התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
כתבי את הגרסה החדשה, עברי עליה, הגיהי אותה, ואז עזבי אותה. המתיני כמה ימים, בהם תעסקי בענייניך ו*לא* תגעי בסיפור, לא תקראי אותו, אפילו.
אז חזרי אליו, קראי אותו, ראי אם הוא "עובד". ערכי והגיהי, ואז פרסמי.
אני משתמש בשיטה הזו בעצמי. היא שימושית מאד. המתנה שכזו תמיד גורמת לי לראות את הסיפור באור שונה, כקורא ולא כמחבר.ודאי שקריאת אובדן מסובכת יותר. אבל שוב: אולי הייתי מקבל את קריאת האובדן טוב יותר אם היתה לי סיבה ממש טובה להאמין בה. כפי שהעניין מוצג כעת, ערן פשוט סובל ממתקפת-דרמטיות לא מוסברת. הראי (ולא הסבירי…) לי מדוע ואיך הוא נקשר אליה, ואז, כשהיא תעלם, תני לי להרגיש את האובדן בעצמי.
באשר לפרטים העודפים: המרצה שלך ודאי מתכוונת לסיפורים שבהם מתואר עולם שונה באופן עקרוני מזה שלנו. עולם כזה דורש, מן הסתם, תיאור, אם כי סופרי פנטסיה רבים ידועים בנטייתם לעשות זאת באופן מוגזם. דעתי שלי: תיאור צריך להיות פונקציונלי – להכניס לאוירה, לתת מידע על הסביבה בה מתקיימים הגיבורים ופעולותיהם. מעבר לכך – שום דבר. כפי שא.ס. קארד הסביר באחד מנאומיו בארץ: אף אחד לא יודע מה היה צבע השיער של אנדר, וזה לא צריך לעניין אף אחד.
במקרה של הסיפור שלך, הרי שתיאורי הארכיטקטורה העתיקה אכן מעבירים מידע רלוונטי לעלילה, ועל כן הם מוצדקים. התיאורים שהבאתי כדוגמה, לעומת זאת, מעבירים מידע לא רלוונטי, ועל כן הם בעיתיים.ואם המרצה שלך לא מקבלת זאת, היא מוזמנת לבוא להרצאתי שלי בכנס בדיון הקרוב ולהשכיל…
אני לא יודע איך היית צריכה להראות את תחושת הכאב והאובדן של ערן, כיוון שאני לא את. אולי הוא היה אומר משהו, אולי הוא היה מביע משהו בהתנהגותו – זה הסיפור שלך, את תחליטי. עם זאת, אחת הבעיות היתה שאני, כקורא, לא ראיתי שום סיבה *מדוע* ערן צריך להרגיש אובדן. מבחינתי הוא הרגיש אובדן "על יבש", ללא שום סיבה אמיתית.
עם זאת, כדי להבהיר את עצמי בכל הקשור ל"הראה – אל תסביר", אתן לך דוגמה לא קשורה:תיאור א':
משה היה איש רע מאד. הוא היה רשע. הוא היה נבל של ממש. הוא היה בנאדם איום ונורא לפי כל קנה מדה. הוא היה פשוט פויה.תיאור ב':
בגיל שלוש קשר משה את זנבותיהם של שני חתולים זה לזה וצפה בסבלם בהנאה. בגיל חמש הוא שיקע את הכלב של השכנים בבטון טרי והמתין איתו עד שהתייבש. בגיל עשר התגלו הוריו, שרופים ומשופדים, במרתף.תיאור א' מביא "עובדות" ללא סימוכין. משה הוא איש רע. לדעת מי? לדעת המחבר, כנראה. האם הקורא מאמין לו? אולי. תיאור ב', לעומתו, לא מביא את דעתו של המחבר כלל – הוא נותן לקורא לשפוט את משה על פי אמות המידה המקובלות *אצל הקורא*.
על כל פנים – אל תפסיקי לכתוב, ואני לא רואה שום סיבה לא לשלוח גרסה משופצת של הסיפור הנ"ל, או סיפורים אחרים, לאספמיה.
ראשית, ברוכה הבאה למקומותינו. שנית, הסיפור בהחלט מעיד על כשרון כתיבה, לדעתי. שלישית, הנה מקבץ הערות:
1. תוכן
א. הפתיחה ארוכה מדי וחפוזה מדי בו זמנית. אולי כדאי להתחיל מההתרחשויות בזמן "הווה" – הפגישה עם ערן, נניח, ולהעביר את המידע על אופיה ותכונותיה של גלית לקורא באופן שאינו הרצאה יבשה וארוכה על קורותיה.
