התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
1. הקורא זוכר גם בלי זה, תודה. הקורא לא טיפש.
2. לא הבנת כלל את דברי בנושא הדיאלוג. קרא שנית, בבקשה.
4. אחד הדברים החשובים ביותר לכתיבת סיפור, ואחד הקשים ביותר לתפיסה אצל סופרים מתחילים, הוא שלא כל קטע שעלה בדעתם מתאים לסיפור הנוכחי. קל מאד לכתוב משהו ו"להתאהב" בו, להחליט שהוא חיוני פשוט כי הוא טוב לדעתך, למרות שלמעשה הוא לא ממש מתאים לסיפור. במקרה שלפנינו, הסיפור עם אדם *לא* חשוב – להיפך: הוא מפריע מאד והוא לא קשור ישירות. אני יודע שאתה חושב שהוא קשור – אבל הוא לא. מדוע? כי אפשר לחתוך אותו ולהסתדר בלעדיו. פשוט. וכל דבר שאפשר לחתוך ולהסתדר בלעדיו, *צריך* לחתוך ולהסתדר בלעדיו. ככה זה עובד. כרגע אין לך סיפור, יש לך שני סיפורים, ואחד מהם (אדם ביגין) הוא סיפור רע מאד, נטול פואנטה, ומפריע להתפתחותו של השני. העף אותו.
5. אזכורים של דברים שאנחנו אוהבים יש לעשות במלוא העדינות והזהירות. למשל, היית יכול לאזכר את הארי על ידי תיאור הדמות בלבד (הרי תיארת אותה כך), אך *ללא* השם. אבל לא – אתה נותן את השם, ועוד חוזר עליו כמה פעמים כדי להיות בטוח שכולם הבינו. זו התנהגות של פיל בחנות חרסינה. לא טוב. רע מאד, אפילו. הדבר מפחית מאמינות הסיפור וגורם, כפי שאמרתי, להגחכתו.כללית, אתה חייב להבין דבר אחד: כאשר אתה כותב סיפור, המטרה *היחידה* שלך היא כתיבת הסיפור. הסיפור הוא השליט, הוא המלך, הוא הכל יכול, ואתה המשרת שלו. אם משהו שמאד רצית להכניס בסיפור מזיק לו – אתה חייב להעיף אותו. אם קטע מסוים פוגע בזרימה, אתה חייב לקצץ או להעיף אותו. אם מוטיב או גורם מסוים פוגע באמינות, הוא חייב לעוף. כתיבת סיפור, מה לעשות, היא דבר שדורש *משמעת*.
אני מוסיף כאן קישור לסיפור קצר שכתבתי פעם – פצקרשת (ראה אור בגליון מספר 1 של חלומות באספמיה). קרא אותו. שים לב לדברים הבאים:
1. אופן השימוש בדיאלוג (להבדיל מזה שלך, ולאחר שתקרא שנית את מה שכתבתי בנושא בהודעתי הקודמת).
2. שים לב לצמצום, לאופן בו אני לא נותן לך *שום* רקע על אף אחת מהדמויות (בלי שום "הוא נולד ככה וככה ואז עשה ככה ושמה), ועדיין אתה יכול להבין דברים רבים על האופי של כל אחת מארבעתן.
3. שים לב לאופן בו האזכורים היחידים בסיפור נמצאים שם רק כאשר הם חיוניים לחלוטין (בסופרמרקט – אתה תראה) – ולא בשום מקום אחר.
4. לכל מילה, לכל פסיק, לכל אות יש תפקיד. אני לא כותב בשתי מילים מה שהייתי יכול לכתוב באחת.צא ולמד.
לפחות בתחומים בהם אני פעיל, קרי האתר והמימד, הועד נוטה (בחוכמה רבה) לתת לאנשים האחראים לבצע את עבודתם ללא התערבות מיותרת. ואכן, למימד יש מערכת ולאתר יש מנהל.
