- This topic has 39 תגובות, 16 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 4 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
אני רק רוצה לציין שהצבא לא מעניין אותי במיוחד כצבא, אבל הוא מצויין כמקור לחוויות לכתוב עליהן (ובמיוחד לעוות אותן בצורה פנטזית, כמו שאני אוהב).
זה לא ממש סיפור שלם, זה קטע. לא קטע מתוך סיפור; פשוט… קטע. קראו לזה "חוויה" אם זה מניח את דעתכם.הם יהיו שונים, אמר לו המ"פ מולי.
"קשים?" שאל צ'אקי. "בעיתיים?"
"…בעיתיים." אמר מולי, מיישיר את מבטו.צ'אקי הביט בחיילים שמסדרים את תיקיהם במערום מסודר. מבולבלים, עדיין על א', טריים מבית הספר לשריון. רק סיימו מקצועות.
קלי קלות.
"לקבלת המפקד, הפלוגה תימתח להקשב!" צעק החניך התורן בקול מחריש אוזניים. "שתיים שלוש!"
"הקשב!" צעקה הפלוגה.
צ'אקי החניק מבט של תדהמה. הוא צועק יותר חזק מהם, חשב צ'אקי. מי זה החייל הזה?!
הוא ישר את נשקו על גבו, והעביר את מבטו על פני החיילים. מפוחדים, כמובן. פעם ראשונה בגדוד, פעם ראשונה כפלוגה.
פעם ראשונה שהם רואים את הפרצוף המאיים שלו.
זה היה פרצוף מאוד מוצלח.
"בוקר טוב פלוגה מ'." התחיל צ'אקי בנאום הפתיחה. כמה פעמים הוא כבר אמר אותו, לכמה עשרות חיילים? "אני המפקד ליאור. ברוכים הבאים
לגדוד שלכם, ברוכים הבאים לצמ"פ. זהו האימון המתקדם שלכם כחיילים בשיריון, ויש הרבה שינויים ממה שעברתם עד עכשיו."
הוא החל לצעוד לאורכו ורוחבו של המסדר, תופס במבטו את עיני החיילים, אחד אחד.
"אין יותר את השטויות של הטירונות, לא באתי לחנך אתכם למשמעת. מעכשיו הכל זה טנקים, אימון נטו, וכל מה שיפגע באימון הזה יטופל מיידית ובחומרה."
הוא הבין שהוא אוטומטית מחפש כיסי חולצה פתוחים ושרוכי נעליים בולטים. העברתי יותר מדי צמ"פים, אמר לעצמו.
"חייל!" צעק צ'אקי, וחצי מהחיילים קפצו במקומם.
"א…אני?" שאל החייל שצ'אקי הביט בו. איזה מבט מבוהל.
"כן, אתה." סינן צ'אקי. "איך קוראים לך?"
"ניר…"
"סגור ת'כיס ושפוך שלושים בצד."
ניר פנה הצידה במהירות בעודו סוגר את הכיס.
צ'אקי כבר הבחין בשרוך נעל מבצבץ, ופנה אליו כדי להטיס אותו אל הריצפה, שיתחיל לפמפם.
"אתה!" הכריז צ'אקי, מתאפק שלא להצביע על החייל באצבע מאשימה. החייל נבהל כל כך עד שפלט צווחה ו…התמוטט על הריצפה.
אופס.
צ'אקי מיהר להתכופף אליו. "אתה בסדר?"
"כן המפקד!" אמר קול ארטילאי בערך מימינו. צ'אקי הסיט את מבטו באיטיות הצידה. לא עמד שם אף אחד. בעייתים, הא?
"איך קוראים לך?" שאל צ'אקי את האוויר.
"אלעד גבאי, המפקד!"
"מישהו יכול להסביר לי מה קורה פה?" שאל צ'אקי, משתדל לשמור על הטון הפיקודי.
"זה קורה לו לפעמים, המפקד." אמר החייל שעמד מול צ'אקי. "הוא יוצא מהגוף שלו."
