התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
כנראה שקפצתי צעד אחד יותר מדי קדימה, עקב ההנחה המובלעת שאכן יוענק פרס ליצירה ישראלית.
כל עוד הדיון בתצורה יערך, במוקדם או במאוחר, אני מסופק.http://dpsinfo.com/awardweb/hugos/50s.html#1953
קטגוריות היו בו מראשיתו. ולא מעט מהן. ולא היה רצף בחלוקת הפרס, ולא רצף בקטגוריות (מה קרה שם ב-1957?).
אגב, ראית את תקנון הפרסים של האגודה האירופאית?
יש להם פרסים מטעם ועדה, פרסים בהצבעת הקהל, ופרסים לפי המלצה של נציגים איזוריים.
מגוון זה טוב.מצד אחד, נמסר לנו שבעקבות החלטת ועד – יוענק בשנה הבאה פרס לספרות מקורית.
מצד שני, התקנון הזה בהכרח מכסה את מה שעתיד לקרות (הוא יכול רק לתאר את מה שהיה, לא לעצב).אז איך ענין אופי הבחירה של מתן הפרס לספרות מקורית יכול להיות היפוטתי?
וכל השאר? נכון, כל שינוי הוא קטן. אבל אין סיבה לא לתקן דברים בעקבות משוב.
(ובנימה אישית – אם מישהו מפנה אותך לשגיאת כתיב בבלי פאניקה – אתה מתקן את השגיאה, או אומר שזה לא קריטי?)מכיר את סעיף ה*אבל*?
הייתי שמח להציע את עצמי, *אבל* סיפור בתרגומי התפרסם (כך מוסרים לי) בספר שיצא השנה, ולפיכך אני נאלץ לדחות את ההצעה.
(ותתקשר אלי. טלפונית. תודה.)אני רוצה שלועדת הפרס תהיה סמכות לתת פרסים מיוחדים, למשל. עברת וקראת אילו מין פרסים מיוחדים ניתנו בהוגו?
כל דבר, החל מ-"החובב שעשה הכל" (ראה א', בהערות למטה), דרך פרס על מחקר הנוגע לז'אנר (ב') ועד לפרס לאירגונים שלא ברור לי מה בדיוק עשו (ג').כזאת גמישות אני רוצה. כזאת שתאפשר לועדת הפרס לעשות מה שהיא רואה לנכון, ולא לכלוא אותה בתבניות של "מפעל חיים".
אבל גם גמישות שכזאת צריך להכיל בתקנון. "לועדת הפרס תהיה סמכות לעשות מה שבא לה, מעבר למתואר במסמך זה."
פרס א' – Donald A. Wollheim as "the fan who has done everything", 1975
פרס ב' – Pierre Versins for L'Encyclopedie de l'Utopie et de la science fiction, 1973
פרס ג' – The SF Oral History Association, 1988> כך שזה בהחלט תופס מבחינת התקנון. זו לא חייבת להיות מערכת יחסי
> עבודה על בסיס קבוע.אוף, אז למה הניסוח בתקנון הוא "עובד קבוע"? (סעיף 4, וו'-2)
עובדים כפרילנסרים. כך שמה שאתה מתאר לא קביל.
אם אתה רוצה לערוך קווים מנחים, אין בעיה. תקנון חייב להיות מדוייק במידת האפשר.ברור וברי שהושקעה במסמך עבודה רבה.
אבל, ככל דבר אחר בחיים – אף "מוצר" לא יוצא לשוק נטול באגים. לא משנה כמה אבטחת איכות תעשה.
בשביל זה עולם התוכנה המציא את גרסאות הבטא. אתה מבקש מאנשים אחרים לבדוק עבורך את העבודה שלך. אין בכך פחיתות כבוד.
אין באפשרותך לצפות את כל המקרים וכל התרחישים מראש.לכן סביר יהיה אם כל ההערות וההארות יאספו מכאן (עדיף -לאחר- דיון על התבנית הרצויה לפרסים לספרות ישראלית), ויערך למסמך מקצה שיפורים.
(למשל, אם אני מבין את התקנון הנוכחי נכון, אין בעיה שמישהו שתרגם ספר ישב בועדת הפרס באותה שנה…)
אם אתה מוכן לוותר על המותג.
חשוב לי יותר שהפרס על ספרות ישראלית יהיה בעל ערך, ולא פרס "הסופר שידל אנשים להצביע בשבילו, ועשה להם רגשות אשם" – מאשר שלאותו פרס יקראו גפן.האם זה מס שפתיים, לא יותר?
אשמח אם תפרט אילו מטרות יש לדעתך לפרס שכזה, ואיך ההצעה שלך בנושא משיגה את מטרות אלו טוב יותר מננצעה שלי.ובנוגע לבלבול בין קטגוריות, האם אי פעם שמעת מי ממצביעי ההוגו מתלונן? ולהם יש יותר קטגוריות מלנו. הרבה יותר. והם מצליחים להסתדר.
