- This topic has 7 תגובות, 6 משתתפים, and was last updated לפני 21 שנים, 10 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
תשמעני התהום / יובל "Etus" סרנה
עיניו היו עצומות. רוח הלילה הצוננת לטפה את פרוותו הרכה, מזיזה שערה שערה באיטיות אינסופית. זנבו השחור התקפל סביב גופו הדק, הקטן, העזוב. הוא הזיז את ראשו אנה ואנה, מרחרח את האוויר באפו הקטן. אוזניו קלטו רעשי טיפות גשם רכות, פוגעות בגופו הרך, משקות את האדמה היבשה. הוא התיישב על כביש הזפת, רטוב, מביט השמיימה בעיניים עצומות.
הו, תשמעני התהום, התהום הגדולה. הצילי נא אותי, הצילי אותי מן עולם זה. תשמעני התהום, תשמעני.
עיניו נפתחו קמעה, קולטות מראות מטושטשים, לא ברורים. ברק פילח את אוויר הלילה והגשם הגביר את קצבו, קורע ממנו את נשמתו ועם זאת מחייה את הסביבה. הוא הרים את ראשו, הביט בעצים המתנוענעים ברכות מן הרוח, נאנח, תשוש. יללה חלושה נפלטה מפיו, מפרה את השקט הסורר באוויר, מלבד טיפות הגשם.
תשמעני התהום, אנא ממך. לא אוכל עוד לסבול זאת. העולם הגדול, העולם המרושע, העולם אשר מכה אותי ללא הפסקה. נשמתי נקרעת ממני, רוחי הולכת ונאזלת. האדמה הרכה, האדמה הפצועה, האדמה אשר העניקה את החיים. האדמה גוססת. העולם גוסס.
רעש חלוש נשמע מן המרחקים. הוא הרים את ראשו אט אט, בשקט, עיניו עצומות שנית. הרעש הצורם, הרעש המרושע, הרעש של בני האדם נשמע מן המרחקים. הרוח ליטפה אותו, ניסתה להרגיע אותו, אך לשווא. חייו רק החלו, חייו הפעוטים, הלא חשובים. והנה, עומדים הם להסתיים.
התהום הרחבה, התהום הנפלאה. סיימי זאת מהר, לא אוכל עוד לחשוב על כך. אנא ממך. תהום, תשמעני, הצליני.
הרעש החל מתקרב, חודר לתוך ראשו הקט, לתוך אישוני עיניו המכוסות בעור רך, עור עפעפיו. עור רך שזה עתה הרגיש את רוח העולם, עור רך שזה עתה הרגיש את הרוע הקיים מסביב. אוזניו שמעו את בכי האדמה המתחננת, המתחננת לסוף, לתהום.
התהום, התהום. לא הרבה היני מבקש. תשמעני, אנא. הקשיבי לתפילתי השקטה, הקשיבי לבקשתי הקטנה.
הרעש עמד מנגד. גופו הרך רעד בגשם הרטוב. מחשבות לא עברו בראשו, מחשבות לא היו לא. זה עתה נולד, זה עתה נשם, זה עתה מת.
תהום יקרה, היני מתעב אותך. אין שמעת לתפילתי. היני יכול רק להניח כי הסוף הגיע גם אליך. תהום יקרה, תשמעני. נוחי בדממה, נוחי.ועל הכביש הרטוב, אותו מכה הגשם ללא רחמים, נח וולד קטן, רטוב, ללא רוח חיים. זה הרגע נולד, וזה הרגע מת. התהום, תשמעני. הצילי אותנו. הצילי אותנו.
-
למרות הנסיון לכתוב באופן פיוטי, הטקסט לא "עבד" בשבילי. בלי קשר לשאלת השייכות של הטקסט לפורום, למידת היותו סיפור, וכו'…
נראה לי שהתחלת מתמונה, וכל מה שעשית הוא לתאר אותה. וזה לא מספיק.
עצתי היא לפתח את התמונה, לקשר אליה תמונות אחרות, למצוא עבורה עוד מילים, ומשפטים, ובעיקר (ובעיקר) לגלות מה הסיפור מאחוריה.מה הסיפור מאחוריה?
-
מה קורה פה? קורה פה משהו?
או.קי.. כישרון תיאור אני דווקא רואה פה. אפשר לעשות עם זה משהו. *אבל*.
קודם כל, נסה לא לחזור על אותו הביטוי כל כך הרבה פעמים. מילא 'תשמעני התהום' (מה זה התהום בכלל? למה הוא רוצה שהיא תשמע אותו?) אבל 'עור עפעפיו. העור הרך. העור הרך של עפעפיו.' זה כבר קצת מוגזם לעניות דעתי.
דבר שני, מה הרעיון? *מי* הוא המילל ברוח, והרוח בו? מה קרה לו? מה הרג אותו, פצע אותו או אמלל אותו בכל צורה שהיא?
מה שכן, דווקא הייתה לי תשוקה בלתי מוגדרת לסיפור שבו מישהו שוכב בגשם ומרגיש אומלל. תאריך את זה, תכניס עלילה, תסביר – אני אוהב אותך לנצח אם תכתוב סיפור *טוב* ומד"ביסטי על מישהו אומלל בגשם.
(טוב, צ'מעו, אני בת שבע עשרה. זכותי לרצות סיפורים שבהם מישהו הוא אומלל. ועזוב. בגשם. זה הכל אשמת החורף בכל מקרה.) -
למרבה הצער – סיפור אין כאן, ועל מד"ב או פנטסיה אין מה לדבר. הכותב(ת) מתבקש לקרוא בדחיפות את כללי הפורום שלנו.
שגיאות: "היני" (אולי "הנני" או "הריני"), "הצליני" ("הציליני" או "הצילי אותי", שכן בנקבה מדובר. במקרה של זכר: "הצילני"), "תשמעני" ("שמעיני"), "מחשבות לא היו לא" ("לא היו *לו*"), וכו'.
אבל אלה באמת דברים קטנים. הבעיה הגדולה היא החוסר בסיפור, או, לצורך העניין, ב*משהו* להתייחס אליו כאן. -
-
אני מתנצל על פרסום הסיפור בפורום הזה – מישהו הפנה אותי לפורום זה, וחשבתי כי זהו פורום המיועד לכל סיפור שהוא – ולא רק לפנטזיה ומד"ב. פעם הבאה אדע.
בכל אופן, תודה על התגובות עד כה.
אני לא בטוח כי הייתי צריך להגדיר סיפור זה כ"סיפור", אלא אולי כשיר. הדגש הוא לא על העלילה, אלא על מסר שאני מעוניין להעביר, ואולי, לגעת גם בקורא.– יובל
-
-
-
