רעיון

מציג 7 תגובות משורשרות
  • מאת
    תגובות
    • #162315 הגב

      במסגרת ניקוי הדיסק, עוד סיפור שאהבתי פעם… מזמן. ובאחד הימים הקרובים סוף סוף יבוא אחד חדש – ברגע שאני אסיים להגיה ולערוך חזור וערוך.

      *רעיון*

      היד הייתה כבולה לחומר.
      היא לא אהבה את זה, אבל אילו החיים.
      בתוקף עצמה, היא הייתה רעיון – היא הייתה יד. וכרגע, הרעיון הידידותי הזה היה כבול לחומר.
      זה מה כקורה כשאתה עובר לאומן מטורף בראש, גילתה היד. אתה נכבל לחומר.
      מסביבה, ככל שהיא יכלה להבחין, נמצאו רעיונות מעניינים אחרים, חלקם מובנים וחלקם לא.
      אי אפשר להגיד שהיא ראתה את שאר הפסלים בחדר, אבל רעיונות נוטים להבחין ברעיונות אחרים ולהמשך אליהם. כמו בני אדם, בעצם, אלא שאצל רעיונות המשיכה הזאת לא מסתיימת בתרגיל גופני מיוזע אלא ברדיפת האחד את השני. ואז, אם הם לא נזהרים, הם עלולים להניב רעיונות קטנים חדשים, וחמור יותר- להינשא ביחד במוח כלשהו.
      רעיונות לא אוהבים מוחות. זה גורם להם להיכבל לחומר.
      רעיונות לא אוהבים חומר.
      החומר דווקא כן אוהב רעיונות. זה נותן לו ייעוד בחיים.
      וגם אומנים. לכן, כנראה, החומר קורץ לאומנים.
      החומר שממנו קורצה היד היה חומר פשוט למדי, מהסוג שאפילו ילדי גן מכירים (ואוהבים למרוח בשיער). הוא היה שמח בחלקו.
      היד הייתה רעיון, ואפילו רעיון מסובך. היא לא התאימה לו.
      אבל לצערה, היא הייתה כבולה אליו.
      את צריכה להשלים עם היותך רעיון בלבד, ואז תוכלי להשתחרר, הציעה אמונה, אחד הרעיונות המופשטים ביותר שהסתובבו שם.
      קל לך להציע, הבזיקה היד הרוטנת. אותך לא כבלו לחומר!
      דווקא ניסו. אבל רעיון חכם אחד עזר לי.
      מי? תהתה יד. רעיון חכם יותר מאמונה? בלתי אפשרי. אמונה הייתה כל כך חכמה, שהיא הצליחה לא רק להימלט מבני האדם כובלי הרעיונות, אלא גם לכבול אותם בעצמה.
      אלוהים, ענתה אמונה.
      פגשת אותו? היד הייתה מופתעת.
      וודאי. זה לא קשה.
      מה זאת אומרת, זה לא קשה? הוא כל כך מופשט!
      זה מה שמקל על העסק. הוא כל כך מופשט, שהוא נמצא בכל מקום.
      גם את. ובכל זאת פגשתי אותך ולא אותו.
      לא נכון. אני מרוכזת יותר במקומות מסוימים. כאן, למשל.
      למה?
      האמן המטורף שכבל אותך. הוא מושך.
      איך את יכולה להמשך לבן אדם?
      הוא גם רעיון. אמן מטורף. הוא מלא אמונה.
      קיומה המרוכז של אמונה החל להשפיע על היד הממורמרת שלנו, שהביטה אל החומר בשאט נפש.
      מישהו קרא לי? שאלה נפש.
      כן, אני. הזדהתה היד.
      אוי, את כבולה נורא, הבחינה נפש בהזדהות.
      זו בדיוק הבעיה. אני רוצה להשתחרר.
      אני לא יכולה להנפיש את החומר הטיפש הזה!
      את לא צריכה. יש בי מספיק אמונה.
      נפש נשפה נפש ביד.

      לעזאזל, נראית הרבה יותר טוב אתמול! אמר האמן המטורף לפסל "היד". הפסל לא הגיב.
      הפסלים שלו אף פעם לא הגיבו. אבל זה לא הפריע לו לדבר עליהם.
      הוא היה אמן, והוא היה מטורף.
      הוא משך בכתפיו, וניגש לכיריים שלו. כעבור זמן לא רב, עמד שם אגרטל.
      האגרטל היה כבול לחומר.
      הוא לא אהב את זה.

    • #176857 הגב
      שלמקו
      משתתף

      "אלו החיים".

      סיפור נחמד, ותו לא. הוא בהחלט רק רעיון.

    • #176860 הגב

      ה"רק רעיון".
      הוא באמת נראה גולמי?

    • #176865 הגב
      שלמקו
      משתתף

      הוא לא גולמי, הוא דווקא די מעוצב, אבל מלבד הרעיון (שרעיונות הם דברים ממשיים) אין שמה הרבה. אז זה רק רעיון (אבל מזוכך)

    • #176875 הגב

      משחקי מילים! רק עליהם עבדתי שעות, אי אז לפני כמה שנים… :)

    • #176880 הגב
      שלמקו
      משתתף

      אבל תמיד יצא לי להיות השני שפותח ולא מצאתי לי שותף.

    • #176896 הגב
      ???
      משתתף

      בכל תוקף על הטענה שלך שאמנים מטורפים – הם לא!!!!
      הם פשוט לא מובנים.

      חוץ מזה, ממש אהבתי.

    • #176911 הגב

      אלא שהאמן הספציפי שמוזכר בסיפור מטורף…
      ותודה רבה!

מציג 7 תגובות משורשרות
מענה ל־רעיון

You can use BBCodes to format your content.
Your account can't use Advanced BBCodes, they will be stripped before saving.

פרטים: