- This topic has 17 תגובות, 9 משתתפים, and was last updated לפני 16 שנים, חודש 1 by
.
-
תגובות
-
-
אני יושב במילואים וקורא את Going Postel לפראצ'ט; הכריכה היא מהצייר החדש, נו, זה שיודע לצייר, ורואים בחור עם אף לא סביר לבוש חליפה זהובה קרועה, מרים ביד מונפת מעטפה בוהקת; לידו גבר מזוקן, בחורה מעשנת, וברקע עוד בחור מוזר עם עיניים משוגעות…
יושבים בחדר עוד כמה חיילים. אחד מהם, קצין משובח (השם שמור במערכת) שואל אותי "מה אתה קורא?" ובמקום לענות "ספר", אני מרים את הספר כך שיראה את הכריכה. "אה" הוא אומר בהבנה, ואז עושה תנועה עם האצבעות. קשה לי לתאר אותה – נסו לדמיין מישהו שראה את מיקי מאוס ב"פנטזיה" מנפיש מטאטאים, או את הארי פוטר באיזה סרט, ואז עושה תנועה של קסם באצבעות, אבל כשהוא חייל עייף ולא טורח להזיז את הידיים יותר מדי. הופתעתי.
הבטתי חזרה בעטיפת הספר: השם של הסופר יותר גדול מהשם של הספר, אבל זה גם אצל קינג או דניאל סטיל; ככה זה עם רבי מכר. אבל האותיות כסופות, בולטות, המעטפה מנצנצת… והדמויות מצוירות, ומעט מגוחכות; כמו ספר לילדים, אבל עם טונים אפלים. אני מנסה לחשוב על מדף הפנטזיה בסטימצקי האחרון שנכנסתי אליו – האם כל הספרים שם נראים ככה? אם הייתי לוקח אחד מהם ושם אותו במדף הספרות, האם היה יכול שאו… אהם, הקצין המשובח, לזהות אותו ולעשות את התנועה הזו עם האצבעות? התנועה שאומרת, בהפעלת קבוצת שרירים קטנה אחת "אה, זה ספר כזה, למוזרים שקוראים פנטזיה. לא בשבילי."
אני גדלתי על מד"ב ופנטזיה. טולקין והיינליין היו חלק מהספריה של ההורים שלי, לצד ספרי מתח ואימה מצד אבא, וספרי רומנטיקה זולים וספרות ישראלית עכשווית מצד אמא. לא היה הבדל על המדף. אבל בכל מקום אחר – יש. כשנכנסתי לספריה בחטיבה ובתיכון, כשנכנסתי לחנויות ספרים בקניון, הייתי הולך יש לאותו מדף. קטן, גדול, לא משנה. בעיניי, שם יכולתי למצוא "ספרים טובים" – ספרות יפה נראתה לי מסוכנת מדי. הכריכה, ומה שכתוב מאחורה, לא אומרים לי כלום. אלא אם ממליצים לי בצורה ישירה על ספר מסוים, איך אני יכול לבחור? פנטזיה, לעומת זאת, מספקת את הסחורה. גם כשהיא גרועה (ואוי, כמה שפנטזיה יכולה להיות גרועה…), היא עדיין פנטזיה. כמו פיצה קרה, או איזו אנלוגיה אחרת.
מה היה קורה לו לא היה את המדף הזה? ג'ורג' אורוול מוצא עצמו במדף הספרות היפה, למה לא מרטין? מה שם את "נרניה" במדף הפנטזיה, ולא במדף ספרות הילדים? זה לא דיון על "מה זו פנטזיה ומה לא" (בבקשה תחסכו ממני; לא רק בפתיל הזה, אלא באופן כללי, ובכל מקום!) – זו שאלה: מה יקרה אם נפרוץ את חומות הגטו?
כפי שאני רואה את זה יש כאן שני כוחות מנוגדים – האחד, הרצון שלי כ"פעיל" שיותר אנשים יקראו פנטזיה ומד"ב. השני, הרצון שלי כחובב שהספרות שאני אוהב במיוחד תסומן בצורה נוחה. אם יש לי את המדף הזה, אני יודע לאן ללכת לראות אם הגיע כרך חדש של פרצ'ט, אני יכול להרים ספר של סופר לא מוכר ולנסות אותו. אם יש את המדף הזה, אז כל האנשים שהם בדיוק כמו הקצין המשובח, יצעדו ישר למדפי רבי המכר או לספרות היפה – מהמדף הם מתרחקים כמו מאש. הוא בשביל "המוזרים", שזה מה שהם אוהבים לקרוא.
