התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
א. שלום לך. כעת, לאחר שציינת זאת, אני יודע מה מינך. לפני כן, כמובן, לא היתה לי כל אפשרות לדעת זאת.
ב. כשאני אומר "מתחיל" אין כוונתי "כותב את סיפורו הראשון". מתחיל, לצורך העניין, הוא כותב לא מנוסה. או, כדי להמנע מהתפלפלות מיותרת, לא מנוסה *מספיק*.
ג. בתפקידי כמנהל הפורום, כמנהל וכעורך אתר האגודה, כחבר בצוות העורכים של "המימד העשירי" וכלקטור של "חלומות באספמיה" אני קורא סיפורים רבים שנכתבו על ידי כותבים שונים ברמות שונות. בדרך כלל אני יכול לדווח על רמת הכתיבה לאחר קריאת פיסקה או שתיים, ולעתים אף לספר לכותב הנבוך אילו תרגומים קלוקלים הוא אוהב במיוחד. אני גם, כמובן, כותב בעצמי. בקיצור – יש לי מספיק נסיון לזיהוי כותב לא מנוסה (במקום "מתחיל", רק כי ביקשת יפה…
)
ד. על מנת לבסס את מערכת היחסים בינך ובין האנשים שנותנים לך ביקורות כאן בפורום, הריני להצהיר: הנימוק "אבל אנשים אחרים חולקים עליך" *לא* קיים בתחומי הפורום. אם את חושבת שאני, או מי מהמגיבים האחרים, טועה (זכותך), נמקי זאת באופן הגיוני ופרטני, *לא* בדעתם של אנשים אחרים עלומים כלשהם.שוב – ברוכה הבאה, וכולי תקווה לקרוא כאן סיפור אמיתי פרי עטך.
יש דבר כזה "סטנדרטים של הוצאת ספר", ובאלה הוא *לא עומד*. אני מסרב לשפוט ספר על פי כל סטנדרט אחר. לא מעניין אותי אם מדובר בחובבים, במקצוענים, בהוצאה גדולה או בהוצאה פרטית, בצדיקים גמורים או ברשעים מתועבים. אני לא מוכן לקבל בשום פנים ואופן ספר שלא עבר טיפול מקצועי, ובזאת נגמר העניין.
של חובבים? איפה זה כתוב? מי אמר לך את זה?
מטרת האגודה היא לתמוך במד"ב ובפנטסיה בארץ. איך לתמוך? זה כבר נתון לפרשנות. הפרשנות שלך אומרת שצריך לתמוך בכל מה שזז. הפרשנות שלי אומרת שצריך לתמוך רק במי שמפגין רצינות, בין אם הוא מוגדר כ"חובבן" או כ"מקצוען" – וראינו דוגמאות של "חובבנים" שהפיקו מוצרים מצוינים ומוקפדים ושל "מקצוענים" שהפיקו זוועות עולם.
לדעתי (וכנראה, במבט קל בפתיל זה, לא רק לדעתי) הוצאת ספר מד"ב או פנטסיה לא מוקפד *מזיקה* לתחום. אם ניתן לגיטימציה לאנשים, בין אם חובבנים ובין אם מקצוענים, להוציא מוצרים לא מוקפדים, הרי שהמסר שאנו משדרים לקהל הרחב ולמו"לים הוא: "לא אכפת לנו, עשו כרצונכם, מה שתתנו לנו נאכל". בעיני זה בלתי נסבל, ואני מתכוון לעשות ככל שביכלתי על מנת להכשיל – *להכשיל!* – כל פרויקט חפיפניקי, לא מושקע, שמדיף ריח של זלזול בקהל או שאינו עומד בסטנדרטים מינימליים של איכות.ולסיום: אל תנסה לסכסך ביני לבין בוג'י, שכן אנו יודעים להסתכסך לבד, ואף יכולים לסכסך אותך בחזרה.
ראשית, אני לא מבין מה עניין "לאכוף" לשנת שמיטה. אנחנו לא אוכפים שום דבר, אנחנו לא יכולים לאכוף שום דבר. אין לנו סמכות, אין לנו מונופול, אין לנו זכות ואין לנו בטיח.
