מתישהו לקראת סוף היום פתאום ראיתי אותו – בפעם הראשונה באותו יום – ממהר במסדרון של מופת, ומיד בלמתי אותו (בכוח, יש לציין) והתאוננתי מרה על זה שאפילו לא ראיתי אותו כל אותו יום. התשובה שלו? "דווקא ראיתי אותך, אבל מרחוק, ואת לא ראית אותי". (יש אומרים שזו הדרך הטובה ביותר לראות אותי).
מסקנה? לא חייבים לחכות עד שאני אגיד שלום, אם, נגיד, לא קלטתי את נוכחותך, או שחמשת אלפים אנשים אחרים בדיוק משכו את תשומת לבי הלא מאד יציבה. אפשר להקדים לי שלום, בחיי. 