אני לא מאמין בסתירה מחשבתית – כל עוד יש גטו, לשכנע עוד אנשים לקרוא פנטזיה ומד"ב אומר לשכנע עוד אנשים לאמץ לעצמם זהות מסוימת, להגיד על עצמם אמירה כלשהי. ניתן לשנות את התפיסה של האמירה הזו (למשל, התפיסה של "להיות טוב במחשבים" עברה שינוי אדיר, מדחויים חברתית שלא עושים סקס למיליונרים-בפוטנציה שנוהגים במזדה 3), אבל היא עדיין שם. אבל גם לשבירת החומות יש מחיר – כמה שעות אחרי אותו קצין משובח, חייל אחר (שגם שמו שמור במערכת) הציץ בספר, זיהה את השם, ומיד פצחנו בשיחה. שנינו מיררנו על כך שמרטין עוד לא הוציא את הספר החמישי, דיברנו מעט על גיימן, וברגע ששמע שהייתי ממנהלי אייקון, ביקש את כרטיס הביקור שלי. בתוך הגטו, יש אחווה, שותפות-גורל. אין את אותו הדבר בקרב חובבי האימה והמתח, למשל. אם רואים אותך קורא סטיבן קינג ברכבת, לא מיד שואלים אותך אם אהבת את "המגדל האפל". זה מתבקש – בתוך קבוצה חברתית קטנה ומוקפת לעג – אנחנו חייבים להיות אחים זה לזה.
זה מוביל אותי למילה שהיא כל כך כללית שהיא בסכנה של איבוד עצמה לדעת: קידום. מה זה – קידום? כמי שבא מעולם משחקי התפקידים, ברור לי מה הן המטרות שלי שם: אני רוצה שיותר אנשים ישחקו משחקי תפקידים, ושאלו שמשחקים, ישחקו משחקים שאני תופס כיותר איכותיים. שתי המטרות מחזקות זו את זו – ככל שיש יותר שחקני תפקידים, יש יותר אנשים שמתעסקים בתחום, אז יש יותר משחקים איכותיים, יותר שיטות איכותיות, ויותר מנחים איכותיים… אין איכות בלי כמות. אם כולם היו משחקים משחקי תפקידים, זה לא היה משנה את אופי התחביב; זה היה מעמיק אותו. לא כך בספרות ספוקלטיבית. אם הז'אנר הזה הופך למיינסטרים, הוא מאבד חלק מהזהות שלו; חלק מהאופי של הכותבים והקוראים (כמה ידע מוקדם דרוש, למשל, מקורא קומיקס גיבורי-על, על הקונבנציות של הז'אנר, כדי להיות מסוגל לקרוא קומיקס חדש לחלוטין? כמה דרוש מקורא פנטזיה נוסחתית? כמה זה ישתנה, אם פתאום כל כותב פנטזיה ומד"ב ימצא עצמו כותב ל"קהל הרחב" במקום לקבוצה קטנה של יודעי-דבר?); ואולי, אולי גם חלק מהערך שלו.
אז, האם אני רוצה להפוך את הדרך שבה כותבים וקוראים מד"ב ופנטזיה לכמה שיותר מיינסטרים, כדי שיותר אנשים יחשפו אליה? או שאני רוצה שהמדף בחנות הספרים ילך ויגדל, שיהיו בו יותר ספרים בעברית, ויותר ספרים טובים, ולשכנע עוד אנשים לאמץ לעצמם את הזהות של "חובבים"?
-
שני דברים:
ראשית, אילו הספרות הספקולטיבית הייתה כולה מונחת במדף המיינסטרים, לא הייתה מתגבשת סביבה קהילה, ולא היה מי שיקדם אותה, מה שאני חושבת שהיה בעוכריה כי היא הייתה נשארת במינון נמוך יותר.