"אה…הא." אמר צ'אקי, "הבנתי." הוא הזדקף, ובמבט מאשים, כאילו לא קרה דבר, פנה לכיוונו הכללי שבו, כנראה, נמצא אלעד. "גבאי,
השרוך שלך פתוח. שמישהו יקשור לך אותו מיד, וברגע שאתה חוזר לגוף שפוך חמישים."
"כן המפקד!" אמר קולו של אלעד ברעד.
"הקשב המפקד הקשב!" קרא ניר. צ'אקי פנה אליו. הוא עמד בתישעים מעלות לכוח, מציג את הנשק. מתנשם, טוב מאוד. "כן ניר."
"אפשר להצטרף, המפקד?"
"'צטרף. שאר הפלוגה, יש לכם עשר שניות לבדוק את ההופעה שלכם."
מיד החלה תנועה מהירה בין החיילים. צ'אקי הציץ בשעונו.
"אתם עומדים בזמנים, חנט"ר?" שאל בטון מוכן למלחמה.
החנט"ר שלח מבט לשעונו, גבותיו עולות בשלושה סנטימטרים לפחות.
"תחזרו! תחזרו!" צרח לפלוגה. צ'אקי נרתע מעט לאחור.
החיילים הזדקפו מיד, אבל לא מספיק מהר.
"מהר! מהר!" הרעים החנט"ר בקולו, "לקבלת המפקד, הפלוגה-"
"עזוב, עזוב," חדל אותו צ'אקי מיידית. "השלושה שם מאחורה עדיין זזים, ואתה מאחר לי בשש שניות. למה אתה נותן לי הקשב?"
החנט"ר השפיל את עיניו.
הגיע הזמן לתיזוז הפתיחה. אבל קודם כל – נאום. "רק לפני חצי דקה אמרתי שאין לי שום כוונה לעבוד על המשמעת בצמ"פ הזה. אבל אם אין
ברירה, אז אין ברירה. לי זה לא איכפת, לכם צריך להיות."
הוא שלח מבט אל הפחים של פלוגה כ'. היעד הקלאסי. "ארבעים שניות נגעתם בפחים שם וחזרתם."
רעש של נעליים רוקעות בריצפה, צעקות "קדימה! קדימה!", אור סגול מבזיק לרגע, חיילים נעלמים לכיוון האופק בריצה… הכל כרגיל.
אור סגול?
לפתע היה ליד צ'אקי עוד הבזק של אור סגול וחייל נמוך אחד הופיע משום מקום.
"הקשב המפקד הקשב, אפשר לקבל הארכה?!" שאל החייל, מציג את נישקו במהירות. ולא מתנשף. הוא אמור להתנשף.
"אתה מוכן להסביר לי איך עשית את זה בקצת פחות מעשר שניות?" שאל צ'אקי.
"השתגרתי, המפקד." אמר החייל.
אה, אז בסדר. חשב צ'אקי. אין בעיות בכלל.
"אתה משתגר?" שאל צ'אקי, כדי להבהיר לעצמו את הנקודה.
"כן המפקד." אמר החייל.
"רק החנט"ר יכול לבקש הארכות." הנפיץ צ'אקי מיד. המוח רווי הצמ"פים שלו הבין מיד את הסכנה בחייל שיכול להשתגר וגם לבקש הארכות.
"ושפוך שלושים בצד."
החיילים חזרו, החנט"ר נתן הקשב, והמסדר חזר לדום שקט ומתוח.
צ'אקי החליט להבהיר כמה דברים לפני שימשיך.
"שאני אבין, כמה אנשים יכולים לעשות דברים… מיוחדים?" שאל את החנט"ר.
"טוב," התחיל החנט"ר. "יש את יוסי, שיכול להרים שני טון, ויש את מיכאל שעף, וברי שיכול להצית דברים עם האצבע, ו-"
"בסדר, הבנתי." אמר צ'אקי. "אני רוצה רשימה של כל האנשים האלה עם כל מה שהם עושים, עד ארוחת צהריים. יש?"
