התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
אם כך, אני מבקש שתקראי שוב את הערותי, כולל ההערות לגרסה המקורית, וכן את התגובה החדשה שהוספתי, והפעם מתוך נקודת מבט האומרת כי אני שוחר טובתך ומנסה רק לעזור. רכזי את נושאים אשר לגביהם קיימים עדיין חילוקי דיעות, חשבי טוב טוב האם את באמת משוכנעת בצדקתך כאן (להבדיל ממה שנקרא "להתאהב בטקסט של עצמך" – דבר שקורה לי לעתים תכופות ואשר גורם לי להזיל דמעות בכל פעם שאחד מסיפורי נערך לשם הבאתו לדפוס). לאחר מכן רכזי אותם בהודעה אחת, ונראה מה אפשר לעשות.
בתיאבון…דמות לא נבנית על ידי מתן מידע ישיר עליה, כי אם כל ידי הפגנת תכונותיה באינטראקציה שלה עם דמויות אחרות ובפעילות שלה. על מנת להבהיר את כוונתי, הרי לך שתי דוגמאות:
1.
משה היה בריון גס רוח, מטומטם ואכזר. הוא אהב להכות את כל מי שלא הסכים לדבריו. הוא היה חרא של בנאדם.
2.
"סתום תג'ורה שלך," אמר משה. "לא יודע אם הבירה עלתה עשר או עשרים שקל, אבל החשבון שלי לא יוצא מאה שקל, הבנת?"
"אבל אדוני," אמר הבארמן, "שתית חמש בירות, כל בירה עלתה עשרים…"
משה קם, תפס בשערו של הבארמן והטיח את ראשו בדלפק. "על הזין שלי," הוא אמר, השליך את גופו הרופס של הבארמן על הרצפה, ויצא מהבאר.מסירת מידע יבש על הדמות, כפי שעשית בסיפורך וכמודגם בסעיף 1 למעלה, פשוט לא עובדת. את לא נותנת לקורא שום סיבה להאמין לך. אז מה אם אמרת שג'ון הוא X, Y, Z? אז אמרת. העברת התרחשויות והתנהגויות, לעומת זאת, כמודגם בסעיף 2, עובדת. לא ספציפית אצלי – כלפי כל קורא. ככה זה עובד. הקורא רוצה להבין ולפרש בעצמו את תכונותיה של הדמות, כתוצאה מההתרחשויות ומהדיאלוג. כלל אצבע (כלומר – עובד ברוב המקרים): ככל שההתרחשויות "גדולות" יותר, כך המרחק בין הקורא לדמות רב יותר ובניית הדמות רעה יותר. זאת אומרת, אם תגידי "ג'ון קנה מניות בחברה… במשך חודשים הוא אגר כספים… הוא בנה את החברה מאפס" וכו', אלה התרחשויות "גדולות". אם, לעומת זאת, תבני את הסיפור בצורת סצנות מחייו של ג'ון, כאשר כל סצנה תעסוק באירועים "קטנים" – שיחת טלפון, הפקדה בבנק, נסיעה במונית וכו', הרי שנכיר את ג'ון טוב יותר, יהיה לנו אכפת מגורלו (מה שלא קורה כרגע, כי אין ממש דמות להזדהות איתה), וגם הסיפור עצמו יועבר בצורה פחות מלאכותית.
בעת ובעונה אחת. פתוח – את מבינה מדוע. סגור – כי אי אפשר היה לטעות בתחושת היאוש ה"גורלית", שלא התאימה לשאר, לטעמי.
יאללה, מכות?אנחנו לא שווים במעמדנו כאן. אני, אם לא הבהרתי זאת, מנהל הפורום. הפורום הזה אינו דמוקרטיה. את מוזמנת לקרוא את חוקיו שלמעלה. הפורום הזה הוא דיקטטורה עריצה, ודברים קורים כאן לפי החוקים שלו, כפי שאני הגדרתי אותם – או כלל לא.
תשובות כ"זה הסגנון שלי" לא עובדות. הן לא עובדות כי הן יוצאות מנקודת הנחה אופטימית מדי ופסימית מדי בעת ובעונה אחת: אופטימית – שיש לך סגנון יחודי כלשהו. פסימית – שאת יכולה לכתוב רק בסגנון ספציפי מסוים. אך לא – כותב אמיתי מסוגל לכתוב ביותר מסגנון אחד. כותב אמיתי מסוגל לשקול אפשרויות כשינוי סגנון – או כל דבר אחר בסיפור – בלי להתעצבן. כותב אמיתי לא מניח מראש שיש לו "סגנון" מסוים משלו.