שנית, אני, אישית, לא כל כך אוהבת ספרות מד"ב/פנטזיה שנכתבת כמיינסטרים. זה נובע מכמה וכמה סיבות, הראשונה שבהן היא שסופרי מיינסטרים שכותבים מד"ב (או סופרי מד"ב שכותבים לשוק המיינסטרים, ואגב, בדבריי "מד"ב" מתייחס הן למד"ב והן לפנטזיה) נוטים להתעלם ממוסכמות הז'אנר, אם מתוך בורות בתחום ואם משום שקוראי המיינסטרים לא דורשים את זה. ושנית, כי לסופרי מד"ב פרופר יש מחויבות לספקולציה שלהם שלא נוטה להיות לסופרי מד"ב-יליד-המיינסטרים, ואני אוהבת מחויבות לספקולציה.
מה זה אומר "מחויבות לספקולציה"? נניח שהספקולציה שלי היא שיש מסע בזמן. סופר מד"ב טוב שבעולם שלו יש מסע בזמן יבנה עולם שבו המסע בזמן הוא עובדת חיים שמחלחלת לכל תחומי הקיום, ומשפיעה עליהם ברמה החברתית, הכלכלית, המדעית, הפילוסופית. המסע בזמן לא ישמש אצלו כקוריוז נקודתי, אלא הוא יקח אותו הלאה ויגזור ממנו עולם שלם, בפרטים הגדולים ובקטנים, בלי להתעצל. סופרי מיינסטרים שמשתעשעים בספקולציה להנאתם פעמים רבות משתמשים בה כאלמנט נקודתי שלא משפיע מעבר לתחומיה של בועה צרה בסיפור שלהם, או להבדיל, מניחים לחוסר היגיון ולסתירות שונות להשתרבב לטקסט שלהם משום שהספקולציה לא שם כי זה כיף לשחק עם ספקולציה, אלא כדי לשמש כמטאפורה, אלגוריה, סמל ושאר תועבות ספרותיות, ולכן לא צריך להתעסק איתה מעבר לנקודה שבה היא ממלאת את מטרתה הספרותית.
כדי לכתוב מד"ב טוב, מד"ב מחויב, שבונה עולם אמיתי ועקבי ומשמעותי שאפשר באמת לשקוע בו עד הסוף, צריך לומר במפורש "אני כותב מד"ב. אני כותב ספקולציה". צריך ליהנות מהעיסוק בספקולציה בלי להתנצל ובלי לתרץ אותה בצרכים ספרותיים – וזה כן דורש איזושהי הגדרה של הנישה, כדי שאפשר יהיה לגלות את הכללים שתוחמים אותה ומגדירים אותה. מבחינתי, זה לא תיוג מטעמי נוחות. זה תיוג מטעמי איכות. (עוד מילה משומשת יתר על המידה).
אגב, כל מה שאמרתי לעיל תקף (כמובן, בניסוח מחדש על פי הצורך) גם לכל סוג אחר של ספרות נישה. אני חובבת גם של ספרות בלשית, של ספרות מתח פסיכולוגי ושל עוד כמה ז'אנרים, ובכולם חייבת להיות איזושהי מודעות והזדהות של הסופר לז'אנר שבו הוא כותב כדי שיעשה את זה באמת טוב. נדיר הסופר שמסוגל לכתוב טוב בז'אנר מסוים בלי שיזדהה איתו.
יכול להיות שנובע ממה שכתבתי לעיל שקידום לא צריך לכלול זליגה למיינסטרים, אבל אני באמת לא בטוחה בנקודה הזאת. אילו האמנתי בכנות שזליגה למיינסטרים אכן תקדם ספרות מד"ב, יכול להיות שהייתי תומכת בה בכל הלב, למרות שלטעמי היא תפגע במידת מה בכיף שלי. אבל אני באמת לא בטוחה בזה. אני חושבת שברגע שיש זליגה למיינסטרים, עדיין, הספרות שמזהה את עצמה כמד"ב נותרת מתויגת בעיני הציבור הרחב כמד"ב, והספרות שלא – מתויגת אוטומטית כמיינסטרים, ואם היא טובה, אנחנו מקבלים עליה את התגובה הקלאסית שתמיד מקבלים על 1984: "זה? מה פתאום, זה לא מד"ב, הרי זה *טוב*". בסופו של דבר, חוששתני, זה לא יקדם מד"ב לשום מקום. כלל הציבור ימשיך לקרוא מיינסטרים (לכל היותר, מד"ב-ידידותי-למיינסטרים שמוסתר היטב תחת מכבסות כמו "ריאליזם מאגי" או "רומן עתידני"), ומד"ב ייתפס אפילו ביתר שאת כז'אנר נישתי לא איכותי.
