NY

התגובות שלי בפורום

מוצגות 15 תגובות – 406 עד 420 (מתוך 1,775 סה״כ)
  • מאת
    תגובות
  • בתגובה ל: פרס גפן לסיפורי מקור – שיטת הבחירה #171318
    NY
    משתתף

    הן, כידוע, האמת לאמיתה.

    בתגובה ל: פרס גפן לסיפורי מקור – שיטת הבחירה #171317
    NY
    משתתף

    הלואי שיהיו 300 מצביעים בשלב המוקדמות, אבל קשה לי להאמין שיהיו אפילו מאה. הלוואי שאתבדה. כך או כך, בחירה שכזו היא, כפי שציינת, בעייתית מאד.

    בתגובה ל: פרס גפן לסיפורי מקור – שיטת הבחירה #171269
    NY
    משתתף

    שוב, יש שוני מהותי, כפי שהסברתי למעלה, בין ספר מתורגם, שהנו מוצר מסחרי לכל דבר, לבין סיפור מקורי (אני לא עוסק כעת בקטגוריית הספרים המקוריים, למרות היותה בעייתית גם היא), שהוא לא. יש גם שוני מהותי ביחס בין מספר המועמדים למספר המצביעים בשלב המוקדמות, שוני אשר, בשילוב עם עובדת אי-קריאת-כל-המועמדים (המשותפת לכל הקטגוריות, אכן), גורם לבעייתיות חריגה בשלב זה ובו בלבד.
    וכפי שכבר הבהרתי – אם למישהו יש רעיון אחר, שאינו כולל ועדה, לצמצום מספר המועמדים לבחירת הקהל, יואיל ויכבדנו בו. ברור ומובן שלא הועדה היא העניין אלא *הצמצום*.

    בתגובה ל: פרס גפן לסיפורי מקור – שיטת הבחירה #171257
    NY
    משתתף

    והתבקשת לבחור ב-15 או 20 סיפורים? באיזו ועדה היו חברים יותר משלושה שופטים?
    מצטער, זה פשוט לא אותו דבר. ובכל מקרה, יש הבדל ברור בין בחירה של אנשים *שקראו* את *כל* המועמדים ובין זו של אלה ש*לא* עשו כן. ההבדל הזה נקרא "הגינות" ואולי אף "שמו הטוב של הפרס".

    בתגובה ל: פרס גפן לסיפורי מקור – שיטת הבחירה #171255
    NY
    משתתף

    א. כשתנמק את ה"עובדה" שלך אולי אענה לך. בינתיים רק קבעת עובדה, ללא נימוקים. את הנימוקים שלי לדעה הנגדית, לעומת זאת, תוכל לקרוא למעלה.
    ב. מי אמר שאספמיה תפגע? ודאי לא אני. ודאי לא כאשר מספר הסיפורים *מתוך* אספמיה שהתפרסמו השנה ברשת דומה למספר כל שאר המועמדים שהתפרסמו ברשת או אף עולה עליו. מי שיפגע הם המחברים הפחות-מוכרים-בקהילותינו, וגם, ללא קשר לפגיעה כלשהי, נראה לי שיש לכולנו אינטרס ברור ומובהק שפרס גפן אכן יסמל משהו ולא יהיה בחירה קיקיונית ועניין של מזל.
    ג. עם כל הכבוד לעורכת המגזין, הרי שעובדת היותה העורכת לא מקנה לטיעוניה משנה תוקף במקרה זה. זאת ללא קשר לטיעוניה עצמם, שעם חלקם אני מסכים.
    ד. פ451: זוכר שכתבתי איפהשהו למעלה שלא נוכל ללמוד דבר גם כשתוצאות ההצבעה יהיו בידינו? זו בדיוק הסיבה. יכולים להיות עשרות גורמים שונים ומשונים לזכייתו של פ451: היותו של בראדבורי מפורסם בקנה מדה גדול בהרבה מזה של סימונס ואפילו הרברט, מסע פרסום מוצלח, כתבות אוהדות בעיתונות (הספר זכה ליותר כתבות בעיתונות המיינסטרים מאשר כל ספר מד"ב או פנטסיה אחר באותה שנה, למעט, אולי, ה. פוטר), היותו קצר יותר (יש אנשים שמפחדים מספרים ארוכים), היותו מוכר בתחום המיינסטרים ועוד כהנה וכהנה. האם אני טוען שלכל אחד מהגורמים הללו היה חלק בזכיה? לא. אני לא יודע. וגם אתה לא. אי אפשר לדעת. ולכן מה שהתרחש בשנה שעברה, כמו גם מה שיתרחש השנה בתחום זה, אינו שיקול.