וכן – אני מנסה לעזור לך. לא רק חולים אנושים וסוסים צריכים עזרה. גם כותבים מתחילים זקוקים לה, ביחוד כאלה שבטוחים מדי בשלמות הספרותית של כתביהם. זו מטרת הפורום הזה – *לעזור*. ולא רק כותבים מתחילים צריכים עזרה – גם ותיקים ומנוסים. חלק מהם אפילו עושים זאת כאן.
אני חוזר ואומר: את מוזמנת לדון איתי ועם מגיבים אחרים כאן בסיפור שפרסמת, ולעשות זאת בנימה תרבותית ומתוך קבלה של העובדה שהסיפור *לא* מושלם, ש*אפשר* לשפר אותו, ושרוב המגיבים כאן יודעים *יותר* ממך כיצד אפשר לעשות זאת, ולו בגלל העובדה שהם לא אלה שכתבו את הסיפור ולכן הם יכולים להיות אובייקטיביים (שלא לדבר על הנסיון שלהם בתחום).
את יכולה לעשות את כל זה, ונשמח לעזור לך. אבל אם את לא מקבלת את זה, וממשיכה בקו התוקפני שלך, הדיון הזה לא ימשך כי אני אקטע אותו ואת הסיפור גם יחד באמצעים הטכניים השמורים עמי כמנהל הפורום.
בתקווה לירידה מהירה מהעץ ולשלום עולמי,
NYבמימד הפעם יש מאמרים, סיפורים, ביקורות, קומיקס וציור כריכה.
אה? איך אני?
וברצינות: תוכן העניינים של המימד החדש יועלה בקרוב לאתר המימד. וליהודים תהיה אורה ושמחה.ב. הרקע הוא הרקע והסיפור הוא הסיפור. כאן יש לך שני סיפורים נפרדים עם שני גיבורים נפרדים, ואחד מהסיפורים מיותר. הערתה של 29 בעניין מיזוג הגיבורים האפשרי היתה נכונה ביותר.
ג. אין חיה כזו "רומן תקופתי בשמונה עמודים". הנסיון שלך מוכיח זאת ביתר שאת. יש לך כאן ערבוב של שני סיפורים, אשר, למרבה הצער, לא מחזקים זה את זה או את תחושת העניין של הקורא. לפרטים נוספים, ראי התגובות הקודמות, כולל זו שלי לסיפור המקורי.
ג. איש אנגלי בניו-יורק: איך קוראים לדמויות שלך, מורן? ג'ון ואדם ביגין. לא בדיוק שמות יפנים, אוזבקיסטנים או ישראליים, נכון? קראי בבקשה את הערת "אנגלי בניו-יורק" המקורית שלי ביתר עיון, והפעם כאשר עובדה זו היא נר לרגלייך.
ד. רצף ושטף: מידת העניין שלי בביקורות שקיבלת בפורומים אחרים היא בדיוק אפס. אני מספר לך מה דעתי, כקורא ותיק וככותב שמקבל כסף בעבור כתיבתו. ודעתי בנושא זה בעינה עומדת.
ה. חוסר דיאלוגים: לא טענתי שאי אפשר, טענתי שצריך *סיבה* וכאן *אין*. בבקשה לקרוא היטב את מה שאני כותב לפני שמגיבים לי, תודה.
ו. ההומור לא מסגנן את הדברים הנאמרים, הוא גורם לקורא הותיק להרגיש שהמחבר חכמולוג. זה לא הרושם שאת רוצה ליצור, נכון?
ז. אני מנסה לעזור לך. shif29 מנסה לעזור לך. אם את דוחה את העזרה שלנו – אף אחד לא מפריע לך, אבל אז אני תוהה מה בדיוק את עושה פה. על כל פנים, אני מבקש ממך לנהוג ביתר נימוס בתגובותיך. אפשר גם לצמצם את כמות סימני הקריאה – כולם כאן מסוגלים להבין אותך מצוין גם בלעדיהם. הריני להזהירך כי תגובות גסות רוח או תוקפניות יוסרו לאלתר.
