התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
אנ'לא זוכר את המנגינה של "מים לדוד" פרט לפזמון, ובכל זאת – חביב ביותר. בהחלט תוספת מכובדה לאוסף הגדל והולך של האסטרו…
אם אתה מחליט כי השכתוב מצוין עד כדי כדאיות פרסומו שוב, אנא עשה זאת תחת עץ זה ולא בנושא חדש, על מנת לא להציפנו בשכתובים וכו'…
אין לי בעיה עם רצונו של האיכר בשקט נטול קוסם, אבל *סגנון הדיבור* שלו לא מתאים.
הסוף בעייתי (לא מדובר בפסקה הלפני-אחרונה אלא ב*רביעית* מהסוף, שים לב) היות וחתיכה גדולה ומוצקה של עלילה נוחתת על הקורא התמים והלא מוכן. עדיף, אולי, למצוא מקום אחר להעביר בו את כל המידע – אולי באופן מחוכם מעט יותר מאשר גוש סיפורי אחד. כנ"ל לגבי חלקי עלילה אחרים בסיפור – הלימודים במערה, למשל, שאינם מפורטים דיים.
הסיפור נראה, יותר מכל דבר אחר, כמסגרת עליה נתן ליצור ספר שלם – אולי לא ארוך במיוחד אך עדיין משהו בסדר גודל גדול יותר.4. נראה כי כל הסיפור מסופר בקיצור נמרץ – קיצור רב מדי, וחבל. אתה מסוגל לתת תיאורים ארוכים באופן חביב, אך העלילה עצמה חולפת כברק. מדוע? דוקא הקטעים ה-"מעניינים" והפעילים בעלילה חולפים מהר, במן הסבר חפוז שכזה. חבל.
יש בסיפור כמה רעיונות מצוינים (סצינת התמורה לעץ, למשל) ואוירת מסתורין לא רעה, אלא שיש בו גם פגמים מסוימים, וברשותך אתמקד בהם:
1. משפטים א-ר-ו-כ-י-ם מדי. דוגמה אפיינית: המשפט הראשון. משפטים כאלה מקשים מאד על הקורא להבין מה קורה. יש מקום לחלק חלק מהמשפטים לשניים, אולי אף שלושה חלקים.
2. שינויים חריגים בקצב העלילה. השווה, למשל, בין איטיות ההתפתחות בסצינת המערה לעומת הפסקה הרביעית מהסוף, שם אתה דוהר בטירוף. נראה כאילו בער לך לגמור את הסיפור וללכת…
3. סגנון – יש מקום לשיפור. ביטויים כמו "לפספס" או "מה שאמר ש…" נראים חריגים מאד בגוף הטקסט וכדאי להסירם. כדאי גם לעבוד על סגנון הדיאלוג. כל תוספות ה-"בני" – "אכן, בני" וכו', למשל. גם סגנון דיבורו של האיכר נשמע, באופן חשוד משהו, כנער מתבגר: "תקשיב, אני לא רוצה להעליב, אבל אתה מוכן בבקשה ללכת?"… איכר בור לא מדבר כך…הקורא הוא אכזר. אין הוא מעוניין לדעת האם הסופר כתב בשפה זרה לו, או אם הוא דיסלקט, או כל דבר אחר. הקורא מעוניין לקרוא סיפור טוב – כאן זה מתחיל וכאן זה נגמר.
דיסלקציה איני יכול לפתור, כמובן. שפה זרה? לכך דוקא יש פתרון: קריאה, והרבה. עדיף, אגב, להמנע מספרי מד"ב ופנטסיה מתורגמים אם בכוונתך ללמוד את השפה היטב – או לפחות למהול בתפריט הקריאה שלך כמות מכובדת של ספרים מז'אנרים אחרים.
באשר לקושי להזרים את העלילה וכדומה – אין כאן פתרונות קסם. אני אישית טוען כי על המחבר לדעת בדיוק מה קו העלילה הראשי (ואף הרבה יותר מכך) עוד בטרם כתב אות אחת. אחרים טוענים רעיון בסיסי ופתיחה יספיקו והשאר יבוא מעצמו. אני רוחש לגישה זו תיעוב לבבי ועמוק – נראה לי כי הרבה סדרות פנטסיה עכשויות הן תוצאה של הלך רוח כזה בדיוק, לזוועת אלה מבין הקוראים שעדיין לא עברו לובוטומיה.
הצעתי: בטרם תגשי לכתיבת "יצירת עולם" עם מערכות יחסים סבוכות וכדומה, נסי לכתוב סיפורים קצרים יותר על מנת להתמקצע.
כולי תקווה כי לא יארך הזמן ותבין מהן יצירות ספרותיות קלאסיות ומהן יצירות ספרותיות בכלל; או, לכל הפחות, במדה כזו שתאפשר לך להבין עד כמה אזכור אותה סדרת ספרים בנשימה אחת עם המלים "ספרות" או "קלאסיקה" הנו חטא בל יתואר כלפי שתי אלה האחרונות.
