- This topic has 8 תגובות, 6 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 6 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
"לך לחדר השני ותראה אם אני שם," אמרתי לאח הקטן שלי.
האח הקטן שלי קימט את מצחו והתחיל לחשוב. ידעתי שזה לא יכול לעבוד להרבה זמן, אבל כל דבר שיוציא אותו מהחדר שלי היה בגדר תקין. אפילו אם היה צריך לסדר אותו קצת, כשידעתי שהוא בחיים לא יקלוט. האח הקטן שלי פשוט לא היה מוכשר לבדיחות. פעם סיפרתי לו שיש עוד הוא אחד מאחורי המראה, ולקח לו שנה להיפטר מהרעיון הזה. אני חושב שהוא עדיין מנסה להציץ לפעמים.
"אתה לא יכול להיות שם," אמר האח הקטן שלי.
"למה?" שאלתי אותו בפרצוף מלא השתאות.
הוא עשה הבעה של חושב. "כי אתה כבר פה."
"אז מה?" שאלתי אותו בכל הכנות שיכולתי לסחוט מעצמי. ידעתי שאם אני אתחיל לצחוק זה יהרוס הכל, וחוץ מזה המסכן ממש התאמץ.
"אתה לא יכול להיות גם שם וגם פה באותו זמן," הוא אמר בפרצוף מתנשא כזה, כאילו פתר את תעלומת המאה.
צחקתי. "מי אמר שאני לא יכול?" ראיתי את הגלגלים במוח המזערי שלו מסתובבים, מתאמצים לפענח את הרעיון החדש הזה. מראות, צד אחד, צד שני…
"אף אחד לא יכול," הוא הכריז. "אמא לא יכולה וגם אבא לא יכול וסבא ואף אחד בכלל. גם אני לא יכול."
"ניסית פעם?" שאלתי אותו.
הוא הוציא לי לשון, כאילו אני לא יודע על מה אני מדבר. "בטח אף אחד לא יכול להיות בשני חדרים באותו זמן."
"איזה הוכחה יש לך שלא?" שאלתי בטון מתגרה, מנסה לא לחשוב על איזה מאמץ עלתה לו כל שניה של חשיבה הגיונית. המסכן פשוט חסר כל חוש הומור.
הוא נראה מבולבל. "הוכחה?"
"בטח. כל מה שאמרת מתבסס רק על הנחות. אף פעם לא ראית אותי בשני חדרים בבת אחת, אז אתה מניח שאני לא יכול לעשות את זה. זה ממש לא מדעי."
אם יש משהו שהוא לא יכל לסבול זה שיגידו לו שהוא לא מדעי. הוא אסף את עצמו והלך לחדר השני, לבדוק אם אני שם.
צחקתי וחזרתי לשחק במחשב.
אחרי כמה דקות הוא חזר. "אתה שם," הוא אמר.
בהיתי בו. "מה?"
"אתה שם," הוא אמר שוב בהבעה כזאת של סיפוק מדעי יוצא מן הכלל.
"עוף מפה," אמרתי לו, ובעטתי אותו החוצה. הוא הלך לילל בחדר שלו. המשכתי לשחק במחשב.
חשבתי, הוא בטח צוחק אלי. מה זאת אומרת אני שם?
מה זאת אומרת אני שם? קמתי מהכיסא. עזבתי את המחשב. יצאתי מהחדר. מה זאת אומרת אני שם? התחלתי ללכת לכיוון החדר השני. למה הוא מתכוון אני שם? יכול להיות שאחרי שנים הוא סוף סוף תפס את הרעיון של בדיחה? פתחתי את הדלת של החדר. מה זאת אומרת אני שם? הוא בטח צוחק עלי…
נכון?~~סוף?
-
-
-
-
אבל הסוף לא לקח את הסיפור לשום מקום. לפי דעתי הרעיון שווה פיתוח. איזה פיתוח? אני לא יודעת. אבל מחשבה מאומצת יכולה להוליד סיפור יותר סיפורי…
אגב, הכתיבה היתה בעיני טובה למדי, במיוחד בהתחלת הסיפור.
אבל לא נראה לכם שהגיבור קצת *יותר מדי* שונא את אח שלו? אחי ואחיותיי היו הרבה יותר נחמדים אלי. (למרות שגם אותי שלחו לבדוק אם אני בחדר שלי…
) -
אנסה להציע כמה הצעות שיכולות לעזור לזרימה של הסיפור…
השימוש במילה *שלי* נועדה להדגשה.. לכן אחרי שאת כותבת *אמרתי לאח שלי.*
אין צורך לכתוב שוב *שלי* כי ההדגשה ברורה כבר.. בפשטות – *אחי הקטן*
השימוש במילה *אני* לפעמים מיותר כאשר ידוע שמדובר בשני אנשים… בלבד.
* ידעתי שאם אני אתחיל לצחוק* – שאם אתחיל…
גם כאן…. נושא הגלגלים…
*ראיתי את הגלגלים במוח המזערי שלו*
יכול להיות – גלגלי מוחו המזערי – *או* – הגלגלים במוחו המזערי
לסיום, זוהי הצעה אישית לחלוטין, בעצם כמו כל האחרות… למדתי שעדיף להשתמש כמה שפחות במילה *לא* כדי להעביר רעיון…. (גם בחיים בכלל- אבל זה כבר רעיון אחר), הנכון הוא לנסות למצוא מילה נגדית, או בעלת משמעות הפוכה…
*מנסה לא לחשוב על איזה מאמץ עלתה לו כל שניה של חשיבה הגיונית*
אולי – מנסה להתעלם מהמאמץ שהשקיע בכל שניה של חשיבה הגיונית….
בתקווה שעזרתי…. ואם לא… אז אני בחדר השני…
-
-
-
-
