התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
הרי לא בעיה לבלבל. כל אחד יכול לעשות את זה. הבלבול שלך אמנם חינני יותר מהרבה בילבולים אחרים, אבל בסופו של דבר התוצאה זהה – "אז מה?"
אתה יכול לבלבל את הקורא כחלק מהסיפור (או *ב*חלק מהסיפור), אבל בסופו של דבר כדאי שהקורא יבין מה קרה כאן, אחרת החמצת את המטרה האמיתית שלך, שהיא – להעביר משהו (משהו שהוא *לא* בלבול) לקורא.עדיין, קשה מאד להפיק משהו מהסיפור, למרות שיש לו פוטנציאל. לדעתי כדאי לך, בתור התחלה, לוותר על לפחות שלוש תת-דמויות. גם הנושא של שינוי העבר ממש, אבל ממש לא ברור עדיין.
ולספר לנו, הבורים, מה טוב לנו. הוא גם טוען בפירוש שהוא קרא/מכיר את "כל או רוב" הספרים. הוא יכול לנקוט, אם כן, בשתי דרכים:
א. לכלול ברשימתו את *כל* הספרים הקיימים.
ב. להוסיף הערה כגון "כמו כן קיימים ספרים שלא קראתי ואשר עליהם איני יודע דבר".יש כאן מעט מדי רעיון ועניין על יותר מדי מילים. הגיבורה לא מעוררת הזדהות (רוב הפרטים שאת מספקת עליה מיותרים למדי בהקשר לרעיון), הרקע לא קיים (ומה שקיים מיותר), ואין כאן שום דבר שיחריד מישהו משלוותו. גם הרעיון עצמו לא בדיוק מרעיד את אמות הסיפים. זה מין סיפור שקוראים ואומרים "נו, בסדר. שיהיה."
נראה לי שזו גם הסיבה למיעוט התגובות.ולא זכור לי שהיתה לי בעיית הבנה כלשהי.
אני גם לא הייתי ממהר להכריז על פגמים שתסבול מהם "תמיד". אתה הרי מפרסם כאן כדי לקבל ביקורת ולהשתפר, לא? תעבוד על זה!
המה"ס שלך מודגם יפה בחלקו הראשון של הסיפור – הגיבור נותן אותו לסובבים אותו ולאט לאט אנו נחשפים לפעולתו. זה טוב – אבל יכול להיות טוב יותר. כיצד תבהיר לנו מה העניין? באמצעות *עוד* חשיפה של השפעת המכשיר, כמו גם שימוש מבוקר ביותר בזכרונותיו של הגיבור.
למשל (ואני לא טורח כרגע על ציטוטים מדויקים), במקום "המה"ס היה מכשיר שעשה ככה וככה וככה, והוא חד-כיווני, והנה הוא עשה משהו אחר", נסה משהו כמו "דו כיווני? הוא לא יכול להיות דו כיווני!". אולי אפילו עשית את זה בשלב מסוים, ואם כן – למה שתסביר לי על המכשיר? אין סיבה אמיתית. הרעיון לא מורכב עד כדי כך.
פרט לכך, כפי שציינתי קודם, עליך לעבוד יותר על המניעים של הדמויות והגזעים המעורבים.א. המנע מהסברים מיותרים. רוב פעילותו של המה"ס מוסברת היטב באמצעות החלק הראשון, העלילתי, של הסיפור. אין צורך להתחיל לפרט את ישיבות הסוכנים ותדריכיהם, למעט, אולי, מידע סופר-חיוני, אותו אתה יכול להעביר גם כזכרון של הדמות הראשית.
ב. הייתי רוצה יותר הסברים לגבי הסיבות לפעילותם של החייזרים, כמו גם השאלה המעניינת – מדוע הם נראים ומתנהגים כבני אדם לכל דבר? פרויקט כזה הוא, מן הסתם, מאמץ טכני כביר והוצאה עצומה – מדוע הם עושים זאת *באמת*?
ג. אם הם קוראים למאדים "מאדים", מדוע הם קוראים לכדור הארץ בשם מופרך כלשהו? לא אמין, לא טוב.
ד. לנוכח סגנון הכתיבה (הלא רע!), אני מציע לך להמנע מאינגלוזים ומביטויים באנגלית ("אקשן", למשל), אלא אם כן מדובר בסגנון דיבור של אחת *הדמויות* (הווה אומר – בתוך משפט בדיאלוג).
ה. הגיבור מסביר למפעיל מדוע הוא עושה את מה שהוא עושה באופן לא אמין, כזה המיועד באופן ברור לקורא. נסה להמנע מלהאכיל את הקורא בכפית.
ו. באופן כללי – השקע מעט מחשבה על המניעים האמיתיים של כל הדמויות והגזעים האמורים.סה"כ – לא רע, ובהנתן שיפורים כאמור כאן יכול להיות מצוין!
תשקף כמותית את היחס בין אספמיה לשאר המפרסמים, אני חושש שהרבה מצביעים במוקדמות, בהיותם נטולי אספמיה ו/או לנוכח הכמות העצומה של המועמדים, יבחרו לפחות בחלק מהסיפורים אקראית או על פי שמם או על פי מחברם. כלומר – גם אם הרשימה הנ"ל תהיה "נכונה" מבחינת יחסי הסיפורים (למעשה היא כמעט לא יכולה להיות "לא-נכונה" – לא התפרסמו מספיק סיפורים מחוץ לאספמיה כדי לאפשר זאת), אין הדבר מוכיח מאומה.
שיטת הועדה אמנם כרוכה בקשיים ובמגבלות משלה, אבל כך אפשר לוודא שלפחות שלב הסינון הראשוני מתבצע על ידי אנשים שקראו את *כל* הסיפורים. בשלבים הבאים הסיכוי לקריאת כל הסיפורים המעורבים גדול בהרבה, ביחוד אם הם יפורסמו ברשת (מובן שפרסום 15-20 סיפורים הגיוני הרבה יותר מפרסום מאה מהם – כנ"ל קריאתם).ואפילו אחד מהמשכיו המחרידים. ושני ספרים מסדרת מאדים של קים סטנלי רובינסון (ילדים – אל תנסו זאת בבית!), וספרי סדרת הרימום של ברין, ועוד הרבה דברים מפוקפקים. הרי לך תוצאות השיטה.
נכון – הרבה ספרים טובים נבחרו גם הם במשך השנים, אבל אחוז הספרים הלא-ראויים, הבינוניים להכעיס או הגרועים ממש שהגיעו לכס הרם גדול בהרבה מ"שנה אחת מתוך".ההוגו, אגב, מחולק מאז 1953, אם כי הוא לא חולק ב-1954. אתר הכולל את כל הזוכים בהוגו במשך השנים תוכל למצוא כאן.
