- This topic has 61 תגובות, 12 משתתפים, and was last updated לפני 21 שנים by
.
-
תגובות
-
-
אז הגיע המימד העשירי, והתפעלתי מאד, כרגיל, מהתכנים (שגם הייתה לי שותפות מזערית כלשהי בהבאתם לדפוס), ואז גיליתי שחוץ מאמירה שולית ולא מפורטת בכתבה על קארד, אין בו אזכור לפרס גפן, ממפעליה החשובים ביותר של האגודה, שזכה השנה לראשונה לתמיכה כספית מטעם מפעל הפיס ושהוענק לראשונה הפרס לספר מקור (זה החלק של ה"אינטרסנטית").
אני מבינה שיש נסיון למצב את המימד העשירי ככתב עת תוכני ולא כ"בטאון האגודה", אבל לעניות דעתי, זה כבר ממש מוגזם. כבר קיטרתי במקום אחר על זה שמאמץ יחסי הציבור שעשתה האגודה לגבי פרס גפן (התפרסמו הרבה יותר ידיעות לגבי הפרס בכתבי עת זרים מאשר בעיתונות הישראלית, שבה, למעשה, לא התפרסם *כלום*) היה אפסי, עד כדי כך שלמרות מאמציי הרבים, לא הצלחתי למצוא ולו גם אדם אחד שטרח לצלם את מעמד הפרס (התמונות שאנחנו צילמנו הושמדו בתקלת מצלמה).
עכשיו, זה כבר לא עניין של מאמץ אפסי – זה *ביזיון*. אנשים עובדים, משקיעים, משיגים תמיכה כספית לפרס, עושים הו-הא גדול סביב העניין – ואפילו בכתב העת של האגודה עצמה לא טורחים להזכיר אותו?
הכל זה יחסי ציבור. הכל. וכל עוד לפרס הזה אין ערך מבחינת יחסי ציבור, לא יהיה לו ערך רציני מבחינת ההוצאות לאור, ובוודאי שלא מבחינת הקהל. כבר הזכרתי, בטרוניותיי בנושא בפורום אחר, את העובדה שאופוס (שבא יצא הספר שלי) לא טרחה אפילו להוציא אותו לחנויות עם המדבקה "זוכה פרס גפן", כפי שתוכנן, כי "מי בכלל יודע משהו על הפרס הזה". למה שמישהו יתייחס לפרס הזה ברצינות, אם האגודה מתייחסת אליו כאל משהו שלא ראוי אף לאזכור בכתב העת שלה עצמה? איך *לעזאזל* מישהו חושב שפרס גפן יגיע לאיזשהו מקום, אם לא משקיעים אפילו את המינימום שבמינימום שבהודעה בכתב העת הפרטי של האגודה?
מבחינתי, באקט הזה, המימד העשירי איבד את זכות קיומו. שכתב העת של האגודה יהפוך לסתם עוד תוספת על מדף הספרים שלי, בלי שום קשר למעשה לאגודה עצמה ולמפעלותיה – מבחינתי, זה הפך אותו למיותר. סיפורים מתורגמים אני יכולה לקרוא בספרים, באינטרנט או במקורות אחרים. מאמרים וביקורות אפשר למצוא בכל חור. עם כל הכבוד, לא בשביל זה האגודה מוציאה את מיטב כספה (ומיטב התמיכה החיצונית שהיא מקבלת) על המימד העשירי. אפילו כתב עת עצמאי לחלוטין (כמו, אהמ, האחד שאני עורכת) לא נוקט כזאת התעלמות מאירועים חשובים מהסוג הזה.