באשר לסופים: יש סוף סגור, החותם את כל אירועי הסיפור ופותר את כל התעלומות; יש סוף פתוח, המשאיר מקום לספקולציות; יש סוף טוב וסוף רע, סוף מעצבן וסוף דביק, סוף קשה וסוף נעים, אבל תמיד תמיד תמיד תמיד *תמיד* יש *סוף*.
פרט לסיפורים שאתה מפרסם, כאן, כמובן. ונוהג זה, כפי שהבהרתי, עומד להפסק.כמובן, דרישה זו לסוף, אין פירושה הקלות כלשהן בחובה לכלול גם התחלה ואמצע. ושימוש סביר בשפה. וסמני פיסוק. ומקוריות. וכולי וכולי.
עם זאת, גם חדשות טובות בפי. בקרוב יפורסמו כאן מאמר או שניים העוסקים בענייני כתיבה נכונה, לטובת כל הנוגעים בדבר, ובא לציון גואל.
אני לא "מעכב" שום דבר. יש לי חומר רב לערוך והזמן מועט. הכל, אבל *הכל* יתפרסם, היו סמוכים ובטוחים.
ובאשר למימד – מסירת המאמר לדותן לא תשיג מאומה, היות והוא ואני מחליטים ביחד מה ילך לאיפה…למעשה, אם תשימי לב, הביקורת שקיבל הכותב מלמעלה תביא לו תועלת רבה אם יטרח ויאמץ אותה. הבעיה כאן היא בעיקר היותו של סיפור זה הפעם השניה בה מפציצנו הכותב בחתיכת "פרוזה" לא מעוכלת, למרות בקשותינו הנמרצות.
באשר ל-"לא בנויים טוב מבחינה לשונית/רעיונית" – ובכן, נחלק לשניים:
א. לשונית: אני לא מצפה מסיפור המפורסם כאן להיות מושלם מבחינה לשונית. רוב תרגומי המד"ב בעת האחרונה רחוקים משלמות כזו, וחלק מהעורכים הלשוניים של ההוצאות ראויים לתליה (זאת בהנחה האופטימית כי הם קיימים). אני *בהחלט* מצפה מהמחבר, עם זאת, לעשות כמיטב יכלתו: לעבור על הסיפור כמה פעמים, להגיה אותו, לתקן שגיאות, לשים לב לסמני פיסוק, לנסות ולאתר שגיאות איות, בקיצור – להשקיע מעט מחשבה גם לאחר שהסיפור "גמור". לא לרוץ ולפרסם כל פליטת מקלדת. ניכר בטקסט שלמעלה כי מחברו נקט, למרבה הצער, בגישה האחרונה. בקיצור: אף אחד לא דורש שלמות, אבל מעט כבוד כלפי הקורא לא יזיק.
ב. רעיונית: כאן התחום רחב מעט יותר. מה פירוש "לא בנויים טוב מבחינה רעיונית"? אם הכוונה לניסוח PC של "רעיון נדוש/לעוס/משומש" – ובכן, האם את מעדיפה לחיות באשליה כאילו כתבת יצירת מופת מקורית של מד"ב, במקום? לעומת זאת, אם הכוונה לבעית ניסוח והצגה של הרעיון, הרי שביקורת רק תועיל לך.לסיכום: אף אחד לא אוסר עליך לפרסם סיפור שאינו מושלם (אם כי התחלה, אמצע, סוף ולפחות *נסיון* להגיה הנם חובה), אם את מעוניינת להשתפר עלייך להיות מוכנה לביקורת (וזו תמיד ביקורת בונה, אפילו במקרה הקיצוני שלמעלה), וטקסט *מודגש* מתקבל אם תשימי כוכביות משני צידי המלה.
יאללה, עכשיו פרסמי…
ספר לי נא, יקירי, היכן, בהודעתי כאן או במקום אחר, טענתי בזכות כתיבה ארכנית? אל תטרח – לא תוכל. אגב, אם תקרא את דבריו של בורחס בעיון, תשים לב כי גם לו אין כל טענה עקרונית כנגד כתיבת ספרים ארוכים, אבל אנו כבר סוטים מהנושא.
ומה הנושא?
ראשית, ידידי המתהדר בציטוטים – *הבנת הנקרא*. כאן עלי, במפתיע, לכלול את עצמי בקבוצה אחת עם בורחס – את כתבי שנינו לא הבנת. אין הדרישה ל*התחלה, אמצע וסוף* כדרישה לכתיבה ארכנית, ואין הטענה כי כתיבת 500 עמוד על רעיון שנתן להביע בשתי פסקאות מצביעה על גויעתו של פורמט הנובלה (והנה נמצאתי מסביר זאת לך למרות הכל – הרווחת).