שנית – אני לא מבין מה העניין האישי כאן. אני אישית אמנם קורא כיום את רוב המד"ב שלי באנגלית, אך לא תמיד זה היה כך, ואני זוכר טוב מאד מה פירוש להיות תלוי בחסדיהן של ההוצאות בעברית. ואני זוכר כמה סבל נגרם לי מקריאת תרגומים קלוקלים ומחרידים (מישהו אמר "לדורי"? או תרגומי אופוס הישנים?). אני גם רואה יום יום את תוצאותיהם של כמה מהתרגומים האיומים הנ"ל בשטח. גם את.
שלישית – אני בהחלט בעד לעזור לאנשים להשיג את מה שהם צריכים בשביל בקרת האיכות שלהם. אבל הבעיה כיום היא שלאנשים נדמה, במיטב מסורת ה"סמוך" הישראלית, שאפשר להוציא גם ספר עילג, מתורגם גרוע, ללא תיקונים וללא ביקורת, ועדיין הוא ימכר כי רשום על הכריכה "לארי ניבן". אני לא מעוניין במאכריות כזו. לו היתה לי סמכות (ואין לי, או לאגודה), אכן הייתי שואף להעבירה מן העולם. לכן – אפשר וצריך לעזור בנושא בקרת האיכות, אבל מו"ל כזה המסרב לקבל את העובדה שבקרת האיכות *חיונית* – שיעבוד לבד. אפ'חד לא מפריע לו, אבל עזרה לו *היא* הבגידה במטרות האגודה.
רביעית – קראתי את הסיפור שפורסם כאן מתוך הספר. אם כל הספר נראה כך, הרי שאינ מעריץ – שוב! – את כוח הסבל שלך.למרבה הצער, למרות הכתיבה הכמעט סבירה, אין כאן רעיון, עלילה ודמויות מעניינים באמת. בכלל, כתיבת סיפור ללא דיאלוגים וללא אינטראקציה בין דמויות אינה מומלצת, ודאי שלא למתחילים. גם הבאת רעיון שלא פותח מספיק אינה מומלצת.
את הכתיבה, כאמור, אפשר לשפר, אם כי בתור התחלה היא לא רעה. הנה כמה דוגמאות מלוות בעצות:
א. "יום אחד, עלה לצלחת רעיון." ראשית – רעיונות לא עולים *ל*אנשים או *ל*צלחות. שנית – הפסיק מיותר. נסה, למשל: "יום אחד עלה בדעתה רעיון."
ב. "הצלחת היתה עשויה מחלק אחד של זכוכית" – ניסוח בעייתי. "הצלחת היתה עשויה זכוכית" או "הצלחת היתה עשויה מקשה אחת של זכוכית".
ג. "במוקדם או במאוחר, יבינו וייזכרו…" – שוב, לא צריך פסיקים במקומות כאלה. זה נראה כמו תרגום קלוקל מאנגלית. "במוקדם או במאוחר יבינו וייזכרו" וחסל.
ד. "המתומנים טענו, לעומת זאת, שמעולם אף רסיס לא היה חלק ממשהו אחר…" – צ"ל "המתומנים טענו, לעומת זאת, שאף רסיס לא היה מעולם חלק ממשהו אחר…"
ה. למעט דמויות המדברות בסלנג, נסה (כרגע) להמנע משימוש במלה "בכלל".
ו. בתשעים אחוז מהמקרים השימוש במילה "כלומר" מבהיר שלא הסברת טוב לפני כן. תקן את ההסבר הקודם ועזוב את הכלומר.אני מציע לך לנסות לכתוב סיפור חדש ולנסות להתייחס במהלך הכתיבה לאמור למעלה.
אגב – בכותרת ההודעה כתוב רק את שם הסיפור. אנחנו *יודעים* שמדובר בסיפור…ברוך הבא לפורום!
כי אם על ידי אנשי העמותה לקידום משחקי תפקידים. כדי לכתוב להם, או ליצור קשר עם כל אחד מהאחראים על אייקון השנה, נסי את עמוד ה"כתבו לנו" שלהם, כאן.
אני לא מדוע אי תמיכה בפרויקט מסוים היא "לשים רגל". אני גם לא רואה מדוע "האגודה קובעת לחובבים". נראה לי הגיוני שיהיה רף מסוים (אני רוצה אותו גבוה, כמובן) שמתחתיו האגודה לא תתמוך בפרויקט, ואם רוצים החובבים הנכבדים, יתכבדו ויוציאו את ספרם בלי עזרת האגודה – איש לא מפריע להם. אגב – ספר של הוצאה מוכרת שזכה לתרגום גרוע ו/או לא נערך זוכה כיום למקלחת של צוננים גם בקהילה וגם בפרסומי האגודה. בדרכנו הצנועה אנחנו אכן "שמים רגל" להוצאות מוכרות שמתרגמות רע – וטוב שכך.