מעביר שלמונים לידי עורך אתר האגודה על מנת שזה האחרון לא יוציא דיבתו רעה בכך שיספר לכולם מה ריכלה עליו עורכת כתב העת בנוכחות חלק מהכותבים ואפילו כמה לקטורים במסיבה חתרנית זו או אחרת שהתקיימה במרתף המערכת ובשיתוף עם ארון היינות של אחד מבחירי האגודה וגרביו של אחד משועיה.
מה, לא?אני לא חושב שיש קשר בין מספר המועמדים בשתי השנים הללו לבין שיטת הבחירה. יותר מאסיפת בחירות אחת ניצלה מקטסטרופת-מיעוט-מועמדים ברגע האחרון (באחת הפעמים עשיתי זאת אני, לאחר מרפק ידידותי של דידי) גם בשיטה הישנה. המצעים פחות העניינים אותי מאשר עצם עובדת הגשת המועמדות מראש וההשקעה הראשונית בהם.
החזרת השיטה הישנה כדי להעלות את כמות המתמודדים דומה לכריתת ראשו של חולה כדי להסיר גידול. תודה, אבל לא תודה. צריך למצוא דרכים אחרות להעלות את מספר המועמדים.ניכר בסיפור שיש לך הרבה מרץ ושאין לך הרבה נסיון בכתיבה. זה לא נורא – נסיון הוא המצרך היחיד שאפשר להשיג, ואפילו די בזול. הוא עולה רק בזמן ובהשקעה…
הנה כמה עצות של בעל נסיון:
א. הרקע, הרקע, הזמר הוא לך: יותר ממחצית הסיפור היא הרצאת רקע, וזאת באופן מפורט מאד, כאילו לא החלטת במה אתה רוצה שהסיפור יעסוק באמת. את כל נושא ההיסטוריה של שלטי ה"שמור מרחק" אפשר היה לצמצם לשני משפטים, לעבור לעיקר, שהוא סיפורו של ג'ון. מה שמביא אותנו ל:
ב. איש אנגלי בניו-יורק: אתה גר בארה"ב? גרת פעם בארה"ב? אתה מכיר את ההיסטוריה האמריקאית, ההקשרים התרבותיים האמריקניים והחינוך האמריקני היטב? אם לא – אל תכתוב סיפור שגיבוריו אמריקניים במוצהר. חבל עליך וחבל עלינו. כשתצבור הרבה מאד נסיון תוכל, אולי, לנסות זאת שוב.
ג. רצף ושטף: המחמאה הגדולה ביותר שקורא יכול לתת לך היא העובדה שהוא ממשיך לקרוא. את הסיפור הזה קשה מאד להמשיך לקרוא, כי הוא ארכני למדי, מכיל המון פרטים מיותרים (למי אכפת כל הסיפור עם אדם ביגין? מה זה חשוב? יש הגרלה וזהו, תודה! למי אכפת מאיפה בא הכסף של הגיבור? תאמין לי, לאף אחד. לא בהקשר של הסיפור הזה) ונכשל במטרה העיקרית, הלא היא שמירת העניין של הקורא. אדגים זאת באמצעות הפתיחה:
"בקצה המרוחק של הפרוזדור ישב אדם." – תגובת הקורא: יופי לו.
ובמילים אחרות: למי אכפת? לא קרה כאן שום דבר, אין כאן שום גורם מעניין, שום דבר שיתפוס את עינו של הקורא.
נמשיך: "ג'ון היה אדם נעים למראה, בעל עיניים כחולות ושיער שחור באורך בינוני." – תגובת הקורא: So What?
