- This topic has 21 תגובות, 7 משתתפים, and was last updated לפני 16 שנים, 3 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
אגודה ישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה מזמינה כותבים להגיש סיפורים לתחרות על שם עינת פלג ז"ל.
התחרות מתקיימת לקראת פסטיבל אייקון, המתקיים כבכל שנה בחול המועד סוכות בסינמטק תל-אביב. על הסיפורים המוגשים להיות בתחומי המדע בדיוני, הפנטסיה והספרות הספקולטיבית, ולעסוק בנושא הכללי של הפסטיבל ? "מהפכות".
תוצאות התחרות יוכרזו במהלך פסטיבל אייקון, ומחברי שלושת הסיפורים המצטיינים יזכו בפרסים כספיים.
תקנון פרס עינת מתפרסם באתר http://einat.sf-f.org.il . משלוח סיפור לתחרות מהווה הסכמה לכללי התקנון.
הכתובת למשלוח הסיפורים היא: pras.einat@gmail.com; המועד האחרון למשלוח סיפורים הוא 20 בספטמבר 2008. -
ראיתי סיפור אחד באתר פרס עינת והנחתי שמדובר באחד הסיפורים הזוכים מהשנה הקודמת (למרות שזה לא הסיפור שהתפרסם במימד ולא הסיפור של ורד). האם הכוונה של מפעילי האתר / ועדת הפרס (מי זה? נא לשים פרטי קשר) להעלות כל סיפור שנשלח, פחות או יותר מתי שנשלח למתחזק האתר להעלות אותו, בכדי לעורר דיון פומבי כמו בתחרויות הקהילתיות ברוחן שאורגנו באתר האגודה? למה?
אני חושב שזה רעיון רע, ומשנה מאוד את אופי התחרות. -
מנהלת פרס עינת, ריקה טייכהולץ, נמצאת עכשיו בחו"ל ואינה יכולה לענות. תקבל תשובה מלאה עוד כשבוע, לדעתי.
ככל הידוע לי (ואני לא מאוד בקיא בענייני פרס עינת) אכן הוחלט בתיאום עם משפחתה של עינת פלג לפרסם את הסיפורים המועמדים, אם כי באתר היעודי של הפרס ולא בפורמט של אתר האגודה. הסבר להחלטה – מריקה, כשתחזור.
-
השנה, לאחר התיעצות עם ועד האגודה ועם נציגי משפחתה של עינת, הוחלט לפרסם את הסיפורים עם אישורם הראשוני ולאחר העברתם לשופטים.
הסיבה להעלאת אפשרות זו היתה בעיקר חשיפה גדולה יותר של התחרות ונסיון לעורר יותר עניין ומעורבות בתחרות. בניגוד לתחרויות הקהילתיות הרגילות, הסיפורים לא מוכנסים ישירות לאתר על ידי הכותבים, אלא עוברים כאמור סינון ראשוני.
אני אשמח לשמוע ממך למה לדעתך דיון פומבי אינו רעיון טוב, ובאיזה אופן הוא משנה את אופי התחרות לרעה.ריקה
(אגב, כרגע אני בחו"ל בנגישות אינטרנט נמוכה, והתגובות יהיו איטיות בהתאם) -
-
-
נניח שאתה מנהל כנס. סתם, ספקולציה. ונניח שיש לך כל מיני החלטות לקבל לגבי הכנס הזה: איפה הוא יהיה, מה יהיו הנושאים שלו, איזה רצועות תוכן יהיו בו, באילו שעות הן יהיו, וכולי. האם תעלה כל אחת ואחת מההחלטות האלה לדיון בפורום כלשהו כדי לשמוע אם יש למישהו משהו להגיד לפני שאתה מחליט?
מאחר ששמעתי אותך מספיק פעמים בעניין (נגיד, בשיחות על אייקון ועל ביגור), אני יודעת שהתשובה היא לא.