    פרט לכך, כפי שהבהרתי ונימקתי קודם, אין כל קשר בין קטגוריית הסיפורים הקצרים לקטגוריית המתורגמים.

    בתגובה ל: פרס גפן לסיפורי מקור – שיטת הבחירה #171244
    NY
    משתתף

    הספרים המתורגמים, ואתה יודע זאת בדיוק כמוני, נכתבים ברובם על ידי *סופרים מוכרים*, זוכים לפרסום על ידי ההוצאות ומהווים מוצר צריכה לכל דבר. במובן זה פרס גפן, אם נרצה ואם לאו, הוא פרס על שיווק טוב ועל יחסי ציבור לא פחות מאשר על טיב.
    סיפורים קצרים הם עניין אחר לגמרי, ואין צורך להסביר מדוע. לכן אבקש לבטל מיד כל נימוק הקשור לקטגוריות המתורגמים. הנימוקים היחידים הקבילים בנושא הם אלה הנוגעים ליעילות ולהגינות של תהליך הבחירה.

    (במאמר מוסגר – מספר הספרים קטן בסדר גודל ממספר הסיפורים, אבל זה רק השוני הקטן ביותר בין הקטגוריות)

    בתגובה ל: פרס גפן לסיפורי מקור – שיטת הבחירה #171243
    NY
    משתתף

    לידי הועדה. להיפך – ההחלטה החשובה, על הזוכה עצמו, *נשארת* בידי הקהל. אבל בחירה בין יותר ממאה סיפורים על ידי (כנראה) פחות ממאה בוחרים היא בעייתית – לא בגלל אופיים, השכלתם או השתייכותם הארגונית של הבוחרים אלא פשוט בגלל חוקי *הסטטיסטיקה*.
    אני לא חושב שעקרון בחירת הקהל קדוש, ועוד לא שמעתי שום סיבה *הגיונית* לשמרו ב"טהרתו". הועדה שאני מציע היא פשרה – אני לא מציע שועדה תבחר את הזוכים עצמם, להזכירך (רעיון שעלה גם הוא בדעתי כבר מזמן), אלא רק את המועמדים בשלב המוקדמות. לכן גם מנוטרל עניין ה"פשרה" שדיברת עליו – היות והועדה בוחרת 15 או 20 מועמדים, חבריה לא חייבים להתפשר על הסיפור-שכולם-מסכימים-שהוא-בסדר.
    קשה לארגן ועדה? זה כבר עניין אחר, ואולי יש לו פתרונות אחרים. הנקודה היא – חייבים סינון ש*לא* מערב את "הקהל" לפני שמעבירים את הסיפורים לבחירתו.

    בתגובה ל: פרס גפן לסיפורי מקור – שיטת הבחירה #171240
    NY
    משתתף

    זמינים ברשת. אני דאגתי לכך אישית.
    באשר להגינות של ועדה – ועדה, מטבע הדברים, הנה בת פיקוח. אם הסיבות לאי הקמת ועדה הן מעשיות, כדוגמת הקשיים שתיארת, ניתן לחשוב כיצד לפתור אותן. אבל במישור *העקרוני* אין שום סיבה לא לבצע את העבודה על ידי ועדה, כאשר ברור ומובן שכל חבר ועדה אכן *קורא* את כל הסיפורים – להבדיל מבחירת הקהל, כאשר ברור, ידוע ומובן שכמעט *אף אחד* מבין הבוחרים לא קורא את כל הסיפורים (לא כאשר יש יותר ממאה סיפורים וכאשר רובם לא זמינים ברשת).