"כן המפקד."
צ'אקי הנהן לעצמו. קבוצת מטורפים, אבל מטורפים צמפניקים. אין בעיה, עם צמפניקים הוא יודע להתמודד.
אלה יהיו ארבע חודשים מעניינים. -
מקורי, ומאד ישראלי. כתוב לא רע.
ניטפוקים:
חנט"ר הוא אולי חניך -תורן- ???? בכל מקרה כדאי לפרש את ראשי התיבות לפחות פעם אחת.
ומה הם צמ"פניקים לטובת אלו מאיתנו שהשתחררו מהמודיעין לפני 10 שנים, או לא שירתו כלל בצה"ל??הערה קצת יותר עניינית: הגיבור שלך מקבל את המצב -קצת- יותר מידי בקוליות. ברור שהוא לא אמור -להפגין- הפתעה, כי המפקד יודע הכו-הול. אבל הוא בהחלט אמור לחוש הפתעה, במיוחד שלא הזהירו אותו בכלל. ואת זה קצת פיספסת. כמו כן, באותו הקשר, במונח "השתגר" לאו דווקא נפוץ בחיל השריון. אז הייתי מצפה אולי מצ'אקי שלא יהיה כ"כ מהיר לקלוט אותו.
בכללי, זה רעיון יפה מאד שיכול להחזיק גם טקסט הרבה יותר ארוך. ישר כוח
-
-
-
ממש כתוב טוב!!!
מעניין, משעשע במידה, יוצא דופן.
רוצים עוד!
לאכסנדרה: התחושה שלי היא שהמפקד מודע לזה שבעולם של הסיפור קיימים חבר'ה כאלה. הוא פשוט לא רגיל לכמות כזאת של 'בעייתיים' באותו מחזור. חוץ מזה, הזהירו אותו שהם בעייתיים, ממש בהתחלה. העולם של הסיפור מסתדר נהדר על עצמו. הייתי שמח לאו דווקא להמשך הסיפור הזה, שהיה ממש טוב כמו שהוא אלא לסיפורים נוספים באותו 'עולם'.
ח"ח לננסק!!! -
-
-
-
-
-
אבל שוב אותו ויכוח? הסיפור הזה שלם.
עלילה: מפקד מקבל חיילים חדשים ומגלה שהם "בעייתיים".
התחלה: מפקד מקבל חיילים חדשים.
אמצע: המפקד מגלה שהם בעייתיים.
סוף: המפקד משלים עם המצב.
כל החוזק של הסיפור זו התמציתיות הזאת. אי אפשר לפתח אותו עוד: הסיפור מתחיל בנקודה נכונה, וכל הוספה מעבר לסוף תהרוס את העוצמה של הסוף.
-
הסיפור הזה טוב כמות שהוא. ורק כמות שהוא. סיפור ארוך על יחידה של צמ"פניקים (צוות מחלקה פלוגה, חלק מהאימון הבסיסי של כל שריונר, אם ננסק לא הסביר כבר) בעלי כוחות על יכול היה להיות רק מגוחך, ודומה מדי לעלילות פלוגה ז'.
אגב, ננסק: "הקשב, המפקד הקשב?"
זו מעין החמרה מוזרה כזו של שריון, או משהו? או שזהו עוד אחת ממוזרויות עולם הסיפור? -
(גם המחבר מודה בזאת, אגב, בדברי הפתיחה שלו)
באותה מדה הייתי יכול לכתוב סיפור כדלקמן:
יהושפט וקרמבו נפגשו ברחוב. אמר יהושפט "בוקר טוב!" – ענה לו קרמבו "הגשם קרוב!"
ולנתחו כך:
פתיחה: שני ידידים נפגשים
אמצע: ברכת בוקר טוב
סוף: גילוי דרמטי לגבי העומד לקרות, המעמיד בספק את עתידם של השניים, סיום דו משמעי ופילוסופי עמוק.לא. זוהי סצנה, לא יותר.
