התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
4, קודם כל.
מאיפה בדיוק שלפת את זה? פרס גפן נוסד כדי לתת פרס לספר הטוב ביותר. זה הכל. בחירת הקהל היא הכלי להשגה. בבית ספרי, כאשר כלים אינם נותנים שירות טוב, מחליפים אותם.
אל תמציא סיבות להצדקת דעתך. זה לא גובל בדמגוגיה – זה עובר את הגבול.2. מזותומרת, "אז מה"?
אם מישהו כתב ספר ספקולטיבי, שאף אחד לא קרא (נניח, "החווה", של חיימוף), מה אתה מצפה שהוא יעשה? אל תשכח שסביר להניח שהוא אפילו לא יודע על הפרס. שיווק הוא דבר בעייתי בארץ. מן הסתם, אם כבר יהיו מאמצי שיווק, הם יהיו בכיוון של מכירות. לא לטובת הצבעה.ובנוגע ל-1, שם נחים עיקר טיעונך.
וכאן נחה עיקר המחלוקת ביננו. אתה מאמין שניתן להצביע באופן שקול על סמך קריאת 2-3 מהמועמדים, במקרה הטוב. אני טוען שלא. איך ממשיכים מכאן?(ורני, בניגוד למה שאמרתי קודם, כן אפרוש דעתי עכשיו, כי כאמור לבוא בטענות כאלו למישהו לאחר שהוא זכה זה די מעליב.)
היא שאנשים קוראים ממש מעט ספרות עברית מקורית. אני אפילו שוקל לעמוד קצת ליד תיבת ההצבעות, לשאול אנשים כמה ספרים הם קראו לפני שהם מצביעים.
אגב, ניר, מה בדבר סקר כזה בעמוד הראשי? "כמה ספרי מד"ב/פנטסיה מקוריים קראתי בחמש השנים האחרונות?"?
זה מביא קודם כל לכך שהספר הזוכה הוא בין אלו שנמכרו הכי הרבה לקהל המצביעים. בעוד שברור שיש מתאם מסויים בין איכות הספר לבין המכירות שלו, הרי יתכן שספרים רבים יעברו מתחת לראדאר של הקוראים. כמו "הדרך לגן עדן" המשובח. וכאן אנו מפספסים אספקט שניתן להפיק מהפרס – קידום יצירה מקומית. הפרס ינתן למי שממילא מוכר.
(ולא, אני לא רומז שגיל הר-אבן זקוקה לקידום מכירות נוסף. בעצם, למה לא. אפילו היא לא תתנגד.)בשורה התחתונה, ספר כמו "עידן הפרוטאוס העיוור" אין לו שום סיכוי שהוא לזכות בפרס, ולו משום שכמעט אף אחד לא קרא אותו. בשוק הנאבק על חייו, מספר הקוראים אסור לו להוות גורם משפיע על זכייה בפרס כן או לא.
(ספר רע, אגב. אל תטרחו לקרוא.)רני טוען כל הזמן – "ולמה שועדה תהיה הוגנת?"
ובכן, מעבר להטלת בוץ באנשים שעוד לא נבחרו אפילו, איני מבין מאין הדאגה שלו. X אנשים קוראים ספרים, ומשקללים את חוות דעתם. מה יש פה שיהיה לא הוגן? הוגן בהרבה ממצב שחלק מהספרים נקראו ע"י שלושה אנשים.טענה אחרת – "פרס גפן הוא פרס של בחירת קהל".
I. אז מה. אם לא מתאים לנו, ניתן לשנות תבנית. קבעון מחשבתי הוא דבר רע. הטיעון לא צריך להיות ערכי-ערטילאי, אלא מעשי. מה יותר טוב -לנו-, כאגודה. כמי שנותן את הפרס.
II. רוצים להשאיר את פרס גפן כפרס של בחירת קהל? אינבייה. ניצור פרס חדש, שועדה תעניק אותו, ונעביר אליו את ספרות המקור. האתגר היחיד יהיה למצוא שם לפרס.ספרה של ורד טוכטרמן, "לפעמים זה אחרת", זוכה בפרס גפן לספרות מקורית.
האם זה בגלל:
א. הוא הכי טוב.
ב. הוא הספר שהכי הרבה אנשים קראו.
ג. הוא הספר שאת המחברת שלו מכירים הכי הרבה אנשים.אם השאלה תעלה לאחר שהתרחיש יקרה (ולא בלתי סביר שכך), איך תגיבי אליה?
"מי שמזכיר ראשון בדיון את ימיה האפלים של מפלגת העבודה – מפסיד אוטומטית."
(לא, אני לא רציני, אם מישהו באמת תוהה)
לא מאמין שלא פספסתם ספרים, ביחוד מאחר וחלק ניכר מהספרים הרלבנטיים לא יצאו רשמית כמד"בפנטסיה.
אז מתי תועלה רשימה ראשונית כדי שאנשים יוכלו להוסיף ספרים שנשכחו?
אתם רציניים? בקטגוריית הספרים המקוריים יועמדו לבחירה ספרים שיצאו בחמש שנים האחרונות? יש הערכה בדבר כמות הספרים המדוברת?
אז הוא פתוח לכל מי שישלם. למה זה רלבנטי לגבינו? אם לקחנו את התבנית הבסיסית, זה לא אומר שלא נוכל לפתח אותה בהתאם לצרכינו.
מאידך, מפריעה לי ההנחה הסמויה בדבריו של רני בדבר העובדה שפרס גפן חייב להיות פרס של "בחירת הקהל, לאורך כל הדרך". במקומות שזה לא מתאים, עלינו להתאים את השיטה לצרכינו.ומאחר והובהר לי שאת שיטת הפרס השנה לא ניתן כבר לשנות, אשמור את האש שלי עד לאחר חלוקת הפרס. אז גם נהיה חכמים יותר, כולנו.
שאלות מעין אלו, העוסקות ב*תוכן*, מקומן בפורומים אחרים באינטרנט, שם ישמחו לענות לך. למשל:
http://forums.nana.co.il/forum.asp?id=62
http://forums.ort.org.il/scripts/showm.asp?which_forum=190
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=161האינטרס הוא של כתב העת, כמובן, שרוצה לודא שהסיפור יקרא, ואנשים יצביעו לו. אם כתב העת בוחר לא לשתף פעולה? נו, שיקולו שלו. אני בהחלט מבין את בעלי האינטרסים באספמיא שלא ששים לפרסם אונליין כמה עשרות סיפורים.
אני מבין אנשים שרוצים לקבל עותקים ישנים. גם אני עצמי לקחתי כמה מימדים ישנים, שהיו חסרים לי.
אבל. המימדים הללו הם משאב מוגבל.להניח אותם, כפי שנעשה בכנסים עד כה, כך שכל מי שרוצה לוקח, ללא מעקב, זה פשוט בזבוז של משאב מתכלה.
אז כן, לחברי אגודה יש לתת אותם בחינם תוך מעקב קפדני, או תמורת תשלום סמלי. אסור לבזבז משהו שאנחנו יכולים למכור, ולא רק להכניס קצת דינרוס לקופה, אלא גם להרחיב את מעגל השותפים שלנו. ואיזו דרך טובה יותר לעשות זאת יש מאשר דוכן בשבוע הספר?
(או, לצורך הענין, דוכנים בימי סטודנט.)