ב. יש לסיפור שני גיבורים, והמיקוד שלו עובר בין שניהם. דבר זה הוא בעייתי מעט כשמדובר באורך כזה של סיפור – אנו מתחילים עם גלית ועם נקודת הראות שלה, ולפתע אנו מאבדים אותה ועוברים לערן ולו בלבד, וכך זה עד הסוף. אולי כדאי להחליט במי להתמקד, או לבנות יותר תוכן לשתי הדמויות באופן כזה שהן ישתלבו באופן טוב יותר. כרגע יש ניתוק מסוים.
ג. יש לך שתי דמויות, ושתיהן עוברות תהליך מסוים, וזה טוב. הבעיה: התהליך הנ"ל מטושטש מדי, ובסופו של דבר הקורא לא מבין למה באמת גלית עזבה (הסיבה המובאת בגוף הסיפור לא מספיקה ממש) ומדוע היא חזרה (כנ"ל), ואילו תובנות היו מנת חלקו של ערן.
ד. לדעתי אפשר לפתח את הרעיון יותר. מה היה קורה, למשל, אילו נקודת הפתיחה של העלילה היתה במקום בו מסתיים הסיפור הנוכחי? הם חיו באושר ואושר? לגלית לא אכפת מנשים מן העבר הנגלות בפני חברה לחיים? אולי יש לתכונה של ערן שימוש מסחרי? אולי, בהיותה כזו אשת עסקים מוצלחת, גלית תחליט לנצל זאת באופן כלשהו? אלה הרהורים סתם – את מוזמנת לחשוב על הרעיונות שלך.2. סגנון
א. אני מציע למעט בהוראות בימוי – "היא אמרה כמתוך חלום", "אמר ברוך", "אמרה בפשטות" וכו'. זאת כחלק מעקרון *הראה – אל תסביר*. אם היא אומרת משהו בפשטות או ברוך, הדרך הטובה ביותר להעביר זאת לקורא היא בדיאלוג עצמו, במילים בהן היא משתמשת.
ב. כדאי להזהר מדרמטיות מוגזמת. "גלית חשה כפור זורם בורידיה" – אני לא פוסל לחלוטין את השימוש בביטויים כאלה, אבל יש דרכים עדינות ואפקטיביות יותר לעשות זאת. כנ"ל "זעקת הכאב והאובדן", "חדות מכאיבה, נוראה" וכו'. לא נתת לקורא סיבה מספקת להבין מדוע הכאב והחדות, ולו היית נותנת סיבה כזו, הרי שלא היית צריכה להשתמש בביטויים שכאלה. חשבי על כך.
ג. אני מציע, לטובת הניטפיקרים שבין הקוראים, לבדוק היטב את המקומות הגיאוגרפיים בהם מתרחש הסיפור, כדי לוודא שהמבנים בהם מדובר אכן היו יכולים להתקיים בהם.
ד. פרטים מיותרים: האם תאריך הפתיחה של התערוכה חשוב? האם מקצועה של גלית חשוב? האם שמו של הבוס שלה חשוב? ומה הקשר בין העלילה לבין טענותיה של גלית כלפי הבוס הנ"ל? כדאי להשמיט את הפרטים הלא חשובים וליצור סיפור מהודק יותר.
ה. פתיחה: על פתיחת הסיפור לעניין אותנו באופן כלשהו, ולתת לנו מושג כלשהו לגבי נושא הסיפור. הבה נביט במשפט הפתיחה שלך:
"גלית לא התכוונה למצוא את עצמה על מפתן הדלת של התערוכה החדשה אשר התפרסמה בגלריית "הבית" בדיזינגוף בשלושים וחמישה באפריל."
במה עוסק הסיפור? בגלית? במפתן הדלת? בכך שהיא לא התכוונה? בתערוכה? בגלריה? ביום המיוחד ההוא, השלושים וחמישה באפריל? (אגב – גם אני קראתי אריך קסטנר, וגם אני מת עליו, אבל אם אין סיבה משמעותית ביותר לכך, האזכור מיותר ופוגע בסיפור.)
(עוד אגב: האיות הנכון היא "דיזנגוף".)
המשפט כולל המון מידע מיותר ועל כן הוא אינו ממוקד. להבדיל, קראי את משפט הפתיחה הנסיוני הבא, והשווי:
"גלית לא התכוונה לבקר בתערוכה."
זו לא הצעה – רק הדגמה. את ורק את תכתבי את סיפוריך. אבל משפט כגון זה כבר מעורר שאלות ממוקדות אצל הקורא, כגון: אם היא לא התכוונה, למה היא הגיעה לשם? ומה המשמעות של זה?ובכן, מספיק להערב. בהצלחה!
מיד לאחר שיסוכמו ויסגרו כמה פרטים עקרוניים. אבטיפוס אתר הכנס כבר קיים, הוא יעלה לאויר בקרוב, ומיד עם עלייתו יפורסם קיומו בכל המקומות הרלוונטיים.
לא מסכים, אבל לא מעוניין לנהל ויכוח ציבורי בנושא.