אם הייתי קורא כתב עת של סיפורים, נניח, והסיפור הזה היה מופיע בו, סביר להניח שהייתי מדלג עליו לאחר קריאת שני המשפטים הללו. ודאי אתה אומר לעצמך כעת שאני רשע ונבזה, אך, למרבה הצער, אני רחמן בן רחמנים. האמן לי. אולי תרצה לטעון שהתיאור ההוא מגיע מהארי פוטר, ואז תיתן לי סיבה מצוינת לסעיף הבא –
ד. הארי פוטר, פוטר פוטר: תעיף אותו משם. הדבר היחיד שאזכור הפוטר עושה הוא פגיעה באמינות הסיפור והגחכתו באופן כללי. בכלל – התחכמויות מיותרות הן דבר רע. לא כל רעיון שנראה לך משעשע כשהוא בראשך עובר טוב אל הנייר (או מעבד התמלילים).
ה. המצאות עתידניות: יש לנהוג באלה בזהירות רבה. אתה מלעיט אותנו בכל מיני המצאות שלא קשורות לסיפור, כמו המנעול במלון, למשל. כדי להראות לך למה הדבר דומה, הנני להביא כאן דוגמה קטנה:
כשאחד מהשוטרים החל לירות לכיוונו של משה בעזרת מקלע כבד, הוא הבין שכדאי לו למצוא מחסה ומהר. מתנשף ומזיע, הוא הגיע אל דלת הברזל והוציא את המפתח. המפתח היה פיסת מתכת משוננת שהחריטה שעליה הבטיחה כי מנעול הדלת – אמצעי מיוחד שלא איפשר לדלת להפתח ללא שימוש במפתח – ישתחרר אך ורק אם יוכנס מפתח בעל הצורה המיוחדת הזו ויסובב פעמיים עם כיוון השעון. משה הכניס את המפתח לחור המנעול, שהתאים בדיוק לצורת המפתח, וסובב אותו פעמיים עם כיוון השעון. הדלת נפתחה.
מעצבן, לא? כנ"ל המצאות עתידניות מיותרות. אם הוא פתח את הדלת, לא מעניין אותי איך הוא עשה את זה – אלא אם כן יש לדבר חשיבות *קריטית* לעלילה, מה שלא קורה בסיפור שלך.
ו. דבר אלי בפרחים: כאשר אתה כותב דיאלוג, רוב המידע אמור להגיע מתוך דבריהם של המשתתפים, *לא* מתוך הוראות בימוי שלך. הנה דוגמאות:
*לא נכון*: "אני שונא אותך, חתיכת אידיוט!" אמר משה בכעס. *נכון*: "אני שונא אותך, חתיכת אידיוט!" אמר משה. (קל להבין מהטקסט שמשה לא בדיוק שמח וטוב לב כרגע.)
*לא נכון*: "אז מה העניין עם החתולה?" שאל ג'ון בשילוב עם הרמת גבה. *נכון*: "אז מה העניין עם החתולה?" (הרמת גבה היא טריק כל כך זול, כל כך נדוש, שצריכה להיות לך את האם-אמא של הסיבות הטובות להשתמש בו. אחסוך לך מעט זמן ומקום בתגובתך: *כאן* אין לך. ואפילו לו היתה, הרי שהניסוח מסורבל מאד. אפשר פשוט "שאל ג'ון והרים גבה".)
*לא נכון*: "אמרו לך פעם שאת מוזרה?" הוא לא הולך לראותה שוב, אז למה לא להיות כן? *נכון*: "אמרו לך פעם שאת מוזרה?" (אל תפרש לקורא. הקורא ילד גדול.)
ז. הגהה ועריכה: ככלל, העבר את הסיפור בבודק-איות של Word. זה יחסוך לך הרבה בלגן. לאחר מכן עבור עליו וחפש שגיאות – איות, פיסוק, תחביר. אם לא מצאת, סימן שמשהו בתהליך הבדיקה שלך לא בסדר – תן למישהו אחר לבדוק. חזור על תהליך זה בין שלוש לאינסוף פעמים, ברווח של כמה ימים זה מזה (לפעמים כדאי לעזוב את הסיפור לשבוע ולחזור אליו עם ראש נקי). פרסם את הסיפור רק *לאחר* כל התהליך הזה.