עכשיו, חלק שני: נניח שאחרי שמתפרסמת החלטה מסוימת, בא מישהו בפורום ואומר, "רגע, אבל זאת לא החלטה חכמה, כי…" – האם תגיד לו שאין שום טעם בדיון כי אתה כבר החלטת? האם תצא מנקודת הנחה שמרגע שהחלטת אין יותר מקום להפקת לקחים או לשמיעת דעות?
במקרה הזה, אני לא בטוחה כמו במקרה הקודם, אבל אני יוצאת מנקודת הנחה – או מקווה, לפחות – שהתשובה היא שוב לא.
ובכן, ניהול של כל דבר קצת דומה לניהול כנס, מבחינה זו שהמנהל צריך לקבל החלטות בכוחות עצמו, כמו גדול, בלי לרוץ עם כל דבר ועניין לפורום כדי לראות אם יש דעות אחרות של אנשים שאולי מבינים בזה יותר ממנו – וגם מבחינה זו שיש מקום לפידבקים ולדעות נוספות אחר כך.
אני מבינה שבזמן האחרון פיתחת אובססיה קלה לומר לכל אדם שמחליט החלטה כלשהי במסגרת פעילויות האגודה שהוא היה צריך להעלות את זה לדיון ציבורי לפני שהעז לקבל החלטה בכוחות עצמו. אז אולי הגיע הזמן שתרד קצת מהעץ הזה, כי באמת, זה שטויות. אין דבר שמסרס עשייה יותר מאשר פנייה לציבור כדי שיאשר כל החלטה והחלטה. מנהל צריך לנהל, לא לרוץ לסינר של אמא בכל פעם שהוא צריך לקבל החלטה. -
שנה הבאה… אוי רמי, ההומור. ההומור.
מה אני רוצה? אמרתי את זה חצי מיליון פעמים, תן לי לנסות שוב:
אני רוצה שכאשר ועד האגודה מתכוון להחליט החלטה לגבי נושא מסוים, הפעילים והמתנדבים שלו ידעו שהוא הולך לקבל החלטה על הנושא הזה, כדי שיוכלו להביא את דעתם כחלק מתהליך קבלת ההחלטות.
אני רוצה שאחרי שהוועד קיבל החלטה, או אחרי שהאדם המוסמך לכך קיבל החלטה, הוועד ופעיליו יגבו את ההחלטה הזו, ולא ינסו בכל כוחם לשנות אותה, או ישבו בפינה וייעלבו כי לא מקשיבים להם, וההחלטה תצא לפועל במקום שיזרקו אותה לפח ויחליטו החלטה חדשה כל שבוע.אלו שני הדברים שאני רוצה. עד עכשיו לא קיבלתי אותם. עד שאני לא אקבל אותם, אני אמשיך להצביע על כך בכל פעם שהוועד או פעיליו לא יעמדו בשני הרצונות שלי.
עכשיו, רמי, מה *אתה* רוצה?
-
לא כל ההחלטות, ולא כל תהליכי קבלת ההחלטות, הם אותו הדבר. אם אני מנהל עמותה, אז החלטות מדיניות צריכות להיות שקופות. זאת אומרת, התהליך צריך להיות שקוף: אני אומר לחברי העמותה שאני הולך לדון במדיניות הזו, אני אולי מעלה חלק מההצעות השונות וחלק מהשיקולים השונים לפורום ציבורי (זה לאו דווקא אומר פתוח לכולם; בוודאי פתוח לכל חברי העמותה), ואז אני מקבל את ההחלטה. בכל עת, אני נותן מספיק זמן לחברי העמותה ובעלי עניין להביע את דעתם. בזה אני מאמין, ואת זה אני אשכרה עושה.
