- This topic has 9 תגובות, 6 משתתפים, and was last updated לפני 21 שנים by
.
-
תגובות
-
-
_רסיסים_
היה הייתה צלחת אחת עגולה.
הצלחת הייתה עשויה מחלק אחד של זכוכית, וכל רצונה היה לגרום אושר לכל הזכוכיות האחרות, אך לא היו עוד זכוכיות בעולם.
יום אחד, עלה לצלחת רעיון. היא תתנפץ ותפריד את עצמה לאלפי רסיסים, וכך תוכל לגרום אושר לכולן. במוקדם או במאוחר, יבינו וייזכרו כל הרסיסים שכולם היו בעצם חלק מהצלחת, וברגע ההוא, כהרף עין, ישובו כל הרסיסים להיות צלחת אחת.
וכך עשתה.
הצלחת התנפצה לאלפי רסיסים בכל מני צורות. היו רסיסים בעלי שלוש צלעות, ארבע צלעות, חמש צלעות ובעלי הרבה צלעות.
בתחילה, זכרו הרסיסים את מוצאם ואת מטרתם, והשתדלו רק לגרום אושר לרסיסים האחרים. אך במהרה נשכחה מרובם העובדה שהגיעו ממקור אחד, וכל צורה החלה להמציא לעצמה תיאוריה אחרת.
המשולשים אמרו לכולם שכל הרסיסים הגיעו ממשולש ענק אחד. המרובעים טענו שכולם הגיעו ממרובע אחד גדול. המשושים הכריזו שכל צורה הגיעה מאותה צורה ענקית, כלומר: שהמשולשים הגיעו ממשולש, המרובעים מריבוע וכן הלאה. המתומנים טענו, לעומת זאת, שמעולם אף רסיס לא היה חלק ממשהו אחר. מאז ומתמיד הם היו רסיסים נפרדים.
רק בעלי עשר צלעות עדיין החזיקו באמונה שכל הרסיסים הגיעו מצורה עליונה שאין לה בכלל צלעות. אך זו הייתה טענה מוזרה מדי, ובלתי מתקבלת על הדעת. הרי איך יכולה להיות צורה ללא צלעות?
ככל שעבר הזמן, כל צורה רצתה שכל הרסיסים האחרים יבינו שהתיאוריה שלה היא- היא הנכונה והאמיתית. הצורות החלו להתווכח ולהילחם אלו באלו, אך כל זה גרם לשבירת רסיסי הזכוכית הקיימים ולחלוקתם לרסיסים אחרים, שהמציאו תיאוריות חדשות, ונלחמו באחרים על מנת להוכיח להם שהתיאוריות החדשות הן הנכונות באמת.
כך הם נלחמים ושוברים אלו את אלו עד עצם היום הזה, ולב הזכוכית של הצלחת העגולה נשבר בקרבה, והתנפץ אף הוא למיליון רסיסים. -
למרבה הצער, למרות הכתיבה הכמעט סבירה, אין כאן רעיון, עלילה ודמויות מעניינים באמת. בכלל, כתיבת סיפור ללא דיאלוגים וללא אינטראקציה בין דמויות אינה מומלצת, ודאי שלא למתחילים. גם הבאת רעיון שלא פותח מספיק אינה מומלצת.
את הכתיבה, כאמור, אפשר לשפר, אם כי בתור התחלה היא לא רעה. הנה כמה דוגמאות מלוות בעצות:
א. "יום אחד, עלה לצלחת רעיון." ראשית – רעיונות לא עולים *ל*אנשים או *ל*צלחות. שנית – הפסיק מיותר. נסה, למשל: "יום אחד עלה בדעתה רעיון."
ב. "הצלחת היתה עשויה מחלק אחד של זכוכית" – ניסוח בעייתי. "הצלחת היתה עשויה זכוכית" או "הצלחת היתה עשויה מקשה אחת של זכוכית".
ג. "במוקדם או במאוחר, יבינו וייזכרו…" – שוב, לא צריך פסיקים במקומות כאלה. זה נראה כמו תרגום קלוקל מאנגלית. "במוקדם או במאוחר יבינו וייזכרו" וחסל.
ד. "המתומנים טענו, לעומת זאת, שמעולם אף רסיס לא היה חלק ממשהו אחר…" – צ"ל "המתומנים טענו, לעומת זאת, שאף רסיס לא היה מעולם חלק ממשהו אחר…"
ה. למעט דמויות המדברות בסלנג, נסה (כרגע) להמנע משימוש במלה "בכלל".
