטרח וקרא את סיפורך למרות הפגמים החמורים מהם הוא סובל. תשובתך אליו היא חוצפה לשמה.
נדמה היה לי שהבהרתי את הנושא בהודעותי הקודמות, אך למקרה של ספק כלשהו הנני לתמצת: בפורום *הזה* אתה תתייחס לכותבי הביקורות *בכל הכבוד הראוי* – או שתעוף מכאן. האם אני מובן?