האם מי מהם מתלונן על ה – Special Awards, או לא מבין מדוע הפרס לא הועמד להצבעת הציבור?
http://worldcon.org/hugos.html
אני מצטער, אך מה שאתה אומר פשוט לא נכון.בגלל שאף אחד לא קרא אותם?
אם זכרוני משרתני נכונה, לפני שלוש שנים אחד המועמדים היה "הדרך לגן עדן", של גיל הראבן. כמה אנשים קראו אותו? כמה אנשים ידעו שמדובר בספר מדע בדיוני?
מעטים.וכאן אתה מדבר על סופרת מבוססת, שלא ממש זקוקה לעזרה מאיתנו כדי למכור ברמה סבירה.
ועכשיו בוא נניח שמגיע סופר חדש, שלא מעורה בקהיליה. לא יודע איך ליצור באז מסביב לספר של עצמו. לא שמע על בלי פאניקה או על אתר האגודה, לשים שם סיפור, או פרק. לא יודע אפילו על פרס גפן.
איך אתה מצפה שיקדם את עצמו?האחריות שלנו, כאגודה שמעניקה פרס, הוא לצוד אחרי המועמדים הראויים ביותר, ולתת להם הזדמנות סבירה. בלי שאקרא ולו סיפור אחד של מר חסון, שהזכרת, אני יודע שבהצבעהמול גיימן או סימונס, סיכוייו קלושים ביותר. לא ענין של איכות. לא קשור לאיכות. הצבעה מושפעת מעודף גורמים אחרים, ולדעתי מתן מנדט לועדה קרואה יצמצם את רוב הגורמים הלא רלבנטיים (יחצ"ון, למשל, הוא גורם שאני מגדיר כלא-רלבנטי).
הבעיה העיקרית היא שעקב נטייה של הויכוחים לצאת משליטה, לא טרחנו עד היום לדון במה מקומה של ספרות ישראלית בפרס גפן.
הדבר העיקרי החסר בתקנון הוא האפשרות להענקת פרסים שלא ע"י הצבעת ציבור.
החסרון מתבטא בשני תחומים –
א. פרסים חד פעמיים. פרסי מפעל חיים, למשל.
ב. ספרים שיצאו לעברית בשפת מקור.*פרסי מפעל חיים*. נראה למישהו מכובד להעמיד פרס כזה להצבעה ציבורית –
"
מי לדעתך ראוי לפרס –
א.און שריג.
ב. גולדה מאיר.
ג. מרגלית הר-שפי.
– אנא סמן ליד כל אחד עד כמה אתה מכבד את פועלו בדירוג מאחד (גרוע) עד עשר (שולת!!1).
"
?נראה לי מאוד לא מכובד. על כזה פרס צריכה להחליט ועדה.
*ספרות ישראלית*
((בואו ננסה לשמור את הדיון הזה רגוע, וללא התקפות אישיות. אם לא, אני אאלץ לשמור עליו ככזה))אני אחזור על משהו שכבר ציינתי בעבר. העמדה לבחירה של ספרים שלא נקראו ע"י הקהל המצביע עליהם *מבזה* גם את הפרס, וגם את הספרים.
קשה לי לראות מצב בעשר השנים הקרובות שבו חלק ניכר מהקהל (נניח, 70%) קרא יותר מספר או שניים מרשימת המועמדים. בהתחשב במצב כפי שהיה עד היום, אולי 10% מהאנשים קראו ספר אחד או יותר.
אני חוזר, לא יעלה על הדעת שאנשים יצביעו על מה שלא קראו.
אז מה אני מציע? למנות ועדה. חמישה אנשים. שתשב ותקרא את הספרים המועמדים, ותחליט למי ראוי להנתן הפרס. כך יעשה הצדק במידה הטובה ביותר, והמטרה שלנו רק תקודם.אגב, מה אתם חושבים יקרה בפעם הראשונה שיעמוד הפרס לספרות ישראלית לבחירה? מרבית האנשים יצביאו לספר היחיד שקראו, "לפעמים זה אחרת", ספר של אחת, ו. טוכטרמן.
למה? כי הוא יותר טוב מאחרים?
לא, רק כי יותר אנשים קראו אותו. כי מסיבות אלו ואחרות היתה לו נקודת פתיחה טובה יותר. יותר אנשים שמעו עליו, יותר אנשים מכירים את המחברת.
(ואני לא אומר שהוא לא הטוב ביותר. אני אומר שעד שלא אקרא את האחרים, לא אוכלנוכל לדעת.)להעמיד ספרות ישראלית לבחירה על ידי קהל באי אייקון תהיה טעות אדירה.