זהו. אני מצטערת על אינטרסנטיותי הברורה בנושא, אבל אני לא יכולה לבטל אותה, ולפעמים דווקא מי שאינטרסנט מבחין בדברים שמי שלא – לא בהכרח יבחין בהם. -
-
-
-
אבל באופן כללי אני חושבת שהמימד מחויב, מעצם היותו כתב העת של האגודה, לתת *קצת* במה לאג'נדה של האגודה. לא חייבים להקדיש חצי מימד ל"חומר תעמולתי", אבל מצד שני זה גם לא הגיוני שאפילו עמוד אחד לא יוקדש לחדשות האגודה ולהישגים שלה. זה לא משנה עד כמה רוצים לתת למימד אופי של כתב עת עצמאי ולא מגויס, הוא עדיין כתב העת של האגודה, ולהתעלם מזה זה מגוחך.
והתוכן אכן משובח. אבל זה לא מספיק. -
-
לא אגיב כאן בפירוט, אלא אמתין עד ישיבת המערכת ביום שני הקרוב. אין ספק שנשקול מחדש את העניין.
יחד עם זה, "המימד" לא יחזור בשום פנים ואופן להיות מה שהוא היה עד לפני שנתיים. כשהוקמה המערכת הנוכחית הגענו למסקנה שהמימד צריך למצב את עצמו לא כבטאון אגודה אלא ככתב עת רציני עם קו עריכתי קבוע שמתמקד בפרסום סיפורים ומאמרים – דברים שעומדים מעבר לסיקור החדשותי של מאורעות שלושת החודשים האחרונים. אחרי הכל, לצרכי הסיקור יש לאגודה אתר ומכתבים חודשיים. הקדשת מדור קבוע של עמוד לסיקור שוטף יכולה אולי להיות פתרון סביר – נראה מה שאר המערכת תחשוב.
-
אני לגמרי מסכים עם בוג'י בענין זה. חשוב מאד למצב את המימד כמגזין עצמאי, יחד עם זאת זה לא אומר שהוא צריך להתעלם מהאירועים של האגודה והקהילה. גם בפנטסיה 2000, שהיה מגזין ספרותי, היה סיקור של אירועים כאלה במסגרת מדור מיוחד (נדמה לי שמבזקים קוסמיים). מעבר לכך: פרס גפן (ולא, אני ממש לא אובייקטיווי כאן) הוא אירוע ספרותי טהור, ולכן אני לא רואה כאן כל התנגשות עם מטרות המימד.
-
תשים לעצמה רגל במימוש המטרות שלה. אחת המטרות של האגודה היא לקדם את הפרויקטים שלה, כמו פרס גפן. אי פרסום של פרויקטים כאלה בכתב העת שלה זה ויתור חסר כל בסיס הגיוני על במה קיימת ליחסי ציבור, שחשובים למטרות הללו כאוויר לנשימה. כל כך קשה להשיג פרסום בעיתונות, וכשיש לנו במה קיימת ופתוחה לפנינו, אנחנו מוותרים עליה. איפה ההגיון?
תחשבו איך זה נראה מכיוונו של חבר סטנדרטי באגודה, זה שלא מחובר נצחית לאינפוזיות המידע באינטרנט: הוא מגיע לאייקון, ולא רואה שום פרסום בולט לפרס גפן. אף אחד לא מזכיר לו להצביע. שום שלט לא מכוון אותו לדוכן ההצבעה. פרס גפן חולף ועובר לו, ואין שום אזכור לנושא בכתב העת של האגודה (או בכל מקום אחר שאינו מבוסס אינטרנט). מה בדיוק יחשוב אותו חבר על חשיבותו של פרס גפן? ואם חברי האגודה לא יראו את זה כדבר חשוב, למה שמישהו אחר כן?
תחליפו את המילים "פרס גפן" ב"פרויקט התרגומים", "פרויקט בולגריה", "אייקון", "פנטסי.קון" וכל פרויקט אחר של האגודה, ותראו כמה שזאת שימת רגל עצמית. האגודה עושה דברים נהדרים, ולא דואגת לקדם אותם. ולא, המכתב החודשי לא מספיק. -
או ביותר מילים, בוג'י צודקת. נושא הגפן חמק לחלוטין מתודעתי (הרי כולם כבר קראו על זה בלוקוס, לא?) בבואי לכתוב את דבר העורך. גם פנטסיקון לא נזכר.
