התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
אז ככה.
בבואך לכתוב סיפור, השאלה ראשונה שעליך לשאול את עצמך היא מה הסיפור ומה ההצדקה לכתוב (ולפרסם) אותו. במקרה זה, אם הבנתי נכון ולא פספסתי משמעויות נסתרות, הסיפור הוא:
1. נטלי מגיעה לאולפנת יום הדין המפחידה.
2. נטלי פוגשת ב-Grim Reaper (אחי? huh?).
3. נטלי בורחת.
4. אחוקי עורף את ראשה.
5. הסוף.
שום דבר מעניין לא קורה לדמות – לא תהליך פנימי, לא מאורע חיצוני, למעט העובדה שהיא מתה – אבל זה די הורג את הסיפור.
אני נוטה לשער שפספסתי משהו (ואולי מאוד מהותי) מכוונת המשורר/ת – אחרת למה הקוצר האיום מתעקש שנטלי תקרא לו "אחי"? אם היתה כאן כוונה נסתרת, אז היא לא עוברת כמו שצריך וראוי לשכתב את העניין. אם לא, אז למה באמת הוא "אחי"? זה פשוט כתוב כאילו זה נקודת מפנה מאוד רצינית וחשובה בסיפור, אבל לא הבנתי את זה בכלל.הדבר הבא שהפריע לי הוא חוסר אחידות לשונית. כלומר, תחת קורת גג אחת קיימים ביטויים כמו "אפלה גמורה שררה בו" ו"ראשה נחבט בשפיץ השולחן", שאינם כלל וכלל מאותו משלב לשוני, והשימוש בהם יחד צורם. צריך או להנמיך את כל השפה בסיפור או להעלות אותה – אבל יש לשמור על אחידות. ובכל מקרה, יש לחשוב איך ובמה תורם המשלב (גבוה, כמו "שררה", או נמוך, כמו "שפיץ") לסיפור. אם הוא לא – רצוי להשתמש במשלב נייטרלי ולא למשוך תשומת לב לשפה.
מה עוד?
המהומים, זמזומים והיסוסים קוליים של הדמויות – זה פשוט לא עובד בכתב. במשפט כמו "הממ… אני בת יחידה … ההה אני גרה בירושלים", ה"הממ" וה"ההה", לא רק שאינם מובנים, הם מפריעים לשטף הקריאה. עדיף לא להשתמש בהם, ולהביע את מה שהם אמורים להביע, אם חייבים – בדרכים אחרות. למשל, משהו כזה:
'"אני בת יחידה", אמרה נטלי בהיסוס. "עליתי לארץ בגיל שלוש מאנגליה. אני גרה בירושלים", הוסיפה, מתאמצת לחשוב מה עוד היא יכולה לספר על עצמה.'ועוד קטנים:
הבדיחות וההתחכמויות פה ושם מיותרות. הן אינן תורמות סיפור ורק יוצרות אווירה של… טוב, התחכמויות מיותרות, למעשה.
העברית תקינה ברובה, למעט "נקשה שלושה פעמים" – צריך להיות שלוש פעמים, ו"גשם ניטח בעוצמה בפניה" – צריך להיות ניתך.
קיים שימוש מבולבל לעיתים בסימני פיסוק.
למשל, פסיק במקום בו צריכה להיות נקודה (סיפורנו מתחיל ביום חורפי ממוצע, 7 טיפות גשם עשו את דרכן מטה…), או נקודה במקום בו צריך להיות פסיק (היא עלתה במדרגות האבן האפרפרות, 13 מדרגות היא ספרה…).
שימוש לא נכון בגרשיים. למשל:
'665 תלמידות "כלואות" בין כתליו' – למה "כלואות", למה לא באמת כלואות?
וגם: '-חדר המנהל- השלט ציין', צריך להיות: '"חדר המנהל", ציין השלט', עם גרשיים, לא מקפים.באופן כללי, עליך להתמודד עם העובדה שזה סיפור כתוב, ולא מסופר בע"פ, ולפיכך לכתוב אותו בשפה כתובה ולא בתעתוק של דיבור. (מכאן, למשל, נובעת הבעיה של "הממ" למיניהם, וגם "דינג-דונג" זה קצת מיותר, הלא רשום שהפעמון צלצל, אין צורך להדגים איך זה נשמע…).
יצא לי ארוך ועל כך אני מתנצלת…