-
לא ממש חשבתי על זה לעומק בדיוק בצורה הזו בעבר, אז אבקש טיפה סבלנות בעודי מנסה להבנות – עבורי ועבורכם – את שטף התודעה שצץ בי פתאום (כי אם לא אז אני אלך לישון, ומחר הוא כבר לא יהיה עימנו):
למה אני אוהבת מד"ב ופנטזיה? שאלו אותי את זה בעבר, ויש לי המון תשובות מוכנות מראש: הדמיון, והחופש, והפתיחות, והעולם החדש של האפשרויות שגלומים בכל ספר, לפחות בפוטנציאל… אה, אבל אם ככה, למה אני נהנית גם ממד"ב ופנטזיה שאין בהם את כל אלה? איך זה שכל הפנטזיה האפית הזבלית לחלוטין שקראתי בילדותי היתה מקור בלתי נדלה של הנאה, וכבר אז העדפתי אותה על ספרים אחרים?
כששואלים אותי למה אני הולכת ישר למדף המד"ב בחנות, התשובה שלי היא שמספר מד"ב יש יותר סיכוי שאני אהנה. אבל אני אהנה מכל ספר טוב – ספר טוב באמת הוא פשוט טוב, לא משנה מי כתב אותו או איך או למה או על איזה הר הוא גר, ועל מדף יצירות המופת האהובות עלי דרים בצוותא בנחת ספרי מדע בדיוני ומיינסטרים שאת כולם אני יודעת בעל פה במידה שווה. אלה הספרים הבינוניים והגרועים שמהווים את כל ההבדל. ועכשיו שאני חושבת על זה, זו לא הספרות אלא התיוג הז'אנרי בכלל: אני אוהבת סרטי אקשן, ומתעבת קומדיות רומנטיות. אבל אני אהנה מאוד מקומדיה רומנטית טובה – הצילום, הדיאלוגים השנונים, העלילה המעניינת, הם יסחפו אותי והז'אנר יאבד את המשמעות. אלה סרטי הזבל שבהם אני אצהל למראה מכות-אקשן-פיצוצים ואתענה מול רומנטיקה-בשקל ובדיחות הדלוחות.
אוקי, אז מספרים טובים אני אהנה בלי קשר, אבל ספרים גרועים יבדרו אותי רק בז'אנר שלי. עכשיו השאלה היא – האם הזבל של המד"ב מבדר אותי בגלל שיש בו משהו ששונה לחלוטין מהזבל של המיינסטרים, או שאני באה אליו בגישה אחרת, כי זה מדע בדיוני, ואני אוהבת מדע בדיוני, ואני מוכנה לאהוב ולהתאהב כשאני לוקחת כזה ליד, או לפחות לא לשפוט לחומרה וליהנות ממה שיוצא? כי אם התשובה היא הראשונה, אז תיוג ז'אנרי הוא עניין של נוחות, ואני אצליח למצוא את המד"ב שלי גם במסווה של מיינסטרים בסופו של דבר. אבל אם התיוג של הז'אנר הוא מה שמוביל אותי לחוויית קריאה אחרת, פתוחה יותר, אוהדת יותר, כיפית יותר, אז – אז זה כבר בנפשנו.
הבעיה האמיתית היא שאין לי מושג מה התשובה. בכלל, כל עניין ה"רק על עצמי לספר ידעתי" הוא פיקציה מרושעת: אנשים אחרים הרבה יותר קל לנתח מאשר את עצמי. -
-
באמת להעריך מה גודלו של הפוטנציאל הלא ממומש הזה. בעשרות דיונים בנושאים משיקים ברחבי הקהילה, זכורות לי הערכות שונות ומשונות, אבל עד היום אין לי מושג של ממש על מה אפשר לבנות.
אם לשפוט לפי מספר הצופים בסרטי מד"ב, אנחנו אימפריה. אם לשפוט לפי מספר הקונים של ספרים כמו חולית, מדריך הטרמפיסט, או אפילו מספר המנויים של פנטסיה 2000 ז"ל (את הארי פוטר – הצלקת והתופעה – נשאיר כרגע בצד, אני לא חושבת שהוא מדד לשום דבר), הרי שמצבנו לא רע. אם לשפוט לפי מספר המגיעים לאייקון, המצב די סבבה. אם לשפוט לפי גודל מהדורה ממוצעת של ספר מד"ב, המצב לא משהו.