כמו שרמי ציין, המדיניות של מערכת המימד היא לשמור על המגזין נקי מתכנים אגודתיים, וכניראה שהגזמנו בטהרנות הזו.
רני, לגבי "מבזקים קוסמיים" – פנטסיה 2000 הוא כתב-עת שיצא לאור ב*עולם* *אחר*. בזמן הנוכחי, אני בספק אם יש מקום ברבעון לתכנים כמו עידכוני חדשות או מכתבי קוראים, למשל.– דותן
-
-
-
-
אתה לא עושה את זה חצי גיליון, אתה עושה את זה עמוד אחד. מי שהתעדכן באינטרנט רק ירפרף. מי שלא מתעדכן באינטרנט, יקרא בשקיקה. מה הבעיה?
זה עדיין אחרי הכל עיתון שהאגודה מוציאה לחבריה. הגיוני שהיא תפרסם בו את האירועים שלה עצמה ותערוך כתבות (אפילו קטנטנות) שנוגעות לפרוייקטים שלה. חלומות באספמיה עושה את זה, והוא מיזם פרטי.
-
-
עד לפני שנתיים בערך (גליון 13, נדמה לי), המימד פרסם ה-כ-ל – וכך הוא גם נראה: עיתון שכונתי של קהילה קטנה שאמנם מטפל טוב בחומרים שמגיעים אליו, אבל אין בו ממש יד מכוונת או מחשבה לטווח רחוק. ההחלטה הראשונה של המערכת המורחבת שהוקמה אז היתה להפוך את המימד לכתב עת עיוני לענייני מד"ב, בלי שום רמז ל"שכונתיות" (טוב, זה לא נוסח כך, אבל זה היה העקרון). בהדרגה זה אכן נעשה, ונראה שבשני הגליונות האחרונים תהליך הלמידה שלנו הולך ומסתיים ואנחנו מתקרבים למטרה שאליה שאפנו מלכתחילה. אני חושב בכנות שמי שיסתכל על הגליונות האחרונים יראה מגמה מתמדת של שיפור, והסיבה לזה היא אחת – המערכת יודעת היום מה היא מחפשת.
לרוע המזל, תוצר הלוואי של אותה יד מכוונת הוא התופעה שבוג'י ציינה. כעת, משהתבגרנו, אולי הגיע הזמן לחזור קצת אחורה ולתקן את מה שצריך.
-
מפרסמים כתבה על אייקון.
זה לא שיש בארץ הזו כל כך הרבה אירועי מד"ב ופנטסיה שצריך להזכירם.
מצד אחד אתם מנסים להפוך את העיתון למשהו יותר מאשר עיתון של האגודה (לפי מה שהבנתי מדבריכם) ומצד שני אתם לא טורחים להזכיר אירוע שבהחלט (לדעתי) העלה את המודעות למד"ב ופנטסיה בארץ.נפלאה הבנתי מדרכי העורכים ושיקוליהם.
-
ולהזכירכם, אני לא חבר אגודה ולא חבר בשם אירגון אחר, שהמטרה של עורכי המימד הוא להוציא עיתון "כללי" ולא עיתון של האגודה על הכיס של חברי האגודה.
אם המימד לא נותן במה לאגודה ולפועלה, למה שחברי האגודה ישלמו על זה?
יתרה מזאת, אני למשל במידה ואחליט כן להיות חבר אגודה, לא מעוניין שדמי החבר שלי יוצאו על עיתון שלא מסקר את פועלה של האגודה.
במקום זה שיוציאו את די החבר שלי באירגון כנסים ופעילויות של האגודה. -
הווה אומר, כזה שאפשר לקרוא בהנאה ושיהנה באותה מידה גם אם תחזור לקרוא אותו בעוד שנה.
