- This topic has 20 תגובות, 9 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים, 4 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
קטע הפנטסיה מסיפור שמופיע באתר (מותר?) literatura.
מרחבים של שלג לבן כמוות משתרעים מסביב למכונית הקטנה על שני יושביה. פסגות רדודות, חדות, ובאחד החגווים שביניהן נח גוש כחול של קרחון, מתנוצץ כאלפי יהלומים. במרחק התאבך האופק במקום בו התמזגו מרחבי הארץ הלבנה עם השמים העמומים. שמש חיוורת, חסרת אונים, נתלית על בלימה בשולי המערב, מקדמת את פניהם בצינה חדה וחודרת. אלה, מצומררת, התכרבלה במעילה. דממת המוות ששררה בכול התמלאה לפתע באימה מלחשת.
"אלקס," החרדה אחזה בה, "בוא נחזור למטה, לעמק."
"למה?" פניו מופנים כלפי הקרחון, כאילו היה משהו בגוש הכחול, המנצנץ, שקסם לו.
"אני מפחדת. הבדידות הזאת, הריקנות, כמו מוות. המקום הזה גורם לי צמרמורת. בוא נחזור."
"לא, המקום הזה מוצא חן בעיניי," התעקש בקולו השקט. "הבדידות, הריקנות – כאילו את זה רציתי כל חיי. אני רוצה לצאת, ללכת לראות מה יש שם."
"אבל זה מסוכן," השיבה, "יש שם תהומות, מתחת לשלג." שמץ של הסטריה נשמע בקולה של אלה.
אלקס ישב דומם בצדה, לא זע ממקומו, רק עיניו האפורות משקפות את הזוהר הכחול שנבע מהקרחון, אוזניו כאילו נטויות לשמוע קול חרישי, מזמין, שעלה ממנו. לבסוף, כמו בטראנס, החל לנוע באיטיות, כשאלה צופה בו מוקסמת, כמו בסרט המתגלגל לפני עיניה. כבתוך חלום פתח את דלת המכונית ויצא, אחוז ברשת של קורים בלתי נראים, עיניו נעוצות בקסם הכחול. החל לנוע לעבר הקרחון כשהוא מתעלם מאלה ומקריאותיה הנואשות. זמן רב ישבה והביטה אחריו, עיניה נעוצות בגבו האפור על רקע השלג הלבן, מסתנוורות בקרני השמש השוקעת. לבסוף היה לנקודה כהה, זעירה, עד שנעלם בין קפלי הקרקע המושלגת.
הערב החליק אל תוך הלילה. זרי כוכבים גדולים, צוננים, זהרו נוקשות ברקיע השחור והשלג נח על הארץ חיוור, כבד ועמום. יללה נוקבת חדרה למוחה. לבנה עמומה, מתמעטת, נתלתה מעל לפסגות החיוורות. מחיקן נבע אורו הכחלחל, זוהרו המופלא של הקרחון. רוח קלה עוררה שכבת שלג רכה, סחררה פתותים לבנים במחול פראי, חלומי, בעולם מעורבל.
מסכות קמאיות, פנים צבועי לבן, עיניים לוהטות באדום, הסתחררו במחול בין הפתותים. פיות פעורים כחורים שחורים השמיעו יללות מקפיאות דם. שדיים צבועי אדום התחדדו מתחת למסכות בגופים שחורים, בלתי נראים.
בתוך המחול המכושף, אלקס, נע לקצב הריקוד הפראי בין יצורי הדמיון הנוראים. מעולם לא היה ריקודו חופשי ופראי כל כך, מחריד וגרוטסקי כאחד. אלה רצתה לקרוא אליו, אך שום קול לא בקע מפיה. ניסתה לפתוח את דלת המכונית אך זו נתקעה.
