התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
זו השאלה המרכזית של המדע הבדיוני, ויש שיאמרו גם הפנטסיה. "מה אם?"
כביכול, אתה שואל את השאלה הזו. למעשה, במובן העמוק של המלה, אתה לא.
מדוע?
כיוון שאין בסיפור שלך שום דבר מעבר להיפוך, סתמי בעיני, של סדר העניינים של מאורע היסטורי כלשהו. הרעיון הזה כבר נלעס לעייפה, ומעבר לו ולהתחכמות הקלה הכרוכה בכתיבתו אין בסיפור שלך שום דבר. לא שום דבר חדש או שום דבר מעניין – שום דבר בכלל. אין דמות, אין קונפליקט, כמעט ואין רקע (כיוון שאתה מתבסס על מה שכולנו יודעים על התקופה), אין עלילה ממשית מעבר לרצף ה"ואז קרה ככה, ואז קרה ככה", אין כלום.
גם לו היה הרעיון מקורי ומגניב, לא די בו לכתיבת סיפור של ממש.
עצתי לך: חשוב על רעיון ספקולטיבי באמת, פתח אותו, בנה דמויות שיושפעו ממנו, תבל במעט רקע, ונסה לכתוב ללא התחכמויות *כלל*. אפילו לא קצת.
ולקינוח: כדאי מאד לחשוב טוב על כל משפט בסיפור, וביחוד משפט הפתיחה. "הסיפור שלי מתחיל" הוא משפט פתיחה לא טוב: אני כבר *יודע* שזה סיפור, וברור לי לחלוטין שכאן הוא מתחיל, תודה רבה.
לסיכום: המשך לכתוב ולהשתפר. בהצלחה!לכתוב את הכינוי שלך בשדה "שמך:" ואת נושא ההודעה בשדה "נושא:", נודה לך מאד.
נא *לא* להגיב להודעה זו.
בתודה, ההנהלה.החל בפיסקה הראשונה, שמעבר להיותה משעממת מאד היא גם קלישאה. אין באותה פיסקה שום דבר שגורם לקורא לרצות להמשיך לקרוא. למעשה, הסיפור יכול היה להתחיל במשפט "לא היו מכתבים!" ומאומה לא היה נגרע ממנו. להיפך.
באשר לסיפור עצמו – אין כאן שום דבר חדש או מעניין. הגיבור נשכח על ידי הסביבה לזמן מה, ותו לא. אותו גיבור הוא נטול תכונות ממשיות, אין כאן שום קונפליקט אמיתי שיעמיד אותו במבחן או סתם יציג לנו את דמותו, ולמעשה לא קורה כלום פרט לכמה הרהורים נדושים למדי.
מעבר לכך, כדאי לך להשקיע בנושא הניסוח והסגנון.אבל אין כאן שום דבר ספקולטיבי באמת. רק "גדג'טים".
גם הדמויות, לדעתי, בעייתיות: יש טיפוס דוחה שעושה מעשים דוחים, טיפוס פחות-דוחה-חיצונית שנגרר אחריו, ו… וזהו. שתי קריקטורות, אבל כאלה שכבר נטחנו לעייפה, יחד עם האמירה המגולמת בהן.
פרט לכך הסיפור הוא למעשה מעין אקספוזיציה, ואין בו עלילה של ממש. אני מציע לפתח את הרעיונות, לחשוב על עוד הרבה רעיונות חדשים – לאו דוקא טכנולוגיים כי אם ספקולטיביים – ולהמשיך בכתיבה.הניסוח בהודעתי למעלה היה שגוי – כיוונתי לומר שמספר המשתמשים נמדד באלפים כבר כמה שנים.
ובזאת, לאחר ההבהרות של עמיתי למעלה, הסתיימה התיאוריה היפה שלך בעניין קריסתה של האגודה.1. הנקודה הובהרה בהודעותי למעלה. מעבר לכך, ומעבר לעובדה שאכן טרחתי להבהיר מדוע הדבר נעשה, הריני להזכירך שעיון קל בהסברים המצויים באתר על אופן פעולתו יבהיר לך שלהנהלה שמורה הזכות למחוק הודעות כראות עיניה *וללא הסבר*. בדיוק, אגב, כמו הרבה אתרים אחרים, ביניהם Ynet. נראה אותך מתלונן ב-Ynet שלא פרסמו תגובה שלך…
2, 3. אני חוזר ואומר: *לא יהיו* באתר הודעות בנוסח "הודעתך נמחקה" וכו'. לא בגלל שאין לי כוח לכתוב אותן, או בגלל חסרונה של מערכת אוטומטית כלשהי, כי אם כיוון שאני רוצה שהן *לא יהיו* בו. אני לא רוצה להנציח את קיומן של הודעות שנמחקו בכל צורה שהיא. שוב: לא מדובר בעניין טכני, כי אם *עקרוני*, ולא תוכל לשכנע אותי אחרת.
4. במהלך 30 הימים האחרונים ביקרו באתר יותר מ-5000 משתמשים שונים, וזה, פחות או יותר, מצב הדברים כבר כמה שנים. מובן שאי אפשר לרצות את כולם, ולו הייתי נוהג כרצונך, ודאי היו נמצאים כאלה שיתלוננו על כך. אני אפילו לא מנסה לרצות את הקהל, אלא מקפיד לנהל את האתר כראות עיני, מתוך שאיפה לגרום לו להיות איכותי, נוח לשימוש, וידידותי במדה, וזאת על פי קריטריונים שאני ואני בלבד מוצא לנכון ליישם. ואכן, גישה זו הוכיחה את עצמה – האתר זכה במשאל האתרים של Ynet בתחומו, ומבקרים בו, כאמור, אלפי משתמשים. על כן, כמובן, אין לי כל כוונה לשנות ולו כקוצו של יוד באופן ניהול האתר. מי שבא – ברוך הבא. מי שבוחר להיעלב – חבל, אבל לא אדיר שינה מעיני בגללו.לא ציינתי שרשרת צעדים. ציינתי מספר *אפשרויות*. אתה יכול לקרוא את ה-FAQ. אתה יכול לקרוא את הטקסט המצורף לעמוד עריכת ההודעה. אתה יכול לקרוא מה כתוב ב"אודות האגודה". אתה יכול לקרוא מה כתוב ב"צוות האתר". אתה יכול – ולדעתי זה דבר אלמנטרי לבקש ממישהו שמבקר באתר המוקדש למד"ב ולפנטסיה – *לחשוב*.