בכלל, מדוע תמיכה בפרויקט ברמה נמוכה מועילה, לדעתך, לתחום המד"ב בארץ? אני אישית מעדיף שהספר לא יצא כלל מאשר שיצא באיכות נמוכה, שכן לאחר מכן סיכויי התרגום מחדש נמוכים מאד. את התוצאות של תרגומים קלוקלים את רואה בפורומים ומקבלת בדוא"ל.
האגודה, לדעתי, צריכה לשאוף למצב בו כל ספר מד"ב שיוצא בארץ עובר עריכה מקצועית, בין אם מדובר בהוצאה מוכרת ובין אם בחובב. האיכות עדיפה על הכמות, מה עוד שהכמות כבר קיימת. אם אספמיה הצליח לשמור על איכות מגליונו הראשון (הרי לך פרויקט חובבים…), הרי אין שום סיבה שלא נעשה ככל שביכולתנו שכל מי שמתכנן להוציא ספר מד"ב יעשה כך גם הוא.כלומר, את מסכימה שצריך להיות רף *כלשהו* וקריטריונים כלשהם על פיהם תיתן האגודה תמיכה למפעלים כאלה ואחרים, ואשר לפיהם תוכל האגודה גם להחליט *לא* לתמוך בפרויקטים כאלה ואחרים?
אם כן (ואני מקווה שכן), הרי שאין כאן כל ויכוח. הרף לא יכול להקבע בדיון כאן או על ידי האסיפה הכללית, בדיוק כמו במקרים רבים אחרים (תוכן הכנסים, תוכן המימד, פרס גפן, ובעצם כל פעילות של האגודה).לדעתי הועד צריך, בדיוק כמו בדוגמאות שהובאו למעלה, למנות ועדה לבחינה ולאישור של כל פרויקט שהתמיכה בו עומדת על סדר היום. היות ופרויקטים כאלה אינם רבים, לא נראה לי שמדובר בעבודה קשה מדי. הועדה תקבע קריטריונים בסיסיים מסוימים לזכאות לתמיכה, ומעבר להם תהיה ההמלצה לתמיכה מבוססת על חוות הדעת האישית של חבריה – בדיוק כמו בכל פעילות אגודה אחרת (פרויקט התרגומים הוא הדוגמה הקרובה ביותר).
כמו כן, ובנפרד מכך, הועד (לא הועדה) צריך לקבוע מה פירושה של אותה תמיכה וכיצד היא מתבטאת בפועל.
כולי תקווה שחברי הועד החדש יעלו את הנושא לדיון בישיבתם.המד"ב בארץ. ולדעתי צריך לשנות את סעיף 3 של מטרות האגודה, מ"לעודד את הרחבת היקפו של תרגום המדע הבדיוני והפנטסיה לעברית" ל"לעודד את הרחבת היקפו ושיפור טיבו של תרגום המדע הבדיוני והפנטסיה לעברית" – וזאת מתוך מודעות מלאה לכך שיש כיום והיו פעם מתרגמים מצוינים וספרים מתורגמים באופן מעולה. אבל, כידוע, יש גם הרבה כאלה שלא. הרבה מאד, אפילו. ועם כל הכבוד ליוזמותיהם של אנשים כאלה ואחרים, חשוב לדעת ולהבהיר שספר שלא עבר עריכה ואשר המו"ל שלו מסרב להעבירו עריכה *לא* יזכה לכל תמיכה שהיא מהאגודה.
כפי שציינתי קודם – אין בעיה לבדוק את זה. נראה לי שאחד הנושאים הראשונים בהם כדאי לועד החדש לדון הוא מהות ואופי התמיכה שתינתן למו"לים עצמאיים, כמו גם הקריטריונים לתמיכה שכזו והשקיפות הדרושה בנושא מול חברי האגודה ובכלל.באשר לפרס גפן – אין כל קשר בינו לבין ספרים שהאגודה תמכה או תתמוך בהוצאתם. פרס גפן הוא *בחירת הקהל*, ואם לקהל לא אכפת מטיב התרגום והעריכה, הרי זה רק סימפטום של המצב העגום שעלינו לפעול כדי לשנותו.