המעגל נפתח, נכרך סביב לעצמו כנחש, אלקס במרכז השורה המתפתלת. אחד מקצותיה נע והתרחק, כנחש מתעכס, אדמדם כהה על השלג החיוור, לאור הלבנה השוקעת. לאטו נשא מחזה האימים את האיש באפור לעבר הקרחון הזוהר בכחול, עד שנעלמו בתוך פתותי השלג המרקדים.
אלה, מתאוששת, החלה לצעוק לפתע כשקולה פועם וחי. נגעה בידית הדלת וזו נכנעה למגעה. פתחה ויצאה החוצה. הסופה שככה, הכול דמם, עצר את נשימתו. במרחק נראו הפסגות המחווירות, ומסביב למכונית הבחינה אלה בעקבות מסוכסכים של צעדים יחפים בשלג. חזרה ונכנסה למכונית, שקעה בתרדמה טרופה ומחשבה אחת מהבהבת בראשה – אלקס הלך, איננו… מבעד לערפל שבמוחה בקעה הילת הקרחון הכחולה והבהבה, פורצת וגוועת חליפות, בהדרגה מתעמעמת ונעלמת… -
-
-
-
קודם כל:
ממש מעל לסיפור שלך, יש מי דבר כזה מפחיד ומהבהב שכתוב בו "רוצים לפרסם כאן סיפורים? קודם תקראו את הכללים". נכון? ואם קוראים את הכללים, מגלים שם, למרבה ההפתעה, סעיף שכתוב בו:
~3. אין לפרסם כאן חלקי סיפורים, פתיחות לסיפורים, פרקים ראשונים של הספר שלא תכתבו לעולם או "כתבתי את זה ואם זה טוב אז תגידו לי ואמשיך". רק סיפורים שלמים ומלאים, בטובכם.~
עכשיו, אני מודה, זה נראה מורכב ומסובך מקריאה ראשונה, אבל בקריאה שניה מגלים, שבעצם, מה שזה אומר הוא מאד פשוט: *לא לפרסם כאן חלקי סיפורים*. _בטח_ לא חלקי סיפורים שפורסמו באתר אחר. למה אף אחד לא בודק את כללי הפורום, נשגב מבינתי. אני די בטוחה שNY לא שם את הניאון המהבהב הזה שם סתם לקישוט.
באופן בלתי צפוי, בהתאם לחלק מסיפור, לדבר הזה אין עלילה. אבל אני לא חושבת שאפילו יש טעם שאני אתעכב על כך, לאור העובדה שחוסר העלילה נובע ישירות מהעובדה שזה רק חלק. -
-
הסיפור הזה הוא לא חלק ממשהו. יש לו התחלה, אמצע וסוף, בצורה פוסט-מודרניסטית כלשהיא. אנחנו לא יודעים מה קרה לפני, אנחנו לא יודעים מה קרה אחרי, אבל הסיפור עצמו היא סצינה מלאה שעומדת בפני עצמה ובהחלט ניתן לקרוא לה סיפור (בצורה פוסט-מודרניסטית כזה כאילו).
עכשיו, לדברים הרעים… אין עלילה פר-סה, יש התקדמות בזמן ויש פעולות אבל אין ממש עלילה. הסיפור עצמו כתוב נחמד ותיאורי מטד אבל…
_^הוא לא מדע בדיוני או פנטזיה^_
ז"א- אנשים נוסעים השלג, בנאדם אחד הולך סכיזו והשנייה מנסה להבין מה קורה. שום אלמנט פנטסטי לחלוטין, הכל ניתן בהחלט להעשות היום (אם היה לנו שלג). כאן אני רוצה לפנות בהערה לכל הכותבים: נכון שאני מד"ביסט קשה, אבל אני יכול לקבל פנטזיה. אבל, בשביל פנטזיה צריך שמשהו פנטסטי יקרה, ולא שיחשבו עליו. אם אני חושב שראיתי דרקון עובר מחוץ לחלון שלי (בניגוד לאם אני באמת רואה דרקון מחוץ לחלון שלי), אני עדיין יכול להיות מציאותי להפליא.