ח. ונאמר אמן.הציקה לי העובדה שהגיבור מפגין מין רפיון רוח מאד לא אופייני בסיום, מעין השלמה עם גורל שאינו קבוע (לא לפי הסיפור, וודאי שלא לפי דברי המחברת). לנוכח סיום כזה, אני, כקורא, נשאר עם חצי תאוותי בידי. ז'תומרת – *נו*? *זה* כל מה שהיה לסיפור להגיד?
הקישי כאן.
התגובה הראשונה לסיפור המקורי היא שלי. חלק מהסעיפים בה תקפים גם לגרסה הזו, וביחוד א', ב', ו-ג' (באופן שונה מעט. לדרישת הקהל, אני יכול להדגים).מסעיף ו' נמנעת הגרסה החדשה באופן מבריק: אין דיאלוג. למרבה הצער, זה לא עובד כל כך. קשה מאד לקרוא סיפור של "קרה ככה ואז קרה ככה ואז ככה וככה", בלי שום לחלוחית. לעתים הדבר נעשה, אבל אז צריכה להיות לכך סיבה טובה. *ממש* טובה. למרבה הצער, לא זה המקרה כאן.
גם ההומור, חוששני, מאולץ למדי. הוא לא מבוסס על סיטואציות משעשעות, כי אם על "התחכמויות" לשוניות שחוקות. כדאי לוותר.מורן – אם את רוצה לשכתב את הסיפור, כדאי לך לקחת בחשבון את דברי וגם את דבריה הנכונים מאד של shif29. אבל אם את כבר כותבת – למה שלא תכתבי סיפור משלך?
על כל פנים, ברוכה הבאה לפורומנו.אבל לסוגו הוא לא רע בכלל. לטעמי אתה מנסה להדגיש את ה"המוניות" של המספר מעט יותר מדי, וכמה קטעים מרגישים מאולצים בהתאם. אולי אפשר גם לקצר מעט את הסיפור, היות והוא ארוך יחסית לתוכן שלו.
הבעיה העיקרית שלי עם הסיפור היא הסוף, הכיוון אליו הוא הולך. לא מצאתי שום סיבה להתנהגות של המספר. אם הוא מאמין לתמונה, למה הוא לא זורק את הבחורה – מיד או יום לאחר מכן? גם הדרמטיות המעט מוגזמת של "לא חייכתי" (מי הכריח אותו? שאר הטקסט מציג אותו כמישהו שלא מהסס לעשות בדיוק מה שבא לו) לא עוזרת. יש כאן מין חוסר-אונים לא ברור ולא מוסבר, שלא מתאים לדמות הגיבור כפי שהוא מוצג לנו.
לסיום, מעט איות נכון: "הנה", "יאללה".
זהו. ברוך הבא לפורום. עלה והצלח.את סעיף ה' בהודעתי שלמעלה, המסביר בפירוש ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים כי התוכנה תעבוד *גם ללא* ת.ז.?
בזאת נסגר עניין זה, וועדת גפן חופשיה להחליט באיזה אמצעי זיהוי להשתמש, אם בכלל.
באשר לאתר פנטסי.קון – תנוח דעתך, כבר התחלתי לעבוד גם עליו במתכונתו החדשה. אני רב משימתי.א. כל התעודות שציינת, למיטב ידיעתי, מכילות ת.ז.
ב. תהליך האימות הוא השוואה פשוטה בין שני מספרים.
ג. חברי הועדה צריכים להסתגר כך או כך, והדבר לא חייב להתקיים בשטח הכנס דוקא. אני בטוח שלכל אחד מחברי הועדה העתידית יש מחשב בביתו, ואם לא – ובכן, הייתי מציע שיבואו אלי הביתה אלמלא הייתי אחד המועמדים.
ד. תהליך ההקלדה יהיה *פשוט* יותר מכל תהליך בו נעשה שימוש עד כה, ומספר הטעויות בו צפוי להיות הרבה יותר נמוך. הוא גם יהיה, הרשה לי להבטיח לך, הרבה *הרבה* יותר מהיר מכל שיטה אחרת שנוסתה עד היום.
ה. התוכנה תאפשר, במקרה הצורך, עבודה גם ללא אימות ת.ז., רק כדי להבטיח שימושיות בכל מצב.כתיבת התוכנה החלה, אגב, היום.
