התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
שונים?
בסיכומו של דבר, בדיקת ת.ז. באמצעות תעודה מזהה היא האמינה ביותר. צריך לבדוק האם קיימת אפשרות מעשית לאמת ת.ז. של צעירים מתחת לגיל 16, אך גם אם לא, לדעתי זה מחיר סביר לשלם למען אמינות הפרס ושמו הטוב.
וכפי שאמבר אמרה, יש אלפי מבקרים באיקון. רובם בגילאים המתאימים להחזקת ת.ז., רשיון נהיגה או שניהם. צריך לחשוב איך למשוך אותם להצביע ואיך להפוך את הפרס לבולט יותר לעין.
אולי אפשר, למשל, לארגן במהלך הכנס אירוע "הצגת המועמדים לפרס גפן", ולמשוך אליו קהל באמצעות גימיקים כאלה ואחרים. הרי בסך הכל מדובר בתחרות, ואנשים אוהבים תחרויות.גלובלית זה נכון. ספציפית למקרה הזה, הצעתי זאת בפתיל עוד לפני שכתבת בו, כאן:
http://corky.net/forum/read.php?f=10&i=9820&t=9815
אבל כללית – אמת. לחץ עובד.שאל את בוג'י…
1. טופס הפרס יכלול שדה של מספר ת.ז. (המספר המלא, כולל ספרת ביקורת). כמו כן יעוצב הטופס כך שכל בחירה תזכה לאות אנגלית או מספר, לשם הקלת שלב הזנת הנתונים (ראה בהמשך).
2. עם הגשת הטופס יאמתו המתנדבים בשולחן את המספר הנ"ל מול מספר בתעודה מזהה שתוצג להם על ידי המצביע. מדובר בהליך פשוט מאד, הרבה יותר פשוט מהליכים אחרים המבוצעים כיום ע"י מתנדבים (כגון הרשמה לאגודה). בשלב זה *לא* יבדקו כפילויות, ולכן אפשר להשתמש בכמה דוכני הצבעה במיקומים שונים ללא קושי.
3. בשלב סיכום הנתונים יובאו כל הטפסים למקום אחד ויוזנו לתוכנה מיוחדת (אם כי פשוטה למדי), אותה אני מתנדב לכתוב בעצמי. אופן ההזנה יהיה כזה שהצבעה לספר או סיפור בודד תדרוש הקשה בודדת (או מקסימום שתיים) על המקלדת, לפי האותיות והמספרים שצוינו בטופס ההצבעה, וכן יוזן מספר הזהות. נוהל מדויק לכך ניתן לעצב ספציפית לנוחותם המקסימלית של מפעילי התוכנה.
4. לאחר תום הכנסת הנתונים תיתן התוכנה סיכום של תוצאות ההצבעה, לאחר פסילת כפילויות וכל תהליך אחר הדרוש לחישוב.לדרישת חברי ועדת הפרס, קוד המקור של התוכנה הנ"ל יהיה פתוח לעיונו של כל אחד מחבריה או כל מומחה מטעמה. התוכנה תדרש לעבור בהצלחה כל מבחן אותו ידרשו חברי הועדה בטרם תכנס לשימוש.
זהו. קונקרטי, פשוט, ואני מתנדב לעשות את העבודה השחורה.
תודה שאתה אוהב אותי…כאשר הפרס ניתן גם לספרות מקור ולא רק לתרגומים, תהיה בקרה כלשהי על ההצבעה. ניתן לעשות זאת במינימום השקעה ובאמצעים פשוטים יחסית. זו לא שאלה של כמות הכסף המחולק, כי אם של יוקרתו של הפרס.
כמובן שיש לדאוג להגדלת ההצבעה בדרכים אחרות, ואולי כדאי שחברי הועד – או הועדה (האם הועדה נבחרה כבר?) יתנו את דעתם לעניין.כמובן שיתכן סיפור מד"ב קצר מעניין בו לא פותחו כל ההשלכות, או אפילו רובן. אבל תן לנו *משהו*, בנאדם…
יתכן גם סיפור מעניין בלי מד"ב ובלי שום טכנולוגיה, כמובן, אבל אז העלילה והגיבורים צריכים להיות מעניינים.
בכל מקרה, זריקת רעיון לחלל האויר והשארת הקורא "לחשוב עליו לבד" לא תעבוד אלא אם כן מדובר ברעיון חדשני ומפעים מאין כמותו, ובמקרים נדירים אלה כמעט אף פעם לא מדובר ברעיון טכני, אלא דוקא מחשבתי-פילוסופי.באשר לסדרות סיפורים: גם בתוך סדרה, הסיפור חייב להיות טוב בפני עצמו. חד וחלק. להיותו חלק מסדרה אין – ולא יכול להיות – כל קשר לכך. זהו, לטעמי, הכלל הראשון של הכתיבה: *אין הנחות*.
בדיקת ת.ז. יכולה להתבצע לאחר מכן, בזמן ספירת הקולות. אם צריך, אני מסוגל לכתוב תוכנה פשוטה שתאפשר הכנסה מהירה של המספרים וההצבעות למחשב ובדיקתם.
(וגם את, מן הסתם, אבל את עסוקה במשהו אחר, נכון? שנאמר: *נוווו*?…)1. כל קטעי המעבר המסופרים בזמן בו נמצא המספר כעת, ההמתנה. ביחוד בולטת, בהקשר זה, הפתיחה.
2. זאת אומרת שבילית המון זמן בלספר לנו על רעיון נחמד שההשלכות שלו הרבה יותר מעניינות ממנו עצמו. למרבה הצער, מיד לאחר שגמרת לפרט את הרעיון, נגמר גם הסיפור.
3. של התוכנות.
4. למרבה הצער, נוצר הרושם שאתה – המחבר – רוצה להפגין את הידע שלך במוסיקה. לא טוב.
5. העליה המאולצת היא עצם מבנה הסיפור – תיאור ההווה והפלאשבים לעבר. אמנם ניתן להשתמש בטכניקה זו, וסופרים רבים וטובים עשו כן, אבל כיום חייבת להיות סיבה ממש *ממש* טובה לשימוש בה.
6. לא – הרעיון משתלט על הסיפור, קרי – יש הרבה מאד רעיון (ותיאוריו) ומעט מאד סיפור, וכ*סיפור* (להבדיל מהרעיון) – הוא לא מעניין: שלושה חברים – שניים ממציאים משהו – המשהו מחרפן-או-לא-מחרפן-את-השניים (החלף "מחרפן" בפועל החביב עליך). זהו. נגמר. איפה ההשלכות של הרעיון? מה יקרה אם הוא יפותח במקביל ע"י תאגיד ענק? או ישמש כנשק? (שיר ברדיו יהרוג אותך, נניח…) – איפה החלק המעניין *באמת*? (אגב, כדאי לך לקרוא את סיפוריו של דיויד לאנגפורד, ובראשם "מה קרה בקמברידג' 4", העוסקים בנושא שיבוש המוח באמצעות תמונה. הרעיון שלך מזכיר אותם מעט). מה יעשו המוסיקאים אם פתאום הכל "קבוע וידוע"? איך הם יתגברו על כך? מה קורה כשאמנות כפופה פיסיקאלית לנוסחה? כל אלה שאלות מעניינות. השאלה מה קרה לשני הגיבורים שלך… לא כל כך.
7. ראה הסעיף הקודם.
8. זה זכה לפרסום לא מזמן, אבל אני לא זוכר כלום בנושא. חפש בארכיון של Ynet.עם זאת, עדיין יש בו כמה בעיות:
א. הסגנון המעט-דרמטי-מדי של המספר מפחית מערך המאורעות.
ב. הסיפור נגמר בדיוק במקום בו הוא אמור להתחיל להיות מעניין באמת, ולמעשה, כולו מהווה מעין אקספוזיציה.
ג. התיאורים הטכניים מיותרים ברובם.
ד. המספר, המצהיר כי הוא לא מוסיקאי ולא מתמטיקאי, מתאר את המוסיקה במונחים מוסיקליים ומתמטיים ("רבגוניות הרמונית", "המבנה הקאנוני נשמר בקפדנות" – אתה יודע מן הסתם איזו אוזן צריך כדי לדעת שמבנה קאנוני נשמר בקפדנות).
ה. בניית המתח לקראת הסוף מאולצת ומאכזבת.
ו. הרעיון משתלט על הסיפור. יש הרבה יותר מדי מהראשון, והרבה פחות מדי מהאחרון.למעשה, יש לך כאן בעיה שאורסון סקוט קארד תאר להפליא במהלך ראיון שנתן בעת ביקורו בארץ. "הבעיה של הרבה כותבים מתחילים," הוא אמר (בערך, ציטוט מהזכרון), "היא שיש להם את הרעיון המבריק הזה, והם חושבים שהדרך ליצור את המתח היא לא לספר לנו מה היה הרעיון המבריק עד סוף הסיפור, כאשר ב-99% מהמקרים הדרך הנכונה היא לספר לנו את הרעיון המבריק מיד בהתחלה ואז להמשיך הלאה."
אגב – שמעת על התוכנה שפותחה לא מזמן, המציעה שירות ניבוי הצלחה לשירים על פי אבחון פרמטרים סטטיסטי? היא די מזכירה את "שטיין"…
על כל פנים – ברוך הבא לפורום!
אופוס של ימינו היא לא אופוס של לפני 10 שנים. קראתי לא מזמן את החלק הראשון של "הפסיפס הסרנטיני", ולדעתי (שנוטה להיות, כך אומרים, קטלנית למדי) מדובר בתרגום קולח ומוקפד, וברמת הפקה שעושה לספר רק טוב.