אני מודה שבהחלט ייתכן שהיה כאן "אובר-קיל", אבל אני גם ממליץ לך להשוות בין הגליון האחרון למה שהיה עשרה גליונות לפניו (ברצינות – תעשה את ההשוואה הזאת בפעם הבאה שאני נובר בספריה של אמבר). אני מבטיח לך שניצול כספי האגודה טוב בהרבה כיום והם גם מקבלים יותר מכתב העת.
כתב עת הוא לא רק במה פרסומית לתכנים מטעם המו"ל (במקרה הזה, האגודה), אלא הוא גם – ובעיקר – מקור לתכנים עצמאיים, והם הסיבה העיקרית שבגללה אנשים פותחים את הדבר המבריק והמרשרש הזה שמגיע אליהם בדואר. אם לא די בזה, רוב קהל הקוראים של המימד מקבל ידיעות על המתרחש באגודה גם ממקורות נוספים – כולל המכתבים החודשיים שמגיעים לכל חברי האגודה בלי יוצא מן הכלל, ואתר האגודה שזמין לחלקם. המימד לא צריך להשקיע שטח יקר (בחיי שהוא יקר) על לספר איך היה מגניב בפנטסי.קון – את זה רוב הקוראים כבר יודעים. הוא כן צריך לתת מידע על מה שקורה בצד התכנים האל-זמניים שלו (וזה בעצם מקור הטענה של בוג'י). לפרסום האגודה מוטב להשתמש בתכנים שמגיעים בתפוצה רחבה לאנשים גם מחוץ לאגודה – המימד כיום מגיע בעיקר לחברי אגודה ולמכריהם.
דבר אחרון – כתב העת עצמו הוא פעולה עצמאית של האגודה – לא אמצעי להעביר מידע, אלא פרויקט שיש לו חשיבות מעצם קיומו. בלעדיו, למשל, לא היו מתורגמים יותר מעשרים סיפורים בשנה וחצי האחרונות. לא כל חברי האגודה באים לכנסים, לא כל מי שבאים לכנסים מסתפקים רק בהנאה של הכנס והרוב הגדול של חברי האגודה הם אנשים קוראים שמחפשים תכנים רציניים. את זה המימד מספק להם. המימד הוא גם הגמול החומרי המוחשי ביותר שמקבלים חברי אגודה עבור דמי החבר שלהם. מגיע להם לקבל כתב עת איכותי ומעניין, וזה מה שאנחנו מנסים להשיג בראש ובראשונה.
-
-
-
-
-
2. האגודה מחוייבת לקידום הפרויקטים החשובים שלה.
ועכשיו, ברגע שבו מישהו יסביר לי איך בדיוק השניים סותרים זה את זה, ואיך פרסום ידיעה, קטע, מאמר על הפרויקט החשוב והמשמעותי האחרון של האגודה (לצופינו שהצטרפו זה עתה: כנס "אייקון", שבו התארח הסופר הבינלאומי אורסון סקוט קארד, שהיה הצלחה אדירה, ושבו הוענק גם פרס גפן, לראשונה לספר מקור ולראשונה בתמיכת מפעל הפיס) היה הופך את המימד לעיתון לא טוב – אני אשמח מאד.
עובדה, הייתה בחירה לפרסם את רשמיו של רני מליווי קארד בארץ (לסירוגין עם תשובותיו של קארד ל"עיתונות" ב"מסיבת העיתונאים" שנערכה בכנס). כלומר, שיש במימד מקום לסיקור דברים כאלה. ולא שלא שמחתי לקרוא את רשמיו של רני – היה מעניין מאד לקבל עוד מבט קטן לתוך הצד האישי יותר של הביקור, אבל נשגב מבינתי איך כתבה כזאת עושה עיתון טוב ואילו סיקור, ולו גם המינימלי ביותר, על מפעלותיה של האגודה, עושה עיתון לא טוב. יש פה מישהו שמרגיש מסוגל להסביר לי? -
-
-
נראה שבאגודה יש את הגישה הלא נכונה במה שנוגע ליחסי ציבור. יש עבודה נהדרת בכל הנוגע להרמת פרויקטים, אבל יחסי הציבור לא בהכרח מגיעים למקומות הנכונים. העובדה שלא נאמרה מילה על פרס גפן במימד, פירושה שלא היה איש שהיה אחראי על קמפיין יחסי הציבור של פרס גפן, שיקום ויאמר, "אוקיי, הנה רשימת מקומות שבהם אנחנו רוצים שתופיע הודעה בנושא", וכלל ברשימה את המימד העשירי.