מנגד, אם אני מנהל אירוע, וזה לא משנה אם זו מסיבה לחמישה אנשים או כנס לחמשת אלפים אנשים, אני לא עושה את זה. ישנן החלטות, לפעמים החלטות מדיניות ולפעמים החלטות אחרות, שאני ארגיש צורך להתייעץ כדי לקבל עוד אינפורמציה מאנשים שמבינים בנושא יותר ממני. יש החלטות שאני ארצה להתייעץ עליהן כי אני לא בטוח בעמדה שלי, ויש החלטות שחשוב ליצור את הרושם שאני מתייעץ לגביהן, למרות שכבר החלטתי ואי אפשר לשנות את דעתי.
האם יש לי עיקרון שאומר "אחרי שהחלטתי אני לא משנה את דעתי"? ודאי שלא. אבל זו שאלה פרקטית ופרגמטית. מנהל של אירוע יכול לשנות את דעתו בחמש דקות, והוא לא צריך אישור מאף אחד. הוא עצמו האישור להחלטה. אבל אם הוא משנה את דעתו כל שעתיים, הוא פוגע באירוע ובאנשים שעובדים איתו. אם הוא משנה את דעתו מספיק מוקדם, אז לא נורא. ועד לא עובד ככה – כדי לשנות את דעתו של ועד צריך לדבר עם 3-4 חברי ועד, צריך להיפגש שוב, צריך לדון שוב… החלטה שוועד מקבל צריכה להיות סופית כי אם היא לא סופית, אז היא פשוט שלב בתהליך קבלת החלטות אינסופי שמבוסס את המדיניות בבוץ של חוסר החלטיות.
ניהול של עמותה לא שקול לניהול של אירוע או כנס, והניהול של העמותה הזו עוד פחות. הביקורת שלי לא קשורה לסינר של אף ציבור. היא קשורה לזה ששלושה ארבעה אנשים נתנו לדברים לקרות בלי לערב אף אחד בתהליך, בלי שמץ של שקיפות, ויצרו בידול גמור בין התוצאות של התהליך לבין האוכלוסיה שאמורה לממש אותו. התוצאה? קבוצה של מתנדבים ופעילים שלא מסכימה בצורה חריפה עם מה שהוועד שלה עשה, ולא מגבה את מה שהוועד שלה עשה. אני אובססיבי? לא נורא. צריך קצת קיצוניות לצד השני אחרי מה שראיתי בשנה וחצי האחרונות.
-
והיא עשתה בדיוק מה שמנהל פרס עושה: מקבל החלטות לגבי אופן ההתנהלות של הפרס, על סמך מיטב שיקול דעתו המקצועי והתייעצות עם האנשים שהוא רואה לנכון להתייעץ איתם. בעיניי, היא עושה בדיוק את הדבר הנכון. אתה חושב שהיא צריכה לפתוח כל החלטה בפני הציבור? אני לא חושבת ככה. בעצם, אני חושבת שגם אתה לא חושב ככה, ואם אתה היית מנהל פרס, אפילו לא היית חולם ללכת להתייעץ על כל החלטה עם הציבור שלך. ולמעשה, ככל הידוע לי, גם כמנהל עמותה אתה לא מעלה את כל החלטות העמותה בפני הציבור, ובטח לא בפורום פתוח.
עכשיו, אם אתה נחוש בדעתך שיש החלטות שצריך לפתוח בפני הציבור – שכן אני מניחה, או שוב, מקווה לפחות, שאתה לא יוצא מנקודת הנחה שצריך לבוא עם *כל* ההחלטות לציבור, לאור העובדה שכל הרעיון של גוף מנהל (כמו ועד, נגיד) זה שהוא אמור להיות מסוגל לקבל החלטות מסוימות בכוחות עצמו – שמא תואיל לפרט *איזה* סוג של החלטות לדעתך צריך להעלות בפני הציבור? תן הגדרה. הגדרה מדויקת. הגדרה שאפשר להתבסס עליה באופן פרקטי, ולדעת איך למיין החלטות עתידיות. ותשתדל שההגדרה שלך לא תהיה "כל החלטה שאולי, אחרי שהתקבלה, מישהו מחברי האגודה יחשוב שבעצם היו צריכים להתייעץ איתו". כי זה יקרה תמיד ולא משנה מה. -
ריקה לא מנהלת את הפרס הזה. היא מבצעת לוגיסטית מה שהוועד אמר לה לעשות. על כן כל מה שאמרתי לגבי החלטות ועד נכון גם לגבי פרס עינת ופרס גפן – הוועד גרר את רגליו, שינה את דעתו בתהליך קבלת החלטות אינסופי, ובסוף פשוט דברים קרו. למה? כי כל פעם אחרי שמישהו החליט משהו, מישהו אחר קם ואמר את דעתו, מה שהחזיר את כולם להתחלה.
אני חושב שוועד האגודה צריך לפרסם שבועיים מראש את הנושאים שעליהם הוא הולך לדון, לדון רק על הנושאים שהוא אמר מראש שהוא הולך לדון עליהם, ולפרסם אחר כך את ההחלטות שהוא קיבל לגבי אותם נושאים. זה מספיק מדויק ופרקטי עבורך?
-
אני ערכתי אותה. ההודעה הקודמת נכתבה בכעס ולמרות שהכעס קיים, אני מעדיף לא להתנסח כך.
אני כן עומד מאחורי עיקר הדברים שאמרתי בה – שאתה מדבר בלי לדעת את כל הפרטים, ומתוך ראייה של הדברים כפי שאתה חושב שהם, ולא כפי שהם באמת.
אני גם חושב שאתה שש לזלזל באנשים שעושים במלאכה מתוך החשבון שיש לך עם "הוועד" (שנראה שעל פי גישתך הוא גוף בעל גישה יחידה ואחידה – שהוא בעת ובעונה אחת כל יכול וחסר אונים לחלוטין).
-
אתה יכול לשלוח לי במייל את ההודעה המקורית שלך? או לפחות את עיקר הדברים?
אני אכן מדבר בלי לדעת את כל הפרטים, זו אמירה שאתה יכול להגיד על כל בן אדם שכותב בפורום הזה, ואני יכול לומר לך, בלב שלם, שאני כותב עם לדעת הרבה יותר פרטים מהרוב המוחלט של האנשים שכותב כאן.
אני לא יודע למה נראה לך שאני חושב שהוועד הוא כל יכול; אני חושב שהוועד *אחראי* על הרבה דברים, במובן שזו אחריותו לנהל אותם, להחליט לגביהם, ולבצע אותם, לא אחראי במובן שהוא אשכרה עושה את זה. אני לא יודע לגבי לחלוטין, אבל חסר אונים למדי.
לגבי חשבון אישי, אני שמח שגם אתה הצטרפת לקבוצה הגדולה של אנשים (דוגמאות ספציפיות אסורות, אבל אני בטוח שאתה יכול לחשוב עליהן לבדך) שמעדיפים לבטל את הביקורת במקום להתמודד איתה. הסגנון אולי כואב בעיניים, אבל הביקורת לא פחות חשובה.
לפחות עד ה-19 באוקטובר.
-
קראתי מחדש את ההודעה המקורית שלי, היא לא מצאה חן בעיניי, ניסחתי אותה מחדש. פשוט כי יש אופן מסוים שבו אני מעדיף להתבטא בפומבי.
לעניין המקורי של הפתיל – אין לי מושג מה אתה יודע או לא יודע על הנושא המסיום הזה, אבל הנה כמה שאלות שעליך לשאול את עצמך (לעניות דעתי) לפני שתוכל למתוח ביקורת על האנשים המעורבים בהחלטה הזו:
– מי יזם את הדיון ומדוע?
– מי היו הגורמים או האנשים שתמכו בכל אחת מהעמדות (לפרסם או לא) ומה היו הנימוקים שלהם?
– עד כמה היו עמדות "רשמיות" של גופים בנושא זה?
– במי נועצו לפני שהתקבלה ההחלטה? מה היו דעות האנשים? מה היו הנימוקים שלהם?
– מי החליט בסופו של דבר ומה היו השיקולים מאחורי ההחלטה?אם אתה יכול לענות בכנות על שאלות אלה אולי יהיה לך מושג לגבי התהליך שבו התקבלה ההחלטה לפרסם את הסיפורים ולקבוע האם מישהו הוא עושה דברו של מישהו (או איך שלא ניסחת את זה).
בנושא הוועד.
מה אומר? אני יכול לשפוט רק על פי ההודעות שלך. נראה (לי לפחות) שאתה מתעקש לא להבחין בין דעות של חברים בוועד לבין מה שאמורה להיות עמדתו הרשמית.
לעתים נראה שאתה מייחס הרבה כוח לוועד – ראה עמדתך לעיל לגבי מידת העצמאות של מנהלת התחרות – שלכאורה עושה דברים כאיש אחד. בפעמים אחרות נראה שאתה מתייחס לוועד כגוף חסר ישע שלא מבין את העולם שבו הוא מצוי.
אישית, אני לא בטוח איך אתה מיישב את שתי התפיסות האלה לעצמך, אבל זה עניינך שלך.בנושא הביקרות והסגנון.
זה אולי יפתיע אותך – אבל אני חושב שחלק מהביקורת שלך אכן מבוסס.
אבל אי אפשר להתעלם מזה שאתה מתעקש, שוב ושוב, לדון בדברים לגופו של אדם ולא לגופו של עניין. יש כמה אנשים שאתה מתעקש להעלות את שמם בכל הזדמנות. אתה מפזר בדיחות לא מצחיקות בנודע למניעים של אנשים. אתה משתמש במונחים מטופשים כמו "גסטפו". אם קבוצה גדולה של אנשים לא מצליחה לראות את הביקורת מבעד לסגנון – אולי כדאי לך לשנות את הסגנון כדי שישמעו את הביקורת. הא ראיה – אנשים מצליחים למתוח ביקורת בלי להידרש לסגנון כזה.
לי אישית נראה לפעמים שאתה כותב כדי לסחוט תגובות יותר מאשר כדי לדון בנושאים.לעניות דעתי כבר כתבתי לך פעם שאתה פוגע במטרות שלך עצמך כאשר אתה מתבטא כך.
-
ההודעה שלך קצת מבלבלת אותי, בגלל שאלו נראות כמו שאלות די טריוויאליות, שאני יודע עליהן את התשובה וחושד, לדוגמא, שאתה לא… ייתכן שאני טועה, כי אני לא באמת זוכר מי אתה.
אה, בנושא הוועד אתה מתבלבל לחלוטין. אני לא מאשים אותך, הוועד שלך בילה חלק נכבד מהזמן שלו בשנים האחרונות להוביל לבלבול הזה. הרשה לי להבהיר את עמדתי: אני לא מאמין בהפרדת ידע שחקן-דמות. ליאת שכותבת בפורום הסגור, ליאת שכותבת בפורום אורט, וליאת שיושבת בישיבות ועד היא אותו הבן אדם. אם ליאת כותבת (וזו דוגמא היפוטתית לחלוטין) בפורום אורט "אני חושב שלא צריך להגיש חזיר בפנטזיקון", אז אם הנושא יעלה בוועד, אני בטוח שהיא תגיד אותו הדבר שם.
יתר על כן, כאשר כבר מתקבלת החלטת ועד, אותה ליאת שישבה בישיבה, והצביעה איך שהצביעה, מחויבת להחלטה הזו בישיבה, כי שהיא מחויבת להחלטה הזו בפורום אורט או בכל פורום ציבורי אחר. אם אתה והיא יושבים לקפה והיא אומרת לך "ההחלטה להגיש חזיר בפנטזיקון היא טיפשית", אז סבבה. אבל אם הוועד שהיא חברה בו הצביע והחליט לאשר הגשת חזיר, מחובתה ואחריותה כחברת ועד לעמוד מאחורי ההחלטה הזו, לעזור לה להתגשם, ולא לטרפד אותה. אין דבר כזה "עמדתו הרשמית של הוועד" – יש את ההחלטות של הוועד שהוא מפרסם, ואז יש את מה שחברי ועד אומרים. ואם, בצורה עקבית ועיקשת, הוועד מקבל החלטות שאף אחד מחברי הוועד (!) לא מגן עליהן בצורה פומבית, שלמעשה חלק מחברי הוועד מגנים בצורה הן פרטית והן פומבית, אז יש כאן בעיה חמורה.לגבי הכוח שיש לוועד – הכוח של הוועד הוא כמו הכוח של אנשים אחרים בעלי השפעה וחשיבות: בדיוק הכוח שהאנשים נותנים לו. אם הפעילים יגידו "אנחנו עושים כל מה שהוועד אומר, לא משנה מה", אז תהיה לו השפעה מסוימת, ואם הם יגידו "אנחנו עושים מה שבא לנו ומדי פעם קופצים לראות מה הוועד אמר" אז תהיה לו השפעה אחרת, מן הסתם הרבה יותר נמוכה. אני חושב שהוועד פגע בעצמו ובמידת ההשפעה שלו כשלא ניסה לבנות קונצנזוס סביר החלטות מאוד בעייתיות ושנויות במחלוקת. הביקורת שלי על הוועד היא שחברי הוועד צריכים לנסות להחזיר לעצמם את ההשפעה הזו, צריכים, למעשה, לראות את ההשפעה הזו בתור האחריות שלהם כחברי ועד, ואם היא נפגעת, לראות זאת באור שלילי ולנסות להחזיר אותה לרמה סבירה. זה לא קורה. אני מאמין שההתפטרות המאסיבית מהוועד (גם הקדמת בחירות, אגב, זה סוג של התפטרות) פוגעת בהשפעה של הוועד עוד יותר.
אתה לא מכיר אותי ואני לא יודע מי אתה, אבל אני כן רוצה להגיד לכל משפטי ה"למרבה ההפתעה אני מסכים עם גרייף" שהולכים כאן: זה לא מפתיע אותי שמסכימים איתי. אני כמעט תמיד מבין הרבה מאוד בנושא שעליו אני כותב, וכמעט תמיד צריך פשוט להסכים איתי וזהו. מפתיע אותי כשמישהו מכם מחליט לקרוא את ההודעה שאני כותב במקום להחליט מראש על מה היא הייתה. לגבי הסגנון שלי, אני ממליץ לך שוב, לקרוא אחורה לעשרות ההודעות כאן שהמליצו לי לשנות את הסגנון ולחשוב רגע "אם אנשים שאיתי אשכרה מכיר ומעריך לא הצליחו לשנות את דעתו, מה גורם לי לחשוב שאני אצליח?"
-
-
אני מכיר אותך (קצת מאוד) אישית. לע"ד לא החלפנו יותר מכמה משפטים פה ושם בכנסים. מעבר לכך ההיכרות שלי היא בעיקר עם ההתבטאויות שלך בפורומים השונים.
מה אומר ומה אדבר – בעיני השאלות האלה אינן שוליות בכל מה שנוגע לשיפוט הדרך שבה התקבלה ההחלטה. הן מהותיות כדי להבין מדוע התקבלה ההחלטה, וכיצד.
אני כן יודע משהו על קבלת ההחלטה הזו, אבל אין לי שום כוונה להיכנס לתחרות מי-יודע-מה-על-מה.בנוגע לענייני הועד וכו'. אני לא מאמין שחברי ועד, בכל התבטאות פומבית שלהם, מביעים את דעת הוועד כולו. כמו גופים אחרים דומים לו ועד האגודה מורכב מחברים שיש ביניהם חילוקי דעות. אני כן בחין בין עמדות רשמיות של הועד המובעות ככאלה לבין דעותיהם של חברי ועד כאנשים בעלי זהות שאינה מוגדרת על ידי חברותם בועד, פשוט כי אני חושב שחברי ועד אים רק חברי ועד אלא גם אנשים פרטיים, אבל אולי אני טועה.