    בתגובה ל: מעמד הפועלים #181922
    NY
    משתתף

    הסיפור לוקה מאד. הנה כמה הערות לתשומת לבך:
    א. זה לא סיפור, כי אם רעיון גולמי. אין לו עלילה או גיבורים של ממש. זה תיאור מצב, וככזה הוא משעמם למדי. החלטת שפועלי הזבל משרתים בגהנום – סבבה (נניח), אבל מה הלאה? מה התוצאות? מה ההשלכות? מה קורה כשמישהו מגלה את זה ומבין שהוא יכול לקבל שירות הרבה יותר טוב בעזרת מחומש, כמה נרות וספר השבעות, נניח? או כשראש העיר מבין שמשהו מסריח מתרחש במחלקת התברואה? או כשמכשפה עושה גירוש שדים וכתוצאה עובדי הנקיון לא יכולים להתקרב קילומטר לביתה ונאלצים למצוא תירוצים שונים ומשונים לכך? בקיצור – יש לך רעיון כלשהו – זו רק ההתחלה. עכשיו אתה צריך למצוא עלילה ודמויות, התפתחות, משהו שיעניין את הקורא. רעיון גולמי, נחמד ככל שיהיה (וזה שלך לא משהו) פשוט *לא עובד*.
    ב. דמויות שמספרות אחת לשניה את מה שהן כבר יודעות ממילא גורמות לעויתות קיבה אצל רוב הקוראים. גם הצדקות כגון "כפי שכל אחד מכם אמור לדעת" לא עובדות. אנשים לא נוטים לחזור ללא צורך על מה שבני שיחם כבר יודעים. דיאלוג שכזה הוא מלאכותי ומעצבן. עליך למצוא דרכים טובות יותר להעביר את המידע לקורא.
    דוגמה למשפט לא סביר שמכיל מידע מיותר: "בדיוק חזרתי מטיול ברבת-עמון, בירתה של ירדן, המדינה השוכנת ממזרח לישראל מולדתנו ואשר חתמה אתנו הסכם שלום לפני כמה שנים. היה כיף!"
    דוגמה למשפט סביר: "בדיוק חזרתי מטיול ברבת-עמון. היה כיף!"
    ג. מה תפקידו של השיר, בדיוק? אם הוא אמור להצחיק, הרי שהוא נכשל בגדול. אם הוא אמור לתת לנו מידע חדש – כנ"ל. במילים אחרות – קצץ את המיותר. תמיד.

    אני ממליץ לך מאד לקרוא את *כל* המאמרים העוסקים בכתיבה הנמצאים בכללי הפורום, רצוי מספר פעמים. אל הכללים ניתן להגיע באמצעות הקישור המהבהב הגדול בראש דף זה.

    בתגובה ל: פרס גפן לסיפורי מקור – שיטת הבחירה #171231
    NY
    משתתף

    א. העובדה שסיפור X זכה בפרס בשנה שעברה *לא מוכיחה דבר*, ובשנה שעברה, להזכירך, *כל הסיפורים* המועמדים היו זמינים ברשת, ללא יוצא מן הכלל, בכל שלבי הבחירה – והיו הרבה פחות מהם.
    ב. כל הבעיה היא שלב הסינון הראשוני! שלב זה במתכונתו הנוכחית, כפי שיעל הדגימה היטב, פשוט *לא הוגן* – ולא אכפת לי איך זה בארה"ב או באוסטרליה או אנ'לא יודע איפה. תכניסו לכם לראש טוב טוב – הוא *לא הוגן* ו"בחירת הקהל" במצב זה הנה *נטולת משמעות*.
    ג. מתנגדי הועדה מציינים כל הזמן ש"סיפורים טובים זוכים גם כך". אבל האם הסיפורים הזוכים הם אכן הסיפורים הראויים *ביותר* לזכות? עלינו לשאוף לא רק לכך שסיפור טוב יזכה, אלא לכך שהסיפור הטוב *ביותר* יזכה – ושיטת המוקדמות לבחירת הקהל *פוגמת* בכך, כיוון שהיא מעוותת את התוצאה בהתאם לגורמים שאינם קשורים לטיב הסיפור, קרי – זמינותו ברשת, מידת הפרסום של מחברו בקהילותינו ו/או בכלל והעיוות הסטטיסטי הבלתי נמנע שנוצר כאשר מספר המצביעים קטן ממספר המועמדים. אלה הן *עובדות* בלתי ניתנות להפרכה, ושום תוצאה של ההצבעות השנה לא תשנה זאת.