לא רק אלה שעושים במלאכה במימד "אשמים". יש פה כשל רציני של יחסי ציבור, שבא לידי ביטוי בכל יחסי הציבור הלא ממש קיימים של פרס גפן, לא רק במקרה של המימד. זה פשוט בזבוז נוראי. פרס גפן יכול להיות אחד מפרויקטי הדגל של האגודה, משהו שימצב אותה כגוף תרבותי משמעותי (מה שכמובן יוכל לתת לה עדיפות בתקצוב ובקשרים עם משרדים ממשלתיים וגופים ציבוריים), משהו שיקדם אותנו עוד צעד אחד קדימה. במקום זה, אנחנו מבזבזים את ההישג הנדיר שהשגנו השנה – תמיכה של מפעל הפיס – ונותנים לו לרדת לטמיון, בגלל העדר יחסי ציבור.
אני מצטערת שאין ביכולתי להתנדב לעזור בענייני יחסי ציבור, אבל כל העולם יודע שאין לי ממש את האפשרות הזו. אבל עדיין, אני חושבת שהביקורת שלי במקום. אני חושבת שהגיע הזמן שהאגודה תשכור איש יחסי ציבור מקצועי, לפחות כדי לקדם חלק מהפרויקטים שלה. אנחנו מפסידים *המון*, פשוט המון, בזה שיחסי הציבור שלנו חלשים.
ואגב, לא, אני מצטערת, אבל הודעות במבחר כתבי עת זרים לא מספיק נחשבות בתור יחסי ציבור. אנחנו חיים כאן, בארץ, קהל היעד שלנו כאן, בארץ, וההישגים שלנו צריכים להיות ולהיראות כאן, בארץ. -
הלטאה טוען שהמימד לוקח את כספי החברים ואינו נותן במה לאגודה ולפועלה: אבל המימד *הוא* פועלה של האגודה. כספם של החברים אינו הולך להפקת מכתב חודשי מפואר ומאוייר על נייר כרומו, אלא להפקת תכני מד"ב חדשים ומעניינים. כחבר אגודה, זו נראית לי מטרה ראויה.
כמובן שהמימד אינו מפעלה הבלעדי של האגודה (אף-כי הוא שורף את רוב כספי דמי החבר), ואכן ראוי להתייחס במסגרת המגזין גם לדברים אחרים שעושה האגודה.
התייחסות כזו צריכה להתבצע באופן שאינו פוגעת במטרה העיקרית של המימד – כלומר, לא לגרוע מתכניו. הדוגמה הקשה ביותר לפגיעת האופי ה"בטאוני" בצד התוכני של המימד היא כמובן גליון 15, ואת הרתיעה של המערכת (או שלי לפחות) מסיקור פעילויות האגודה.
לגבי איקון וסיקור כנסים: תחשבו על-כך שיש גליון של המימד 3 חודשים לפני הכנס (מוקדם מדי מכדי שיהיה אקטואלי – והכנת הגליון מתבצעת עוד לפני-כן), גליון שמופץ בכנס עצמו (ולכן יכול לתת קדימונים לתכני הכנס – אבל אלו כבר יהיו לא רלוונטים שבוע אחר-כך, כשהגליון ישלח לביתם של מי שלא הגיעו לכנס ונחשפו במילא לתוכניה ולתכני הכנס עצמם), וגליון שמופץ 3 חודשים אחרי הכנס – ואז באמת כל סיקור כבר יהיה נוסטלגיה עבשה.