-
-
-
-
-
הסיפור הזה בהחלט שלם, ובהחלט לא צריך תוספת. אולי היה אפשר לכתוב אותו טוב יותר, אבל בהחלט אין צורך להוסיף לו דבר.
למה? כי המבנה של הסיפור מעביר בדיוק מידע מספק, ומבהיר היטב את המסר שמועבר כאן. המסר? לעניות דעתי – "מפקד בצבא (או בשריון, כרצונכם) לא יתרשם מיכולות-על של חייליו, רק מהשאלה אם הם שומרים על המשמעת הצבאית כראוי". נקודת השקפה סאטירית, שעוברת בצורה מושלמת בסיפור לעיל. כל תוספת רק תגרע.
מוקד הסיפור אינו בסיטואציה (מפקד פוגש חיילים שמתברר שיש להם כוחות על) כי אם בצורת ההתמודדות של אותו מפקד עם אותה סיטואציה. ועל זה, פשוט אין כל צורך להרחיב. וכל הרחבה היתה הורסת את המבנה הסאטירי של הסיפור הזה. -
-
-
-
-
-
יש לי עוד כמה קונספטים (אוקי, אוקי. -רעיונות-) על בסיס פלוגה מ', פלוגת הצמ"פ הגאה. אבל כולם יכתבו בפורמט הזה… אז הכווינו אותי: לפרסם -כאן- עוד כמה כאלה, או לפתוח אתר משלי, לעשות אליו לינק, ולפרסם אותם שם?
להבא, אגב, יבואו הסברי הסלנג צה"לי לפני הסיפור. וכן, הייתי מפקד צמ"פ בעצמי, שנה וארבעה חודשים. נסיון, הכל נסיון… (למרות שאצלי, האמת, החנת"ר לא צעק כל כך חזק…).
נ-;
(סמיילי בעברית!) -
-
-
-
-
-
לא, המערכת לא תומכת בהוספת קבצים. מי שרוצה להציג כאן קובץ נוסף, צריך להעלות אותו למקום אחר (אתר פרטי, פורום כללי כלשהו וכדומה) ולהציב כאן לינק.
לשאלה הקשה יותר – עד עכשיו לא ממש זכינו כאן לעבודות מהסוג הזה, ונראה לי שזה דווקא יכול להיות חיובי. בתנאי – כמובן – שהן עומדות באותן דרישות אינקוויזיציוניות שאנחנו דורשים כאן מסיפורים (איכות מקצועית). -
-
-
-
-
-
-
מקבץ אקראי של שאלות:
האם רישום גרפית יכול להחשב יצירה ברמה ראויה או שמא דינו כדין סיפור לא מעובד?
האם כל יצירה המכילה חוסר היגיון עונה על דרישות הז'אנר? האם סוראליזם נחשב פנטסיה? ומה באשר לציור מופשט?
האם איור שנעשה על פי ספר מדב"פ או שלקח השראה מספר שכזה יכול להחשב יצירה מקורית או נופל בדרישה של עולמות, דמויות ורעיונות מקוריים? ומה באשר לאיורים על פי סרטי מדב"פ? האם ציור יכול להחשב כמדב"פ גם אם הוא מנסה להעביר רק את החוויה שהשאיר ספר ולא מכיל שום מוטיב מדב"פי ממשי?
מה הופך מדיה ליצירת אומנות, היכולת הגרפית של היוצר או המשמעות שמאחוריה? האם, לדוגמה, דגם תלת מימדי של ספינת חלל יכול להחשב אומנות?
בהתחשב בזמן ההורדה, האם צריכה להיות מגבלת גודל לציור כפי שיש מגבלת אורך לסיפור?
ואחרון אחרון חביב, האם בכלל יש טעם בהצעות שיפור לאחר שהציור עצמו צוייר? או אולי ההארות נתנות כחומר למחשבה עבור היצירה הבאה? -
-
-
-