אחת ההוצאות הכרוכות בהוצאת ספרים, וזה דבר שכל מו"ל, מתחיל וותיק כאחת *חייב* לדעת, היא תשלום לעורך מקצועי, נקודה. האגודה יכולה לעזור למו"ל להתקשר עם עורך כזה שהנו בעל נסיון בתחום המד"ב והפנטסיה, והאגודה יכולה לבדוק, באופן פשוט למדי, שהעבודה אכן נעשתה. וכאמור למעלה, האגודה לא צריכה לתת יד לכל פרויקט כזה שלא השתמש בשירותיו של עורך.
שכל ספר היוצא בתמיכתה (וזאת בלי לדון כרגע במהות התמיכה האמורה) יעבור סף איכות מסוים, וזאת באופן פשוט ביותר: עורך מקצועי חייב להיות חתום על עבודת העריכה, ומישהו שמבין משהו בעניינים האלה, ואשר ימונה על ידי חברי הועד, יבדוק את איכות העריכה הנ"ל וידווח לועד.
אם הספר עדיין יצא לדפוס ולא בוצעה עריכה – האגודה יכולה, אולי, לעזור למו"ל למצוא עורך מתאים. אבל כל ספר שלא נערך או שעריכתו פגומה – אל לאגודה לתת יד להפצתו, ויהיו כוונותיו של המו"ל טובות ככל שיהיו.
זו דעתי.לשים את הפוליטיקה לפני האמנות. בעיני זה בלתי נסבל. אם הדבר היחיד שיש לך להגיד הוא דעתך הפוליטית – כתוב מאמר. מד"ב – או ספרות בכלל – כתוב רק אם יש לך *סיפור* לספר.
כל זה לא אומר שאסור לך להביע דעות או לעורר שאלות – כלל וכלל לא. אבל ראשית צריך להיות לך רעיון טוב, דמויות, רקע מעניין ו*עלילה*. כשכל אלה יהיו לך, ותכתוב סיפור מלא ושלם, תגלה שהשאלות והתהיות נכנסו פנימה גם הן, כיוון שהן חלק מהרעיון והן חלק *ממך*.
לכן אתה לא צריך להתאמץ ולדחוף לקורא פוליטיקה (או כל דבר אחר) בגרון. לכן גם כדאי לך, באופן גורף, להמנע מנאומים בגוף הסיפור. למעט כמה מקרים חריגים מאד, נאום בגוף סיפור הוא עדות ראשונה במעלה לכשלון של המחבר.הדיאלוג לא אמין. שני הדוברים משתמשים בעברית גבוהה מדי ומאולצת מדי, ללא כל סיבה נראית לעין ("סטרילית"? ממש לא). הנה, למשל:
"ומה אתה צריך כדי שדברי לא יראו בעיניך מופרזים?" (וכל שאר הנאום – בכלל, נסה להמנע מדמויות הנושאות נאומים) – המשפט כבד, מאולץ ומסורבל. ביחוד ההיפוך הלא מוצלח של "בעיניך מופרזים". אם כבר – "מופרזים בעיניך" (שים לב איך השינוי הקטן הזה גורם למשפט לזרום, לפתע פתאום), או פשוט "מופרזים". אבל גם זה מוגזם. סתם "מה אומר כדי שתאמין לי?" או "מה אתה רוצה שאומר?" או "איזו הוכחה אתה צריך?" או הרבה אפשרויות אחרות. אני מציע לך לחשוב היטב על כל משפט שאתה כותב, לבדוק את החלופות ולחתור לשימוש באופציה הקצרה והתמציתית ביותר.
כמו כן, כדאי לך להמנע בכל מחיר מהקלישאה של "טוב, הוא לא משתף פעולה אז אגיד לו שבאתי מהעתיד". צריכה להיות לך סיבה ממש טובה לעשות את זה, וכאן אין – וגם לו היתה, אתה חייב לעשות את זה הרבה יותר טוב, אחרת הקורא יצחק לך בפרצוף.
אבל, כפי שנאמר כאן, הבעיה העיקרית היא המחסור בסיפור.
ושוב – *בלי נאומים!*