אין לי ולו שום שמץ של אשליה שאני אצליח לשנות את סגנון ההתבטאות שלך, ואני לא התכוונתי לעשות זאת. ניסיתי רק לומר שההפרדה שאתה מנסה לעשות בין מדיום למסר לא ממש קיימת, כפי שמקלוהאן כבר אמר בשנות ה-60.
-
שמעתי עלייך בעיקר דברים טובים.
אני לא מפריד בין מדיום למסר; בכלל לא. אני מתנגד לאמירה "אתה צריך לשנות את הניסוח שלך כדי שיותר אנשים יקראו את הביקורת שלך". היא יוצאת מנקודת הנחה שאני ארצה להתנסח בצורה יותר מנומסת ומכובדת, ופשוט לא חשבתי על הנזק שזה גורם. תאמין לי שאתה מגיע שש שנים אחרי, כבר הבנתי את הנזק. בפורום הזה, יותר מכל, אין לי שום עניין להתבטא בצורה יותר מנומסת ומכובדת. זה בגלל שאני לא רוצה להשתנות; אני רוצה ש*אתם* תשתנו.
התכוונתי שהשאלות שוליות כי עניתי עליהן ועל כן התבטאתי בעץ. אני משתדל לקרוא את כל ההודעות, ואני משתדל לכתוב רק בעצים שבהם יש לי ידע וניסיון, ולא רק דיעה.
אנשי ועד הם אנשים פרטיים עם תפקיד ציבורי שבו הם כופרים, וכתוצאה מכך, כושלים. האם זה תפקיד ציבורי מתחייב? אני לא בטוח. כתבו כאן כמה פעמים, בטעות, "אתה אומר גם שהוועד כל יכול וגם חסר אונים" – אני בעיקר אומר שהתפקיד הציבורי, לנהל את העמותה, לנסות להבין את רצון הפעילים והמתנדבים, לפרש את מטרות הארגון ולתרגם אותן למעשים בשטח, קריטי שיתרחש. אם הוא לא מתרחש, התחושה מתפזרת שהוועד לא קשור לניהול. התוצאה היא חוסר ניהול. זו הבעיה. אני חושב שהאמירה "חברי ועד יכולים להגיד מה שבה להם כל עוד זו לא אמירה רשמית של הוועד" זו אמירה בעייתית. אתה יכול לכפור בבעיה, ואתה יכול לכפור באמירה שהאמירה הזו תורמת לבעיה. אבל אני לא חושב שזו אמירה סתירתית.
-
1 – שגיעת קתיב: בסעיף שונות, כתוב "הסכמה מכללא לתקנון"
2 – על-פי התקנון, אין לאגודה את הזכות לפרסם את הסיפורים באתר. כל הזכויות על הסיפור שמורות למחבר, עם שני סייגים (לגבי פרסום במימד על-ידי האגודה ופרסום באסופה על-ידי המשפחה). אם רוצים לפרסם את הסיפורים באתר, צריך להכניס את זה לתקנון.
3 – התקנון לא מתייחס לזכות של האגודה או המשפחה לשנות את התקנון. האם מותר לשנות את התקנון אחרי הכרזת התחרות? לדעתי זה לא יהיה הוגן, אבל כרגע נידמה שזה הכרחי (לאור ניטפוק מס' 2). -
-
אם עיניך לא עוורו מעבודה, בטח תוכלי לאתר לבד את טעות ההקלדה במשפט הבא:
"שליחת סיפור לתחרות פירושה הסכמה מכללא לתקנון זה, לרבות ובלא למעט התחייבות שלא לערער על החלטות חבר השופטים, והסכמה לפרסום לפי סעיפים א? וב? להלן."
-
-
