התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
אני רוצה לראות כאן התנצלות פומבית, או שאני באופן אישי אפעל למניעת המועמדות של הספר הנ"ל על רקע הודעותיך כאן.
כמאמר חז"ל: "למה מה תעשה לנו?"
(לשם ההבהרה: איני חבר בועדת הפרס ואין לדעתי כל השפעה על שיקוליה. למרות חילוקי הדיעות הידועים שלי עם רני, הרי שאני סומך לחלוטין על שיקול דעתה ועל יושרה של כל ועדה שבראשה הוא עומד.)
שאף אחד לא התלונן עליך אף פעם ושכולם אוהבים אותך כמו את אמא שלהם?
ובמילים אחרות: לא קיים, כפי שידוע לך מנסיונך האישי מאד, ממלא-תפקיד שאף אחד לא מתלונן עליו. היו "הרים של תלונות" גם על אופן הניהול שלך באיקוןים השונים וההחלטות שהגעת אליהן, ואני לא זוכר שזה הזיז למישהו בועד.
באשר לאנשים שעזבו את האתר – כנראה שבגלל *זה* הוא נבחר להיות אתר השנה בתחומו, בסקר של Ynet; כנראה שבגלל *זה* יש לנו כמות צפיות כזו שהשרת לפעמים מתקשה לעמוד בעומס. כן, זו חייבת להיות הסיבה. כל הדחויים מתקבצים לפתחנו. אהא.(הם נובחים… ונובחים… לרגלי…. ההרים….)
לא לזיוני מוח (וזה ניבול הפה היחיד שתוציא ממני היום). כשמישהו, באופן עקבי ומגמתי, מציף את מערכת התגובות שלנו בבירבורים הזויים וארכניים שאינם קשורים לנושא, מתפקידי להעיר לו, להזהירו, ולנקוט בצעדים המתאימים אם לא ישמע לי, וזאת לטובת *כלל* המשתמשים באתר.
נהגתי סבלנות רבה בלודוויג, ורק כאשר הוא המשיג בנוהגו *למרות* אזהרותי פורסמה התגובה הנ"ל. גם אז נמנעתי מלמחוק הודעות שלו, לרבות ההודעה האמורה.
פרט לכך, אני מציע לך לשפר את תחום הבנת הנקרא, שהנו לקוי מאד אצלך, שכן מעולם לא איימתי על לודוויג שאמחק את *כל*, תגובותיו, ואפילו לא את "כל תגובותיו הארוכות". להיפך: הבהרתי מה לא בסדר, נתתי דוגמאות של נושאים עליהם *כדאי* לו לכתוב כאן *והזמנתי* אותו לעשות כן.אלה היו 60 שניות בתוכניתנו "הכלבים נובחים והשיירה עוברת".
הסיטואציה המוצגת לנו בסיפור מאולצת למדי. אם שיכפלו את יונתן מהגיבור המקורי, הרי שהוא צריך להיות דומה לו יותר בהתנהגותו (אתה יכול לעשות מזה מטעמים – הוא מנסה, נניח, להתחיל עם הבחורה ולהשוויץ בפניה באופן שיחשוף את אופיו האמיתי ואת ההתרחשויות האמיתיות), וגם לא סביר שישימו אותו לשמור על פסל: אתה לא מבזבז תותח על משימה שאפשר לבצע עם אקדח.
גם נפילת הפסל לא מזהירה. אני מציע לך לנסות למצוא תרחיש אחר, שבו יונתן יוכל להפגין גם מאיזה חומר הוא קורץ (לטוב ולרע) גם במעשים, לא רק בדיבורים. אולי, למשל, חללית-מלחמה שבה יש אזכורים ליונתן בכל פינה, מערכת הכריזה משתמשת בקולו המקורי, גשר הפיקוד מכיל תמונה ענקית שלו וכו'. זה יכול ליצור סיטואציות משעשעות. בכלל, אתה יכול להשתמש ברעיון הבסיסי ליצירת סיפור מפותח (ומצחיק!) בהרבה. ההצעות שהובאו כאן הן, כמובן, רק דוגמה.אני לא עוסק בשאלה עד כמה הגיוני מעבר הזכרון מיונתן אחד לכפילו – היא פשוט לא קשורה למהות הסיפור. עם זאת, אני בטוח שיש קוראים שלא יוותרו על כך…
שתי הערות טקסטואליות קלילות:
"הפסל ניצב שם" וכו': אני מציע – "הפסל, עשרה מטרים של פלדה נוצצת, ניצב באמצע המדשאה המטופחת." (פחות מסורבל, ובלי ה"שם" המיותר.)
"גרסא" – כיום נהוג לכתוב, בסיום המילים "גרסה", "קופסה", "דוגמה" ודומותיהן, ה' ולא א'.כדוגמת הודעותיך הנדונות, יוסרו לאלתר מאתר האגודה.