ח. המלצה אחרונה: קרא את *כל* המאמרים המצורפים לכללי הפורום שלנו. קישור גדול ומהבהב לכללים אלה תמצא בראש העמוד.זהו להיום. פירוט בעיות ניסוח, תחביר ופיסוק אני משאיר כרגע לשאר שוכני הפורום.
אה, כן – ברוך הבא!נתונים בקישור "אודות האגודה", משמאל למעלה (וגם כאן, למתקשים). פרט לכך, למיטב ידיעתי, הקו המנחה הוא תקנון העמותות הסטנדרטי. אבל שוב – כדי לדעת מה קורה, כדאי לך לעיין בעמוד ה"אודות". יש לנו גם, אגב, עמוד מיוחד המוקדש לשאלות נפוצות אודות האגודה והאתר. הנהו.
שנינו צריכים להקים קרטל. כך, כישות אחת, נוכל לזכות בפרס שנה אחר שנה ולהתחלק בו – או בשיטת הרוטציה, או (יותר כיף) בשיטת המשור החשמלי. מה אומרת?
ומידע עליה נתן למצוא בעמוד "כתבו לנו" של האתר.
ואני מצטרף לדבריה של Boojie בכל הנוגע להגשת רעיונות לאגודה.אם תמשיכי להטפל לקטנות לא תהיה בידי ברירה אלא למחוק את הפתיל הנ"ל ואת הודעותיך העתידיות, באופן מאד לא דמוקרטי, לא הוגן, לא יפה ולא אכפת לי. כמו כן, מומלץ *לקרוא* את הודעותי לפני שמגיבים להן, כדי לא לחטוא בציטוט משפטים *שלא כתבתי*.
הפורום הזה, באופן מודע, לא מיועד לכל אחד. הוא, ככתוב בכללי הפורום, *אליטיסטי*. מי שלא יכול לשאת את האש, שיתרחק מן המחבת. כל עוד אני המנהל כאן, כך זה יהיה. אף אחד לא מכריח אותך – או אף אחד אחר – לקרוא ולהשתתף. יש לך בעיה? באסה. את לא אוהבת את הסגנון שלי? חסה. זה מה יש. לא טוב? אל תשלמי לי.
כעת, כיוון שאין לי כל כוונה להתחיל לנהל שוב דיונים על מהות הפורום, ועוד עם מישהי שלא כותבת סיפורים אלא סתם מעירה, הריני מכריז על הפתיל הנ"ל כסגור, והודעות נוספות בו – שלך ושל אנשים אחרים – ימחקו. אם יש לך בעיה איתי, כתובת הדוא"ל שלי נתונה בראש הודעה זו וכן בכללי הפורום.עושה זאת, כמובן, כדי להתמקד בגורמים *הטעונים שיפור*. זה לא פורום מחמאות ולא פורום האגו של הכותבים – הביקורת כאן קשה וחדה, ומי שרוצה פינוקים שילך לאמא. הביקורת גם לא אמורה להיות "נעימה לקריאה", אלא חדה, בהירה, מדויקת ונוגעת לבעיות של הסיפור ולא לשום דבר אחר. אזכורים חיוביים אפשריים אך לא הכרחיים, ומי שרוצה משהו נעים, שיקנה טיטולים.
ומצד שני, ודאי שיש כאן ביקורות שלי הכוללות אלמנטים חיוביים:
1
2
ו-3, שאמנם אינה חיובית במיוחד, אבל היא הביקורת השלילית החמודה ביותר שמישהו קיבל אי פעם.בקיצור, הדבר היחיד שעליו באמת אין לי שום דבר חיובי להגיד הוא, למרבה הצער, הודעתך שלמעלה. אני מציע שבמקום לקטר תשבי ותכתבי סיפור, ואז לפחות יהיה לך נושא אמיתי לויכוח. וקראי לפני כן את כללי הפורום. הם טובים לראש ולמעיים.