-
-
-
-
-
-
-
-
-
הופעת דרקון זה פנטסיה, ומחוללות מסתוריות בפסגת האלפים באמצע הלילה זה לא? איפה המקוריות? איפה הדמיון? אין דבר נדוש יותר מדרקונים במד"ב או פנטסיה!
ודרך אגב, המקור של הדרקונים הוא במיתוסים הקדומים – הדרקון ייצג את האלה-האם הגדולה כמו תיאמת הבבלית, הדרקון הסיני, והלווייתן התנכי – לכל מי שלא יודע, ונדמה לי שיש רבים כאלה.*הודעה זו פורסמה, כנראה בטעות, בפורום הדיונים, והועברה לכאן על ידי מנהלת הפורום בוג'י. אנא שימו לב איפה אתם מפרסמים הודעות בעתיד – זה המון עבודה להעביר אותן ממקום למקום. תודה.*
-
רק עכשיו, כשקראתי את הסיפור במטרה למצוא מחוללות מסתוריות, מצאתי אותן. הקטע שלהן מאד לא ברור, וניתן בקלות ליחס אותו להזייה של הצופה- לא פנטזייה. הזייה. בחורות ערומות בחורף אלפי, בטח.
למעשה, המקור של הדרקונים כמו שאנו מכירים אותם (כנפיים גדולות, ראש מחודד וכל זה- לא דרקונים סיניים למשל) הוא בעצמות דינוזאורים שנחפרו ולא ידעו למה לשייך אותם.
-
-
-
מה רע בשמות תואר – כלום. מה רע בעודף שמות תואר – הרבה. הם מעייפים ומקשים על הקריאה. הם מאריכים כל משפט ופסקה שלא לצורך. כשהם באים ברצף, קשה "לעכל" כל אחד מהם כנדרש: למשל, אם את כותבת "עיניה נצצו", אני רואה בעיני רוחי בחורה עם עיניים נוצצות. אם את כותבת "עיניה של האשה העגלגלה בעלת השדיים הורדרדים כשושנת העמקים האירו באור יקרות, זרחו כשמש ונצצו כאלפי הכוכבים שבשמיים", אני לא רואה בעיני רוחי כלום, כי את, כמחברת, נתת לי מנת-יתר של שמות תואר. בנוסף, הרבה משמות התואר שהשתמשת בהם לא ברורים.
ניקח לדוגמה משפט מתוך הסיפור: "זרי כוכבים גדולים, צוננים, זהרו נוקשות ברקיע השחור והשלג נח על הארץ חיוור, כבד ועמום".
אני יודעת מה זה זרים של פרחים, אבל מה זאת אומרת "זרים" של כוכבים? מה זאת אומרת "גדולים" – ממתי הכוכבים בשמיים גדולים? או אולי ה"זרים" הלא-ברורים האלה הם אלה שגדולים? איך אפשר "לזהור נוקשות"? מה שלג יכול להיות מלבד "חיוור" – סגול? ירוק? מה זה שלג "עמום"?
מלבד זאת – מה תפקידו של המשפט הזה כאן, מלבד יצירת אווירה "פיוטית" כושלת? האם לא היה טוב יותר למחוק אותו ולהתקדם עם העלילה?
-
הוא שהפטרוזאורים, קרובי משפחתם של הדינוזאורים, היו מעופפים. מוטת הכנפיים של הגדול ביותר מביניהם הגיעה לשניים עשר מטרים ומשקלו לשמונים ושניים קילוגרמים- פי שלושה משל אלברטרוס, אם איני טועה. ייתכן שדם קר היה הסיבה שהיצורים הללו יכלו להרשות לעצמם להיות גדולים יותר ולא להקדיש אנרגיה, שאצל העופות מושקעת בוויסות טמפרטורה, בתעופה.
-