    בתגובה ל: פרס גפן לסיפורי מקור – שיטת הבחירה #171221
    NY
    משתתף

    רובם המכריע של הסיפורים פורסמו, כמובן, בחלומות באספמיה. מתוך אלה, שמונה או עשרה ראו אור גם ברשת, כחלק מהפרסום של אספמיה. עוד שלושה-ארבעה סיפורים פורסמו במקומות אחרים.
    אמנם יתכן שתוצאות המוקדמות יראו נטיה מופגנת לטובת סיפורי הרשת, אך סביר יותר להניח שההטיה תהיה "נסתרת", ביחוד לנוכח מיעוט המצביעים וריבוי מחברי הסיפורים ביניהם. הבעיה כאן, לדעתי, כללית יותר – אין זה הוגן להציג מועמדים לשיפוט כאשר חלק מהם זמינים וחלק לא.

    בתגובה ל: פרס גפן לסיפורי מקור – שיטת הבחירה #171220
    NY
    משתתף

    ממני. אבל השיטה הזו נראית לי לא הגיונית, סטטיסטית, ואם אחינו בגולה עושים בה שימוש, עדיין אין זו סיבה מספיקה לנו.
    פרט לכך – 500-700 איש שמצביעים לחמישה מועמדים בכל קטגוריה בשלב הסופי זה נהדר. לגבי השלב המוקדם – האם אתה בטוח בנתונים שלך?

    בתגובה ל: פרס גפן לסיפורי מקור – שיטת הבחירה #171210
    NY
    משתתף

    נהיה חכמים יותר בעוד זמן קצר, אבל הרשו לי להמר שמספר המצביעים בשלב המוקדמות יהיה *קטן* ממספר הסיפורים המועמדים. *זה* המצב הספציפי הייחודי לנו. זה המצב שבו אין כתב עת מפורסם *באמת* בקנה מדה ארצי, שלא לדבר על סופרים בתחום. זה ההבדל בין ארצנו לבין ארה"ב ואוסטרליה.

    בתגובה ל: ברכות, וכמה תהיות טכניות #171198
    NY
    משתתף
    בתגובה ל: לונה-פארק #181906
    NY
    משתתף

    ב. אני שמח לשמוע. עם זאת, המילים הללו לא מופיעות בתוך דיאלוג אלא כתיאור בפי *המספר*, אותו אחד שמתעקש על שפה גבוהה כביכול. אם המילים היו בפי אחת הדמויות לא הייתי מעיר על כך.
    ג. אני מצטער, אבל במקרה שלך החוכמה היא לדעת להקשיב למנוסים ממך וליישם את עצותיהם. הדיאלוג מסורבל, מעיק, גדוש תיאורים מיותרים, לא זורם ולא מעורר בקורא כל חשק להמשיך לקרוא. אתה יכול להתעקש על "אמיתות" התיאורים עד מחר – טכנית, הדיאלוג לא עובד. דרך "הצגת הדמויות", כלשונך, מסורבלת וגובלת בעילגות לשמה. זהו. אתה רוצה להכנס לויכוח לא-נכון-כן-נכון? לא כאן ולא איתי. הצגתי בפניך את *העובדות*, עכשיו תעשה מה שאתה רוצה.
    לשאלה האם ישבתי או לא על ברזלים כלשהם אין כל קשר לעניין, כמובן. אני מהמר שלא טסת מעודך בספינת חלל – האם הדבר פוסל אותך מלבקר סיפור מחורבן על חללית?
    ז. כמוהן כחמישים. פעם אחת מספיקה, ולעתים אפילו היא לא נחוצה. המנע מהכפלות מיותרות. אל תספר לי מה שאני כבר יודע. אל תזכיר לי מה כתבת קודם. אל תאכיל אותי בכפית.

    כולי תקווה שתפיק את הלקחים הדרושים.

מוצגות 15 תגובות – 406 עד 420 (מתוך 1,775 סה״כ)