התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
והיא עובדת – ניסיתי אותה בעצמי, וכן התקבלו בה כבר פרטיהם של כמה מהכותבים האחרים.
גם הכתובת שלי עובדת, כמובן. לדעתי יש לך בעיה טכנית כלשהי במשלוח דוא"ל.א. קרא בבקשה את כללי הפורום. הם נמצאים בקישור הגדול המהבהב למעלה.
ב. אם יש לך השגות כלשהן לגבי הכללים ו/או אופן ניהול הפורום, אבקשך לכתוב לי דואר אלקטרוני לכתובתי המופיעה בראש הודעה זו, ולשם בלבד – *לא כאן*. כל הערה נוספת לגבי אופן ניהול הפורום והתנהגות יושביו תוסר מיידית.
ג. הפורום הזה *לא* מיועד לפרסומות. כל פרסומת נוספת לאתר שלך תוסר מיידית.
ד. בבקשה השתמש אך ורק בכינוי אחד כאשר אתה כותב הודעות. לא "שוב אני" ולא שום התחכמויות אחרות.
ה. בבקשה אל תפרסם כאן סיפורים שכתבת לפני 3 שנים. כתוב סיפורים חדשים. כך נוכל לעזור לך באמת.עכשיו, בנוגע לסיפור עצמו ולהערות:
א. קוהרנטית: עקבית, ברורה.
ב. קרא את הודעתי שנית. כל דבר שלא הבנת, אתה מוזמן לפרט כאן ולזכות בתשובה.
ג. כולי תקווה שנוכל לעזור לך. אל תפחד מביקורות – אמץ אותן אל לבך ולמד מהן. זו הדרך הטובה ביותר להשתפר (לאחר שמתגברים על הכאב הראשוני…).א. אתה משתמש בשפה גבוהה, אך אתה לא יודע לעשות זאת היטב, והתוצאה ניכרת. דוגמאות: "אין עליו לנקוט", "מה יהא". יש עוד. כדאי לך לנסות לכתוב בשפה מעט יותר נמוכה, בה אתה שולט טוב יותר.
ב. העלילה מופרכת. מה זאת אומרת? היא כתובה על מנת להצחיק בכוח. למרבה הצער, היא לא. מדוע? כי הומור לא מגיע מתוך השעשוע העצמי של המחבר, אלא מתוך הסיטואציה והדמויות. כאן יש רק אוסף "בדיחות" ו"הצחקות" יבשות. לא כך עושים זאת.
ג. אין כל הבדל בין סגנון הכתיבה של המספר לבין הסגנון בדיאלוג. דרך טובה לאפיון דמויות היא שליטה בסגנון הדיבור שלהן. חשוב על כך.
ד. כל החלק של "מוסר השכל" מיותר לחלוטין. גם במקרים הנדירים שבהם כדאי להוסיף מוסר השכל (והם *באמת* נדירים), יהיה זה האחרון משפט *אחד* *קצר*. לא יותר.
ה. הכתיבה המודעת לעצמה ("מיודענו האביר האצילי" וכו') לא עובדת טוב. היא רק תורמת לחיזוק הרושם שהמחבר מנסה להצחיק את הקורא בכוח.
ו. כדאי להשקיע קצת יותר מחשבה בנושא חלוקת המשפטים וסימני הפיסוק. המשפטים שלך ארוכים, לא תמיד בצדק, ורבים מהם מפוסקים באופן לא נכון או מסורבל.
ז. אני מציע לך לנסות לכתוב סיפור לא הומוריסטי, בתור התחלה, ולעבוד על התחומים הבאים: 1. עלילה קוהרנטית שמטרתה *לא* להצחיק כי אם לעניין; 2. דמויות אמינות; 3. סגנון.
ח. ברוך הבא לפורום!לודביג (וכל משתתף פוטנציאלי אחר בתחרות), בבקשה *אל* תפרסם כאן או בכל מקום ציבורי אחר פרטים שיאפשרו לצופה תמים לזהות את סיפורך, שכן אז יתקיים מצב בו תיפגם אלמוניות הסיפור ולא ניתן יהיה לשפוט אותו. אם אתה מעוניין לדון בפרטי הסיפור עם מי משוכני פורום זה, עשה זאת בבקשה בדוא"ל. תודה.
