התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
לפני שאני נאלץ להפר את הבטחתי האמיצה לקיפוד ולהעיף את הפתיל הזה לקיבינימט, מה שבא לי לעשות כבר מאתמול? מספיק! תשתקו, שתיכן, או שתלחמו באורט, או ב-Ynet, או בדוא"ל. לא כאן. חלס.
כנ"ל כל השאר. נשבר לי – ובטח לא רק לי – מלשמוע על הסכסוך הדבילי הזה ועל מי חושב מה על מי. אם למישהו יש ביקורת *עניינית*, שיכתוב אותה בסבבה. למי שיש רגשי מרירות אישיים, שידחוף אותם למקום שהשמש לא רואה.ברור שיש צורך בלקחים מהכנס (בכל התחומים, לא רק בעניין הסופר האורח), וברור שקרו בכנס כמה דברים שלא היו צריכים לקרות – אצלך ואצל אנשים אחרים. עכשיו, כשהנקודה הובהרה, וגם רגשותיך כלפיה, בואי – *בואו* – נשאיר את זה מאחורינו.
אני יודע שנשבעת לא לנהל עוד כנסים, אבל האם תוכלי לייעץ למי שייבחר לנהל את פנטסי.קון?
(אני כבר מת לדעת מי הקורבן…)את באמת חושבת שדידי ורני חשבו לעצמם "הא! יש לנו את קארד, ולא ניתן אותו לאף אחד! אנחנו השליטים, אנחנו נראה לכם מה זה! הר הר הר!" וכו'? באמת?
אני חושב שאפשר להעביר ביקורת, ושיש מקום לחשיבה ולהסקת מסקנות איך דברים צריכים להתנהל באירוע מסוג זה בפעם הבאה, ושאפשר לעשות, לפני הכנס הבא (בתקווה שהוא לא יהיה קטן מהקודם) סיעור מוחות בשאלות הכרוכות בכך, כי תמיד אפשר להפיק לקחים, מה עוד שאירוח קארד היה למעשה ראשון מסוגו, לפחות לגבי כל הנוגעים בדבר. אבל הדבר שאין לו מקום, לדעתי, הוא השתלחויות והאשמות אישיות. למה? כי זה לא פרודוקטיבי, כי אין *שום* דרך לברר את האמת, וכי *אין לזה סוף*. יש לזה רק תוצאה אחת – אוירה עכורה.
אז למה? היה כנס מדהים, אנשים עשו עבודה מצוינת, את התגובות כבר ראינו ואנו ממשיכים לראות – למה לתת טעם רע לכל זה?
שוב – אני לא אומר שאי אפשר לתת ביקורת, אבל היא צריכה להיות פרודוקטיבית, וודאי שלא אישית. הנה, בוג'י התלוננה אודות הגניבות בדוכן הספרים, אבל היא (בניגוד לאופיה, אגב), *לא* הציעה לעשות שפטים באחראי הדוכן, ודאי שלא השמיצה אותם.
אני מעריך מאד את העבודה שלך, ואני גם מעריך את העבודה של רני ודידי. עם זאת, מותר, אפשר ואפילו רצוי לתת ביקורת על העבודה של שלושתכם (ושל כל שאר בעלי התפקידים, שאותם אני מעריך לא פחות) – אבל בדרך ראויה ומכובדת, כדי לשפר את הכנסים העתידיים אפילו יותר.בקרוב. הסיכום יכלול את תוצאות הבחירות. כמו כן יעודכנו פרטי חברי הועד במקומות המתאימים באתר.
גם התוצאות המדויקות של פרס הגפן יפורסמו כאן בקרוב.בהזדמנות זו הריני לבקש מחברי הועד החדשים (כלומר – אלה שלא כיהנו בקדנציה הקודמת) לשלוח אלי דוא"ל ולציין בו את כתובת הדוא"ל שתופיע על שמם כאן באתר, וכן את מספר(י) הטלפון שלהם (*לא* יפורסם כאן או בכל מקום אחר, כמובן).
ולא בגלל אף אחד אחר מלבדך. לראיה הריני לצטט אותך: "לא צפיתי שתהיה כמות מוגבלת של כרטיסים".
מי שלא צופה בערב שבת, שלא יבכה בשבת…1. אכן יאריכו. אז מה?
2. אין שום חוקים שמחייבים אותך בנושא הרובוטים או כל דבר אחר עליו תבחרי לכתוב. רובוטים יכולים להיות דומים לאלה של אסימוב ויכולים להיות שונים מאד. מהם, אם כן, הדברים להם את מחויבת בכתיבת סיפור? *מקוריות* ו*השקעה*. לפירוט, ראי מה כתוב בכללי הפורום שלנו, בקישור הגדול והמהבהב למעלה.
3. להבא, למען נוחות כולנו, כתבי בבקשה את שם הסיפור בכותרת – ולא דבר מלבדו.
4. על לא דבר, בשביל זה אנחנו כאן. עלי והצליחי!כשהוא מתחיל להיות מעניין. לא חבל? למעשה זה לא סיפור, כי אם רעיון גולמי. קחי את הרעיון הזה ופתחי אותו. חשבי מה קורה לאחר מכן, איך הדמויות מגיבות למצבן, מה יכולות להיות ההשלכות. חשבי על *הסיבות* לכל דבר שקורה – מדוע הרובוטים רוצים או מעוניינים לאמץ ילדה? מדוע הילדה מעוניינת בכך? מהי אותה קהילה ומדוע היא התפתחה? חשבי על עלילה – אילו בעיות עומדות בפני הילדה בגלל המצב המיוחד? אילו בעיות עומדות בפני המאמצים? האם זה באמת יכול לעבוד? ואם העסקים מסתבכים (וכדאי שהם יסתבכו, אחרת יהיה משעמם למדי) – איך? ומה הפתרונות, אם בכלל?
בקיצור – שבי וכתבי סיפור.הערות אחרות:
א. מעטי בשימוש בראשי תיבות. כתבי *בית ספר*, לא בי"ס.
ב. כשאת עוסקת ברגש, קשה מאד לקורא להזדהות עם ביטויים כגון "הסערה בתוכי", "ההקלה שחשתי התחלפה באימה" וכו'. במקום להסביר לנו מה מרגישה הגיבורה, תני לנו את *הפעולות* שהיא מבצעת, אלה המפגינות את רגשותיה.
ג. בפרסום כאן נהוג לתת שם לסיפור, ואותו לכתוב ככותרת ההודעה (אלא אם כן שם הסיפור הוא "לשיפוטכם", שאז הכל בסדר… (-