מה שכן נכנס לגליון אלו איזכורים בדבר העורך או בשער האחורי, מאמרים שנכתבו בעקבות הרצאות שרצו בכנס, תכנים מקוריים מתחרויות סיפורים, או ציון של ארועים יוצאי-דופן, כמו במקרה של ביקור קארד, שיש לו לדעתי גם תוכן חדשותי מד"בי כללי וגם (עם הראיון) תוכן עצמאי מעניין.
לגבי פרס גפן ותכנים אחרים שרמי הגדיר אל-זמניים, אני מסכים עם הטענה של בוג'י שהיה ראוי להתייחס אליהם בגליון, בין אם בטור העורך, במאמר עם תכנים מקוריים (לראיין את הזוכים), או בהקדשת עמוד לנושא.
כאמור, בישיבת המערכת ננסה להגדיר קריטריונים ברורים להתייחסות לאגודה ולפועלה.– דותן
-
אחרות על מה מענין ומה לא. כמו שגרומיט יודע, יש לי כמה השגות על מידת הענין במימד האחרון. אני לא רוצה להכנס לפרטים, אבל כמה מהדברים שציינת לא נראים בעיני כזה שוס מענין, ואילו חסרונם של אחרים – בולט.
לטעמי, סיקור של הכנס דווקא זמן מה אחרי יכול להיות תזכורת נחמדה, או טעם של עוד לכנס הבא ויכול להסביר למי מחברי האגודה שלא מגיע – מה הם מפסידים. וגם שנים אחרי זה יהיה כיף לקרוא את המימד ולהזכר בכנסים ובאירועים שהיו. אז אולי אני מעורבת מדי באייקון, אבל יש הרבה חברי אגודה שמעורבים באייקון, מגיע גם להם התייחסות.
-
אין מה לומר, את צודקת. אם רוצים להרחיב את השפעתה של האגודה אז אחד האמצעים החשובים זה יחסי ציבור.
אני רוצה לדבר על פן אחר שהזכרת. כתבת כי יש עבודה נהדרת בנושא הרמת פרוייקטים, ואכן הדבר נכון. להביא את קארד לארץ זו חתיכת הצלחה (אפילו אם לא היה צריך לשכנע אותו יותר מידי). אבל, מה בדבר שאר המטרות שהאגודה הציבה להעצמה? יש לי תחושה שכל העדכונים שאני מקבל (ואם לא כל, אז הרוב המוחלט שלהם) סובב סביב אייקון ופנטסי.קון.
אני אישית הצטרפתי לאגודה לא רק בשביל אייקון, אלא גם בשביל לתמוך בשאר מטרותיה של האגודה, למשל החדרת המד"ב למערכת החינוך הישראלית. אבל אני לא מקבל שום עידכונים בנושא. מה האגודה עושה בשביל לקדם מטרה זו? נכון, אפשר לבוא ולומר שכדי לקדם את המטרה אני צריך להביא רעיון לועד ואז הם יבדקו אם אפשר לקדם אותו. אבל האם הועד עצמו לא חושב על רעיונות מלבד ארגון הכנסים? ואם כן, למה הוא לא מודיע על כך?
יכול להיות שאני לבד בנושא, אבל זוהי תחושתי.
-
-
-
אז ככה :
זה נחמד להעלות רעיונות אבל יש רעיונות פרקטיים יותר ויש פרקטיים פחות.
ספרי מד"ב ובתי ספר הוא רעיון ישן שעבר גילגולים רבים ונסיונות מרובים ועדיין לא עובד.
הבעיה לא נעוצה רק בנו, אלא גם במנגנון קבלת ההחלטות במשרד החינוך.
אחרי שקוסם נחש העלה את הרעיון בפני פניתי לעמנואל לוטם שהביע ענין בנושא והוא גם בעל נסיון בנושא.
מלבד עמנואל, בחור בשם זוהר העלה את הרעיון, הוא מנסה להכניס את עניין המד"ב בבית הספר בו למד, וכך לעקוף את הבירוקרטיה של משרד החינוך.