לא טוב לך? את יודעת מה את יכולה לעשות.
כלום.
תתרגלי.יש לי המון מה להגיד על הנושא הזה, ואני יכול להתווכח עד שיצא עשן – אבל זה לא הפורום לכך. אם מישהו כאן מעוניין לפתוח דיון רציני בנושא, הוא מוזמן לעשות זאת בפורומים המתאימים ולכך ולתת הפניה בודדת בפתיל זה.
מטיף כנגד הגבלת ילודה, ומציג את האנשים התומכים בה כאכזריים משהו, בעוד הולדת ילד היא מעשה אמיץ הדורש הקרבה, מעשה שנחיצותו אינה מובנת לחברה.
ובכן – אני אכזר גאה. אני גם בעד עיקור לעבריינים.אגב – דבי, אנא השתדלי לשמור על כינוי אחיד בהודעותיך בפורום. תודה.
הסיפור כתוב היטב ואורכו הולם את תוכנו, אבל אני לא אוהב שמטיפים לי, מה עוד שאני בהחלט בעד השיטה המתוארת להגבלת ילודה (למעשה אני מחמיר יותר).
ברוך הבא לפורום. להלן פירוט בעיות:
1. אקספוזיציה א': אתה מעייף את הקורא בתיאורים מאולצים ביותר של הגיבורים, עברם, מניעיהם וכו'. עצתי: התחל בעלילה, ולא שניה לפני כן. תן לנו ללמוד מה קורה בדרך. אל תתברבר עם ארוחות צוות שלא מקדמות את העלילה במאומה. זה לא מעניין. למעשה, רק בקושי רב הצלחתי להביא את עצמי להמשיך לקרוא לאחר הארוחה הנ"ל.
2. אקספוזיציה ב': שורות דיאלוג כמו "פרופסור יותר קרני הזקן בן השלושים ואחת" צריכות להעלם. זו אחת הדרכים המסורבלות ביותר בעולם הספרות לספר לקורא משהו על הגיבורים שלך. וממילא אנשים לא מדברים כך. הערה נוספת: אם אתה מגלה לקורא שמישהו ידוע "בפה הרצחני שלו" ומחליט להביא דוגמה לכך, כדאי שזו האחרונה תהיה באמת רצחנית. כנ"ל כל תכונה אחרת. אם אתה לא מסוגל לחשוב על משהו רצחני באמת – אל תספר לנו שהדמות רצחנית. תסתדר בלי.
3. עלילה א': יחסית לאורך הסיפור, כמובן. ולנושאו. ולמידת העניין של הקורא. לפני שאתה ניגש לכתוב, כדאי שתדע בדיוק מה הולך לקרות, וכל מה שלא תורם ישירות לעלילה – היאורה השליכהו. לצורך העניין, הריני להביא כאן ציטוט מתוך ראיון עם סופר המד"ב הידוע אורסון סקוט קארד ("המשחק של אנדר"):
"…אחד הדברים שאני עושה בסדנאות הכתיבה שלי הוא לעזור לתלמידים למצוא את ההתחלה. כי זה המקום בו נכשלים רוב הסיפורים. הם מתחילים במקום הלא נכון. הם מתחילים עמוק מדי בסיפור, כך שעליהם לעצור את העלילה ולהסביר מה היה קודם, או שהם מתחילים מוקדם מדי ושום דבר לא קורה במשך יותר מדי זמן. זה משנה. או המקרה הגרוע מכל, יש להם את הרעיון המבריק הזה, והם חושבים שהדרך ליצור את המתח היא לא לספר לנו מה היה הרעיון המבריק עד הסוף ממש. וזה כאשר תשע פעמים מתוך עשר; לא, 99 פעמים מתוך מאה, ההתחלה הנכונה היא לספר לנו את הרעיון המבריק בפסקה הראשונה, ולהמשיך משם הלאה. ואז אתה חופשי לספר את סוף הסיפור."
4. עלילה ב': הסיפור נגמר בדיוק במקום בו הוא אמור להתחיל להיות מעניין.
5. חוסר אמינות: הדמויות בסיפור נעות כמריונטות בכיוונים אליהם מניע אותם המחבר. מגיבים אחרים כבר ציינו כאן כמה דברים לא הגיוניים (התייחסות המשטרה, הלוגיקה של המדענים). כללית – אם העלילה שלך דורשת מהגיבורים לעשות דברים שאנשים לא עושים בדרך כלל בלי אפילו לשקול את האפשרויות, יש לך בעיה.אני ממליץ לך לקרוא את כל מאמרי העזר המצויים בכללי הפורום שלנו (ראה קישור גדול ומהבהב למעלה). הם מועילים מאד.