שנית – אין חיה כזו "בודקים יותר מידי את הביצוע", מכמה סיבות:
א. יותר *מדי* – מעט עברית נכונה לא תזיק, בשם אללה.
ב. האם היית מעוניין לראות סרט בעל רעיון מבריק אך שחקנים גרועים ומגמגמים, במאי עוור ומצולם בוידאו פשוט?
ג. נניח לרגע כי אתה מזוכיסט וכי התשובה לסעיף ב' היא "כן". עכשיו, האם היית מעוניין לראות סרט בעל אותן תכונות, אך בעל רעיון נדוש, חבוט, לעוס ומשמים? כן?
ד. אם תאמר "כן" ל-ג' אאלץ לא להאמין לך. למעשה, אפילו אם תאמר "כן" רק ל-ב' לא אאמין לך.
ה. לסיכום: על מנת לכתוב סיפור, כמו בכל אמנות אחרת, דרוש ידע בסיסי של המדיום בו עוסקים. במקרה זה מדובר בשפה העברית. כמו כן מקוריות, בלעדיה אין לכותב מה לחפש בתחום – שיעסוק בנגרות במקום.שלישית – מדובר כאן בסיפור (כפי שהבהרתי בהודעות קודמות) ללא התחלה, אמצע, סוף, רעיון, מקוריות או סגנון כלשהם. נטול. דיאטטי לחלוטין. 0% שומן, מינרלים, ברזל, סידן… כלום. ריק. גורנישט. זילץ'. עלבון לקורא.
רביעית – קראת את "בדיונות" של בורחס, הפנמת (או כך אתה מנסה לטעון, בהביאך ציטוטים, ולו מהפרולוג), ולאחר מכן אתה מעז לכתוב את שמם של בורחס ושל… הכותב מלמעלה… באותה הודעה? אללי! חזור וקרא את בורחס, וכתוב על הלוח מאה פעם "לא אשא את שם אלוהים לשוא!"
חצוף!ואשר כי הבנת (כלומר – כתוב תגובה להודעה זו בה אתה מבהיר כי הבנת את כוונתי, או, לחילופין, אם לא הבנת – שאל).
ראשית, אבקשך לקרוא את ההערות של מנהלת הפורום ושלי לסיפורך הקודם, היות והן תקפות גם כאן. לקריאת הערות אלה, לחץ על הלינקים הבאים:
הודעה מספר אחת
הודעה מספר שתייםשנית, אני מעוניין להדגיש ביתר שאת את הנאמר בהודעות אלה, במילים פשוטות: *אנו מעוניינים בסיפורים שלמים*. ש-ל-מ-י-ם. לא פתיחות, לא קטעים, לא דגימות ולא חלקים. *סיפורים שלמים*, בעלי *התחלה*, *אמצע* ו*סוף*.
שלישית, אנו מעוניינים בסיפורים *מקוריים*. "הגבלה" זו משאירה חופש פעולה רב יותר מקודמתה – שהרי התחלה, אמצע וסוף הם תנאים נוקשים ללא פשרות. לעומתם, "מקוריות" יכולה להתבטא בדרכים רבות: רעיון חדש (*ח-ד-ש*), דרך חדשנית להביע רעיון מוכר, שילוב חדשני בין רעיונות מוכרים וכולי. הדבר היחיד שאסור כאן הוא סיפור המאופיין בדרך לא מקורית להביע רעיון לא מקורי באמצעות כתיבה מאד מאד לא מקורית.
רביעית, הגשת סיפור ברמה כה נחותה של איות, סמני פיסוק, מבנה מספט והבעה כללית הנה עלבון לקורא. האם אתה מעוניין להעליב אותנו, קהל הקוראים העתידי שלך? עוד כמה סיפורים כאלה, ושמך ילך לפניך – אנשים יפסיקו לקרוא ולהגיב. עצם העובדה כי חלק מאיתנו עדיין מגיבים מלמדת על סובלנות עצומה ורצון של ברזל, אך אין לדעת כמה זמן נחזיק מעמד.
חמישית, הנני להמליץ בפניך על דרך הפעולה הבאה: בטרם תפרסם סיפור – כאן או בכל מקום אחר – תן למישהו שמתעב אותך באמת ובתמים לקרוא אותו. האזן בתשומת לב לביקורת שיעביר. אם הוא שנא את הסיפור – חזרה לשולחן השרטוט. אם הוא חיבב אך העביר ביקורות מסוימות – קח לתשומת לבך, שפץ, החזר לו וחוזר חלילה. אם הוא אהב – סימן שהוא לא באמת מתעב אותך – מצא מישהו אחר.
ולסיום – נא אשר כי קראת והפנמת. אם הסיפור הבא שתפרסם כאן לא יהיה *שלם* (התחלה, אמצע, סוף וכו'), יש בכוונתי למחקו לאלתר.