אבל איך אנחנו יודעים מה הפוטנציאל, מלכתחילה? מה המדד שלנו? מה מגדיר את פוטנציאל החובבות? ומה בכלל קהל היעד שלנו? -
-
-
מבחינתי, החזון האוטופי שלי, זה לא שכולם יהיו "חובבים". אני לא בטוח עד כמה אני "חובב", בהתחשב בעד כמה מטופש וסר טעם אני מוצא את מנהג הפילקינג, ועוד אספקטים אלו ואחרים של החובבות הישראלית.
אז מה כן? בעיקר, שיקראו יותר. עם דגש על "שיקראו יותר". סרטים וטלפיסיה זה נחמד, אבל לרוב, זה הכל. נחמד. חוץ מזה, אלו לא דורשים קידום. תמיד היה להם רייטינג אדיר, ללא כל קשר להערכה למילה המד"בית הכתובה.
(ובמאמר מוסגר, זאת הסיבה שאני נוחר כל פעם שטוענים שאייקון מקדם מד"ב. אייקון אולי מביא אנשים לראות סרטים, אבל מבחינת כל אספקט הקשור לספרות, קשה לי לראות ולו בדל שינוי שהוא הביא.)ואיך עושים את זה? שאלת מליון הזלוטי. מדובר בדברים שדורשים זמן, וכסף, ודם, ויזע, ו"דם ואש ודם ואש ודם".
– אפשר נניח לנסות לגרום לחברות חוגי משחקי התפקידים לספק גם חוגי מד"ב. אנחנו יכולים לדאוג למערכי שיעור, ואולי גם למדריכים עבורן.
– להכניס כמה שיותר ביקורות ספרי מד"ב לעיתוני המיינסטרים. ולא רק כאילו-מד"ב, או כמעט-מד"ב, אלא דברים אמיתיים, עם רובוטים, חלליות, ודינוזאורים עם משקפי שמש. זה דווקא משהו שיתכן שהייתי יכול לעזור בו, אם רק היה לי מושג איך.
– להחדיר יותר את המד"ב לשיח האקדמי. וזה דבר שבדיון הקרב מפספס בצורה כל כך עגומה. במקום כנס חצי-אקדמי, הוא הפך להיות כנס של החבר'ה. פספוס אדיר, לטעמי.ואלו רק כמה רעיונות, על סף האופרטיביות. מה המטרה הסופית? אני חושב שאפשר להגדיר אותה כ"כבוד". אולי זה נשמע ילדותי, ואולי זה נשמע קטנוני, אבל אם לתחום יהיה כבוד, החל ממבקרי התרבות, וכלה בקוראים שמגיעים לחנות ועוברים ליד "המדף עם הספרים עם הכריכות המטופשות", אני סמוך ובטוח שהוא יזכה לפריחה.
(וכן, נו, יש גם את האלה שמחפשים דווקא את ה"כריכות המטופשות" (ואני מתכוון יותר לסלבטורה, אדינגס, וווייסהיקמן מאשר לפראצ'ט), אבל, נו, אתם יכולים לנחש מה דעתי על ספרים אלו.)
-
-
-
http://corky.net/~sfsoc/forum/read.php?22,47354,47635#msg-47635
(זה לא המקום היחיד, אבל זה מה שמצאתי כרגע. בגדול, הייתה התייחסות בכמה הודעות שונות לכך שאונ' בר-אילן מעוניינת בהמשך השת"פ שנוצר לצורך כנס ניבן). -
-
-
http://www.sf-f.org.il/story_1018#24814
אני די בטוחה שראיתי לזה עוד אזכורים לאחרונה באתר, אני פשוט לא זוכרת איפה. -
-
-
-
שלום
אנחנו חברה שמתעסקת ביצירת הפקות לחול.
ההפקה סודית וקשה כעת לפרט פרטים.
ההצגה בנושא פנטזיה.
אנחנו מתעסקים עם תסריט שנכתב למופע הספציפי המדובר ואנחנו מחפשים סופר שיקח את
.התסריט ויכתוב ספר מלא
אשמח אם תוכלו לעזור בנושא או לייעץ.
בכבוד רב
-