ו. בתשעים אחוז מהמקרים השימוש במילה "כלומר" מבהיר שלא הסברת טוב לפני כן. תקן את ההסבר הקודם ועזוב את הכלומר.אני מציע לך לנסות לכתוב סיפור חדש ולנסות להתייחס במהלך הכתיבה לאמור למעלה.
אגב – בכותרת ההודעה כתוב רק את שם הסיפור. אנחנו *יודעים* שמדובר בסיפור…
ברוך הבא לפורום!
-
שלום NY,
תודה לך שהקדשת מזמנך לקרא את הסיפור (משל) שלי, ולכתוב תגובה.ראשית עלי לציין שאני בחורה. (התייחסת אלי בלשון זכר בתגובתך.)
בקשר לכך שאין עלילה מעניינת, על זאת אנשים אחרים שקראו אותו חולקים עליך. ודרך אגב, מאיפה הקביעה החד משמעית שלך שאני מתחילה? גם אם זה הפרסום הראשון שלי בפורום זה, לא אומר שזהו הסיפור הראשון שכתבתי.עם זאת, אני מודה שלמרות שאני בדרך כלל לא אוהבת להשתמש בשפה גבוהה ומליצית, לסיפור- משל מעין זה אולי מגיע להיכתב בלשון גבוהה יותר. תודה שהסבת את תשומת לבי לכך.
מה דעת אחרים?
סתם שפה גבוהה יותר, או שפה תנכ"ית ("ויאמרו המשולשים…")?אשמח לתגובות נוספות.
לאתר שלי
-
א. שלום לך. כעת, לאחר שציינת זאת, אני יודע מה מינך. לפני כן, כמובן, לא היתה לי כל אפשרות לדעת זאת.
ב. כשאני אומר "מתחיל" אין כוונתי "כותב את סיפורו הראשון". מתחיל, לצורך העניין, הוא כותב לא מנוסה. או, כדי להמנע מהתפלפלות מיותרת, לא מנוסה *מספיק*.
ג. בתפקידי כמנהל הפורום, כמנהל וכעורך אתר האגודה, כחבר בצוות העורכים של "המימד העשירי" וכלקטור של "חלומות באספמיה" אני קורא סיפורים רבים שנכתבו על ידי כותבים שונים ברמות שונות. בדרך כלל אני יכול לדווח על רמת הכתיבה לאחר קריאת פיסקה או שתיים, ולעתים אף לספר לכותב הנבוך אילו תרגומים קלוקלים הוא אוהב במיוחד. אני גם, כמובן, כותב בעצמי. בקיצור – יש לי מספיק נסיון לזיהוי כותב לא מנוסה (במקום "מתחיל", רק כי ביקשת יפה…)
ד. על מנת לבסס את מערכת היחסים בינך ובין האנשים שנותנים לך ביקורות כאן בפורום, הריני להצהיר: הנימוק "אבל אנשים אחרים חולקים עליך" *לא* קיים בתחומי הפורום. אם את חושבת שאני, או מי מהמגיבים האחרים, טועה (זכותך), נמקי זאת באופן הגיוני ופרטני, *לא* בדעתם של אנשים אחרים עלומים כלשהם.שוב – ברוכה הבאה, וכולי תקווה לקרוא כאן סיפור אמיתי פרי עטך.
-
מה שעשית זה החלפה אחד לאחד של המלה "אלוהים" ב"צלחת" (בחירה תמוהה למדי, אגב) ולאחר מכן החלפה של המלה "אנשים" ב"רסיסים".
האם את חושבת שהמשל שלך מרוויח משהו מההחלפה הזו? לי נראה שלא. אנשים, לרוב, לא מעוניינים לקרוא על צלחות תבוניות ועל שבריהן מרובי הצורות. אם נשווה את זה למשל לספר "שטוחלנדיה", הרי שם יש, בנוסף לרעיון הגיאומטרי, גם משל חביב על חוסר סובלנות, ושם לפחות הרעיון של אנשים כצורות גאומטריות מוצדק, כי הרי נושא הספר הוא גיאומטריה. במקרה שלך… אין שום סיבה להפוך את משנתך הדתית למשל כזה. ולא, זה לא סיפור, מהטעמים ש- NY אמר. -
-
-
-
-
-