שבוע שעבר דיברתי עם עמנואל לוטם, שהודיע לי כי לצערו עוד לא היה לו זמן להתפנות לנושא.
מזוהר עוד לא קיבלתי עידכון.קוסם נחש – אף אחד לא מנסה להתחמק מלתת לך תשובות, אבל ענינים כאלה לוקחים זמן עד שרואים תוצאות, הרבה זמן!
ואם התשובה שלי לא מוצאת חן בעיניך אני מציעה שתיזום רעיון שאתה תעמוד בראשו ! כי כרגע הבעיה הכי גדולה של האגודה היא כח אדם – לכנס של יומיים שלושה יש לנו מאות מתנדבים אבל ברגע שזה מגיע לעבודה שוטפת כל השנה או ניהול פרויקט המאות מצטמצמים לבודדים !נכון לעכשיו אין מי שיהיה בקשר עם בתי ספר או עם משרד החינוך, אם אתה חושב שאתה יכול לעשות את זה, ועד האגודה ישמח לעמוד לרשותך כפי יכולתו, אם לאו – אתה מוזמן להציע אנשים שיעשו את זה, כי לי נגמרו הרעיונות.
-
אני מבקשת לציין שהעמדה שאני מפרטת כאן היא שלי בלבד ולא של הועד.
ואחרי משפט הפתיחה המפוצץ, לתכלס :
לפני שהייתי בועד טענתי שאין זה תפקידו של הועד להעלות רעיונות אלא להוציאם לפועל.
עכשיו אני בועד ואני עדיין חושבת ככה, אבל אין זה מן הנמנע שאם במקרה חבר ועד יעלה רעיון לא נטפל בנושא. בישיבה האחרונה עלו כמה רעיונות ואני לא אפרט עליהם עד שהם לא יקרמו קצת עור וגידים למשהו מנוסח וקונקרטי.אבל…
אם תעיין בתוכניה של פנטסיקון תראה כי ביום השני בבוקר יש "פגוש את הועד" – מאין אסיפה לא רשמית (דהיינו לא חיייבים קווארום) שמטרתה להציג את הפרויקטים הנוכחיים של הועד, אבל בעיקר לשמוע מחברי האגודה רעיונות (גם אם הם לא מגובשים עדיין), בקשות, פניות מיוחדות וכו'.
המטרה היא ליצור שיח ישיר, לא דרך מייל ולא דרך פורום בין נציגי הועד ובין חברי האגודה וכן שיח בין חברי האגודה ובין עצמם. יכול להיות שפלוני יעלה רעיון בשיחה שאלמוני חשב עליו והם יוכלו לחבור יחדיו.פרטים על "פגוש את הועד" יעלו לאתר הכנס אחרי הבחינה שלי על פליאואקלים של הרביעון (מתישהוא לקראת סוף השבוע). בכל אופן, יש עדיין מספיק זמן לחשוב על רעיונות, הצעות, ת"ש, מין, כלכלה ולהחריב את קרתגו.
-
-
רק על מנת לפייס את דעת הקהל וחברי האגודה אני חייב לחזק את ידיה של חגית בנושא הזה.
כמי שמכיר את העניין מקרוב מאד אני יכול להעיד מנסיוני האישי והפעוט שהיא עושה כל שביכולתה על מנת להניע את האנשים הנכונים למען הרעיון והפעולה בתחום שהוא, בהעדר מטאפורה עדינה יותר,שדה מוקשים. קשה להעביר משהו במשרד ממשלתי,קשה כפליים להעביר משהו במשרד החינוך.
אחת הבעיות בהן נתקלתי במהלך עבודתי בבתי הספר בפרוייקטים שונים (קהילתיים ובמסגרת חברתיים שונים) היא הפחד שבשיתוף פעולה מצד המוסד.
משרד החינוך מערים קשיים רבים לאין שיעור כאשר מדובר בנציג של גוף מסוים, כאשר פניתי אל הנהלות של בתי ספר כאדם פרטי שלא הייתה מאחוריו לכאורה אג'נדה מערכתית ,חיי היו קלים יותר בכל המקרים וההזדמנויות.
