- This topic has 7 תגובות, 5 משתתפים, and was last updated לפני 21 שנים, 5 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
כאשר קראתי את כללי הפורום, שמתי לב שאפשר לפרסם כאן גם תסריטים. לכן, עזרתי אומץ, ןהחלטתי למלא נישה זאת. אז הנה, תסריט ממש קצרצר (כ-3 דקות):
"רכיבים"
הבית של אריאלה. פנים. יום.
המצלמה נעה על פני מטבח מיושן. הצופה רואה כפות עץ, מחבתות, סירים, ובקבוקים וצנצנות עם תוויות משונות. מדי פעם רואים עטלף מת או עצם של חיה גדולה. אין במטבח מקרר או כל ציוד מודרני אחר.
אריאלה (מחוץ לפריים, רק קולה נשמע) – מה זה: גדול כמוך, ועוקב אחריך כל היום?
גיא (מחוץ לפריים) – לא יודע, מה זה?המצלמה מתעכבת על פני תנור מעלה-עשן, שעליו מתבשל משהו בתוך סיר ענק. לצד התנור, מעמד ספרים, ועליו ספר פתוח בכריכת עור.
אריאלה (מחוץ לפריים) – הצל שלך!
גיא (מחוץ לפריים) – זה לא מצחיק.המצלמה נכנסת לסלון. להבדיל מהמטבח, הסלון הוא מודרני למדי. אריאלה, אישה בשנות ה-20, עומדת באמצע הסלון, ומולה יושבים שניים: גיא, ילד כבן 10, השרוע בנוח על כורסא רחבה, ונזירה שמנה כבת 40, המתכווצת על שרפרף הקטן בעליל למידותיה. ברקע, נראה גרם מדרגות המוליך לקומה השניה. בפינה, כלוב ובתוכו ציפור אקזוטית כלשהי.
אריאלה עוצמת עיניים לרגע ומעסה את רקותיה. אח"כ היא פונה לגיא בחיוך.
(קלוז-אפ על הידיים של אריאלה: תנועת חניקה)
אריאלה – פעם, איש אחד נפל לבור…
(רעש מהקומה השניה מפסיק אותה. כל השלושה מסתכלים למעלה)
אריאלה – איפה הייתי?
אריאלה פוסעת הלוך ושוב, דורכת על הרגל של הנזירה.
נזירה – את לא יכולה להיזהר קצת?
אריאלה – (מתפרצת) לא! (שוב מחייכת, לגיא) הוא לא יכול היה לצאת מהבור, אז…
ולדימיר מופיע בפריים. זהו גבר שרירי וחסון שירד זה אתה מהקומה השנייה. הוא אינו לובש חולצה.
ולדימיר – סיימתי לסדר רהיטים. גיברת צריכה עוד משהו?
אריאלה – אתה בסדר, ולדימיר? צריך אולי מגבת (הפסקה) לזיעה?
ולדימיר – לא, אני בסדר. באמת בסדר.
קלוז-אפ על ולדימיר. אכן הוא בסדר, אפילו לא מזיע.
אריאלה – (שוב פונה לגיא) אז הוא… (נזכרת במשהו, רצה למטבח, בוחשת בסיר, זורקת משהו לתוך הסיר, בוחשת שוב. חוזרת לסלון) איפה הייתי?
ולדימיר – (מנסה לעזור) במטבח?
אריאלה שוב פוסעת הלוך ושוב, מנסה שוב לדרוך לנזירה על הרגל. הפעם הנזירה מוכנה וממלטת את הרגל מבעוד מועד.
נזירה – אני יכולה לקבל אולי כסא אחר? הכסא הזה לא כל-כך…
אריאלה – (מתפרצת לדבריה) תסתמי! פשוט תסתמי, זונה שמנה! הבטחתי לתרום אלף שקל למנזר שלך אם רק תבואי לשבת כאן כמה דקות, אז בינתיים שבי ותסתמי את הג'ורה שלך! הבנת, פרצוף-תחת?
ציפור – (מנסה לחכות את אריאלה ללא הצלחה) פרצו-תחה! פרצו-תחה!
הנזירה משפילה מבט. אריאלה מתכופפת להביט בפניה. קלוז-אפ על פני הנזירה: עצובה, אבל לא בוכה, לפחות בינתיים.
אריאלה – (חוזרת לגיא) אז הוא הלך הביתה, הביא סולם, ויצא מהבור!
גיא – (ממצמץ בעיניו, הפסקה) אני הולך הביתה. הבדיחות שלך על הפנים. (רץ החוצה)
ציפור – לאפנים! לאפנים!
נזירה – ואני לא מוכנה לקבל יחס כזה. אני הולכת. תשמרי את הכסף לעצמך, מכשפה. (יוצאת אחריו)
ולדימיר – טוב, אז אם גברת לא צריכה כלום, אני ללכת. (לוקח את החולצה, יוצא במהירות)
אריאלה – (בקול חלש, ובעליל מאוחר מדי) חכו! (לציפור) ואף מילה ממך!