ראשית – את מוכשרת, בכך אין ספק.
שנית – כמנהל הפורום, אני מבקש ממך לקרוא את כללי הפורום, וביחוד את אלה העוסקים בזמן העובר בין כתיבת סיפור לבין פרסומו. אין לי כל דרך לוודא שאכן את נוהגת כך, אבל הדבר יועיל בעיקר לך. גם לנו. כל זאת למרות כשרונך המוכח בעליל.
תודה.שזה לא סיפור. לכן קשה לי להגיב על זה. הקטע שלך, כשמו כן הוא – תמונה. יש בה עניין מסוים. הייתי שמח לקרוא אותה בתוך סיפור. ועדיין – זה לא סיפור.
אני מציע: כבד אותנו בסיפור של ממש, פרי עטך, ואז ניכנס בך כמו שצריך…
(וכמובן – ברוך הבא לפורום!)"לעורר פה דיון". הסיבה היא, למרבה הצער, שיש באמתחתך אינסוף תירוצים ואפס נכונות להודות בפגמים – הרבים – של הסיפור שהבאת ולקבל ביקורת כהלכתה.
ולאור כל מה שאמרת, אולי כתיבה זה באמת לא בשבילך. כי כתיבה אמיתית, ככל עיסוק אמיתי באמנות, משמעה גם יכולת לקבל ביקורת וללמוד ממנה, דבר שאת מסרבת לעשות באופן עקבי, למרות ההשקעה הרבה של חברי הפורום בביקורותיהם.
אם תחליטי יום אחד שאת בוגרת מספיק לקבל ביקורת, נשמח לעזור לך. עד אז – אדיוס.א. אני תמיד עונה בכובד ראש. כל פרשנות אחרת היא שלך ושלך בלבד.
ב. בחלק מהמקרים כבר הבאתי דוגמאות.
ג. מי שלא מסוגל להתמודד עם הדרך שבה אני מסביר דברים – שלא ידבר איתי ושלא ישתתף בפורום הזה. חד וחלק. אם לזאת יקרא התנשאות, הרי שאני מתנשא בן מתנשאים, וכך זה ישאר. עוד הערה אחת בדיון זה אודות הדרך בה אני מציג דברים, ואני משתמש בסמכויותי כפי שפורטו למעלה. באמת נמאס לי מזה.
ד. ועוד: פרסום סיפור בפורום הוא בפועל בקשת עזרה משוכני הפורום והנחה מובנית כי שוכני הפורום, אישית או קולקטיבית, מבינים בנושא יותר ממך. אם הדבר לא מקובל עליך, רק אמרי זאת, אני מוכן להסיר את הדיון ואת הסיפור באופן מיידי.וכעת, בתקווה שאנו מבינים זה את זה, לסיפור עצמו:
א. לא חייבים לאחד בין הדמויות, אבל חייבים לפחות להשמיט אחת מהן. הסיפורים שלהן פשוט לא עובדים ביחד. מכירה את האנשים האלה שהורסים בדיחות כי הם שוכחים לספר את הרקע בזמן ואז דוחפים עוד סיפורים לא קשורים באמצע? "יהודי ורוסי נכנסו לרכבת… (עוד הרבה תיאורים שקשורים לבדיחה)… ואז היהודי אומר – 'אבל זה בורשט!', ואז הפולני – אה, שכחתי להגיד שהיה גם פולני, שהוא היה בכלל חבר של הרוסי מוארשה בימי הכיבוש, שאז דג מלוח היה עולה כמו קוויאר היום…" וכו'. יש לי במשפחה כמה כאלה. בכל אופן – הסיפור מזכיר את זה. כל היעני-פלש-בק לאדם מיותר, וגם, למרבה הצער, לא ממש מעניין. את חייבת להבין שסיפור צריך להיות ממוקד, בכלל זה סיפור המורכב מכמה סיפורים.