השאלות היו עניניות יותר וחשדניות פחות וכן מסגרת הזמן שהוקצבה לעניין הייתה משמעותית יותר. הנסיון להעביר מסר ב5 דקות בשעת חברה לא דומה להעביר הרצאה על נושא של חצי שעה שלאחריה יש עוד זמן לשאלות.
לצערי מאז תחילת שנת הלימודים הנוכחית לא הצלחתי להשיג משבצת גם כאדם פרטי מאחר ושעות רבות קוצצו ומסגרת פעילויות החוץ מצומצמת כמעט אך ורק לאירועי "סל תרבות".
אני חייב לומר שככל שמספר הסירובים , מנומסים ככל שיהיו,עולה המוטיבציה פוחתת.
פרויקט של הטמעת המד"ב במערכת החינוך הוא בסדר גודל של חצי משרה.
לפני שמישהו רוצה להעלות בפני חגית או האגודה טענות בדבר חוסר הפעילות בנושא, אני מזמין אותו לדמיין בעיני רוחו את שלושת המראות הבאים:
א)רכזת שכבת ו' שראתה עם הילד שלה את שר הטבעות וחושבת שפנטסיה זה ז'אנר אלים ומסוכן, ושהיא לא מבינה למה צריך לחשוף ילדים במדינה שיש בה פיגועים לעוד מלחמה.
ב)לדמיין את מנהלת התיכון שלאחר שישה ביטולים מקבלת אותך לחצי דקה בה אתה צריך להסביר למה מד"ב זה דבר חשוב ותספר לך בסוף שהיא בכתה בE.T כשהוא עזב.
ג)לדמיין את המורה לספרות שרוצה לקצץ את ראשך כשאתה מעלה על בדל שפתייך את דברי הכפירה "1984,פרנהייט והדרך לעין חרוד זה גם מד"ב".הערה אחרונה:
אני איני חבר אגודה ופעילותי בנושא לא הייתה במסגרת האגודה כך שהאגודה אינה אחראית לכך שרכזת שכבה ו' נעולה במעבדת המחשבים,מנהלת התיכון פוטרה לאחר מכתב אנונימי שהאשים אותה ברומן עם תלמיד כיתה י2 או תאונת הדרכים הקלה שהביאה את המורה לספרות לפרישה מוקדמת.
אנחנו הבונים החופשיים,יש לנו את השיטות שלנו. -
-
עימנואל לוטם ניסה במשך שנים, כאחת ממטרות האגודה, להכניס את נושא המד"ב למערכת החינוך. ניסיונותיו כללו פגישות עם בכירים במשרד, ולצער כולנו, הוא נתקל בחומות בצורות למדי בנושא.
לגבי דברי העורב, הוא ממעיט במקצת:
הרכזת הנעולה ההיא נמצאת עד היום בשירותים במרתף המעבדה, בבניין שהיה מיועד להריסה; "המכתב האנונימי" לווה בצילומים ובסירטון וידיאו; "תאונת הדרכים הקלה" – נעזרו שם לחילוץ בארבעה כבאים מגודלים ומשור דיסק אחד, בינוני. -
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
אני לא לגמרי מסכימה איתך – אחרי הכל אתה מקבל כל חודש דיווח על הנעשה באגודה במכתב החודשי ופרוטוקול הישיבה מתפרסם באתר (מישהו בכלל קורא אותו?)
ומצד שני, לאסיפות של הועד לא מגיעים מספיק אנשים כדי שיהיה קווארום – אז אשמת מי זה (אין לי תשובה) ?
מצד שני, אני חושבת שאין מספיק קשר בין החברים והועד ולכן יזמנו את "פגוש את הועד" בפנטסיקון – שעה של שאלות ותשובות עם נציגי הועד.
מסמך עם פרטים נוספים יצא בתחילת שבוע הבא. -
-
-
-
-
-