ציפור – (פותחת את המקור, כאילו רוצה לומר משהו, מתחרטת וסוגרת את המקור)
אריאלה חוזרת למטבח, בוחשת קצת בסיר ללא התלהבות. מסתכלת בספר. קלוז-אפ על הספר כאשר המצלמה יורדת מראש הדף את תחתיתו.
בספר, בראש הדף, באותיות גדולות – "שיקוי ה…" (השרוול של אריאלה מסתיר את המשך השורה)
בספר, באותיות בינוניות – "רשימת רכיבים"
אריאלה (מחוץ לפריים) – דווקא הפעם היו לי כל הרכיבים.
בספר, באותיות קטנות – "רגלי קרפד", "כנפי עטלף", "שיני דרקון" וכדומה.
אריאלה (מחוץ לפריים) – חוץ מהאחרונים.
בספר, קלוז-אפ קרוב במיוחד על השורה האחרונה – "צחוק של ילד תמים, דמעות של אישה טהורה, וזיעה של גבר חרוץ"
אריאלה – (מחוץ לפריים) מה אני עושה לא בסדר?
(קלוז-אפ על הציפור)
ציפור – (הפעם בעברית מושלמת, ובשקט) יחסי האנוש שלך לא מי יודע מה.הסוף.
-
השאלה הראשונה שאני רוצה לשאול אותך היא: למה לעשות את זה כסרט? לסרט חייב להיות אלמנט ויזואלי. אני לא מתכוון שצריכות להיות תמונות יפות (או לא יפות), אני מתכוון שבמערכת היחסים שאתה מראה לי, אני חייב *לראות* משהו שלא הייתי רואה אם הייתי קורא את הדיאלוג בפרוזה. חייב להיות ערך מוסף, ערך קולנועי, ערך ויזואלי, לסיפור שלך, או שאין לו הצדקה להיות תסריט. משהו במשחק, מטאפורה ויזואלית, וכו' (וכן, כל הדברים האלה באחריותך ולא באחריות הבמאי, הבמאי מוסיף על מה שעשית).
בנוסף, דבר שלומדים מהר מאוד כשלומדים לכתוב דיאלוגים (לתיאטרון או לקולנוע) הוא שהדיאלוגים של תסריט שונים לגמרי מדיאלוגים של פרוזה. למה? כי כשאני קורא דיאלוגים של פרוזה, כל מה שיש לי זאת שורה הדיאלוג וזהו. כשאני *רואה* דיאלוג, אני שומע את שורת הדיאלוג אבל אני גם רואה את מה שהשחקן/נית עושה. ולעתים *מאוד* רחוקות השניים הם אותו דבר. השחקן עושה משהו אחר, פועל פעולה, באמצעות הטקסט. הוא לא *אומר* את הטקסט. השחקן מוסיף רובד נוסף (ממש כמו בחיים) שאנשים מזהים בתת מודע כשהם רואים, אבל שרוב האנשים לא יודעים לקרוא בטקסט כי הם לא למדו תיאטרון או קולנוע. בדיאלוג שלך *אין* רובד נוסף. אתה כתבת סיפור פרוזה בצורה של תסריט, וזה *גרע* מהסיפור שלך ולא הוסיף.
אם אתה באמת מעוניין לכתוב תסריטים, אני ממליץ לך ללכת לספרות ולקורסים. בספרות חפש את המלים 'סבטקסט' (בהקשר של דיאלוג), חפש את המילה 'פעולה' (בהקשר של שחקנים, שמלמד אותם איך לקרוא טקסט (זה ילמד אותך איך לכתוב טקסט)). תקרא ספרים של סטניסלבסקי (שאמנם כתב על תיאטרון אבל הוא כתב לשחקנים, והחל על איך להתמודד עם טקסט הוא בול בשבילך), תקרא את הספר The Art of Dramatic Writing של Lajus Egri (אגב, מומלץ לכולם), שלמיטב ידיעתי לא תורגם לעברית, אבל נמצא בספריה של אונ' ת"א. תקרא ספרים של במאים שמספרים איך לביים, כי הם תמיד מספרים גם איך לקרוא את הטקסט. ולך לקורסים. בנושא הזה, יש דברים שבאמת קשה ללמוד בלי לראות אותם מתרחשים פיזית מול עיניך.
אני ממליץ לשאר האנשים שרוצים לתת ביקורת לאלכסנדר על הסיפור, להתייחס לסיפור כאל סיפור פרוזה ולתת לו ביקורת כך.
-
-
אני לא יודע למה ביקורת מנומקת ממני תדרבן אותך ללכת ולקרוא ספרי תיאוריה טובים על כתיבה. נראה לי שעצם הרצון שלך לכתוב ולהשתפר הוא זה שצריך לעשות את זה.
דבר שני. אני חוזר ושואל: מהי ההצדקה לעשות את זה כתסריט ולא כסיפור? אני מצטער, על זה אני לא יכול לספק דוגמאות, אני יכול רק לשאול.