ב. לא דיברתי על שינוי שמות. דיברתי על כתיבה אודות אנשים המאופיינים כשייכים לתרבות שאותה את לא מכירה. לכן ביקשתי ממך לקרוא שוב את ההערה המקורית שלי בנושא זה. את אמריקאית? גדלת באמריקה? את מכירה את מערכת החינוך האמריקאית? מה את יודעת על הסימבולים האמריקאים, האיקונים האמריקאים? אם כן – לא רואים זאת בסיפור. אם לא – מדוע את כותבת על תרבות שאינך מכירה? (סדרות טלויזיה, כמובן, לא נחשבות. גם סרטים לא.)
ג. אכן לא ברור. למה לא ברור? כי ג'ון עצמו לא מאופיין טוב, כפי שהסברתי בהודעות בפתיל השני שבכאן.
ד. את לא חייבת ליצור הזדהות עם ג'ון (אם כי הדבר רצוי) – אבל את חייבת ליצור *דמות*. כרגע אין דמות – יש פלקט. עוד על כך – בפתיל השני.
ה. את זה לא אמרתי.
ו. הפתיל השני. כולל דוגמאות.
זהו. יש לך חומר למחשבה.את יודעת למה? כי הוא לא עניין אותי.
אני לא אומר את זה במטרה לפגוע בך או לעצבן אותך. אני מספר לך בכנות על חוויית הקריאה שלי. ג'ון לא עניין אותי, לא היה אכפת לי ממנו, ולא נוצר אצלי שום רושם שלו. לא הצלחת לגרום לי "להאמין" שיש ג'ון כזה.הנה כמה מקומות בהם את נוהגת כפי שהדגמתי למעלה:
"ג'ון היה אחד מבני הזונות שהיו מאושרים בחייהם" (כאן, פרט לתיאור הפשטני, יש גם קללה מיותרת. קללות זה נהדר – כשיש להן סיבה. כאן אין.)
"את המליון שלו הוא עשה…" וכו'. כאמור למעלה, זו פעולה "גדולה". אז מה אם הוא חשב את זה. זו העברת אינפורמציה מזוקקת.
"עם הכסף שלווה הוא קנה צי מכוניות…" – שוב, פעולה "גדולה". אין קרבה לדמות.
"כמה טלפונים בהולים" – כנ"ל. במקום לתת לנו דוגמה לשיחה שכזו, את מסכמת בטלפונים ורצה הלאה.
"חברת המוניות של ג'ון הפכה להצלחה מסחררת"…
וכולי וכולי וכולי.אנסה להדגים גם באמצעות שיטה אחרת. תארי לך מה היית חושבת למקרא הסיפור הבא:
היה היתה ילדה שקראו לה כיפה אדומה. היא היתה ילדה ג'ינג'ית מגניבה. יום אחד היא הלכה ביער להביא אוכל לסבתה. סבתה היתה מגניבה לא פחות, וגם קולית לאללה. בדרך היא פגשה בזאב ושוחחה עמו. הזאב היה מנייק לא קטן, אפור כהה, עם חשבון בנק מנופח ווילה ברמת אביב ג'. כשהגיעה כיפה לבית סבתה, בשכונת התקווה, ראתה שם את הזאב מחופש לסבתא. זה היה מוזר מאד אך גם הומוריסטי. לאחר שיחה שנונה ניסה הזאב המחופש לטרוף את כיפה אדומה, אך לפתע פתאום הופיע צייד וירה בזאב, בסצנה מלאת אקשן. מתוך גופת הזאב יצאה סבתא, בריאה ושלמה. האימה!
מאכזב קצת, לא? אבל רגע – הרי נתתי תיאורים של כיפה, של הזאב ושל הסבתא, וסיפרתי שהיה אקשן והומור ומה לא. למה זה לא עובד?
בדיוק בגלל מה שכתבתי בהודעתי הקודמת. ובתחילת הודעה זו.
נסי לראות, בבקשה, את ההקבלה לסיפור ששכתבת, ולהבין.