וכאמור – אין לי כל כוונה למלא את האתר בהודעות "כאן נמחקה הודעה". אין לך מושג כמה הודעות אני נאלץ למחוק ומאילו סיבות. אם אנשים נפגעים כתוצאה ממחיקה, יש להם אפשרויות רבות לפעול בנושא, כמודגם למעלה. מי שמסרב לבצע פעולות אלמנטריות ומצפה שיעשו הכל בשבילו – יש לו בעיה.איני יודע מי אתה, אך התנגחות החלה גם החלה כתוצאה מאותה הודעה.
אף אחד לא כפר בזכותך לא להשאיר את כתובת הדוא"ל שלך בהודעה. אבל אז, אל תצפה לקבל תגובות אישיות – או בכלל – מדוע הודעתך נמחקה. פשוט.בהודעותיך, בשדה המיועד לכך, היית מקבל הודעה המסבירה לך מדוע הודעותיך הוסרו. כמו כן, כתובת הדוא"ל של מנהל האתר (אנוכי, אם לא הובהר העניין) מצויה בכמה מקומות ברחבי האתר. וגם של חברי הועד. שלא לדבר על ה-FAQ שלנו, שקישור אליו מצוי בעמוד הראשי, ואשר עוסק בין השאר בשאלות כאלה בדיוק. לו אני הייתי מגיע לאתר ורואה שהודעותי נמחקות ללא הסבר במקום בו הושארו, ודאי הייתי מחפש אל מי לפנות בדוא"ל או הסבר כלשהו לגבי התנהלות האתר. אם אינך נוהג כך, איני מתכוון לשאת באחריות, וודאי שאיני מתכוון למלא את האתר בהודעות פומביות נוסח "כאן נמחקה הודעה עקב…".
אגב: כאשר אתה מציין את כתובת הדוא"ל בשדה המיועד לכך, היא נהנית מהגנה מפני בוטים וסורקי-כתובות ושאר מרעין בישין (ותודה למתכנת האתר הדגול, מר טל כהן).
באשר להודעות שנמחקו: ההודעה שנמחקה נתנה קישורים לכמה מן הסיפורים המועמדים, וזאת בעת שלא כל הסיפורים היו קיימים ברשת, ולאחר שהבהרתי כי אנו עושים מאמצים לפרסמם. על מנת למנוע כל הטיה שהיא, היא הוסרה. כמה ימים לאחר מכן אכן פורסמו *כל* הסיפורים הנ"ל ברשת, ומיד נמצאו כמה מגיבים שששו להפוך את עמוד הפרס לשדה קרב. כיוון שאיני מעוניין לתת במה למנגחים לשם ניגוח, נמחקו כל פתילי התגובות (לאחר שמידע אותו ביקשו משתמשים אחרים פורסם בעמוד הפרס עצמו) ובוטלה אפשרות התגובה.ועל מנת להבהיר: אכן, כל חובב מד"ב ופנטסיה רשאי להביע את דעתו, חבר אגודה או לא, *כל עוד הוא ממלא אחר כללי התגובה באתר*. כללים אלה מופיעים מול עיניך בכל פעם בה אתה מנסה להגיב למאמר כאן. קרא אותם.
"סיפורים שישאו חן בעיני עורכי האתר והמימד העשירי יפורסמו בכתבי העת הללו, בהתאם (ברשות המחברים, כמובן)."
כלומר – עורכי שני כתבי העת הללו מעיינים בתוכן הפורום ובוחרים ממנו לעתים סיפורים לפרסום. לכל מי שאינו סופר/כותב מוכר (בקהילה או בכלל) מומלץ לפרסם את סיפוריו כאן (לאחר קריאת כללי הפורום, כמובן) ולא לשלוח אותם לעורך האתר ולעורך המימד. אם סיפורו ראוי לפרסום, לדעת אחד מהעורכים הללו, הוא יבקש מהכותב אישור לפרסם אותו בכתב העת. אם לאו – לפחות יזכה הכותב לביקורת, למען ישתפר בסיפורו הבא.אחת הסיבות – לא הסיבה העיקרית, אבל אחת מהן – להקמת פורום זה היתה לחסוך ממני את עגמת הנפש הכרוכה במכתבי דחיה. אני קורא את כל הסיפורים המופיעים בפורום, גם את אלה שאיני מזכה בתגובה (מיד או כלל). לו הייתי חושב שהסיפור ראוי לפרסום, הריני להבטיחך שלא הייתי שומר זאת בסוד.
הבעיות העיקריות שאני מוצא בסיפור הן: גישתן הפטליסטית של הדמויות (כתירוץ לקידום העלילה), קיום רקע לא הגיוני במיוחד כתירוץ לעלילה, דרמטיות יתר, עלילה נטולת עניין, סיפור מסגרת מיותר. בסופו של דבר, בסיום הקריאה, לא הצלחתי למצוא בסיפור דבר שיגרום לי לעניין, לרגש או לעניין בגורלה של מי מהדמויות.
סגנון הכתיבה, עם זאת, סביר בהחלט.