ובקשר לדיאלוגים שלך. אני לא יכול להדגים לך מה עשית לא נכון, אני לא יכול להדגים לך איך *צריך* לכתוב טקסט לשחקנים, כי את זה צריך *לראות*. בתור בן אדם שכתב תסריטים, שביים, שעבד עם שחקנים, אתה פשוט תצטרך להאמין לי שכתיבה לקולנוע היא לא אותו דבר כמו כתיבה בפרוזה. המסקנה הזאת נראית לי ברורה מאליה. בפרוזה, מה שיש לך על הדף זה מה שיש לך. בפרוזה, אתה כותב עם מלים. בתסריט אתה כותב עם שחקנים, אתה כותב עם תמונות ועם סאונד. זה לגמרי אחרת. זה. לגמרי. אחרת. אגיד פעם שלישית: זה לגמרי אחרת. רוצה הדגמה? תצטרך לקבל הדגמה חיה. למה? כי מה שקורה לטקסט כשאומרים אותו צריך *לראות*. קיימות טכניקות, קיימות דרכים לכתוב, אפשר לקבל נסיון. אבל צריך לצאת וללמוד מאנשים שיש להם מה ללמד.
בא לך לכתוב תסריטים? בכיף.
אתה צריך שאני אשכנע אותך שזה משהו ש*אפשר* ואפילו *צריך* ללמוד? אני מצטער, גם זה נראה לי ברור מאליו. ואם נראה לך שלא צריך, אני לא אתאמץ לשכנע אותך.ובכל זאת אדגים משהו. אבקש ממך לעשות ניסוי. קח את הטקסט שכתבת, במקום צורת התסריט, פשוט תכניס כל שורה בין " לבין ". את כל תיאורי 'המצלמה מראה לנו X' תחליף בשורת תיאור, ותראה שהסיפור נראה בדיוק אותו דבר. ולכן אשאל בפעם השלישית: מהי ההצדקה לעשות את זה כתסריט ולא כסיפור?
-
ובכן, ההצדקה הראשונית לעשות את זה כתסריט היא: ככה בא לי. כן, רציתי, סתם כך, ללא סיבה מיוחדת, לכתוב תסריט, אולי יהיה לאנשים מה לומר על זה, אולי אפילו יתנו לי *פידבקים מועילים*. בנקודה האחרונה, נכון לעכשיו, נכשלתי.
ועוד משהו. אני מרגיש קצת לא נוח עם הפסקה האחרונה בהודעתך הראשונה. אוקיי, הבעת דעתך על עבודתי, רשמתי לפני, קבלתי, באמת שהתייחסתי בכבוד. אבל הכבוד הזה *נגמר* ברגע שאתה מנסה לומר למגיבים אחרים מה להגיד ומה לא להגיד. אם כל הכבוד, אני מעוניין לאסוף כמה שיותר דיעות שונות מאנשים *שונים* (כלומר גם ממך, *וגם* מאנשים אחרים) – ושיגידו מה שבא להם.
-
במקרה, אני הייתי זו שהפנתה את תשומת ליבו של גיא לעובדה שפורסם פה תסריט, כי הוא איש מקצוע בתחום זה. עשיתי את זה כי לי אין מושג בכלל כיצד שופטים איכות של תסריט.
אני יכולה אולי להעביר ביקורת על המוצר המוגמר (דהיינו, הסרט), אבל לא על התסריט בפני עצמו. אני פשוט לא יודעת למה להתייחס, לא יודעת איך לכמת את מה שאני רואה – ולכן העדפתי לא להגיב בכלל מאשר לומר משהו שלא תוכל להשתמש בו או שיהיה מטופש ומופרך.
בכל אופן, נראה לי שהמסר שגיא מנסה להעביר לך הוא שהבחירה במדיום של היצירה (סיפור, שיר, מחזה, תסריט ועוד) לא צריכה להיות "בא לי" אלא משהו עם משמעות. הוא מנסה להגיד לך (לדעתי) שאם אתה כותב תסריט אז צריך להיות בו משהו שאי אפשר להעביר בפרוזה, אחרת אין שום סיבה להציג אותו כתסריט שהוא פחות קריא מאשר סיפור.
כל הכבוד שהרמת את הכפפה וניסית לכתוב תסריט. זה מבורך, וזה בהחלט קולע למטרות הפורום. אבל השאלה היא האם אתה רוצה שהתסריט יהיה טוב? אם כן, אני ממליצה לנהל עם גיא דיאלוג, כי הוא – להבדיל ממני – איש מקצוע בתחום הזה. הוא בהחלט מנסה לנהל איתך דיאלוג – "למה דווקא תסריט" נראית לי שאלת מפתח.
-
מאדם בעל נסיון רב בתחום (גיא, לידיעתך, הוא סופר שכבר הוציא לאור ספר או שניים, וכן מחזאי ובמאי תיאטרון). הפידבק מועיל כיוון שהוא מבהיר לך מה אמור להיות ההבדל *המהותי* בין תסריט לפרוזה סתם (מהותי להבדיל מצורני – כל העניין האופנתי להחריד של "בית קפה, יום"). הביקורת שלו הגיונית וצודקת, ואני מציע לך לעשות כעצתו ולא להתחיל להתעסק בעניינים של "את זה קיבלתי ואת זה לא". כדאי לך. באמת. תאמין לי.
-
-