באשר לפידבקים מהמשתמשים – הרי את מקבלת אותם כרגע. כולי תקווה שמנהלי איקון ושאר הכנסים שבדרך ישכילו להסיק מכך את המסקנות הנכונות.(בהיותי האדם שביצע אותם בפועל, באתרים הקודמים), אבל זה לא ויכוח לכאן.
בכל מקרה – הסרבול ואי הסדר הכרוכים בהזמנה במערכת כיום (מצד המזמין) הם חסרונות גדולים מאד לדעתי. אני בטוח שניתן לשפר זאת, אבל לשם כך העניין צריך להיות על סדר היום. צריך לתכנן את השינוי לפני ביצועו, צריך לשים מישהו מלמעלה שיגיד למתכנת "צריך להיות X ולא Y", וצריך לדאוג שהמערכת תבצע בדיוק, אבל *בדיוק* את מה *שאנחנו* צריכים, ולא להסתפק בשאריות של משהו שתוכנן בכלל למשימה אחרת.
לו הייתי מתכנת PHP או מה-שזה-לא-יהיה בעצמי, הייתי מבצע זאת ודי. כיוון שלא זה המצב, ובהיותי, למרות הכל, מתכנת המתמחה בממשקי משתמש, הריני מתנדב לעזור ולפקח על נושא הממשק כאשר ימצא המתכנת המתאים.
ועד שמתבצע השינוי הנ"ל, אסור להשתמש במערכת למרות כל יתרונותיה, כיוון שהיא לא נוחה *למשתמשים*, ל*לקוחות* של הכנס, וזה הפקטור החשוב ביותר. זו דעתי.שהמערכת הרבה יותר נוחה לנו כמנהלים מאשר מה שהיה בשימוש בשנים קודמות, אבל כרגע נראה שהבאגים (בלי קשר לעניין התורים) לא כל כך נוחים למשתמשים. כמובן, אם הנושא הנ"ל יפתר בכנסים הבאים, לי אין שום בעיה עם זה, ויהיו ברוכים כל העושים במלאכה.
מבחינת ניהול האתר והתוכניה – אה. אני חייב לומר שהייתי מקים אתר HTML פשוט בערך ברבע מהזמן שלקח לנו לעשות זאת עם המערכת. היא די מגבילה, מהבחינה הזו, והכנסת התכנים, בניגוד רב ל-HTML, היא כאב ראש ותחת, כי יש למערכת נטיה עזה לעשות מה שהיא רוצה. אני חייב, בהקשר הזה, לציין לטובה שוב את מיכה, שהצליח לפתור כמעט כל בעיה בתחום הזה. ועדיין – *כמה* עבודה היינו צריכים להשקיע!
אשמח לשמוע איזה פילוח בדיוק נותנת המערכת, אבל אם נראה לך שלא כאן המקום, את מוזמנת לכתוב לי בדוא"ל.
בכל אופן, תודה על התשובה המפורטת.שאני רוחש למיכה על העבודה העצומה שהוא השקיע בהקמת ובתחזוקת מערכת ההרשמה, אני לא מבין מדוע אנו זקוקים לה. אני לא רואה איזו בעיה נפתרת באמצעות המערכת הנ"ל, ובמה היא עדיפה על פני הנוהל הרגיל של הגעה ותשלום בקופה.
לדעתי אין צורך במערכת כזו. אם המקום בו אנו מקיימים את הכנס מאפשר קניית כרטיסים מראש (נדמה לי שהאפשרות קיימת בסינמטק) – מה טוב. אם לא – לא נורא.
ואולי יש גורם כלשהו שנעלם מעיני. אם זה המצב – השכילוני נא.אני לא חושב שמישהו יכול להשיב לשאלתך כרגע, אבל אני מציע לא לדאוג. הנושא יפורסם בכל הפורומים והאתרים המתאימים זמן רב לפני הכנס עצמו.
בינתיים – אתר המימד העשירי עודכן, עם יציאת גליון 21.מהיכרותי האישית עם עורכת אספמיה ועם אופן העבודה במערכת כתב העת, נראה לי כי הסיבה האפשרית היחידה ל"התעלמות רועמת" היא אי-הגעת הדוא"ל שלך ליעדו מסיבה זו או אחרת. "חלומות באספמיה" לא מתעלמים מסיפורים, וגם אם הם לא התקבלו, הרי שתקבלי מכתב דחיה.
עם זאת, יש לציין כי *זמן* התגובה יכול, לעתים, להיות ארוך מאד – אפילו למעלה מחודשיים. זאת בגלל הצורך לקרוא את המוני הסיפורים המגיעים. ודאי תביני שבמצב זה של העניינים, המערכת לא תעסוק באישורי משלוחים – יש דברים יותר חשובים ודחופים לעשות. ועדיין, למיטב ידיעתי, אין סיפור שמגיע ואשר אינו זוכה, בסופו של דבר, לתגובה.
בקיצור – אל יאוש.
